שביבים מתורת הראשונים

[חכם באשי]

[כג] הסליחה "רבת צררוני" כו', יסדה רבינו דוד ממינצבורק, נהרג ונשאת(?) בגזרה אחרונה בק"ק ווירמש. והא לך המעשה כאשר מצאתי כתוב בספר ישן וזקן: אותו רבינו דוד היה מוחזק, ויעל במבצר אינצבורג עם האדון, לדבר עמו פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו. ופעם אחת, בקש אותו אדון לעשות גזרה, ורבינו דוד הנ"ל הלך בחצר האדון לדבר עמו ולבקש על <רזא דנא> על עמו. ובא בעת האוכל ונשאר בחצר שלפני החדר שאכל בו האדון כרך המוסר אל תודעי לאיש עד כלו [...] לאכול ולשתות. ורצה להמתין שיגמור האדון ארוחתו. והיה לאותו אדון איל אחד למוד לנגוח בני אדם, מי שמראה ומשים ידו לנגחו. ואחר אכילתו נשאר האדון לישב על מקומו וחטפתו שינה, והיה נופל ומנענע במצחו כדרך המתנמנמים. והתפלל רבינו דוד הנ"ל, ויסד סליחה דלעיל, שינגח האיל את האדון וימיתו. וכן עלתה לו תפלתו נתקבלה. וסבר האיל שהאדון רצה שינגחו כאשר נענע במצחו והרכין לו בראשו, ורץ כנגדו ונגחו לאחוריו, שנפל אחרי כסאו, ונשבר מפרקתו ומת. וכן יאבדו כל אויבי ה'. ונתבטלה הגזרה. לכן יסד בו "חית קנה נער ומקנה תורידנה". והיא תפלה נענית. כך קבלתי.

דיון מיוחד על מובאה זו: viewtopic.php?f=7&t=10864

[בגולה]

[כד] וכשירד אדם לטבול כן יעשה, ירד במים [ו]ישפשף בידיו כל גופו במים (שיכסו כל גופו) קודם, כן האיש וכן האשה ואחר כך טובל <?מצרם?> כל גופו במים שיכסו כל גופו ויעלה ויברך, ב"א י"י אלקינו מ"ה אקב"ו [=מלך העולם אשר קדשנו] על הטבילה.
ולא כ<מ>ה דא'[מרינן] כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה וטבילת גר הוא דאמ'[רינן] הואיל ואינו ראוי לברך כשהוא גוי.
וגם היולדת והנידות והשפחה צריכות לברך בעליית טבילתן. ולי לא סבירא לי כי אם גר ושפחה.

----
הענין נמצא בהלכות קצובות, הלכות שעור המקוה..., אות ד-ה. חוץ מהמודגש שהוא הוספה בכת"י.

[חכם באשי]

[כה] טעם מפני מה אומרים "צדקתך" בשבת, מפני כבודו של משה רבינו ז"ל, שנפטר בשבת במנחה. ובשביל כך נהגו לאומרו, שהוא צדוק הדין. ואם יש בו הלל, אין אומרין אותו.
ונראה לי, כי להיות אלו הג' פסוקים מחזקים אמונת החדוש תקנום לאמרם בשבת. ועתה אפרשם: מסדרי התפלה חברו אלו הג' פסוקים אע"פ שהם מפוזרים בכתוב, להיותם מעידים על הדברים שנגלה בהם צדקת השם וחסדו, וכונתו ורצונו בהמצאת ההרים הגבוהים, והגלות הארץ, והכנת המים והמשכם במקומות המיושבים כפי מה שצריך אליהם, ונתינת התורה. ופירוש הפסוק כן הוא: צדק וחסד עשה השם עם ברואיו בהמציאו ההרים והראות היבשה. ותהיה הכ"ף נוספת, ככ"ף "כדוי לחמי" [איוב ו ז], כמשיגי גבול. "ומשפטיך תהום רבה", פירוש: לפי המשפט היה ראוי שתהיה הארץ מכוסה במים ולהיות בכל חלקיה "תהום רבה"; "אדם ובהמה תושיע יי" - זה היה סבה להמשך מציאות האדם ובהמה, והיא תשועתם, כי ימצאו מזונם בארץ. גם הדגים גדילם קרוב מן הארץ. והחכם ר' שמואל תבון פירש: כי הב' נתחלפה בכ"ף, ורצונו לומר, שגם בהרים ימצא חסד השם, להיות שם מרעה לחיות, כטעם: "הרים הגבוהים ליעלים". עד כאן. ונוכל לומר, שכ"ף "כהררי", כ"ף הדמיון במשפטה, ורצונו לומר, שצדקת השם נגלית ומבוארת בהרבה דברים: במציאות הרים הגבוהים; גם הראות הארץ לפי טבע המים, מבואר ונגלה שהוא צדק, והוא סבת קיום אדם ובהמה.
"וצדקתך א'להים עד מרום", כלומר: בריאת השמים תחילה תורנו על צדקת השם, כי היא סבת הגלות הארץ והמצא הישוב והתהפך היסודות.
"צדקתך צדק לעולם", כלומר: הצדק שגמלת לנו בנתינת התורה הוא לעולם, ואינו לזמן קצוב, אבל נצחי ויושיע הנפש תשועת עולמים. "ותורתך אמת", כלומר: קיימת נצחית לא תשתנה, ונצחותה תורה על אמתתה וישרה והיותה מהשגחת השם ית' ורצונו.

