מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
קומי_אורי
הודעות: 343
הצטרף: ו' יולי 05, 2013 3:21 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי קומי_אורי » ד' יולי 17, 2013 7:55 pm

למאי_נמ? כתב:ואולי להפך, נקרא ר"ז בן אבקולס ע"ש ענוותנותו, כמו הנקראים ע"ש מאמריהם, שעמד בזה המהר"ץ חיות, והרחיב בזה רבי ראובן מרגליות זצוק"ל במאמר "לחקר שמות וכינויים בתלמוד".


כך שמעתי (מהרב יו"ד), ועוד שמעתי (מהנ"ל) שהוא הוא ר' זכריה בן הקצב ושינו שמו לאבקולס מטעם הנ"ל ושדומה לקצב, שכן מקולין הוא קצביה וגדי מקולס הוא סוג של הכנת בשר, ואולי אבקולס גם נגזר משורש זה. וכן שמעתי עוד ששינו שמו בכוונה כדי לכסות עליו שיהיה ידוע רק ליודעים
נערך לאחרונה על ידי קומי_אורי ב ד' ינואר 25, 2017 5:42 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

גם זו לטובה
הודעות: 2439
הצטרף: ה' יוני 07, 2012 2:29 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי גם זו לטובה » ג' יולי 28, 2015 2:52 am

צh33 כתב:
תורה אור בראשית לד,א
מהפנימי כי המקיפים שרשן מסוכ''ע והפנימים מבחי' ממכ''ע. וכעד''ז ארז''ל גדולה שמושה יותר מלימודה. הגם שהלימוד הוא השפעה פנימית והשימוש הוא חיצונית אעפ''כ מקבל עי''ז יותר יראת שמים כו'. והוא כענין המשכה בבחי' מקיף (כי מה שיכול להיות נמשך בשכל התלמיד בבחי' פנימיות אינו רק הארה לבד משכל הרב. ולכן לא קאים אינש אדעתא דרביה כו') ולכן נאמר אשור כי יבא כו' והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם שע''י שמונה נס''א ידחו הרע בבחי' א' יותר מע''י הרועים כי הרועים שהם המשכה בבחי' פנימיות הנה ברבוי השתלשלות המדרגות יוכל לימשך מזה יניקה לחיצונים עד''מ מצפורני ידים לא כאברהם שיצא ממנו כו'. וכן בהשגת התורה ארז''ל למשמאילים בה כו'. וכל האומר אין לי אלא תורה כו'. וצ''ל ג''כ המשכה משמונה נס''א בחי' מקיפים שהמקיף מסמא עיני החיצונים כו'. וזהו ענין תורה וגמ''ח שע''י התורה נמשך בחי' מזון. וזהו בחי' הרועים. וע''י גמ''ח נמשך בחי' לבוש ומקיף וזהו בחי' ההמשכה שע''י נס''א גדולה שמושה כו'. ויובן יותר ענין ההפרש בין הרועים לנס''א ע''ד שמצינו בר' יוחנן בן זכאי שהיה שר התורה המלמד תורה לישראל ועכ''ז אמר לר' חנינא בן דוסא בקש עלי רחמים שתפלתו גדולה יותר הרבה משלו עד שאלמלי הטיח ריב''ז כו' ומר''ח בן דוסא לא נמצא שהיה מלמד תורה ע''ד ריב''ז ולא נמצא משמו דינים במשנה. וזהו ע''ד ההפרש שבין הרועים לנס''א כו' כי ריב''ז היה רועה ומפרנס לישראל כמו מרע''ה. ורחב''ד לא היה בו בחי' זו אבל היה צדיק תמים בלי שום דופי עד שארז''ל שלא נברא העוה''ב אלא בשבילו והיו מקבלים ממנו נש''י דרכי העבודה והחסידות ע''ד גדולה שימושה כו' ותפלתו היתה נשמעת יותר מריב''ז וכן נאמר והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נס''א שבחי' נס''א מועיל יותר נגד בחי' אשור כי יבא כו' לפי שממשיכים מבחי' סוכ''ע וכמו תפלת ר''ח ב''ד להפוך הטבע כו' שהוא ע''י המשכה מבחי' סוכ''ע שלמעלה מסדר והדרגת ההשתלשלות כו': וזהו ענין נרות דחנוכה. שטמאו כל השמנים שבהיכל מצד תגבורת חכמה דקליפה. לכן רצו להשכיחם תורתך כו'. וע''כ הוצרך להמשיך מבחי' שלמעלה מהחכמה דקדושה והוא מבחי' מקיפים עליונים. וזהו פך של שמן שהיה חתום בחותמו של כה''ג שהוא בחי' ורב חסד כו' (ולפי שהוא מבחי' מקיף נמשך ונשפל גם למטה להדליק גם עתה בדורותינו שאין בהמ''ק קיים משא''כ בבהמ''ק היה ז' נרות מבחי' ז' רועים אלא שהיה הגילוי ממש בבחי' פנימית כמאמר עדות היא לבאי עולם כו'. ועמ''ש לקמן ע''פ כי אתה נרי הוי''ה והוי''ה יגיה חשכי. שם הוי''ה הראשון הוא בבחי' השתלשלות וממנו נמשך בחי' אתה נרי. והיינו הנרות דמקדש כו'. ושם הוי''ה השני הוא מבחי' סוכ''ע שלמעלה מהשתלשלות ומזה נמשך בחי' יגיה חשכי והן הן נרות דחנוכה. ועד''ז הוא ענין ההפרש בין בחי' שבעה רועים לבחי' שמונה נס''א כי על ידי שבעה רועים נמשך המשכת המזון לכנ''י בחי' ותורתך בתוך מעי שהוא מה שיכול להיות נמשך בפנימית זהו מבחי' שם הוי''ה הנמשך בעולמות אבי''ע. אבל ע''י נס''א נמשכים בחי' מקיפים והוא מבחי' שם הוי''ה שלמעלה מגדר ההתלבשות בהעולמות אלא שמאיר בבחי' מקיף וכענין תפלת רחב''ד להפוך הטבע כו' כנ''ל והוא הנמשך ע''י מעשה המצות שהן המשכות בחי' מקיפים כי המצות הן נק' מצות המלך. ועיין בד''ה מזמור שיר חנוכת הבית בענין מזון לבוש כו'. ולכן בחי' משיח הוא ג''כ מנס''א כי במשיח נאמר והריחו. מורח ודאין. וריח הוא בחי' מקיף ריחא דלבושייכו משא''כ

ועוד שם האריך טובא. וש"נ.



פסחים קיב: דתניא: לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא, זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא. אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו - סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע - גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.

איש גלילי
הודעות: 2570
הצטרף: ג' יולי 08, 2014 3:28 pm
מיקום: הגליל העליון

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי איש גלילי » ג' יולי 28, 2015 3:40 am

מענה לשון כתב:באיכה רבה ד,ג איתא דבסעודה של קמצא ובר קמצא דמבואר שהיו שם חכמים ולא מיחו, היינו ר' זכריה בן אבקולס שישב שם ולא מיחה.
ובזה יש לומר דמה שלא מיחה מחמת ענוה שאינו בר הכי להוכיח ומי ישמע וכד'
וזהו ענוותנותו של וכו' החריבה את מקדשינו.

