'מן הגנזים' - עוללות ודברי חפץ מספרים ומכתבי יד

[זלמניו]

בעיתון 'הפלס' מן השבוע האחרון מתפרסם מדור זה, הכולל לפי כותרתו, 'עוללות ודברי חפץ מספרים ומכתבי יד'.
באדיבות הכותב שליט"א עולים הדברים כאן.

[נוטר הכרמים]

תשו"ח על הגילוי המעניין, ועל ה'עוללות' אשר נלקטו בצידו.

אבקש מאת הכותב שיחי' להבהיר כמה נקודות.

א' הספר הנפוץ ביד כל הוא החלק הראשון, הערות והציונים הקצרים שנדפסו ע"ג הגליון של השע"ת. היכן ניתן להשיג את החלק השני של הספר הכולל הערות ועיונים במתכונת רחבה יותר?

ב' החידו"ת מהגר"מ זצ"ל בדין פותחין בחרטה שנד' ב'משפחת רם' (עמ' לז) וצויין מקורם מ'אור חדש' הם מהכרך השני הנ"ל?

ג' אבקשה נא להביא כאן לתועלת הלומדים את ה'תוכן' של הגילוי, דהיינו את החידו"ת במתכונת ראויה לקריאה.

---------

בעבר עסקתי בספר שע"ת, והבאתי כאן הערות וציונים בדבריו. אולי כאן המקום [גם לקראת חודש אלול הבעל"ט] להביא כאן ממה שכתבתי על הספר הנפלא 'אור חדש', אשמח לכל תוספת ידיעה או ישוב. וכדרכי מאז אחלק הדברים להודעות נפרדות.

[נוטר הכרמים]

דרכו בקודש של הגר"מ זצ"ל לציין מקור או שנים ויותר בקצרה. עיניו כיונים על אפיקי ים התלמודים וכל מדרשי חז"ל, תרגומים, שיטות קדמונים וספרי אחרונים מפורסמים.

לפעמים הוא נוטה קו לשזור בדבריו הערות נוקבות קולעות אל המטרה, בעיקר בדברי רבינו יונה ז"ל, הוא עוסק רבות בהשוואת דעת רבינו יונה למקומות אחרים בשערי תשובה או בספריו האחרים, ובמקומות מחודשים או מחלוקת הראשונים הוא טורח לציין זאת.

לעיתים משתרבבים להערותיו עיסוק בדבר הלכה או מילתי דתמיהי. כך לדוגמא בעמ' 60 הוא מאריך להוכיח שלא כדברי החת"ס בתשובותיו חו"מ סי' צ הידועים (הובאו בפת"ש חו"מ סי' פז ס"ק כב) דבכל שבועת הדיינים אפילו על אמת איסורא איכא, ולא גילה לן קרא ד'ובשמו תשבע' אלא דלא לילקי, דבשבועת הדיינים על אמת בודאי ליכא איסור לא תשא כלל דזה לא נקרא שבועת חנם, יעו"ש. [וכבר האריכו במו"מ בדברי החת"ס בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' נב ובשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קמא]. ובעמ' 88 מפלפל אם אי אמרינן דין ספק נפשות להקל באופן שהחשש מיתה הוא בשוא"ת.

הוא לא נרתע מלהגיה במקום הצורך, וזאת מסברא ע"פ הכרח, ראה לדוגמא בשער ג פיסקא נ בביאור לאו דלא תהיה אחרי רבים לרעות 'הוזהרנו בזה שלא לחזק ידי עוברי עברה בדברים, ושלא להתחבר אל המסכימים אל העול, וכענין שנאמר (ישעיה ח, יב): לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר'. הגר"מ מתקן תחת 'בדברים' - 'הרבים'. בכל דפוסי השערי תשובה - לפניו ולאחריו, ואף הנד' ע"י הוצ' שפתי חכמים מדפו"ר וכת"י מדוקדקים, לא נמצא כדבר הזה!