- - -
טעם אמירת 'צדקתך' במנחת השבת משום פטירת משה באותה שעה, נזכר בגאונים (שו"ת שערי תשובה, סי' ל), בספרי דבי רש"י (ספר האורה, א, סי' נט; ליקוטי הפרדס מרש"י, דף יח ע"א; שו"ת רש"י, סי' צג; מחזור ויטרי, סי' קמא), ומשם בהרבה ראשונים.
לאי אמירת 'צדקתך' ביום שיש בו הלל, ראה: ספר רוקח, סי' נו; ספר הנייר, סו"ס ד (הלכות חנוכה); מנהג מרשלייאה, עמ' 111, ועוד.
ואת המשך הענין (מ'ונראה לי') לא מצאתי.

[חכם באשי]

[כו] <??> קימה <??> ממטתו, ותפילה, כאשר כתב בספר חיי עולם. וילך מחיל אל חיל, מתפילה להגדה, ושם <רצוי?> להאריך עד סוף שעה ג'. שעה רביעית - <??> הלכה שלמחרת. ה' - יאכל; ו' - יהגה במקרא ויישן או יעסוק בצרכי הבית. ח' - יחזור וידקדק בהלכה. ט' וחצי עשירי - לפי מה שהוא, אם הוא איש <חכמה> ובעל תבונה, <יכתו'> <סמנים ופסקים> <??> לתורתו, או יחזור לתלמוד, או יכתוב שום ספרים . אם הוא למדן ועשיר, יכתוב חשבונותיו ועסקיו, ושעה אחת, זהו חצי עשירית וחצי אחת עשרה, יקבע ללמוד ולחזור בספר פסקי המימוני וסמ"ג.

- - -
לא מצאתי שום מקבילה לקטע מעניין זה. מי שיש בידו להוסיף אודה לו מאוד, ועדיף שיוסיף באשכול המיועד לו: viewtopic.php?f=7&t=10883
תודה רבה למסייעים!

[בגולה]

[כז] אם תרצה לידע שער חטין אם יוקרו אם יוזלו בשנה שאתה עומד, חשוב ודע אמתי תקופת טבת נופלת, אם מן ראש חדש עד י' ימים תקופה נופלת, יוקר גדול בחיטה, ואם מן י' עד ט"ו נופלת יוקר יהיה ותמצא לקנות ולמכור, ואם מן ט"ו עד כ' נופלת זול ולא זול, ואם מן כ' עד ל' נופלת זול רב ושובע גדול יהיה בעולם. וסימן זה ברור ובחון.
נקוט האי כללא (<האי>) בידך אם ימטיר בפסח ימטיר בקציר ובבציר.
---
מן הסתם הענין נמצא כבר באיזהו מקומן, וכמעט שלא חפשתי.

[הוגה ומעיין]

מובא בספרים בשם תיקון יששכר (הנקרא עיבור שנים, ואינו בר חיפוש בוירטואליים לפי שהוא מדפוס ונציה של"ט).

[חכם באשי]

הקטע נמצא במקורות קדומים יותר. וזכור לי שהוא נדפס, כך או בשינויי לשון. איני זוכר היכן.

[חכם באשי]

[כח] ואין לענות נפשו יותר מדאי. ואם חטא, ילך וילמוד יותר מלפנים, שהתורה מכפרת, דכתיב (משלי טז ו): '[ב]חסד ואמת יכופר עון', ואין 'חסד ואמת' אלא תורה. ואין לו לאדם לטרוח יותר מדאי בממון, כי משלו יתן לו... ואין לו לאדם ליצטער בעינוי, לא בתעניות ולא בעינוי נפש, רק כפי היכולת, כדי שלא יבא לידי ביטול עסקיו, כל שכן מצותיו. אבל טוב להתענות בכל כ"ד שבועות ב' או ג', להיות מאנשי המעמד. ופעם אחד בכל חדש המעמד היה נוהג הק'דוש הר"ר יצחק. ובאותן הימים יתוודה וישוב בתשובה שלימה, ויתחרט במעשיו הרעים ויספרם לרב ויאמר כזאת וכזאת עשיתי, ויבק[ש] מאת השם מחילה ומהם, ושיזכינו [צ"ל: ושיזכו] מעת[ה] הוא וכל ישראל לטובה. ויפרש מה שירצה. וכל אותן הימים יתן בנדבה עבור שמיע'ת תפילה.

- - -
הקטע נדפס במקום 'נידח' (יחסית) ובשיבושים קלים.
הר"ר יצחק הוא ר' יצחק מקורביל. ועי' ש' עמנואל, שברי לוחות, עמ' 202 הערה 66.
ובנוגע לסיפור החטאים לרב, עי': viewtopic.php?f=7&t=10441&p=98981&hilit#p97450

[בגולה]

מובא בספרים בשם תיקון יששכר (הנקרא עיבור שנים, ואינו בר חיפוש בוירטואליים לפי שהוא מדפוס ונציה של"ט).