כן יוצא לפי הגירסא הרגילה.
אולם בהוצאתו של בובר, על אף שכתוב שאכן ישב שם ר' זכריה - מ"מ גם מופיע כל הסיפור שמופיע בגמרא דידן עם מה שהחמיר ר' זכריה בן אבקולס, ורק אח"כ כתוב שענותנותו שרפה את ההיכל, ומשמע כמו שמשמע בגמ' שחסידותו היתירה גרמה זאת.
ולעצם הענין שלא מחו במה שבייש בעל הסעודה את בר קמצא - ראה בספר דורות הראשונים לרי"א הלוי על המריבות שהיו בירושלים עם אגריפס המלך ואנשיו, ומסתבר שגם בר קמצא היה ביניהם, ובשל כך ראו החכמים בעין יפה את גירושו מן הסעודה מפני שהוא מהבוגדים בעמם (וכמו שסופו יוכיח). גם ר' יוחנן בגמ' לא אמר שהיה כאן חטא של הלבנת פנים, אלא חסרון בענין של 'אשרי אדם מפחד תמיד', וכמו שני הספורים האחרים של תרנגולא ותרנגולתא ושל שקא דריספק, שודאי אין שם חטא אלא חוסר שיקול נכון של התוצאות. וכן כאן אומר ר' יוחנן שהיו חכמים צריכים מראש להזהר לא להרגיז את בר קמצא שילך להלשין עליהם אצל הקיסר.

יתר10
הודעות: 945
הצטרף: ד' יוני 01, 2011 12:07 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי יתר10 » ג' יולי 28, 2015 9:39 am

גם זו לטובה כתב:
צh33 כתב:
תורה אור בראשית לד,א
מהפנימי כי המקיפים שרשן מסוכ''ע והפנימים מבחי' ממכ''ע. וכעד''ז ארז''ל גדולה שמושה יותר מלימודה. הגם שהלימוד הוא השפעה פנימית והשימוש הוא חיצונית אעפ''כ מקבל עי''ז יותר יראת שמים כו'. והוא כענין המשכה בבחי' מקיף (כי מה שיכול להיות נמשך בשכל התלמיד בבחי' פנימיות אינו רק הארה לבד משכל הרב. ולכן לא קאים אינש אדעתא דרביה כו') ולכן נאמר אשור כי יבא כו' והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם שע''י שמונה נס''א ידחו הרע בבחי' א' יותר מע''י הרועים כי הרועים שהם המשכה בבחי' פנימיות הנה ברבוי השתלשלות המדרגות יוכל לימשך מזה יניקה לחיצונים עד''מ מצפורני ידים לא כאברהם שיצא ממנו כו'. וכן בהשגת התורה ארז''ל למשמאילים בה כו'. וכל האומר אין לי אלא תורה כו'. וצ''ל ג''כ המשכה משמונה נס''א בחי' מקיפים שהמקיף מסמא עיני החיצונים כו'. וזהו ענין תורה וגמ''ח שע''י התורה נמשך בחי' מזון. וזהו בחי' הרועים. וע''י גמ''ח נמשך בחי' לבוש ומקיף וזהו בחי' ההמשכה שע''י נס''א גדולה שמושה כו'. ויובן יותר ענין ההפרש בין הרועים לנס''א ע''ד שמצינו בר' יוחנן בן זכאי שהיה שר התורה המלמד תורה לישראל ועכ''ז אמר לר' חנינא בן דוסא בקש עלי רחמים שתפלתו גדולה יותר הרבה משלו עד שאלמלי הטיח ריב''ז כו' ומר''ח בן דוסא לא נמצא שהיה מלמד תורה ע''ד ריב''ז ולא נמצא משמו דינים במשנה. וזהו ע''ד ההפרש שבין הרועים לנס''א כו' כי ריב''ז היה רועה ומפרנס לישראל כמו מרע''ה. ורחב''ד לא היה בו בחי' זו אבל היה צדיק תמים בלי שום דופי עד שארז''ל שלא נברא העוה''ב אלא בשבילו והיו מקבלים ממנו נש''י דרכי העבודה והחסידות ע''ד גדולה שימושה כו' ותפלתו היתה נשמעת יותר מריב''ז וכן נאמר והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נס''א שבחי' נס''א מועיל יותר נגד בחי' אשור כי יבא כו' לפי שממשיכים מבחי' סוכ''ע וכמו תפלת ר''ח ב''ד להפוך הטבע כו' שהוא ע''י המשכה מבחי' סוכ''ע שלמעלה מסדר והדרגת ההשתלשלות כו': וזהו ענין נרות דחנוכה. שטמאו כל השמנים שבהיכל מצד תגבורת חכמה דקליפה. לכן רצו להשכיחם תורתך כו'. וע''כ הוצרך להמשיך מבחי' שלמעלה מהחכמה דקדושה והוא מבחי' מקיפים עליונים. וזהו פך של שמן שהיה חתום בחותמו של כה''ג שהוא בחי' ורב חסד כו' (ולפי שהוא מבחי' מקיף נמשך ונשפל גם למטה להדליק גם עתה בדורותינו שאין בהמ''ק קיים משא''כ בבהמ''ק היה ז' נרות מבחי' ז' רועים אלא שהיה הגילוי ממש בבחי' פנימית כמאמר עדות היא לבאי עולם כו'. ועמ''ש לקמן ע''פ כי אתה נרי הוי''ה והוי''ה יגיה חשכי. שם הוי''ה הראשון הוא בבחי' השתלשלות וממנו נמשך בחי' אתה נרי. והיינו הנרות דמקדש כו'. ושם הוי''ה השני הוא מבחי' סוכ''ע שלמעלה מהשתלשלות ומזה נמשך בחי' יגיה חשכי והן הן נרות דחנוכה. ועד''ז הוא ענין ההפרש בין בחי' שבעה רועים לבחי' שמונה נס''א כי על ידי שבעה רועים נמשך המשכת המזון לכנ''י בחי' ותורתך בתוך מעי שהוא מה שיכול להיות נמשך בפנימית זהו מבחי' שם הוי''ה הנמשך בעולמות אבי''ע. אבל ע''י נס''א נמשכים בחי' מקיפים והוא מבחי' שם הוי''ה שלמעלה מגדר ההתלבשות בהעולמות אלא שמאיר בבחי' מקיף וכענין תפלת רחב''ד להפוך הטבע כו' כנ''ל והוא הנמשך ע''י מעשה המצות שהן המשכות בחי' מקיפים כי המצות הן נק' מצות המלך. ועיין בד''ה מזמור שיר חנוכת הבית בענין מזון לבוש כו'. ולכן בחי' משיח הוא ג''כ מנס''א כי במשיח נאמר והריחו. מורח ודאין. וריח הוא בחי' מקיף ריחא דלבושייכו משא''כ

ועוד שם האריך טובא. וש"נ.



פסחים קיב: דתניא: לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא, זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא. אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו - סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע - גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.

אינני רואה סתירה או קושי' בין הדברים. ופשוט
[יצויין שבכת"י מינכן ועוד כמה כת"י ליתא 'ובתורתו' בחלקם ליתא גם בהמשך אצל אביי, ובחלקם ליתא כאן ואיתא בהמשך.]

