השלכות הלכתיות מכך שרוב עם ישראל בארץ ישראל

[היא שיחתי]

אנו קרובים למצב (או אולי כבר במצב) שרוב עם ישראל גר בארץ ישראל
אלו השלכות הלכתיות נובעות מכך?

[חכם באשי]

אנו קרובים למצב (או אולי כבר במצב) שרוב עם ישראל גר בארץ ישראל
אלו השלכות הלכתיות נובעות מכך?

מי סיפר לך את זה? בארה"ב יש יותר יהודים מכאן.

[היא שיחתי]

אנו קרובים למצב (או אולי כבר במצב) שרוב עם ישראל גר בארץ ישראל
אלו השלכות הלכתיות נובעות מכך?

מי סיפר לך את זה? בארה"ב יש יותר יהודים מכאן.

לפי ויקיפדיה בארה"ב 5,275,000 יהודים
ואילו בישראל 5,837,000 יהודים
(בערכים ארה"ב וישראל)

[היא שיחתי]

ברור שליהודים מוצהרים יש רוב בארץ ישראל
אולם בשיקלול של יהודים לא ידועים שהתבוללו יתכן שיש רוב בחו"ל
אבל תוך עשר עשרים שנה מקסימום יש רוב וודאי של עם ישראל בארץ ישראל

[עוקר הרים]

לפי ויקיפדיה בארה"ב 5,275,000 יהודים
ואילו בישראל 5,837,000 יהודים
(בערכים ארה"ב וישראל)

ארה"ב עדיין לא מתמודדת על רוב היהודים, וכך גם לא ישראל. ברחבי העולם יש עוד כמה מליונים. זכור לי מאנשהו שיש בעולם 20 מליון יהודים.
כך שלהוותינו עדיין רחוקים אנו מבשורת האשכול לפיו "רובו של עם ישראל חי בארץ ישראל".

[מורה צדק]

ואם יש רוב בא"י, מה ההשלכות ההלכתיות שיש בזה?

[היא שיחתי]

אולי ליובל?

[צאנזער]

אם כבר יש לדון בהשלכות ההלכתיות של העובדה המצערת שאין חולק עליה שרוב ישראל אינם שומרי תורה, ויש לכך השלכות הלכתיות רבות.

[בברכה המשולשת]

השלכות הלכתיות לעניין תרו"מ דאורייתא ולעניין שמיטה דאורייתא. (דווקא לעניין יובל, לאו דווקא).

[בית שביעי]

לענין בנין בית המקדש כשרוב ישראל יושבין עליה [רמב"ם]

[יין המשמח]

ברור שליהודים מוצהרים יש רוב בארץ ישראל
אולם בשיקלול של יהודים לא ידועים שהתבוללו יתכן שיש רוב בחו"ל
אבל תוך עשר עשרים שנה מקסימום יש רוב וודאי של עם ישראל בארץ ישראל

אתה כותב זאת בכזה שוויון נפש,
א. המשיח מתגלה תיכף ומיד, ואז כולנו (גם הם) נמצאים בארץ.
וגם אם ח"ו הוא יתעכב רח"ל, הם יחזרו בתשובה, וחלילה שיתערבו בגויים לעד.

[איש_ספר]

השלכות הלכתיות לעניין תרו"מ דאורייתא ולעניין שמיטה דאורייתא. (דווקא לעניין יובל, לאו דווקא).

תרו"מ דאורייתא ברוב יושביה עליה הוא רק ל(רוב ה)ראשונים דס"ל דקדושה שניה קשדה לשעתה ולעת"ל, אבל יש סוברים דגם קדושה שניה לא קדשה לעת"ל (סה"ת ועוד ויש משמעות שכך ס"ל לגר"א)
ולהעיר מחידושו הנפלא של הקוטנער דהא דבעינן רוב יושביה היינו דוקא כשיושבי חו"ל מנועים מלעלות לארץ.