בשערי תשובה שער ג פיסקא קיא: והגוזל את העני, שנאמר (משלי כב, כב - כג): "אל תגזל דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש". וכבר בארנו זה במדרגה השלישית. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא קיט, א): כל הגוזל את העני כאילו נוטל הימנו נשמתו, שנאמר (משלי א, יט): "כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח", פעמים שמקפח פרנסתו אפילו בגזלה פחות משוה פרוטה, על כן דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך אם גזל ממנו שוה פרוטה.

הגר"מ זצ"ל תמה על כך שנראה מדברי רבינו שבגוזל פחות מש"פ הוא ג"כ מקפח את פרנסת העני ונוטל נשמתו, והרי בלשון הגמ' בב"ק שם מפורש שזה אמור רק בגוזל שו"פ, ולכן מגיה 'אפילו בגזילה פחותה ש"פ', דהיינו גזילה פחותה שאינה אלא שו"פ. גם כאן כמובן בכל הדפוסים הנוסח הוא 'פחות משו"פ'.

[נוטר הכרמים]

בשערי תשובה שער א פיסקא ו: אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל (חולין ד ב) "מומר לדבר אחד", ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" - ביאורו, אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה "אשר לא יקים לעשות", ולא אמר "אשר לא יעשה אותם".

וציין הגר"מ זצ"ל את מקורו מדברי הרמב"ן פר' כי תבוא (כז,כו), שפירש כן את את הפס', וז"ל: ולפי דעתי, כי הקבלה הזאת, שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור. [ופי' זה איתא גם ברבינו בחיי ובספורנו, ועי' ספר תפארת ישראל למהר"ל פרק נא].

והעיר הגר"מ קרליץ זצ"ל הערה נפלאה למש"כ רבינו יונה להלן בשער ג פיסקא יח שפירש הפס' באופן שסותר לפי' זה, ולא זו בלבד, אלא שסותר גם את הדקדוק הלשוני בדבריו, וז"ל: והנה נתבאר בתורה עונש בטול המצוה, שנאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", אמר "לעשות אותם" - יורה כי זה נאמר על בטול מעשה המצוות.

[נוטר הכרמים]

בשערי תשובה שער א פיסקא לד: ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ה, יט): כל מי שיש בו שלש מדות הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו: עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה. ענין נפש שפלה - שאינו הולך אחר התאוה הגשמית גם בדברים המותרים, כמו שמצינו שאמר אברהם (בראשית יב, יא): הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, שלא נסתכל בה עד היום ההוא להתבונן על תכונת יפיה.

וציין הגר"מ זצ"ל לתרגום יונתן על פס' זה, ולמדרש ויק"ר פכ"ד אות ו' ששם לא נמצא כלום מזה, ולגמ' בבא בתרא טז,א 'אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל. דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

ולפלא שלא ציין לדברי המדרש אגדה שמביא רש"י על פס' זה 'הנה נא ידעתי - מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה'.

ובאמת נראה לפי כל דברי רבינו יונה וקישורם כי מקורו היה מהא דתנן במסכת כלה רבתי פרק ט, 'בישן נמי כדדרש רבא, דדרש רבא הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, ולא עד עכשיו'.

[נוטר הכרמים]

בשערי תשובה שער א פיסקא מא: ובעת התשובה יתכפרו העונות ותתעורר זכות המצוה ויאיר נרה, אחרי אשר לא הגיה אורו לפני התשובה. וכן כתוב (איוב ח, ו): אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג): "אם זך וישר היית" לא נאמר, אלא "אם זך וישר אתה" - שעשית תשובה. כי עתה יעיר עליך - עתה אחרי התשובה שעשית, יעיר עליך כל הצדקות שעשית מלפנים.