סמל אישי של המשתמש
ר_חיים_הקטן
הודעות: 1508
הצטרף: ו' ספטמבר 23, 2011 1:56 pm
מיקום: ביתר עילית (שכונת הרב שך)
שם מלא: הק' ראובן חיים קליין
יצירת קשר:

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי ר_חיים_הקטן » ג' יולי 28, 2015 9:55 am

דברים שנכתבו בדיוק השנה:
א') איתא בגיטין (נה:–נו.) בזה"ל אמר רבי יוחנן מאי דכתיב "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כח:יד) אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים וכו' אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא עבד סעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזל אייתי ליה בר קמצא אתא אשכחיה דהוה יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך א''ל לא נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה ש''מ קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי א''ל מי יימר א''ל שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה אזל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו ע"כ. ונראה לי דבזה אזיל רבי יוחנן לשיטתו במה שאמר הוא (ב"מ ל:) לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין דכאן העמיד רבי זכריה בן אבקולס את הדין על דין תורה ולא הקריבו הבהמה וגם לא הרגו את בר קמצא ולא עבד לפנים משורת הדין למנוע מלהקריב ולהרגו כדי להציל את העם.
ב') ויל"ע מהו כוונת הגמ' ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה וכו' מה ענין ענוות לכאן? ענין הענוה היא מה שיכול לבטל דעתו לאחרים (וכמו שמצינו אצל הלל ובית הלל) משא"כ ענין ההקפדה הוא מי שעומד על דעתו ואין מוותר כלל וכלל. וא"כ אדרבה הקפדתו של רבי זכריה בן אבקולס גרם לחורבן הבית כיון שעמד חזק על דעתו וסבר שאם מקריבין את הבהמה או הורגין את בר קמצא ועי"ז יגרום שאחרים יבינו הדין שלא כהלכה. והוא סבר שאפ' במקום שלום מלכות אין לשנות את הדין. ועלה בדעתי לפרש שכוונת הגמ' לומר כן בלשון סגי נהור כלשון בתמיה וכי רבי זכריה בן אבקולס ענו הוא אך דוחק גדול הוא. הנה פרש"י ענוותנותו סבלנותו שסבל את זה ולא הרגו. ודבר זה צריך עיון מנ"ל לרש"י דמשום שסבל מעשי המלשין הזה לא יאות לו להרגו הלא בגמ' מבואר טעם אחר שלא רצה להרגו משום שיאמרו המטיל מום בקדשים יהרג.
ג') הרואה יראה באיכה רבה (פ"ג ס"ג) שמעשה זו הובא בנוסח אחר קצת וז"ל מעשה שהיה באדם אחד בירושלים שעשה סעודה אמר לבן ביתו לך והבא לי קמצא רחמי אזל ואייתי ליה בר קמצא שנאיה עאל וישב בין האורחים. עאל אשכחיה ביני אריסטייא אמר לו את שנאי ואת יתיב בגו ביתאי קום פוק לך מיגו ביתאי. אמר לו אל תבישני ואנא יהיב לך דמי דסעודתא. אמר לו לית את מסובה. אמר לו אל תבישני ואנא יתיב ולית אנא אכיל ושתי. אמר לו לית את מסובה. אמר ליה אנא יהיב דמי כל הדין סעודתא. אמר ליה קום לך. והיה שם רבי זכריה בן אבקולס והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה מיד נפיק ליה אמר בנפשיה אילין מסביין יתבין בשלוותהון אנא איכול קרצהון מה עבד הלך אצל השלטון אמר לו אילין קורבניא דאת משלח ליהודאי למקרבינהו אינון אכלין להון ומקרבין אוחרנים בחילופייהו נזף ביה. אזל לגביה תוב אמר ליה כל אילין קורבניי דאת משלח ליהודאי למקרבינהו אינון אכלין להון ומקרבין אוחרין בחילופייהו ואם לא תאמין לי שלח עמי חד איפרכו וקורבנייא ואת ידע מיד שאיני שקרן. עד דאתייא באורחא דמך איפרכו קם הוא בליליא ועשאן כלן בעלי מומין בסתר. כיון שראה אותן הכהן הקריב אוחרנין תחתיהון. אמר ההוא שליחא דמלכא למה לית את מקריב אילין קורבניא אמר ליה למחר. אתא יום תליתאה ולא קרבהון שלח ואמר למלכא ההוא מלתא דיהודאה קאמר קושטא קאמר מיד סליק למקדשה והחריבו. הדא דבריאתא אמרין בין קמצא ובין בן קמצא חרב מקדשא. אמר רבי יוסי ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל. עכ"ל. לכאורה לפי נוסח זו משמע שמה שאמרו ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס חרבה את ביתנו ר"ל כיון שהיה בידו למחות ולא מחה מחמת ענוותנותו על ידו נגרם על המעשה הזה. אבל לפי הש"ס דילן לא מצינו שישב באותה סעודה והיה בידו למחות ולא מחה.
ד') יש להבין את הדבר ביותר ע"פ הא דמטא לבי מדרשא משמיה דהגר"א (פנינים משולחן הגר"א פ' משפטים): נקטינן דבדיני נפשות פותחין מן הצד (סנהדרין לו.) וטעם הדבר דאילו פתחו מן הגדול לא היו חבריו יכולים לחלוק עליו. ולכן כאן במעשה דבר קמצא ר' זכריה בן אבקולס שהיה ענו החזיק עצמו כקטן ולא כאחד מן הגדולים ולכן כשדנו אם להרגו אם לאו הוא פתח בראש ואמר שאין להרגו וממילא שדאר הדיינים לא חלקו עליו ונפסק ההלכה על פיו. ולפי"ז פ' ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריב וכו' דאילו לא היה ענו לא היה פותח בדיון והיו חבריו יכולים להביע דעתם שיש להרוג את בר קמצא. נמצא לפי הגר"א ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס לא היה במה שהוא אמר (דאדרבה מה שאמר היה דרך קפדנות כנ"ל) אלא במה שהוא פתח להגיד בפני חביריו הקטנים ממנו.
ה') ונראה לי שיש להבין הדבר באופן אחר: הנה מלבד ענין הענוותנות שצריך האדם להתמודד עם האחרים ועם המציאות ולפעמים מה"ט צריך להתפשר על הדין גם ממצינו את ההיפוך מזה. ואפרש שיחתי דתנן (סוטה מא.) באגריפס המלך שכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דברים יז:טו) זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגירפס אחינו אתה אחינו אתה. ופ' רש"י אגריפס המלך מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא שנחרב ביהמ"ק בימיו. ועל זה איתא בגמ' (סוטה מא:) תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לאגריפס. כמדובר איתא בש"ס (יומא ט:) שסיבת חורבן הבית שני היתה שנאת חינם ולכן כדי לתקנו צריכים "אהבת חינם". אך צריכים אנו להזהר ש"אהבת חינם" לא יביא אותנו לידי חניפות לחוטאים שלא נקבל את מעשיהם ולא נוכיח אותם בתוכחה. ולכן חובה עלינו לבא בחשבון על פלס המשקל למצוא הממוצע בין מידת הענוה למידת החניפות שמצד אחד יש להתמודד עם אחרים וכדו' ומצד שני אין להחניף לרשעים ולסבול את מעשיהם הרעים. ועל פי הדברים האלה יש להסביר שענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס היינו שענוותנותו הקיצונה גרמה לו לסבול את מעשי רשע זו ולחפות עליו שלא יהרגנו. ועל מידה זה בא החורבן כמו שתחייבו כלייה במה שהחניפו בנ"י לאגירפס המלך באמרם אחינו אתה. ובאמת ענין זה מבואר בדברי הגמ' בשבת (לא.) שהלל אך בענוותנותו לא הסכים לקבל את הגר ע"מ שלא ילמד תורה שבע"פ רק עשה תחבולאות כדי להראות לו שהוא צריך ללמוד תורה שבע"פ עם התורה שבכתב (משא"כ בשמאי הזקן אף זה לא רצה לעשות מחמת קפדנותו). וכן מצינו אצל אליהו הנביא ז"ל שתפקידו להביא שלום בעולם (כמבואר בסוף מס' עדיות) ומאידך גסיא בהיותו פינחס היה קנאי גדול ואף הרג את זמרי בקנאותו והכל בכיוון אחד.

