הסתמכות חז"ל על תרגום אונקלוס

[צופה_ומביט]

כדי שהציבור יבין משהו

אם זה מניח את דעתך - לחיי.

[גרשיים]

אם נתייחס לפירוש אונקלוס וסמכותו, אין כאן 'תורה מסיני', אלא שיטת ר"א ור' יהושע בפירוש הפסוקים, כפי שהיה מקובל אצלם.

מסתמא שהיו גם שיטות תנאים אחרים שחלקו - כפי שמצאנו מחלוקות על שיטתם בכל התלמוד.

אז מעניין מדוע חז"ל חייבו אותנו ללמוד דוקא את הפירוש הזה כל שבוע יחד עם קריאת המקרא.

ראשית, לפי רוב הפוסקים אין חובה ללמוד דוקא אונקלוס, "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום" (שו"ע או"ח רפה, ב) "מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנוים על יסוד התלמוד" (מ"ב שם סק"ה).

ולפי הפוסקים שיש ללמוד אונקלוס דוקא לפי שניתן מסיני (ראה מ"ב שם סק"ו), יש לומר על דרך שכתב באגרות משה (או"ח ד, מ)

אם מותר לדרוש בשבת באמצע הקריאה ובדבר רב אחד שנוהג לדרוש בשבת באמצע הקריאה אחר כל שני קרואים, הנה לאו שפיר עביד וצריך למחות בידו דאף אם היה מפרש רק פירוש הפסוקים כהא דמתרגם בזמן הגמ' הרי איכא כמה דינין כדאיתא בגמ', ומשמע דאסור לתרגם רק בתרגום אונקלוס ואולי כדומה בתרגום אחר דמן התנאים שהוא תורת אמת, וראיה גדולה לזה דהא בש"ע סימן קמ"ה סעי' ג' כתב האידנא לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו, והא היה לן לתרגם בעצמנו כל רב לעדתו, ואף אם לא נסמוך על תרגום עצמנו, נקח איזה פירוש מרבותינו כפרש"י ופירש רמב"ן ופי' ר' בחיי וכדומה שג"כ הם פירושים אמתיים, אלא חזינן דכיון שמצינו חולקים בהרבה דברים בין המפרשים אינו יכול להיות זה במקום תרגום בשעת הקריאה, אף שפרש"י חשוב כמו תרגום לענין שנים מקרא ואחד תרגום כדאיתא בסימן רפ"ה סעי' ב' מ"מ לענין התרגום בשעת הקריאה אינו כתרגום, ומוכרחין לומר דבשעת הקריאה בצבור שתיקנו כעין קבלת התורה שצריך אחד לעמוד אצלו שיהיה כעין סרסור דכשם שניתנה תורה ע"י סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה ע"י סרסור כדאיתא בסימן קמ"א סעי' ד' צריך שיהיה תרגום ופירוש שהכל מודים שלא שייך שום חולקין כתרגום אונקלוס יונתן בן עוזיאל שהוא מהלכה למשה מסיני וע"פ התנאים ולכן כיון שתרגום לא מבינין אותו ליכא תועלת לא נהגו לתרגם והויא זה חיוב שליכא מציאות לנו לקיים, ונמצא שאף אם אותו הרב היה אומר רק פירוש הפסוקים היה אסור זה בתוך הקריאה, וכ"ש שודאי אומר כדרך דרשות הרבנים הצעירים שהעיקר שלהם לא שייכי לתורה כלל שאסור. ואין לומר שאולי בין גברא לגברא קילא, דא"כ לא היה לנו לבטל לגמרי חיוב התרגום אלא לתקן שיפרשו את כל הפרשה אחר שברך בסוף קודם שקראו להשני אלא ודאי שגם זה נקרא באמצע הקריאה שאינו ראוי בפירושים ותרגומים אלא רק התרגומים דאונקלוס ויב"ע וכדומה, ולכן פשוט וברור שאסור.

והנה האג"מ קאי לפי השיטות שבשנים מקרא ואחד תרגום אפשר ללמוד גם רש"י, ולכן הוצרך לחלק בין תרגום בשעת קריאת התורה, לתרגום ב'שנים מקרא ואחד תרגום', אבל לפי השיטות שגם בשעת שמו"ת צריך ללמוד תרגום אונקלוס דוקא, יש לומר אותו יסוד של האג"מ, שתיקנו דוקא פירוש כזה שהוא על פי התנאים, ולא פירוש אחר.

[יאיר אתמר]

לשאלת הרב ח"ב - סמליק עסק בזה בפרק השמיני מספרו זה.

[יאיר אתמר]

רש"י פסחים פו ע"ב ד"ה ת"ל:

ואני שמעתי חילוף ר' יהודה סבר יש אם למקרא בבית אחד ולא בשני מקומות ור"ש סבר יש אם למסורת שמסר אונקלוס הגר בחבורה חדא יתאכל אבל אשני מקומות לא קפיד וקשה לי לאומרו דלא שמעתי מסורת כזה מעולם

(לייחסו של הרמב"ם לת"א ר' אמרי בינה למהצ"ח סי' ד, יד ע"ב, וראה מאמרו של Drazin בכרך הראשון של Oqimta. פ' חורגין רשם רשימה של מקרים בהם התרגום מתרגם ע"פ ההלכה, במאמרו 'ההלכה בתרגום אונקלוס', נדפס בתוך: פ' חורגין: חזון ומורשת, עמ' 113-124. ויש מן הסתם רשימות כאלה בכרך הראשון של המקרא ותרגומיו של חמיאל.)

[גרשיים]

על הרש"י הנ"ל, ראה לעיל (על שמות יב, מו).