פורום אוצר החכמה

תודה על ההפנייה לשפיגל. כעת עיינתי ואכן מביא מקורות קדומים לשימוש ט"ו - בכ"י, מצבות, ומכתבי סוחרים. אם כי חותם את דבריו:
"נמצא כי בתקופה שלפני הדפוס היו בשימוש שלושה ציונים שונים [י"ה, ה"י, ט"ו - פ.ד.] [...] אמנם לאחר המצאת הדפוס דומה שמצאנו באופן מוחלט בכל המקומת רק את הציון ט"ו".

לגבי שימוש ט"ז: "...בדפוסים הראשונים נכתב סימן י"ו. בדפוסים מאוחרים הוחלף ציון זה, ובמקומו נכתב סימן ט"ז".

מביא, בהסתייגות, שתי סברות לשינוי:

א) משלחן מלכים: "מה שציינו ט"ז במקום י"ו נראה משום דהוא לשון צווחה, ועל כן הפכוהו לטובה".
ב) סברא מדיליה: "דומה בעיני שהנמנעים מלכתוב י"ו [...] ההסבר הוא אותו הסבר [...] הציון י"ו מתפרש כשמו של ה'".

בקשר לדיון גבי שם ב"ן, יתכן כי קיימות סיבות נוספות להפיכת האותיות. למשל, ישנו רמז בספירת הבינה ב"ן י"ה (אבל יבואו המקובלים דכאן ויעירוני כי יש להבחין בין ב"ן לב"ן). בנוסף, ישנם צירופי לשון קליטים בספרות הקבלה העושים שימוש ב'ב"ן' בגזרתו הנוכחית, למשל (מזכרון): ע"י בירורים דב"ן עולים מ"ן.

פלגינן כתב:האם באמת אינכם מכירים את המילים 'עב' ו'סג' מהתנ"ך?

צדקת שיש להן משמעות.
אבל לא מתאים לומר 'סג' ביחס לשמו ית'.

זקן ששכח כתב:

פלגינן כתב:האם באמת אינכם מכירים את המילים 'עב' ו'סג' מהתנ"ך?

צדקת שיש להן משמעות.
אבל לא מתאים לומר 'סג' ביחס לשמו ית'.

ולכן הערתי לעיל שעל זה בדיוק יש דרוש של האר"י הקדוש (יעויין שעה"פ על הפסוק הכל סג)

שטייגעניסט כתב:יצוין לשם של הוי"ה במילוי שהגימטריא שלו נ"ב המכונה בכל ספרי המקובלים 'שם ב"ן'.

יעויין בכלל"י התחלת החכמה (נדפס בסו"ס שערי הרמח"ל) עמ' 17-18 בהערה.

מענין לענין באותו ענין:
viewtopic.php?f=7&t=1269

בן_אליעזר כתב:על צורת השנה כ"תד"ש" - ציין, וכתב בצידי העמוד: ולא תש"ד ע"פ ציווי כ"ק מו"ח אד"ש "אז עס וועט קומען די צייט -- וועלן אלע פארשטייען". [=כשיבוא הזמן, כולם יבינו]

אני איני עוסק בנשגבות וכו' - אבל הנראה לפענ"ד הקלושה, שעל-אף שנת הדפסתו (תחילת תש"ג) הי' גם הי' בעיצומו של השואה האיומה רח"ל - אבל אולי בא בזה לרמז שיש ליזהר בכתיבת השנה בפרט בימים כה גורליים כאז, [ואכן תש"ד נראה כש-ד וכיו"ב], ואמנם לא זכינו ושנה ההיא נמנה עוד בשנות הזעם, ואף יותר דברים קרו אז במחנות הריכוז...

כמדומני, שפי' זה אינו צריך ל"אז עס ועט קומען די צייט - ועלען אלע פארשטייען".
ידעו אז היטב מהזוועות המתחוללות מעברו השני של האוקיינוס [וכ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) מליובאוויטש נ"ע בעצמו הי' א' מגדולי המעוררים, המפרסמים והמדברים עד"ז].
"אז עס ועט קומען די צייט, ועלען אלע פארשטייען". כנראה, שהזמן עוד לא הגיע...
*
להעיר, שהעתקתם הדברים בכתיב שונה מהכתוב בגוכתי"ק דכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ובדברי תיקנתי [אף שניתן להבין את רצון כת"ר לתקן כמקובל באידיש - מ"מ, הרי בענינים שלמעלה מהשגתנו עסקינן, ומה לנו 'לנגוע' בצורה בה נכתב ע"י כ"ק הרה"ק בעצמו?].