שטיינער
הודעות: 236
הצטרף: ד' ינואר 04, 2012 12:56 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי שטיינער » ג' יולי 28, 2015 2:10 pm

דברי הגרי"ח סופר שליט"א בענין ענוותו של רבי זכריה בן אבוקלס, מספר דרופתקי דאורייתא ח"ב (סימן ד אות ד, יצ"ל בשנת תשנב) העוסק בבירור גדרי מצות הענוה.

רבינו יוסף אלבו ז"ל בספר העקרים (מאמר ד' פרק כ"ב) עמד לבאר ענין מי מריבה, ומה היה חטאם של משה רבינו ואהרן הכהן ע"ה, ובתוך דבריו כתב: "ואף על פי שהם מצד ענותנותם לא רצו ליטול עטרה מכל מקום נחשב להם לעון ולמיעוט אמונה מפני חילול ה'" ע"ש.

ורבינו יצחק עראמה ז"ל בספרו היקר עקדת יצחק (פרשת חקת, שער פ' דפ"ט סע"ב) אחר שהביא דברי הרב בעל העקרים ז"ל הללו כתב עליו: "ומעולם לא שמענו שיצאה תקלה מתחת ידי הענוה עד הנה הפך מה שנאמר (משלי כ' ב') עקב ענוה יראת ה', כי אין לנו מדה משובחת ומעולה כמדת הענוה, ונמנע הוא שתצא ממנה חלול ה' וכו', כי בודאי במקום שיש ענוה אין שום חטא כלל" עש"ב.

וראיתי לגאון יעב"ץ ז"ל בהגהותיו לספר עקדת יצחק, אשר נדפסו בקובץ התורני היקר "כרם שלמה" דבאבוב (גליון ק"א דף י"ב) שעל דברי הרב עקדת יצחק הללו שמעולם לא שמענו שיצאה תקלה מתחת ידי מדת הענוה כתב: "נעלמו ממנו דברי רז"ל ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה בית המקדש וכו' כדאיתא בהנזקין" עכ"ל.

ועם שאיני כדאי כלל, בעניותי אמינא לא כן אבי, וחלילה לא נעלמו דברי רבותינו ז"ל הללו הידועים לכל בר בי רב דחד יומא, מאותו גאון קדמון הפילוסוף האלקי "אבי כל הדרשנים בדורות שלפנינו שותי מימיו הנאמנים באו שעריו בתודה" (כלשון הגאון חיד"א ז"ל בשם הגדולים בערכו), מר ניהו רבה רבינו יצחק עראמה בעל עקידת יצחק ז"ל, ומרן הבית יוסף ז"ל למד והוציא דין מדברי הרב בעל עקדת יצחק כמבואר בבית יוסף או"ח (ס"ס תרכ"א), וכדרך הסבא הוא מרן ז"ל עשה גם נכדו הגאון מהרש"ם ז"ל ואף הוא למד והוציא דין מדברי בעל עקידת יצחק וכמבואר בספר תשובותיו ח"ד (ס"ס ק"ד) עיין בו. [ידוע שהגאון עמוד ההוראה מהרש"ם ז"ל היה נכד מרן הבית יוסף עיין בחיבורי יחי יוסף (סימן א' דכ"ד ע"א)].

ובעניותי אמינא אדרבה דלכאורה דברי הגאון יעב"ץ ז"ל הן הם שלכאורה הטעונים ביאור לענ"ד, וכדי להסביר הדברים על בוריין בס"ד חובה עלינו להקדים ולבאר ולברר מהו גדר מדת הענוה.

כתוב בספר תורת משה (במדבר י"ב ג'): "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", ופירש רש"י ז"ל: "עניו, שפל וסבלן". הרי שתחת תואר עניו נגדרים שני גדרים חדא שפל, והשני סבלן. ובספר ישעיה (כ"ט י"ט) כתוב לאמר: "ויספו ענוים בה' שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו", ופירש רש"י ז"ל: "ענוים, סבלנים, שסבלו עולו של הקב"ה וגזרותיו", וכן תרגם יונתן שם: "ויוספון מקבלי עולבן" וכו', והיינו כההיא דאיתמר בעירובין (י"ג ב'): "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו", ופירש רש"י ז"ל: "עלובין סבלנים".

וביאור גדר וענין שפל היינו: "היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה, שהתאמת אצלו אשר אין התהלה והכבוד ראויים לו כל שכן ההתנשא על שאר בני מינו" כלשון הזהב של קדוש ה' אדוננו הרמח"ל זצ"ל במסילת ישרים (ר"פ כ"ב).

והנה גבי ההיא דרבי זכריה בן אבוקלס בגיטין (נ"ו א') דאמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבוקלס החריבה את ביתנו וכו', פירש רש"י ז"ל: "ענותנותו, סבלנותו, שסבל את זה ולא הרגו". הרי דהתם בחלק הסבלן עסקינן, ואילו הרב עקדת יצחק ז"ל על חלק השפל שבמידת הענוה קאי, ועלה קאמר: "ומעולם לא שמענו שיצאה תקלה מתחת ידי הענוה עד הנה", ודוק.

ואם כן מאי קא קשיא ליה לגאון יעב"ץ ז"ל מההיא דגיטין אתמהא, וקרוב אצלי דהגאון יעב"ץ ז"ל כתב הערתו זו דרך לימודו בספר עקדת יצחק בלא לעיין אז בגוף דברי התלמוד התם בגיטין, וסמך על כח זכרונו המבעית זיע"א, ולא ראה לדברי רש"י ז"ל דלעיל, והא ראיה שציין וכתב כדאיתא בהנזקין ולא ציין הדף ודוק.

ועיין בהגהות הגאון מהר"צ חיות ז"ל לגיטין שם שכה כתב: "ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה ביתנו, לא ידעתי מה ענוה היתה בזה שלא הניח לקבל קרבנו ולא להורגו, והיה לו לתלמוד לומר צדקתו או חסידותו של רבי זכריה בן אבקולס, אבל לא לשון ענותנותו, ועיין לרש"י ז"ל שהרגיש בזה וכתב סבלנותו ע"ש, אכן באמת ענוה לחוד וסבלנות לחוד" וכו'.

ולא הבינותי דבריו ובמחכת"ה לא זכר לדברי רש"י ז"ל בביאורו לתורה דענו היינו שפל וסבלן, ושניהם נכללים בשם ענוה, עם שמהותן ומציאותן חלוקה וכנ"ל, וכפי שאף מהר"צ חיות ז"ל עצמו הרגיש, וכאן קאי רבי יוחנן על סבלנותו היתרה של רבי זכריה בן אבקולס, ופשיטא דפשיטא שלא נעלם מאביהם של ישראל רש"י ז"ל שענוה לחוד וסבלנות לחוד, ורש"י ז"ל בזבחים (קט"ז א') פירש: "תמים בדרכיו, עניו וסבלן" ודוק.

ולפי האמור יובנו כמין חומר דברי התלמוד בסנהדרין (פ"ח ב'): "שלחו מתם איזהו בן העולם הבא ענוותן ושפל ברך", וכו' ונתחבטו רבנן מאי האי ענוותן ושפל ברך והלא לכאורה הוא כפל הענין במילים שונות, ועיין מה שכתבו בזה רבינו המהרש"א והגאון רבי ישעיה ברלין ז"ל במסורת הש"ס שם, ומה שכתבנו אנן בחיבורי הנכחי לעיל (סימן א' אות א'), אבל לדרכינו כאן יש לפרש ענוותן היינו סבלן, כנגד הגדר הראשון שבענוה, ואילו שפל ברך היינו שפל, כנגד החלק השני שבענוה וכמשנ"ת ודוק.