הקטע נמצא במקורות קדומים יותר. וזכור לי שהוא נדפס, כך או בשינויי לשון. איני זוכר היכן.

ייש"כ הרב 'הוגה ומעיין' והרב 'חכם באשי'.
דפדפתי ב'תיקון יששכר', ומצאתיו בעמ' קכג ע"ב, (283 בדפי האוצר), שמביא זאת קבלה בשם רבי משה הדרשן.

[חכם באשי]

[כט] נוהגין לומר 'על הכל יתגדל' וכו' בקול רם במועדים, דהיינו: פסח, שבועות, סוכות. אך באילו הימים, דהיינו, ראש השנה ויום הכיפורים, יש מנהגים שונות במקצת ארצות שאומרים, שאין לאומרו בקול רם, מפני שאין אומרים שירה, לא באופן ולא בזולתות. וטעות הוא בידם. וכבר נהגו פה פדואה לומר אותו בכל ראש השנה ויום הכיפורים. ונזרקה מפי הגאון הגדול הזקן מהר"ר יודא מינץ ז"ל. ויש סמך לדברי הגאון מהגהה במיימוני, בסדר תפלות כל השנה, פרק המתחיל 'נוסח כל הברכות האמצעיות' כו'. שם יש הגהה, מתחלת 'כשחל ראש השנה ביום ב' או ביום ג' וכו', תמצא זה הלשון: וביום ראש השנה אומרים 'והחיות ישוררו' ו'אבינו מלכנו' וכו'. וכן ביום הכיפורים.

[אדג]

[כא] לכך מסתכל אדם בצפרנים במוצאי שבת, משום הא דאמרינן [משנה, ברכות, ח ו]: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.
ויש אנשים שמסתכלין בכוס של יין ולא בצפרניהם, לראות אם יש בו קיסם.
עוד שמעתי: לסימנא טבא, כשם שהצפרנים פרות ורבות, כך יפרה ורבה טפי.
עוד טעם אחר: כדי שישים לבו למנוע עצמו לבקש היתרונות, בראותו הצפרנים שהם ממותר הגוף והם כלים ואובדים, יתן אל לבו להנהיג עצמו בדרכים ממוצעים.

אישה מסתכלת בציפורניה לאור נר ההבדלה. הגש"פ כ"י אשכנזי מתקופת הראשונים.

לכיד1ה.PNG

אשה מסתכלת באור נר ההבדלה?!
עיין ביה"ל רצו ס"ק ח. וצ"ע.

[עושה חדשות]

[ו] מפני מה אין (דודם) [אדם] חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין 'אות' על 'אות' משבת, דכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא"; ותפילין - "והיה לאות על ידכה". ותימה, מאי טעמא יהא חייב בחול לנושאם, שהרי יש 'אות' מילה, דכתיב: "ונמלתם, והיה לאות ברית". ויש לומר, ד'אות' המילה לא קרי 'אות', דבעינן 'אות' מיציאת מצרים, ושבת ותפילין - 'אות' יציאת מצרים הוי, ולא עבדינן 'אות' על 'אות'.

כפי שציין ר' יצג לעיל, כך כתב הרוקח בסי' ל, ז"ל -

ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות.

ועל עצם הקו' עמד כנראה הסמ"ג, ותי' באופ"א, ז"ל -

ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין (מנחות לו, ב) כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים.

ובתרוה"ד ח"ב סי' קח הוסיף בזה -

לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן פ' המפלת: /נדה לא:/ אמרה תורה מילה לשמנה פרש"י אבל לא לשבעה, ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות בתלמוד.

ולגבי עצם הענין של אות דאין מניחין תפילין בשבת וכו', מצינו דבר מעניין באו"ז, ז"ל בסי' תקפט -

יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור בחמץ בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וכו' וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין אם אינם נחים מחייבי בתפלין.

עוד דבר מעניין נמצא בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -

שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.

והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.

[עושה חדשות]

[ו] מפני מה אין (דודם) [אדם] חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין 'אות' על 'אות' משבת, דכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא"; ותפילין - "והיה לאות על ידכה". ותימה, מאי טעמא יהא חייב בחול לנושאם, שהרי יש 'אות' מילה, דכתיב: "ונמלתם, והיה לאות ברית". ויש לומר, ד'אות' המילה לא קרי 'אות', דבעינן 'אות' מיציאת מצרים, ושבת ותפילין - 'אות' יציאת מצרים הוי, ולא עבדינן 'אות' על 'אות'.

כפי שציין ר' יצג לעיל, כך כתב הרוקח בסי' ל, ז"ל -

ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות.

ועל עצם הקו' עמד כנראה הסמ"ג, ותי' באופ"א, ז"ל -

ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין (מנחות לו, ב) כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים.

