אדג כתב:לבינתיים לא ראיתי אף מקור (עדיף בדפוס) שאומר "כך שמעתי מפי..."
ובכן, כנראה לא שמת לב. בספר "הגאון החסיד מוילנא" לר' בצלאל לנדוי ז"ל (עמוד קכב הערה 31, כמדומה שישנו באוצר) כתוב, ששמע מפי ר"מ דיוויס, ששמעו מרבי יוסף חיים זוננפלד, בשם מהרי"ל דיסקין, בשם מהר"ח מוולוז'ין, כי בשנות גלותו הגיע למינכן בארץ אשכנז, ושם ראה את כתב היד השלם של התלמוד בבלי הנמצא בספריה המקומית, וטען כי זה מהדורה קמא של הש"ס, כפי שסודר ע"י רבינא ורב אשי.
מי שהכיר את רב"ל יודע שאין מקום לפקפק במהימנותו. את רמ"ד לא הכרתי, אך אני יוצא בהנחה כי הוא היה מקור נאמן שאילולא זאת, לא היה טורח רב"ל לכתוב זאת בספר. מהגרי"ח זוננפלד ומעלה בקודש, כבר אחז"ל אין בודקין מן המזבח ולמעלה.
רב"ל אינו חשוד במגמתיות, (בניגוד ל"הגאון" של אליאך), מכיון שהוא לא היה "מתנגד", (והימנעותו מכתיבת פרק ההתנגדות לחסידות, לא היה משום שהוא היה חסיד, כפי שאליאך מאשים אותו, אדרבה, כידוע בשער בת רבים הוא אף כתב פרק שלם בנושא המתבסס על עובדות מוצקות, אלא שהוא נכנע להגה"צ רבי שלמה ברעדווא שליט"א ירפאהו ד' במהרה בתוש"י, שהפציר בו מאוד שלא לפרסם פרק זה, כי אין הדור שלנו מבין בדברים נשגבים אלו, כדבריו).
מלבד זאת, כבר הבאתי לעיל, שגם מדברי מרן הגרי"א הרצוג (שו"ת היכל יצחק אהע"ז ח"א סימן יא) נראה, שאכן השמועה רווחה על ראיית הגר"א כת"י מינכן. ואם זה לא עולה בקנה אחד עם ידיעת ההיסטוריה של הבלין, הרי שיש ליישב ולהתחקות אחר הבעיה, ואי אפשר לשלול במחי יד לפני בירור נכון. אני מתאר לעצמי, שגם פרופ' הבלין שמע על ר"ב לנדוי, עוד בחיים חיותו.
ניסוי קטן שלי הוא לומר שהיה שני כת"י, ורמז לזה אפשר למצור בדברי החזו"א, שציינתי לעיל. מי שזה לא מוצא חן בעיניו, מוזמן לעיין בסוגיא ולמצוא יישוב אחר, או לשבת בשקט ולא לדבר שטויות.