בספרי נמצא מספור ברייתות: שו"ח בריאתא (כך בכ"י וטיקן 32).
השאלה היא למה הסופר לא כתב שי"ד?
אפשר שהוא לא רצה לכתוב שיד (=שד). אבל אני מסופק האם זו הסיבה האמיתית. האם מישהו מכיר התייחסות לעניין? (סתם מתוך סקרנות)

בספרים רבים שינו את סדר האותיות במספור העמודים כדי להמנע ממשמעות שלילית.
לדוגמא: רע= ער, רעב= ערב, רעד= עדר, שד= דש, שמד= שדמ וכו'.
מסתמא נכתב בזה ממתי התחילה תופעה זו ומי נהג בה, אלא שלעת עתה לא מצאתי בפורום.
אולם שמתי ליבי שהרי"ח הטו'ב זצוק"ל אע"ג דחסדאה הוא וחסדאין מיליה בספרו לשון חכמים (ח"ב סימן א) ככל הנראה לא חייש להא.
וז"ל שם:

והנה אגוז עולה במילואו, כזה: אל"ף גימ"ל וא"ו זי"ן עולה מספר רע"ד, כמנין לאה רחל שעולים מספר רע"ד וכו'

אולם במספור העמודים של ספר זה שינו כל הדוגמאות הנזכרות ודומיהן.

.

אישצפת כתב:בספרים רבים שינו את סדר האותיות במספור העמודים כדי להמנע ממשמעות שלילית.
לדוגמא: רע= ער, רעב= ערב, רעד= עדר, שד= דש, שמד= שדמ וכו'.
מסתמא נכתב בזה ממתי התחילה תופעה זו ומי נהג בה, אלא שלעת עתה לא מצאתי בפורום.
אולם שמתי ליבי שהרי"ח הטו'ב זצוק"ל אע"ג דחסדאה הוא וחסדאין מיליה בספרו לשון חכמים (ח"ב סימן א) ככל הנראה לא חייש להא.
וז"ל שם:

והנה אגוז עולה במילואו, כזה: אל"ף גימ"ל וא"ו זי"ן עולה מספר רע"ד, כמנין לאה רחל שעולים מספר רע"ד וכו'

אולם במספור העמודים של ספר זה שינו כל הדוגמאות הנזכרות ודומיהן.

לענ"ד אין משם ראיה דהבא"ח לא חש לזה, ד'רעד' אינו דבר מובהק כמו 'רע' וכדומה

ראיתי בשבת שיש שמשנים את דף או סימן שט' לטש', מישהוא יודע מה המשמעות הרעה בשט ?

[הובא גם לעיל]:
viewtopic.php?f=7&t=2537
viewtopic.php?f=7&t=4424

יעקובי כתב:מענין שבשו"ע דפו"ר (ויניציאה שכ"ה-שכ"ו) כל הסימנים צויינו כרגיל (רע, רצח, שמד וכו') ללא שפה נקיה. וזה נעשה מסתמא ע"י המחבר עצמו (שכידוע ניסח גם את הכותרות לסימנים). זולת בחלק יורה דעה, שם צויין באופן יוצא מן הכלל - שדמ.

אשכול בנושא כותרות הסימנים - viewtopic.php?f=7&t=36823

בדרך כלל מצינו בספרים סימן ״ערב״ במקום ״רעב״ אולם כשלמדתי טור בית יוסף אורח חיים סימן ר״ב ראיתי בבית יוסף שכתב קקע״ב במקום רע״ב. האם מצינו כן בעוד ספרים?

רציני כתב:בזכרוני שעיין בערוך ואינו תחת ידי כעת

כעת עיינתי בערוך ויש בו כמה פירושים למילת שט ומתוכם שנים שיכולים לעזור. מלשון ויבז, ומלשון שוטה. שכבר הביאו את זה כאן. אולם ראיתי בערך טש שהביא ב' פירושים מלשון הסתיר ומלשון טח, מלוכלך בטיט. ואם כן גם את טש אפשר להסביר בלשון שאינה נקיה כל כך