ודע דאדונינו הרמח"ל ז"ל בספר תורה דיליה מסילת ישרים (פרק כ"ב) הגדיר לנו מהי מדת הענוה וזו לשון קדשו: "הנה כלל הענוה הוא היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה וזה הפך הגאוה ממש", ורצונו לומר דביאור גדר הגאוה כתב שם (פרק י"א דף ס'): "הנה כלל ענין הגאוה הוא שהאדם מחשיב עצמו בעצמו ובלבבו ידמה כי לו נאוה תהלה", אם כן ענין הענוה אכן הוא הפך הגאוה ממש.

אבל ראיתי לגאון נצי"ב ז"ל בספרו מרומי שדה סוטה (מ"ט ב') על אומרם שם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא, כה כתב: "פירוש ענוה אינה שפלות הלב, אלא ההנהגה בין בני אדם שלא בגסות, ולא כמסילת ישרים והארכנו במקום אחר, והיינו דאמר רב יוסף שהיה מתנהג כאחד מן התלמידים כדאיתא בהוריות (י"ד א') דכ"ב שנים דמלך רבה לא קרא אומנא לביתיה".

וחושבני שמצאתי בס"ד היכן הוא "המקום האחר" שבו האריך הנצי"ב ז"ל לחלוק על המסילת ישרים, והוא בפירושו לתורה העמק דבר במדבר (י"ב ג'): "ומשמעות עניו הוא שאינו חושש לכבודו וצערו, ולא משום שהוא שפל בעצמו ואינו מכיר בעצמו שאינו ראוי לזה הצער והעדר הכבוד [כמו שכתב במסילת ישרים דפירוש עניו שהוא שפל ברך], אלא משמעות עניו שהוא מתנהג בלי חשש על כבודו, והיינו דאמר רב יוסף לא תיתני ענוה דאיכא אנא והוא כדאמרו בסוף הוריות דכל השנים שמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא, ופירש רש"י שלא רצה לנהוג שררה בעצמו שבשעה שנצרך לאומן הלך אליו ולא קרא את האומן לביתו, אף על גב שידע רב יוסף שהוא בערך רבה מכל מקום לא חשש לכבודו והיינו ענוה".

ושם בהרחב דבר הוסיף הנצי"ב וכתב: "במסילת ישרים פירש עניו שהוא שפל ברך, אבל אינו כן והרי בסנהדרין (פ"ח ב') איתא ענוותן ושפל ברך הרי דתרי מילי נינהו, וכן כתב מהרש"א שם, אבל הענין להיפך [מדברי המסילת ישרים], והראיה דאיתא בערכין (ט"ז ב') ענוה שלא לשמה ותוכחה לשמה איזה מהן עדיף ע"ש, ואם משמעות עניו היינו שפל ברך היאך הוא ענוה שלא לשמה. ותו בסוטה (מ"ט ב') אמרו משמת רבי בטלה ענוה אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא, והאיך יאמר מי שהוא שפל ברך שהוא עניו, ותו בספרי תניא והאיש משה עניו מכל האדם ולא ממלאכי השרת, וכן הוא באבות דרבי נתן [פרק ט'], ואם אתא שענוה היא שפלות היאך שייך לומר על מלאכים שאין יודעים ערכם, ולא עוד שאנחנו אומרים שבח על הקב"ה אין ענוה כענותיך, ובמגילה (ל"א א') בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו" עכ"ל.

ועם שאיני כדאי המעיין היטב בדברות קדשו של הרמח"ל ז"ל יראה דיש ליישב ראיות הגאון הנצי"ב ז"ל, ובפרט שלא נעלם מעיני הרמח"ל ההיא דסנהדרין (פ"ח ב') ושם באותו פרק באותו מקום (פרק כ"ב) כבר הוא עצמו הביא מאמר זה, ועיין בדברינו בזה לעיל (בסמוך, וכן לעיל סימן א' אות א'), ומההיא דערכין - עיין שם ברש"י ובפירוש המיוחס לרבינו גרשום, ועוד יתבאר בעזה"י.

עושה חדשות
הודעות: 9773
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקולס

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' אוגוסט 20, 2016 10:46 pm

אני לא מחדש בהודעתי זו שום דבר מעבר להודעות הקודמות, ס"ה כותב את המילה "הקפצה" בצורה ארוכה יותר...

ז"ל התוספתא במס' שבת -
בית הלל אומ' מגביהין מעל השלחן עצמות וקלפין בית שמיי אומ' מסלק את הטבלה כולה ומנערה זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמיי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה אמ' ר' יוסה ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל
והלומד שואל, האם המכוון הוא ללמדינו נגד זהירות יתירה, או נגד חומרא יתירה, או שלפי פשוטו לא הובעה כאן תרעומת על החלטתו הצודקת (עי' חת"ס בגיטין) של רזב"א, אלא ציון עובדה מפליאה, איך שנתגלגל דבר רע מדבר טוב, והוזכרו הדברים גם בתוספתא בשבת אגב האיזכור (הנדיר) של רזב"א.

ירושלים
הודעות: 111
הצטרף: ד' אוגוסט 19, 2015 10:58 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי ירושלים » ש' אוגוסט 20, 2016 11:58 pm

ספר מסילת ישרים פרק כ (במשקל החסידות):

והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד.

הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה, או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח שקר אתה דובר על ישמעאל (ירמיה מ'), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה, וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א): על הפסוק את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה.

והבית השני גם הוא חרב על ידי חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו):
סבור רבנן לקרוביה, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה, אמר להו רבי זכריה ב"א יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג. בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר ר"י על זה: ענותנותו של רבי זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו.

הרי לך שאין לדון בחסידות המעשה באשר הוא שם לבד, אך צריך לפנות כה וכה לכל הצדדין שיוכל שכל האדם לראות, עד שידון באמת איזה יכשר יותר העשיה או הפרישה" ודו"ק.

עושה חדשות
הודעות: 9773
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' אוגוסט 21, 2016 12:07 am

אבל יל"ע האם הטענה על חסידות מופרזת היא 'בעצם', או רק אם ח"ו ייצא ממנה מכשול. (כי לא שמענו על איזה אסון שהתרחש מחמת ניעור עצמות וקליפין אחורי המיטה, דוג' האסונות שאירעו בעקבות גדליה בן אחיקם וקמצא ובר קמצא).