וציין הגר"מ זצ"ל מקורו מדברי הירושלמי ראש השנה פ"א ה"ג, וז"ל: לא שמיע דא"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין הקדוש ברוך הוא דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה מ"ט [בראשית כא יז] אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. א"ר לוי כתיב [תהילים ה ו] לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך למה ששנאת כל פועלי און דרש ר' יששכר דכפר מנדי [איוב יא יא] כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. א"ר יהושע בן לוי [שם ח ו] אם זך וישר הייתה אין כתיב כאן אלא אם זך וישר אתה.

והעיר הגר"מ שהמשמעות בדברי הירושלמי היא כמו שפירשו המפרשים דזה קאי על אדם שחוטא לבסוף, שעתה קודם החטא אין דנים אותו אלא לפי מעשיו עתה, וכדרשת ריב"ל מקרא ד'באשר הוא שם', (עי' קרבן העדה, וז"ל: דמדכתיב בסיפא כי עתה יעיר עליך דמשמע דקאי על דבר שכבר עבר דמה שהוא כעת לא שייך ביה התעוררות א"כ היה לו לומר היית אלא ה"ק אם ישר אתה כעת יעיר עליך ואף על פי שיודע שישתנה אח"כ), ואילו רבינו יונה מפרש דזה קאי על הזמן שאחר החטא וכבר עשה תשובה על חטאו, וכתב ד'צ"ע כוונת רבינו, ואפשר דרבינו פשטיה דקרא מפרש'.

ויש להעיר, שלכאורה מצינו לו חבר לרבינו יונה, חד מקמאי, בספר אבודרהם סדר תפלת התעניות, וז"ל: ועוד שרז"ל דרשום בשני ענינים אני הוא קודם שיחטא האדם כדדרשינן בישמעאל כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. ואף על פי שעתידין בניו להמית את ישראל בצמא לא הענישו, ולאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה כדדרשינן (איוב ח, ו) אם זך וישר אתה היית אין כתיב כאן אלא אתה, עכ"ל. הרי דמיירי לעיל מיניה להדיא מהענין דקודם החטא, ומ"מ מפרש הילפותא על הזמן שאחר החטא.

[נוטר הכרמים]

בשערי תשובה שער ב פיסקא ל: החמישית באיחור תקון הנפש, היצר הולך ומתגבר ויקשה עליו לתקן נפשו אחר כן, כמו שכתוב (משלי כד, לא): "והנה עלה כלו קמשונים" וגו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (עבודה זרה יז, א) כאשר היצר קשור בעבירה ידמה כענין המינות ולא תשיג ידו לטהרתו. ואמרו במוסרים: ההרגל על כל דבר שלטון.

ע"ז מביא הגר"מ בשם אחי הגאון אי"ש שליט"א לפרש כוונת רבינו להא דאיתא בעבודה זרה יז,א: כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא.

[נוטר הכרמים]

בשערי תשובה שער ג פיסקא נז: ולא תחנם. פירשו רבותינו ז"ל לא תתן להם חן לז' עממין. על מש"כ רבינו יונה שדווקא לז' עממין ציין הגר"מ את דברי תוס' ע"ז כ,א ד"ה דאמר קרא, אבל מתנת חנם ונתינת חן וחניה אין שום טעם לחלק בין שאר עכו"ם לז' עממין, וכן פסק הר"מ פ"י מהל' עכו"ם, והטוש"ע יו"ד סי' קנא [ועיי"ש בש"ך ס"ק יח] וצ"ע, עכ"ד.

ויש להוסיף לזה את לשון רבינו יונה עצמו בספר היראה: ואל תשבח שום גוי לא בחן ולא ביופי ולא במעשיו.

ובהשמטות ונ"א מדפוסים שונים שבסוף הספר מצטט הגר"מ גירסא אחרת לפיה אין בכלל תוספת זו דז' עממין.