ובתרוה"ד ח"ב סי' קח הוסיף בזה -

לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן פ' המפלת: /נדה לא:/ אמרה תורה מילה לשמנה פרש"י אבל לא לשבעה, ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות בתלמוד.

ולגבי עצם הענין של אות דאין מניחין תפילין בשבת וכו', מצינו דבר מעניין באו"ז, ז"ל בסי' תקפט -

יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור בחמץ בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וכו' וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין אם אינם נחים מחייבי בתפלין.

עוד דבר מעניין נמצא בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -

שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.

והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.

כמה הוספות:
בחידושים על התורה לרבינו תם שהדפיס הרב שושנה בישורון יד, כתב כך -

וא"ת אי ממעטין שבתות וימים טובים שהן גופן אות נמעט נמי כל ישראל שהם נימולים, שלא יניחו תפלין לפי שגם המלה כתי' בה אות ולא יניח תפלין רק אותן שאינן נימולין כגון מי שמתו אחים מחמת מילה שלא נימול וי"ל דלהכי ממעט שבתות וימים טובים שאות שלהם כתי' בהו יציאת מצרים כמו באות של תפלין למעוטי מילה דבאות דידה לא כתי' בהו יציאת מצרים

רבי חיים פלטיאל פרשת כי תשא -

כי אות. מהכא ילפינן דשבת פטורה מתפילין משום דהן עצמן אות. הקשה מהר"ר פלטיאל היאך מצי למדרש הכי א"כ לא יתחייב בתפילין רק ערל שמתו אחיו מחמת מילה אבל מהול לא דהוא עצמו אות דכתיב והייתה אות בריתי בבשרכם. ותירץ דה"ק והיה לך לאות, מה שצריך אות נראה כדכתיב וראו כל עמי הארץ, ואמרי' אילו תפילין שבראש, ושבתות וי"ט הן עצמן אות נראה דהא גוי ששבת חייב מיתה אבל מילה אין זה אות דהא איכא נולד מהול וערבי וגבעוני

ובפרשת לך לך -

ומי' ק' היאך נימולים בשבת נהי דמילה קרויה אות דכתיב והיה לאות ביני וביניכם, גם שבת קרויה אות דכתיב אות היא ביני ובניכם לדורותיכם, ואין דוחין אות מפני אות. וי"ל דשאני מילה דרביה קרא דכתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו ודרשי' ביום ואפי' בשבת ... והק' מורי זקני הר' שמואל מפלייזא זצ"ל היאך אנו מניחין תפילין ביום שאנו מוהלין בו בחול דהא בתרווייהו כתיב אות ואין מניחין אות על אות, ושמא י"ל דשאני תפילין דלא חשיבי אות רק ליחיד דכתיב והיה לך לאות, ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות

ולגבי הערת התרוה"ד על מי שמתו אחיו מחמת מילה, לטעמא דהסמ"ג, הנה הרדב"ז ח"ו ב' אלפים שלד כתב -

שאלת על ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מותר להניח תפילין בשבת שהרי אין לו אות בעצמו: תשובה אע"פ שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות אבל לעולם מצווה ועומד הוא תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל שכל העכו"ם ערלים וכל בית ישראל ערלי לב הרי שערלי ישראל לא נקרא ערלים ויש להם אות ברית ושאני קרבן פסח דגלי קרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ולא היה כדאי לבא בכתב ואפי' שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם שלא לפרסם לכל שהוא ערל ואני לא ראיתי ולא שמעתי בזמני ערל שמתו אחיו מחמת מילה. וכתבתי זה שאם יבא לידך ערל לאו כל כמיניה לומר שמתו אחיו מחמת מילה אם לא יביא ראיה שכל ב"ד מצווין שלא יניחו ערל ביניהם

(ולכאו' צ"ע בסו"ד, דהא הוי ספק פיקוח נפש, ואיך ימולו אותו אם לא יביא ראיה. אלא דסמיך בזה עמש"כ לעיל מינה "לא ראיתי ולא שמעתי בזמני", ודו"ק).

[עושה חדשות]

[ו] מפני מה אין (דודם) [אדם] חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין 'אות' על 'אות' משבת, דכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא"; ותפילין - "והיה לאות על ידכה". ותימה, מאי טעמא יהא חייב בחול לנושאם, שהרי יש 'אות' מילה, דכתיב: "ונמלתם, והיה לאות ברית". ויש לומר, ד'אות' המילה לא קרי 'אות', דבעינן 'אות' מיציאת מצרים, ושבת ותפילין - 'אות' יציאת מצרים הוי, ולא עבדינן 'אות' על 'אות'.

כפי שציין ר' יצג לעיל, כך כתב הרוקח בסי' ל, ז"ל -

ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות.

ועל עצם הקו' עמד כנראה הסמ"ג, ותי' באופ"א, ז"ל -

ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין (מנחות לו, ב) כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים.

ובתרוה"ד ח"ב סי' קח הוסיף בזה -

לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן פ' המפלת: /נדה לא:/ אמרה תורה מילה לשמנה פרש"י אבל לא לשבעה, ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות בתלמוד.