א גאליציאנער
הודעות: 603
הצטרף: ד' יולי 23, 2014 7:31 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי א גאליציאנער » א' אוגוסט 21, 2016 3:23 am

מה שכתב איש ספר שזכור הוא שרצו לקשרו למובא ביוסיפון, אכן, בנימין לאו וכן ד"ר נפתלי יעקב שמחוני בהערותיו ליוסיפון שניהם תמימי דעים כי הוא הוא ר' זכריה בן אמפיקלוס שמנע את הקרבת קרבנות הקיסר.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

א גאליציאנער
הודעות: 603
הצטרף: ד' יולי 23, 2014 7:31 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי א גאליציאנער » א' אוגוסט 21, 2016 3:42 am

ושכחתי להוסיף שמספר יוחסין ועוד משמע שר' זכריה בן הקצב ורבי זכריה בן אבקולס כלל לא היו אותו אדם, ובעוד שרבי זכריה בן הקצב היה כהן כמבואר בכתובות ועוד, משמע שרבי זכריה בן אבקולס לא היה כהן [-זוהי השערה מרחיקת לכת מעט ואין לה סימוכין - כרגע]. על רבי זכירה בן אבקולס כותב היוחסין, 'משמע שהיה תנא', ואילו היו אותו אדם, למה לי' למימר הכי? אלא ודאי לא ס"ל שהיו אותו אחד.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

בברכה המשולשת
הודעות: 12314
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' אוגוסט 21, 2016 8:51 am

א גאליציאנער כתב:מה שכתב איש ספר שזכור הוא שרצו לקשרו למובא ביוסיפון, אכן, בנימין לאו וכן ד"ר נפתלי יעקב שמחוני בהערותיו ליוסיפון שניהם תמימי דעים כי הוא הוא ר' זכריה בן אמפיקלוס שמנע את הקרבת קרבנות הקיסר.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער


וכידוע שהכל חוזר להשערתו הידועה והמוטעית) של גרץ בזה, רח"ל

א גאליציאנער
הודעות: 603
הצטרף: ד' יולי 23, 2014 7:31 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי א גאליציאנער » א' אוגוסט 21, 2016 2:19 pm

איני עוסק בהשערות מוטעות רח"ל רק באתי כיהודא ועוד לקרא לדברי איש ספר...
מה שמטריד אותי זהו מבנה הברייתא בתוספתא המקשרת לכאורה שלא מן העניין את הנהגתו של רבי זכריה בן קבוטל לזרוק את את הקליפין ומייד אחר כך בשם רבי יוסי שענוותנותו של רבי זכריה החריבה וכו' [וגם כאן לא אתייחס לביאורו של אחד שרצה לומר שהא בהא תליא וכו' וד"ל] ובהגהות שם צויין שלפי"ז צריך לגרוס גם בגיטין רבי יוסי במקום רבי יוחנן, אע"פ שהסברא אומרת להיפך, ומה עוד שהרב יעב"ץ כתב בתשובותיו שבכל פעם שיש לנו תוספתא הפוכה מש"ס שלנו הגירסא שלה נדחית.
בכל אופן איך שלא יהיה, כמדומני שהיו שם באותו הזמן בבית המקדש די והותר גדולי התנאים שיכלו והיו אמורים לפסוק הלכה אשר כזו, ומה לו לרבי זכריה בן אבקולס בין הכהנים? מה שיכול בקלות להצביע על ההשערה שהועלתה כאן [כמדומני] שהיה כהן, ואינני סבור שמשום שהועלתה שאלה זו עד לסנהדרין, כי שאלה כזו אילו היתה מגיעה לפתחם של חברי הסנהדאין לבטח היו מכריעים בצורה שונה, וכאן הוכרעה השאלה על פי אדם אחד, ולכן הרבה יותר מסתבר שהוא היה כהן ובין הכהנים ששימשו באותה שעה, ומכיון שהיה בר הסמכא הגבוה בהלכה מביניהם, באו לשאול אותו וכך התגלגלו הדברים הלאה, שאילולא כן כיצד יכול רבי יוחנן 'להפיל' על רבי זכריה את חורבן הבית, הלוא הוא שהיה באותו הדור לא היה לו להסכים והיה לו לחלוק עליו, אילו חורבן הבית וגלות היו מונחים על כף המאזניים, מעין אותו ק"ו שעשה אחיתופל בחפירת השיתין לבית המקדש בסוכה נג ובמכות יא, שאם על שלום בין איש לאשתו וכו', והוא הדין הכא נמי, ועוד יש לדון בזה ואכמ"ל.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליצינער

בברכה המשולשת
הודעות: 12314
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' אוגוסט 21, 2016 2:27 pm

רבי יוחנן לא היה באותו הדור

א גאליציאנער
הודעות: 603
הצטרף: ד' יולי 23, 2014 7:31 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי א גאליציאנער » א' אוגוסט 21, 2016 3:03 pm

סליחה ומחילה טעות מרה ועמרצית נפלה כאן, כוונתי היתה שרבי יוחנן בן זכאי שהיה באותו הדור וכן רבי שמעון בן גמליאל היה עליהם לחלוק וכו'.
וכמובן שרבי יוחנן גיסו של ר"ל אינו ענין לכאן, אלא כבעל המימרא.
בבקשת התנצלות על הבורות
א גאליציאנער

עושה חדשות
הודעות: 9773
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' נובמבר 06, 2016 1:21 am

מענין לענין, דברים נפלאים מהמשגיח רבי ירוחם ממיר, בעניין ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, במכתביו אל הגרשש"ק אודות כוונת נסיעתו לאמריקה.

מכתבי ר' ירוחם לר' שמעון זי''ע.png
מכתבי ר' ירוחם לר' שמעון זי''ע.png (315.78 KiB) נצפה 5587 פעמים

רון
הודעות: 908
הצטרף: ב' מרץ 21, 2016 9:02 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי רון » א' נובמבר 06, 2016 7:54 am

נפלא ב י ו ת ר!!!!!!!!!!!
קראתי, שניתי, ושילשתי, ועדיין לא שבעתי!
כמה מרגש לראות כי האמת יקרה היא מן הכל, והיא תכלית הכל! וחותמו של הקב"ה אמת! ואין חנופה למעשה שאינו חתום באותה חותמת! ומה שהוא אמת נקרבהו בשתי ידים, ומה שאינו, נרחיקהו. ועוד הרבה הרהורים עולים בעקבות המכתבים הנ"ל, אך הם נחלתו הפרטית של המתבונן.

יש"כ להרב הגאון עושה חדשות שליט"א!!!!!!!!!!

ספרא
הודעות: 343
הצטרף: א' יולי 22, 2012 12:57 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי ספרא » ב' נובמבר 07, 2016 12:26 am

איש_ספר כתב:באגדתא דבר קמצא אמרו בגמ' שרצו להקריב את הקרבן בעל המום, ומנעם ר' זכריה באומרם יאמרו וכו', רצו להורגו מנעם ר' זכריה ואמר יאמרו וכו'. וכידוע המשמעות של סירוב הקרבת קרבן של 'שלום הקיסר' שהיה נחשב כאקט מובהק של מרד.
ומשמע מזה שהיה ר' זכריה ראש החכמים או חשוב שבהם שהיו דבריו נשמעים כנגד שאר דברים חכמים. וכמה נפלא הדבר שאין זכר לר' זכריה והלכותיו מלבד בתוספתא שבת (או ביצה) על אופן פינוי קליפות מהשולחן בשבת.

מסתמא כבר עמדו בזה.

זכורני שיש הרוצים למצוא את זכרו באחת הדמויות המוזכרות במלחמות היהודים.



בוודאי ידועים לכבודו מש"כ הרמב"ם בסוף הקדמתו למשנה, זה לשונו, ויש מהם מי שלא נכתבה לו במשנה אלא הלכה אחת בלבד ולא הוסיפו לשנות שמו בדבר ממשפטי המצות והם שבעה [צ"ל שמונה. ספרא] ושלשים איש וכו'. ומנה שם רבים מהזוגות, שהיה אחד נשיא ואחד אב"ד. ועוד.

איתן
הודעות: 977
הצטרף: ו' יולי 08, 2016 1:37 pm
מיקום: ביתר עילית
שם מלא: איתן קלמנס

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי איתן » א' אוגוסט 06, 2017 8:16 am

איש_ספר כתב:זכורני שיש הרוצים למצוא את זכרו באחת הדמויות המוזכרות במלחמות היהודים.