[נוטר הכרמים]

בעמ' 71 מדייק הגר"מ מלשון רבינו יונה דנראה דבל תשחית בכלים הוא דאורייתא ולוקה מה"ת, ומוסיף: אבל הר"מ פ"ו מהל' מלכים ה"י כ' דחוץ מאילן מאכל אינו אלא מדבריהם ולוקה מכת מרדות, עכ"ד.

ודבריו פלא, שבלשון הרמב"ם לא נתפרש מידי שאין האיסור אלא מדבריהם, אלא ש'אינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם'. ועי' רדב"ז שם בזה"ל: וא"ת מ"ש קוצץ אילנות דלוקה ומ"ש משבר כליו דאינו לוקה והא בכולהו עבר משום בל תשחת. וי"ל דהזהרת קוצץ אילנות מאותו לא תכרות כדאיתא פ"ב דמכות ומשמע דקרא דלא תשחת את עצה לא אתי ללאו אלא שלא יכרות אותו דרך השחתה. ומבואר מדבריו שבאמת גם להרמב"ם האיסור בכלים הוא מדאורייתא, רק ליכא מלקות.

ואף כי מצינו כן בדברי המגיה למל"מ להלן ה"ח שנקט כך בפשיטות, ראיתי לבעל הפמ"ג בספרו תיבת גומא עה"ת פרשת ויחי שכתב על כך 'והוא חידוש בעיני'.

[נוטר הכרמים]

בעמ' 79 מביא הגר"מ על דברי השע"ת ש"ג פיסקא קח 'אולם אמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים לב, ב): כי על ענין אחד ועל צד ינשא חומר המיתה בידי שמים מן הכרת, כי מי שהוא חייב מיתה בידי שמים עולה מות בחלונותיו, ובעלי חיים מקנה קנינו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגולתו רועה באשפה והיא מתה, וידבק המות בו עד כלותו אותו', שבכס"מ פ"ד מביאת מקדש ה"ד הובא כלשון זה, 'אבל כל המציינים שם לא מצאו מקורו' והוא מגלה כי המקור הוא מדברי הילקוט הושע י"ד רמז תקלג [ומקורו בפסיקתא דר"כ] דאיתא כעין זה, וז"ל: אמר רבי יצחק בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתת שמים, מת שורו, אבדה תרנגולו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת נפש ככל הנפש.

וכבר זכה בציון מקור זה בעל התו"ת בשני מקומות בפירושו, כמו שציינו בספר המפתח. ויש להעיר, שדברים אלו כבר נמצאים בירושלמי סוטה פ"א ה"ז בשינוי לשון מעט.

[נוטר הכרמים]

ואחרון חביב.

בשערי תשובה שער ג פיסקא קמב: ועל מצות שבת אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים ירושלמי פרק ג, הלכה יד): שקולה שבת כנגד כל המצוות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין ה, א): כי העובד עבודת כוכבים או המחלל שבת בפרהסיה הוא מומר לכל התורה כולה, ושחיטתו נבלה, ואוסר את היין במגעו.

על כך כותב הגר"מ: אע"ג דעיקר גזירת סתם יינם משום בנותיהן כדאמר שבת י"ז ע"ב, ובישראל מומר ומחלל שבת בפרהסיא ל"ש האי גזירה דהא בתו מותרת, מ"מ מצינו בגמ' חולין י"ג דמין ישראל יינו יי"נ, מיהו לפי' התוס' ע"ז כ"ו ד"ה איזהו מיירי התם במין האדוק לע"ז, אבל ראיתי כתוב מאאמ"ו הגאון האמיתי רש"י זצ"ל מקור נאמן לד"ז, יינו אסור, ונראה דלזה כיון הגר"א בביאור ביו"ד סי' קכ"ד ס"ק ט"ז ודלא כמציין שם לדף ה' ומשם אין ראיה כלל. מיהו מחלל שבת בפרהסיא ודאי אינו אוסר יין בהנאה כמו עובד ע"ז שאוחז מעשה אבותיו בידו. ומש"כ רבינו דאוסר יין במגעו היינו בשתיה כעכו"ם קטן. אבל צ"ע כיון דבתו מותר, למה יאסר יין במגע, ובאמת לא מצינו לזה מקור בש"ס.