ולגבי עצם הענין של אות דאין מניחין תפילין בשבת וכו', מצינו דבר מעניין באו"ז, ז"ל בסי' תקפט -

יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור בחמץ בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וכו' וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין אם אינם נחים מחייבי בתפלין.

עוד דבר מעניין נמצא בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -

שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.

והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.

כמה הוספות:
בחידושים על התורה לרבינו תם שהדפיס הרב שושנה בישורון יד, כתב כך -

וא"ת אי ממעטין שבתות וימים טובים שהן גופן אות נמעט נמי כל ישראל שהם נימולים, שלא יניחו תפלין לפי שגם המלה כתי' בה אות ולא יניח תפלין רק אותן שאינן נימולין כגון מי שמתו אחים מחמת מילה שלא נימול וי"ל דלהכי ממעט שבתות וימים טובים שאות שלהם כתי' בהו יציאת מצרים כמו באות של תפלין למעוטי מילה דבאות דידה לא כתי' בהו יציאת מצרים

רבי חיים פלטיאל פרשת כי תשא -

כי אות. מהכא ילפינן דשבת פטורה מתפילין משום דהן עצמן אות. הקשה מהר"ר פלטיאל היאך מצי למדרש הכי א"כ לא יתחייב בתפילין רק ערל שמתו אחיו מחמת מילה אבל מהול לא דהוא עצמו אות דכתיב והייתה אות בריתי בבשרכם. ותירץ דה"ק והיה לך לאות, מה שצריך אות נראה כדכתיב וראו כל עמי הארץ, ואמרי' אילו תפילין שבראש, ושבתות וי"ט הן עצמן אות נראה דהא גוי ששבת חייב מיתה אבל מילה אין זה אות דהא איכא נולד מהול וערבי וגבעוני

ובפרשת לך לך -

ומי' ק' היאך נימולים בשבת נהי דמילה קרויה אות דכתיב והיה לאות ביני וביניכם, גם שבת קרויה אות דכתיב אות היא ביני ובניכם לדורותיכם, ואין דוחין אות מפני אות. וי"ל דשאני מילה דרביה קרא דכתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו ודרשי' ביום ואפי' בשבת ... והק' מורי זקני הר' שמואל מפלייזא זצ"ל היאך אנו מניחין תפילין ביום שאנו מוהלין בו בחול דהא בתרווייהו כתיב אות ואין מניחין אות על אות, ושמא י"ל דשאני תפילין דלא חשיבי אות רק ליחיד דכתיב והיה לך לאות, ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות

ולגבי הערת התרוה"ד על מי שמתו אחיו מחמת מילה, לטעמא דהסמ"ג, הנה הרדב"ז ח"ו ב' אלפים שלד כתב -

שאלת על ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מותר להניח תפילין בשבת שהרי אין לו אות בעצמו: תשובה אע"פ שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות אבל לעולם מצווה ועומד הוא תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל שכל העכו"ם ערלים וכל בית ישראל ערלי לב הרי שערלי ישראל לא נקרא ערלים ויש להם אות ברית ושאני קרבן פסח דגלי קרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ולא היה כדאי לבא בכתב ואפי' שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם שלא לפרסם לכל שהוא ערל ואני לא ראיתי ולא שמעתי בזמני ערל שמתו אחיו מחמת מילה. וכתבתי זה שאם יבא לידך ערל לאו כל כמיניה לומר שמתו אחיו מחמת מילה אם לא יביא ראיה שכל ב"ד מצווין שלא יניחו ערל ביניהם

(ולכאו' צ"ע בסו"ד, דהא הוי ספק פיקוח נפש, ואיך ימולו אותו אם לא יביא ראיה. אלא דסמיך בזה עמש"כ לעיל מינה "לא ראיתי ולא שמעתי בזמני", ודו"ק).

דבר מעניין מאד כ' בביאוה"ל לגבי המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת, ז"ל בסי' שדמ -

ולענין תפלין נלענ"ד דחייב להניח ... ועוד יש סברא לחייבו דהלא פטור דשבת הוא מפני שהם עצמם אות וא"כ זה שעושה בו מלאכה לפרנסתו אין בו היכר [דלא מסתבר לומר דבקידוש לבד הוא ההיכר דהא עיקר האות הוא דהקב"ה שבת ממלאכתו ביום השביעי והוא ג"כ שובת]. וא"ל דא"כ כל חולה שיש בו סכנה שמותר לחלל שבת יהיה חייב בתפילין וע"כ משום דשובת בשאר עניני מלאכות שאין תועלת לו לרפואתו שייך בו שם אות וא"כ ה"נ בעניננו הרי לא הותר לו כ"א המלאכה שצריך לו להרויח לפרנסתו כדי שלא ימות במדבר ברעב ואף גם זה בצמצום זה אינו דשם הוא אות והיכר מה שבכל יום הוא מותר בכל מלאכות לעשותן והיום אסור משא"כ בזה ששוה אצלו יום שביעי זה לכל הימים דבכל יום הוא ג"כ אין מותר בשום מלאכה וגם אפשר דשם הוא אות במה שכל ישראל שובתים באותו יום משא"כ בזה אך מ"מ לא ברירא סברא זו כל כך אך מפני טעם הראשון יש לחייבו