אכן אדם עם שם כזה מוזכר כאחד ממנהיגי של אחת מסיעות המורדים בירושלים. הקטע נמצא בתולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר רביעי, פרק רביעי, פסקה 225.
אמנם בשונה משמעון בן אלעזר הוא נזכר רק כאן, כנראה בלט פחות ממנו כמנהיג סיעה הנ"ל (ששלטה על הר הבית). לא ידוע מה עלה בסופו.
לפי איך שהבנתי את ההערה בתחתית העמוד - יש כתבי יד, ששם אביו של מנהיג הנ"ל שונה. או אולי זה רק אפשרויות קריאה שונות, או גירסאות של אותו שם... איני יודע.
קבצים מצורפים
MilhemetHayehudim4-225.jpg
MilhemetHayehudim4-225.jpg (106.56 KiB) נצפה 4654 פעמים
MilhemetHayehudim4-225-2.jpg
MilhemetHayehudim4-225-2.jpg (46.18 KiB) נצפה 4654 פעמים
נערך לאחרונה על ידי איתן ב ב' אוגוסט 07, 2017 7:44 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

בן מיכאל
הודעות: 1575
הצטרף: ד' ינואר 04, 2017 2:19 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי בן מיכאל » א' אוגוסט 06, 2017 11:00 am

ישבב הסופר כתב:ואם כבר מדברים על זה, מי יודע פירוש מספיק על מושג ה'ענוותנות' שקשה להעמידו על דיוקו, "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו".

ממדרש איכה עולה כי משפט זה נאמר עליו על שלא מחה בגירוש בר קמצא.
- אך בגמרא גיטין זה אכן במשמעות אחרת.

בן מיכאל
הודעות: 1575
הצטרף: ד' ינואר 04, 2017 2:19 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי בן מיכאל » א' אוגוסט 06, 2017 11:04 am

לייטנר כתב:
הוגה ומעיין כתב:מאחר ועד כה לא הוזכרו דבריהם, לא הצלחתי עוד להתאפק מלהביא דברי המחקרים שהצביעו על כך שהמילה "אבוקלוס" ביוונית פירושה ענווה, ועל כן השתמשו כלפיו דווקא בלשון "ענוותנותו", לשון נופל על לשון. ולענ"ד במקרה זה יש משהו בדבריהם.


נפלא!

בכיוון דומה של משחקי לשון שיצרו חז"ל בין עברית-ארמית-יונית, ראיתי הצעה מעניינת של הרב אורי דסברג בספר שיצא לזכרו 'ועלהו לא ייבול'. הוא מציין את המשפט בשמות רבה ו: "שטיא לית ליה הנייא אלא מן קציא", שרק אם נזכור ששיטה ביונית (ובלטינית) היא 'אקציה', נוכל להבין את המשחק הלשוני במלואו.

אכן נפלא! - גם בעל החוטם מתבקש, ככל הנראה היה "קוד" - חוטם בלטינית נסא=נשיא.

ברוז
הודעות: 1545
הצטרף: ו' מאי 12, 2017 12:10 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי ברוז » א' אוגוסט 06, 2017 6:55 pm

צביב כתב:
תוכן כתב:ונראה לפרש ענוותנותו של ר' זכריה באופן אחר והוא על פי דברי התוספתא דמסכת שבת פט"ז מ"ז במהדורת ליברמן ולפנינו פי"ז מ"ד, וז"ל, בית הלל אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקלפין בית שמאי אומרים מסלק את הטבלה כולה ומנערה זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה אמר ר' יוסה ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל. פירוש דבית הלל ובית שמאי פליגי במחלוקת ר' יהודה ור' שמעון שבת מ"ד ע"א אי אית ליה איסור מוקצה אי לאו. בית שמאי כר' יהודה ס"ל ולפיכך אסור לטלטל את המוקצה, ולפיכך צריך להעביר על ידי טלטול הטבלה, וב"ה ס"ל כר' שמעון שהתירו לטלטל מוקצה. ור' זכריה בן אבקולס חשש לחומרא יתירא שהיה משליך מפיו אל אחורי המיטה ומבלי לטלטל בידיו כלל, וכדאיתא בשבת קמ"ג ע"א, אמרו עליו על רבי זכריה בן אבקולס שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן. ובחסדי דוד פירש וז"ל, ומאי דמסיים הכא רבי יוסי ענוותנותו וכו' כלומר דחומרא יתירה היא דפילו בית שמאי דמחמירין שרו לנערן על ידי הטבלא וכו' ולא יאה להחמיר כ"כ בדבר שאין בו אלא מפני הרואים שהרי הלכה כבית הלל וכדחזינן נמי דענוותנותו של ר' זכריה שרצה להחמיר ביותר בדבר שמפני הרואים גרם קלקול כדאיתא בגיטין וכו'.
פירוש דבריו, דאע"ג דאפשר לחשוש ולהחמיר בדבר על פי הלכה, מ"מ פעמים שאסור להחמיר בדבר ואדרבה חומרא זו גורמת לשריפת בית אלוקינו. וכתב במהרי"ץ חיות בגיטין שם וז"ל, אולם לפי הדין היה מותר להקריב בעל מום וקרבן בזה הענין שהיה סכנה לכלל ישראל כו' ועיין מג"א או"ח הלכות לולב סימן תרנ"ו סק"ח שכתב ג"כ ראיה מש"ס כאן דמותר לעבור על לא תעשה מפני אימת המלכות ע"כ והיינו מזה דחזינן דלא היה נכון בעיני חז"ל דרכו של רזב"א שאמר יאמרו בעלי מומים קרבים לגביה מזבח מוכח שמן הדין היו מותרין מפני אימת מלכות וכן אם היו הורגין את בר קמצא היו עושין ג"כ כדין מפני שרדף אחר כלל ישראל והבא להורגך השכם להורגו, ואולם מפני גודל ענותנותו של רזב"א לא הרהיב בנפשו עוז לעשות בזה הלכה למעשה וחשש שיחשדו אתו שעשה שלא כהלכה ולא החשיב עצמו לגדול ולקבוע בדעתו להיות העושה הלכה למעשה ולתלות בהוראת שעה וחשב כי הדבר נמסר רק לגדולי הדור והוא אינו ראוי לזה לעשות גדולות שלא כתורה ולתלות כי עושה למען לגדר גדר ולעמוד בפרץ ומפ"ז אמרו לשון ענותנותו היינו במה שלא רצה לעמוד על דעתו זאת היה הסיבה לחורבן הבית.
ונראה לומר עוד דמש"ה אמרינן בסוטה ה' ע"א, ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית, הא גופא משום דלפעמים צריך הת"ח להתחזק בדעתו משום עת לעשות לה' וצריך להנהגי הנהגה מיוחדת בכדי להעמיד הדת על תילה.

כמדומני שבחידושי החת"ס מדבר מענין זה

בחתם סופר עה"ת הקטע האחרון להפטרת ואתחנן.

בקי בן יגלי

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי בקי בן יגלי » ב' אוגוסט 07, 2017 2:10 pm

בן מיכאל כתב:
ישבב הסופר כתב:ואם כבר מדברים על זה, מי יודע פירוש מספיק על מושג ה'ענוותנות' שקשה להעמידו על דיוקו, "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו".

ממדרש איכה עולה כי משפט זה נאמר עליו על שלא מחה בגירוש בר קמצא.
- אך בגמרא גיטין זה אכן במשמעות אחרת.