והנה מה שראה כתוב בשם אביו, והדברים כאן באו סתומים וחתומים, לכאורה כוונתו למה שמצינו בזה בחזו"א הל' שחיטה סי' ב ס"ק כג ד"ה חולין י"ג, וז"ל:

אבל שמעתי מאאמ"ו זללה"ה ראיה מכרעת דגם זה שזבחו אינה אסורה משום תקרובות מ"מ יינו אסור מהא דאמר חולין ד' ב' יינו סתם יינן הוא, ועדיין לא נאסר סתם יינן, אלמא דאחאב בכלל גזירת סתם יינן אע"ג דבתו מותרת וזבחו מותר בהנאה, שהרי בגמ' בעי לאתויי ראיה לר"ע דמומר לעכו"מ מותר לאכול משחיטתו מהא דיהושפט שאכל משחיטת אחאב, ואי הוי אמרינן בו סתם מחשבתו לעכו"מ הלא בלא"ה זבחו אסור משום תקרובת עכו"מ, אלא ודאי אין אחאב כמין שלא עבד אלא בהסתת איזבל, ומ"מ יינו בכלל גזירת סתם יינן.

ומעניין שמרן החזו"א שם מכריע מדעתו ג"כ כדברי הגר"מ שאין היין של מחלל שבת אסור – 'ומיהו מין של חילול שבת או לכל התורה ואינו עובד כו"מ היה נראה דיינו מותר דהא נכרי שאינו עובד עכו"ם ייינו מותר בהנאה כדאיתא ביו"ד סי' קכ"ד ס"ו, ואינו אסור אלא בשתיה משום בנותיהן, וכיון דבמין לחילול שבת ליכא לא משום בנותיהן ולא משום ניסוך אין לנו משום מה לאסור יינו וכו'.

אולם בסוף דבריו כתב '

ואמנם בב"י יו"ד סי' קי"ט הביא תשובת הרשב"א שפשוט לו דמחלל שבת בפרהסיא או כופר בדברי רז"ל עושה יי"נ ולא נתגלה מקורו'.

והנה עלה בידינו שגם בדעת רבינו יונה מבואר להדיא כרשב"א בתשובה, ומצינו עוד ראשונים שכתבו כך, עי' בשו"ת הר צבי יו"ד סי' קה שדן בזה באריכות, והביא מס' הלכות גדולות (בהל' שחיטת חולין) שכתב בזה"ל, ומומר לע"ז ולחלל שבתות בפרהסיא עושה יין נסך, דלגבי מומר שבת וע"ז כהדדי נינהו, עכ"ל, ועוד האריך בזה.

ובמה שהקשו החזו"א והגר"מ מאי טעמא נגזור כיון דל"ש משום בנותיהן, יעויין בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קכ שכתב בזה 'והכא מה שעושה יי"נ איננו משו' חתנות כי מותר להתחתן בבנותיו ולא משום לתא דע"ז אלא משום קנסא עשאוהו כגוי עע"ז' [וכתב ד'ע"כ אין להחמיר כ"כ'].

[איש_ספר]

תשו"ח על הגילוי המעניין, ועל ה'עוללות' אשר נלקטו בצידו.

אבקש מאת הכותב שיחי' להבהיר כמה נקודות.

א' הספר הנפוץ ביד כל הוא החלק הראשון, הערות והציונים הקצרים שנדפסו ע"ג הגליון של השע"ת. היכן ניתן להשיג את החלק השני של הספר הכולל הערות ועיונים במתכונת רחבה יותר?

ב' החידו"ת מהגר"מ זצ"ל בדין פותחין בחרטה שנד' ב'משפחת רם' (עמ' לז) וצויין מקורם מ'אור חדש' הם מהכרך השני הנ"ל?