ועוד הוספה אחת לרשימת הראש' דלעיל, ערוגת הבושם ח"ב -

ושבתות ימי אותות, יש אומ' הלא במילה נמי כת׳ אות כמו כן שנ' והיה לאות ברית ביני וביניכם אעפ״כ הקב״ה חייב להניח תפילין. והבל הוא והמבין יבין

[הרוצה להחכים]

[יז] ויש שחותמים בתחינה "בא"י שומע תפילה". וטעות הוא בידם, כי רבינו החסיד ז"ל כתב, דאסור ליחיד לחתום ברכה לעצמו, דעובר על "לא תשא" מי שמברך ברכה לבטלה.

פרופ' ר' שמחה עמנואל העירני לעיין במאמרו 'הפולמוס של חסידי אשכנז על נוסח התפילה', עמ' 614 הערה 100.
עיינתי שם, וראיתי כי הביא את הדברים מכתבי יד אחרים:

פריס.png

הובא גם בתוס' ברכות כט, א

[עושה חדשות]

[ו] מפני מה אין (דודם) [אדם] חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין 'אות' על 'אות' משבת, דכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא"; ותפילין - "והיה לאות על ידכה". ותימה, מאי טעמא יהא חייב בחול לנושאם, שהרי יש 'אות' מילה, דכתיב: "ונמלתם, והיה לאות ברית". ויש לומר, ד'אות' המילה לא קרי 'אות', דבעינן 'אות' מיציאת מצרים, ושבת ותפילין - 'אות' יציאת מצרים הוי, ולא עבדינן 'אות' על 'אות'.

כפי שציין ר' יצג לעיל, כך כתב הרוקח בסי' ל, ז"ל -

ותימה מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושא' שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית וי"ל דאות ממילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות.

ועל עצם הקו' עמד כנראה הסמ"ג, ותי' באופ"א, ז"ל -

ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש מצות והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין (מנחות לו, ב) כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים.

ובתרוה"ד ח"ב סי' קח הוסיף בזה -

לפי טעם סמ"ג מכח שני עדים, מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן פ' המפלת: /נדה לא:/ אמרה תורה מילה לשמנה פרש"י אבל לא לשבעה, ומפרש הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות בתלמוד.

ולגבי עצם הענין של אות דאין מניחין תפילין בשבת וכו', מצינו דבר מעניין באו"ז, ז"ל בסי' תקפט -

יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור בחמץ בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וכו' וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין אם אינם נחים מחייבי בתפלין.

עוד דבר מעניין נמצא בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -

שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.

והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.


בחידושים על התורה לרבינו תם שהדפיס הרב שושנה בישורון יד, כתב כך -

וא"ת אי ממעטין שבתות וימים טובים שהן גופן אות נמעט נמי כל ישראל שהם נימולים, שלא יניחו תפלין לפי שגם המלה כתי' בה אות ולא יניח תפלין רק אותן שאינן נימולין כגון מי שמתו אחים מחמת מילה שלא נימול וי"ל דלהכי ממעט שבתות וימים טובים שאות שלהם כתי' בהו יציאת מצרים כמו באות של תפלין למעוטי מילה דבאות דידה לא כתי' בהו יציאת מצרים

רבי חיים פלטיאל פרשת כי תשא -

כי אות. מהכא ילפינן דשבת פטורה מתפילין משום דהן עצמן אות. הקשה מהר"ר פלטיאל היאך מצי למדרש הכי א"כ לא יתחייב בתפילין רק ערל שמתו אחיו מחמת מילה אבל מהול לא דהוא עצמו אות דכתיב והייתה אות בריתי בבשרכם. ותירץ דה"ק והיה לך לאות, מה שצריך אות נראה כדכתיב וראו כל עמי הארץ, ואמרי' אילו תפילין שבראש, ושבתות וי"ט הן עצמן אות נראה דהא גוי ששבת חייב מיתה אבל מילה אין זה אות דהא איכא נולד מהול וערבי וגבעוני

ובפרשת לך לך -

ומי' ק' היאך נימולים בשבת נהי דמילה קרויה אות דכתיב והיה לאות ביני וביניכם, גם שבת קרויה אות דכתיב אות היא ביני ובניכם לדורותיכם, ואין דוחין אות מפני אות. וי"ל דשאני מילה דרביה קרא דכתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו ודרשי' ביום ואפי' בשבת ... והק' מורי זקני הר' שמואל מפלייזא זצ"ל היאך אנו מניחין תפילין ביום שאנו מוהלין בו בחול דהא בתרווייהו כתיב אות ואין מניחין אות על אות, ושמא י"ל דשאני תפילין דלא חשיבי אות רק ליחיד דכתיב והיה לך לאות, ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות

ולגבי הערת התרוה"ד על מי שמתו אחיו מחמת מילה, לטעמא דהסמ"ג, הנה הרדב"ז ח"ו ב' אלפים שלד כתב -