כבר תמהו כל האחרונים ליישב המילה ענוותנותו בתלמוד בבלי. וכן עיי"ש במהר"ץ חיות שכתב שהיו צריכים לומר חסידותו או צדקותו עיי"ש. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שמימרו של ר' יוחנן הגיע לבבל מבי מדרשי של א"י, ששם באמת הכוונה לענוה, כמו שהובא מאמרו של ר' יוחנן, במדרש איכה רבה. (ור' יוחנן הוא מרא דתלמוד של א"י) אבל בתלמוד בבלי באמת צריך לומר שהכוונה לחסידותו וצדקותו של ר' זכריה שזה החריב את הבית,
וכמו שגם יש לדייק מדברי המסילת ישרים שכתב (בפרק כ') וז"ל: הבית השני גם הוא חרב על ידי חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו):סבור רבנן לקרוביה, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה, אמר להו רבי זכריה ב"א יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג. בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר ר"י על זה: ענותנותו של רבי זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו. (עכ"ל). הרי לנו מיזה שהביא שהבית חרב בגלל חסידות יתריה ואת זה פירש בגמ' "ענותנותו".
מהי דעת חכמי הפורום בעניין זה האם יתכן לפרש כך?

בן מיכאל
הודעות: 1575
הצטרף: ד' ינואר 04, 2017 2:19 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי בן מיכאל » ב' אוגוסט 07, 2017 5:14 pm

בקי בן יגלי כתב:
בן מיכאל כתב:
ישבב הסופר כתב:ואם כבר מדברים על זה, מי יודע פירוש מספיק על מושג ה'ענוותנות' שקשה להעמידו על דיוקו, "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו".

ממדרש איכה עולה כי משפט זה נאמר עליו על שלא מחה בגירוש בר קמצא.
- אך בגמרא גיטין זה אכן במשמעות אחרת.

כבר תמהו כל האחרונים ליישב המילה ענוותנותו בתלמוד בבלי. וכן עיי"ש במהר"ץ חיות שכתב שהיו צריכים לומר חסידותו או צדקותו עיי"ש. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שמימרו של ר' יוחנן הגיע לבבל מבי מדרשי של א"י, ששם באמת הכוונה לענוה, כמו שהובא מאמרו של ר' יוחנן, במדרש איכה רבה. (ור' יוחנן הוא מרא דתלמוד של א"י) אבל בתלמוד בבלי באמת צריך לומר שהכוונה לחסידותו וצדקותו של ר' זכריה שזה החריב את הבית,
וכמו שגם יש לדייק מדברי המסילת ישרים שכתב (בפרק כ') וז"ל: הבית השני גם הוא חרב על ידי חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו):סבור רבנן לקרוביה, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה, אמר להו רבי זכריה ב"א יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג. בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר ר"י על זה: ענותנותו של רבי זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו. (עכ"ל). הרי לנו מיזה שהביא שהבית חרב בגלל חסידות יתריה ואת זה פירש בגמ' "ענותנותו".
מהי דעת חכמי הפורום בעניין זה האם יתכן לפרש כך?

הדברים נראים.

ישבב הסופר
הודעות: 2740
הצטרף: ו' אוקטובר 22, 2010 7:37 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי ישבב הסופר » ו' אוגוסט 11, 2017 9:23 pm

חסידות המבוארת כאן בדברי המסל"י אודות מעשה זו, נראה שפירושה 'הליכה לפנים משורת הדין' (כפירוש חסידות בכל מקום) וכאן הוא כשמקיימים מדת חסידות במקום שאין צורך לכך, כלומר שרזב"א נהג בבר קמצא מדה יתירה לפנים משורת הדין. אבל עצם המדה שנהג בו, הוא כנראה ענוותנות ולא 'חסידות', אלא שנהג בו ענוותנות לפנים משורת הדין. ודוק.
למעשה רש"י כתב שהוא מלשון סבלנות, ואכן יש הרבה מקומות בש"ס שפי' ענוותנות הוא סבלנות, עוונתן כהלל ולא קפדן כשמאי, ועוד רבים. וכ"כ במנחת יהודה לר"י עפשטיין בפירוש סוטה מט: אמר רב יוסף לא תימא ענוה דאיכא אנא, עיי"ש ותמצא נחת. וגם כאן סבל זה ולא הרגו מפני שלא יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג, למרות שהיה מן הראוי לפצוע את מוחו.

לוצאטי
הודעות: 611
הצטרף: א' נובמבר 07, 2010 1:41 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי לוצאטי » ש' אוגוסט 12, 2017 10:08 pm

משמעו המקורי של השורש 'ענו' זהה לשורש 'עני', כמו שיראה כל הלומד ספר תהלים.
לכן ענוותנותו=עניותו, הנהגה של עניות וקטנות, לא של אדם גדול.
זה גם הקשר בין התוספתא בשבת לגמ' בגיטין, בשניהם התנהג בעניוות אף שהיה אדם גדול.

איש פלוני
הודעות: 550
הצטרף: ג' יוני 13, 2017 11:50 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי איש פלוני » א' אוגוסט 13, 2017 5:30 pm

בענין השמטת שמו ראה במאמרו של הרב יהושע ענבל בישורון ל"ה
אולי אחד מחו"ר האתר יעלה לכאן

נעמן
הודעות: 136
הצטרף: ב' נובמבר 07, 2016 3:40 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי נעמן » א' אוגוסט 13, 2017 10:47 pm

גוראריה כתב:בזמן החורבן מצאנו שלש תנאים ושמם ר' זכריה, לפחות על שנים מהם יודעים אנו שהיו כהנים ר' זכריה בן קבוטל ביומא ור' זכריה בן הקצב בכתובות
ר' זכריה בן אבקולס שהכריע בדיני הקרבן - אולי גם כהן היה שהרי נדרש לפסוק בשאלה זו.
האם השם זכרי' היה נפוץ בין הכהנים או בין משפחת כהונה א' או שלאחד מהם היו ב' כינויים?
להערה בעלמא.
מן הסתם ידעו חכמי אתרא הדין להפנותנו למקורות הדנים בכך.

שמעתי בעבר, שהשם זכריה/זכריהו, הוא הנפוץ ביותר בתנ"ך, ומופיע (אאל"ט) כשמם של תשעה אישים!

ארזי הלבנון
הודעות: 1197
הצטרף: ו' דצמבר 09, 2016 1:34 pm

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי ארזי הלבנון » ד' יולי 22, 2020 8:56 pm

שמעתי חכ"א שאמר שרבי זכריה הוא הוא קמצא. קמצא הוא כינוי שקיבל בעקבות שיקוליו שיוצגו בהמשך. ולכן אין סתירה בין הרישא, שעל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים, לסיפא של רבי יוחנן שענוותנותו של רבי זכריה החריבה וכו'. לפ"ז מבואר גם הסיבה שעל קמצא חרבה, הגם שלכאורה כלל לא הוזכר, ולפ"ז א"ש.

לבנון
הודעות: 664
הצטרף: א' ספטמבר 01, 2013 11:00 am

Re: לאיפה נעלם רבי זכריה בן אבקלוס

הודעהעל ידי לבנון » ד' יולי 22, 2020 9:54 pm

נעמן כתב:שמעתי בעבר, שהשם זכריה/זכריהו, הוא הנפוץ ביותר בתנ"ך, ומופיע (אאל"ט) כשמם של תשעה אישים!

יותר משלושים!


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 242 אורחים