ג' אבקשה נא להביא כאן לתועלת הלומדים את ה'תוכן' של הגילוי, דהיינו את החידו"ת במתכונת ראויה לקריאה.

---------

בעבר עסקתי בספר שע"ת, והבאתי כאן הערות וציונים בדבריו. אולי כאן המקום [גם לקראת חודש אלול הבעל"ט] להביא כאן ממה שכתבתי על הספר הנפלא 'אור חדש', אשמח לכל תוספת ידיעה או ישוב. וכדרכי מאז אחלק הדברים להודעות נפרדות.

בדקתי ומצאתי:
א. החלק השני נמצא גם הוא באוצר, חפש לפי אור חדש.
ב. כמדומה שכן.

[מבקש חכמה]

מהדורת תרפ"ב מצויה בהיברו
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... t=&pgnum=4

[איש_ספר]

עש"ק פרשת עקב.

מן א.JPG (170.49 KiB) נצפה 9306 פעמים

מן הגנזים ב.JPG (208.26 KiB) נצפה 9306 פעמים

[צאנזער]

מהכתבה לא מובן מה נחשף כאן לראשונה שלא נחשף ע"י הרה"ג שמחה עמנואל שליט"א (פרופ' לתלמוד באוניברסיטה העברית).

[אלי_ש]

מהכתבה לא מובן מה נחשף כאן לראשונה שלא נחשף ע"י הרה"ג שמחה עמנואל שליט"א (פרופ' לתלמוד באוניברסיטה העברית).

כמנהג מקומנו יצא הכותב ידי חובה בכך שציין - בסוגריים - בשולי המאמר: "כל זה נחשף בידי הרה"ג שמחה עמנואל...".

[צאנזער]

מהכתבה לא מובן מה נחשף כאן לראשונה שלא נחשף ע"י הרה"ג שמחה עמנואל שליט"א (פרופ' לתלמוד באוניברסיטה העברית).

כמנהג מקומנו יצא הכותב ידי חובה בכך שציין - בסוגריים - בשולי המאמר: "כל זה נחשף בידי הרה"ג שמחה עמנואל...".

"תגלית - פרסום ראשון"; מה תהא עליהם?
אבל התמיהה האמיתית היא על התארים שנצמדו לחוקר.

[איש_ספר]

מהכתבה לא מובן מה נחשף כאן לראשונה שלא נחשף ע"י הרה"ג שמחה עמנואל שליט"א (פרופ' לתלמוד באוניברסיטה העברית).

כמנהג מקומנו יצא הכותב ידי חובה בכך שציין - בסוגריים - בשולי המאמר: "כל זה נחשף בידי הרה"ג שמחה עמנואל...".

מנהג מקומינו הוא לא לא לחשוף את המקורות בכלל... בצורה הנוכחית, איני רואה שום טעם לפגם. [אם היה כתוב בסוף: מקור: שמחה עמנואל, שברי לוחות וכו'. זה היה טוב יותר?]
לעצם הענין אכן הענין כולו נחשף ע"י ר' שמחה עמנואל. (אף שהמאמר כולל פרטים שוליים שאינם מופיעים אצלו). ה'פרסום ראשון', מתייחס לידיעה על הדפסת הפירוש למרדכי שלמרבה הפלא לא נדפס עד עצם היום הזה!
במבוא למאמר השלם שיתפרסם בישורון מודה הכותב בצורה ברורה הרבה יותר לר"ש עמנואל. (ושם ראיתי איזה ראיות/פקפוקים על היחוס למרדכי, שלא עמד עליהם ר"ש עמנואל).

[בברכה המשולשת]

אבל התמיהה האמיתית היא על התארים שנצמדו לחוקר.

למה? מהיכרות- הוא באמת ת"ח.

[בינה נא זאת!]

אבל התמיהה האמיתית היא על התארים שנצמדו לחוקר.

למה? מהיכרות - הוא באמת ת"ח.