שאלת על ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מותר להניח תפילין בשבת שהרי אין לו אות בעצמו: תשובה אע"פ שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות אבל לעולם מצווה ועומד הוא תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל שכל העכו"ם ערלים וכל בית ישראל ערלי לב הרי שערלי ישראל לא נקרא ערלים ויש להם אות ברית ושאני קרבן פסח דגלי קרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ולא היה כדאי לבא בכתב ואפי' שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם שלא לפרסם לכל שהוא ערל ואני לא ראיתי ולא שמעתי בזמני ערל שמתו אחיו מחמת מילה. וכתבתי זה שאם יבא לידך ערל לאו כל כמיניה לומר שמתו אחיו מחמת מילה אם לא יביא ראיה שכל ב"ד מצווין שלא יניחו ערל ביניהם

(ולכאו' צ"ע בסו"ד, דהא הוי ספק פיקוח נפש, ואיך ימולו אותו אם לא יביא ראיה. אלא דסמיך בזה עמש"כ לעיל מינה "לא ראיתי ולא שמעתי בזמני", ודו"ק).

ערוגת הבושם ח"ב -

ושבתות ימי אותות, יש אומ' הלא במילה נמי כת׳ אות כמו כן שנ' והיה לאות ברית ביני וביניכם אעפ״כ הקב״ה חייב להניח תפילין. והבל הוא והמבין יבין

ראיתי כעת שבס' הבתים עמד בשאלה דומה, ודבריו יכולים לסייע גם בעניננו, ז"ל -

ספר הבתים - תפילין.png (48.02 KiB) נצפה 7543 פעמים

[עושה חדשות]

...בס' האמונה והביטחון המיוחס להרמב"ן פרק כא, ז"ל -

שלש מצות נתנו לישראל שכל אחת ואחת מהן נקרא אות, ואלו הן מילה ותפילין ושבת וכו' מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אבל נדחין מפני שבת. וטעם להיות כל זה, ר"ל שתהיה מילה דוחה שבת ושבת דוחה תפילין ידוע בדברי רז"ל. ואני לפע"ד דרך פשט אבאר וכו' ענין אחר מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה, והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת, והיא בלילה, שאין מצותן בלילה אלא ביום, וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב.

והיינו דהוק' לו אכתי למה השבת עדיפה על התפילין, ולזה תי' דהשבת קדמה לחול כיון דלילה לאו זמן תפילין. וצ"ע דבגמ' (מנחות ועירובין) מבו' דאף למ"ד לילה זמן תפילין מ"מ שבת לאו זמן תפילין מטעמא ד"אות", (ואדרבה מאן דיליף מ"חוקה" דלילה לאו זמן תפילין, יליף מינה גם לגבי שבת ויו"ט ולא יליף מ"אות" כלל). וצ"ע.

ראיתי כעת דבר דומה שכ' הרס"ג, והתנצלותי לחכם באשי על גניבת אשכול השביבים...

'.png (21.62 KiB) נצפה 7504 פעמים

[חכם באשי]

התנצלותי לחכם באשי על גניבת אשכול השביבים...

'.png

לא גנבת ואין צורך להתנצל. רק חבל שנזכרת כ"כ מאוחר.
בזמנו השקעתי הרבה כוחות וזמן כדי להעלות לכאן קטעים מעניינים מתורת הראשונים, בתקווה שזה יעורר דיון ואולי גם אחרים ירתמו ויתרמו מכתה"י המצויים תחת ידם, אך ההיענות היתה דלה עד אפסית, ואפס כוחי והפסקתי.
פשוט באת מאוחר מידי...

[הגהמ]

[י] שאל תלמיד אחד לרבינו סעדיה גאון: מהו "לעזאזל"? אמר לו: כשתגיע לשלשים ושלש אז תידענו. אמר לו: והלא אנכי בן מ' ולא ידעתיהו. אמר לו הרב: זהו מן התיבות שהם בחומש, עברי ותרגום: "גל עד", "יגר שהדותא", כמו כן זה חציו עברי וחציו תרגום. 'עזאזל' - עז אזל. אומרים אומות העולם: עתה השעיר הולך <מכאן> [...]. ותמצא, הנופל קומתו ליקח הגורלות מן הקלפי שהיה נמוך.
ובספר האמונות מצאתי, בפתרון המגילה הרביעית, שעזאזל הוא שם הר גבוה <מאוד>, כגון ההר שנקרא שמו 'יקתאל', שנאמר: "ותתפש הסלע במלחמה ויקרא יקתאל". והדומה לו יקרא יבנאל <וירכאל, ירואל>, שכולם שמות המקומות.

אות [י] - השווה אבן עזרא, ויקרא טז ח. בשם רס"ג לא מצאתי את הדברים שכאן, והיה מקום לומר שמדובר בר' סעדיה האשכנזי, אך ההבאה מ'ספר האמונות' (=אמונות ודעות לרס"ג, בתרגום האיטלקי הקדום שהיה נפוץ באשכנז ובעיקר בבית מדרשם של חסידיה) לא מאפשר לקיים השערה זו.