אין ספק שהוא ת"ח. התמיהה היא על העיתון שלא הזכיר במילה אחת בביוגרפיה על הרב אלישיב זצ"ל את עובדת היותו דיין ברבנות במשך עשרים שנה, שתיאר כך חוקר אקדמי. אלא אם הגענו לימות המשיח.

[איש_ספר]

סליחה שאני מקלקל את חדוות ההתעסקות בזוטי זוטות
אבל בלי שום ספק שהעורך של העיתון לא שמע מעולם על שמו של ר"ש עמנואל וספרו שברי לוחות.
וכמעשה שבשגרה נתן לו תואר הניתן לכל מחבר.

[חכם באשי]

צודק אי"ס,
בסך הכל זו כתבה יפה ונחמדה. הלוואי שירבו כמותה במוספים התורניים של העתונים, שבמחילה, הם רדודים ביותר.

[איש_ספר]

פרשת שופטים. (בגי' המודפסת בעיתון נפלו כמה שיבושים)

א. ביאור ברכת המינים מתוך צדה לדרך.
ב. התשובה הקדומה ביותר של מרן החזו"א.

_Page_1.jpg (197.07 KiB) נצפה 8949 פעמים

_Page_2.jpg (147.48 KiB) נצפה 8949 פעמים

_Page_3.jpg (63.86 KiB) נצפה 8938 פעמים

_Page_4.jpg (189.61 KiB) נצפה 8949 פעמים

_Page_5.jpg (174.72 KiB) נצפה 8936 פעמים

_Page_6.jpg (59.73 KiB) נצפה 8937 פעמים

ראשית אונו ישיב בתבונות_Page_1.jpg (237.17 KiB) נצפה 8944 פעמים

ראשית אונו ישיב בתבונות_Page_2.jpg (123.54 KiB) נצפה 8949 פעמים

[חכם באשי]

תודה לך, אי"ס.
ושמא תעלה את הדברים בקובץ פידיאף?

[מורה צדק]

לגבי ברכת המינים, האם מזה הושפע הנוסח אצל הספרדים לומר מכניע זדים או מינים?

[איש_ספר]

פרשת כי תצא

מן הגנזים 1.png (142.09 KiB) נצפה 8772 פעמים

מן הגנזים 2.png (123.38 KiB) נצפה 8772 פעמים

[לבב]

יישר כוח.
מעניין מאוד

[גליל העליון]

לפי זכרוני כבר בספר השקדן שיצא מלפני כמה שנים הובא על שם משפחתו שהינה פופקין, ואין הספר כעת תח"י לבדוק אם הסתמכו על החיבור של אביו או על מקורות נוספים
ולגבי החידו"ת מאביו של החזו"א שבשערי תשובה כבר צויין הדבר בגנזים ושו"ת חזו"א שיצא מלפני כשנה

[כמובן מבלי להמעיט בערכן של הכתבות בהפלס שהבליטו וערכו את הדברים על הצד היותר טוב ולא בא כבושם הזה]

[איש_ספר]

החיבור הלכות בית הכנסת לא נזכר בשקדן. וכנראה לא היה ידוע לו (לגבי השם איני יודע).
קודם פרסום הדברים, בדק המפרסם בגנזים ושו"ת, (מהדורה ראשונה) במדור הרב מקוסבא ולא מצא שם שהובא הקטע מן השע"ת מן הדפוס ההוא. האם תוכל לתת מר"מ בבקשה?

[גליל העליון]

נכון! אין שם את הקטע עצמו אלא רק ציון שנדפסו בשע"ת חידו"ת ממנו
זה צויין בחלק שני בתחילת הספר, וכמדומה לפני האגרות של הרב מקוסבא

[איש_ספר]

פרשת נצבים
[צ"ל אחזתני. בעיתון המודפס תוקן]

נצבים.JPG (386.5 KiB) נצפה 8597 פעמים

נצבים א.JPG (412.15 KiB) נצפה 8595 פעמים