נמצא גם נמצא בפראפזה. במהדורתו של קיינר בעמוד 162:

ואבאר פירוש זה העיניין ואומ' כי עזאזל שם הר גבוה ותלול כמו ההרים אשר נקרא שמו יקתאל שנ' ותפש הסלע במלחמה ויקרא שמו יקתאל וכדומה לו כמו יבנאל ירפאל וירואל שכולם שמות המקומות.

ובתרגומו של רשב"ת, מאמר ג:

כי עזאזל שם הר, כמו שאמר במקום אחר הוא הכה את אדום בגיא מלח עשרת אלפים ותפש את הסלע במלחמה ויקרא שמה יקתאל עד היום. וכן יבנאל וירפאל הכל מקומות.

תודה רבה לך, הוגה ומעיין.
התכוונתי, שאת שאלת התלמיד לרב לא מצאתי במקום אחר, בסגנון כזה וכשהיא מיוחסת לרס"ג.

לענ"ד נראה ששמו של רס"ג נשתרבב בראש הפיסקא כאן ברשלנות איזה מעתיק. מתוך המובאות הרבות של דברי ראב"ע אלו בקובצי פירושי בעלי התוס' מתברר שידעו היטב לייחסו לבעליו ראב"ע ולא לרס"ג. וכן יש לראות מתוך ההשוואה לקטע דומה מאד ב'תוספות השלם' לר"י גליס:

וגורל אחד לעזאזל כתב הראב"ע ז"ל כשתגיע לשלשים ושלשה תדענו ופירושו דהיינו שלשים ושלשה בפרשת ויצא יעקב ואותה תיבה יש בה משמעות שתי תיבות גל עד שהגל עד בדבר וגל בגמטריא שלשים ושלשה והכי נמי לעזאזל יש בה משמעות ב תיבות לעזאזל לעזאזל כמו יזרעאל ארבל ורבינו סעדיא פי' בספר האמונות ששעיר אחד קרב במקדש לכפר על הכהנים שרוב עונותיהם במקדש והאחר היה קרב בחוץ על הר אחד ששמו עזאזל לכפר על עון ישראל שרוב עונותיהם בחוץ

ידעתי שהרב "חכם באשי" כבר הפשיט צורה ולבש צורה, ואין לקוות למצוא ממנו חזון, אבל אולי מישהו יודע האם ענין זה חזר וניעור אי פעם - באתרא הדין א"נ בכל אתר ואתר, והאם נתוספו בו דברים שם.

[עדיאל ברויאר]

ידוע מנהג תימן שלא לברך על הדלקת נר של יו"ט.
ידוע גם הויכוח בין ר' משולם מפרובנס ור' תם על ברכה על הדלקת נר של שבת (וק"ו של יו"ט).
אך בראש הגדה של פסח, כת"י ניו יורק, בית המדרש לרבנים MS 8279, שנכתבה בשנת רי"ד (1454) ע"י יואל בר' שמעון מהעיר קלונייא על נהר ריינוס, נמצאת קבוצת הוראות הלכתיות, וביניהן (דף 3א): "והמדליק נר שלי"ט אינו צריך לברך".

[עדיאל ברויאר]

ידוע מנהג תימן שלא לברך על הדלקת נר של יו"ט.
ידוע גם הויכוח בין ר' משולם מפרובנס ור' תם על ברכה על הדלקת נר של שבת (וק"ו של יו"ט).
אך בראש הגדה של פסח, כת"י ניו יורק, בית המדרש לרבנים MS 8279, שנכתבה בשנת רי"ד (1454) ע"י יואל בר' שמעון מהעיר קלונייא על נהר ריינוס, נמצאת קבוצת הוראות הלכתיות, וביניהן (דף 3א): "והמדליק נר שלי"ט אינו צריך לברך".

גם בפירושים ופסקים על התורה לר' אביגדור הצרפתי, עמ' כז ועמ' קפד-קפה, נקט שאין לברך על נר ביו"ט, ובניגוד ל"אשכנזים המברכים". (ומפירושו של ר' אביגדור הגיעו הדברים לספר מושב זקנים על התורה עמ' קלב).

[ישראל אליהו]

ידוע מנהג תימן שלא לברך על הדלקת נר של יו"ט.
ידוע גם הויכוח בין ר' משולם מפרובנס ור' תם על ברכה על הדלקת נר של שבת (וק"ו של יו"ט).
אך בראש הגדה של פסח, כת"י ניו יורק, בית המדרש לרבנים MS 8279, שנכתבה בשנת רי"ד (1454) ע"י יואל בר' שמעון מהעיר קלונייא על נהר ריינוס, נמצאת קבוצת הוראות הלכתיות, וביניהן (דף 3א): "והמדליק נר שלי"ט אינו צריך לברך".

לענ"ד הכוונה שם היא שעל הדלקת נר של יו"ט לבדה אין צריך לברך על מצות עירוב. [כי לדעתו אין גורסים "ולאדלוקי שרגא", או עכ"פ מסופק בזה, ולכן לא יברך].