[היא שיחתי]

דין היובל תלוי ברוב יושביה עליה
בדין היובל תלויים כמה דינים
עבד עברי נוהג בזמן שיובל נוהג וזה אומר שתוך עשר עשרים שנה (אם לא יבוא משיח צדקנו) ינהג שוב דין עבד עברי לחומרא (יין המשמח אין זה נכתב בשוויון נפש כלל)
(נראה לי שהיה במקבציאל מאמר מהגרי"ח סופר שליט"א על עבד עברי בזה"ז)
נראה לי שגם דין גואל הדם וערי מקלט תלוי ביובל (גר"א ביור"ד כמדומני בשם חז"ל) ואם כן כנ"ל יהיה אפשר להרוג רוצחים במזיד

[פרוזבול]

צרך גם שיהיו רוב [או מיעוט לדעת ר"ת] מכל שבט ושבט, וגם שלא יהיו מעורבים.

[עוקר הרים]

אם כבר יש לדון בהשלכות ההלכתיות של העובדה המצערת שאין חולק עליה שרוב ישראל אינם שומרי תורה, ויש לכך השלכות הלכתיות רבות.

מה למשל? מרתק...

[צאנזער]

אם כבר יש לדון בהשלכות ההלכתיות של העובדה המצערת שאין חולק עליה שרוב ישראל אינם שומרי תורה, ויש לכך השלכות הלכתיות רבות.

מה למשל? מרתק...

למשל כלפי טענת "אין אנו אחראים לרמאים".

[עוקר הרים]

אם כבר יש לדון בהשלכות ההלכתיות של העובדה המצערת שאין חולק עליה שרוב ישראל אינם שומרי תורה, ויש לכך השלכות הלכתיות רבות.

מה למשל? מרתק...

למשל כלפי טענת "אין אנו אחראים לרמאים".

לא אבוש לומר שלא הבנתי. פרט בבקשה בהרחבה.

[ברזילי]

לפי הספירה המקובלת יש בעולם כ-13.5 מיליון יהודים, ובישראל כ 43% מהם. לפני כעשור (אחרי העליה הגדולה מברה"מ) רק 37% חיו בישראל. כך שבהנחה שהדברים ימשיכו להתנהל כבעבר, ניתן לצפות לרוב יהודי העולם בא"י בעוד כ 10-15 שנים.

אולם ספירה זו, לפחות כל עוד מדובר בארצות הגולה, מבוססת על הזדהות עצמית כיהודי, כוללת הרבה שאינם יהודים ע"פ ההלכה, וכן משמיטה יהודים ע"פ ההלכה שנטמעו בין העמים.

ומאז נסתפקתי כיצד דנים רוב זה של רוב יושביה עליה - האם יש לקחת בחשבון את כל הילדים שנולדו לבנות בנותיהן של אותן שנשתמדו ונתבוללו במשך הדורות? לכאורה, למה לא? והלא כלפי שמיא גליא שהם יהודים. ומאידך, אם כן הוא, לעולם לא נוכל לדעת אם רוב יושביה עליה.

[אוצר החכמה]

עוד שאלה מעניינת מבחינת הלכתית זה האם גרים ובני גרים מצטרפים למניין ומה ואם די באמו מישראל או שצריך להיות יורש נחלה.

[היא שיחתי]

עוד שאלה מעניינת מבחינת הלכתית זה האם גרים ובני גרים מצטרפים למניין ומה ואם די באמו מישראל או שצריך להיות יורש נחלה.

למה שיצטרכו ירושת נחלה?
הדרשה היא מהפסוק וקראתם דרור בארץ לכל יושביה"
אם יש סיבה שגר ואביו נכרי לא ימכרו לעבד עברי אזי אתה צודק כיון שבזה עוסק הפסוק
אבל אין זה שייך לירושת נחלה

[היא שיחתי]

כמה מאמרים בזה

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/08/00803.htm

הרה"ג משה צבי נריה זצ"ל

"בבואכם - בביאת כולכם"*

א. "כל יושביה עליה"

ארץ ישראל מצפה לקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. אולם לא רק לחלק מבניה. אלא דוקא לכולם, ולכל הפחות לרובם, שמבחינת ההלכה נחשבים שם ככולם (רובו ככולו).
נוסף על הצד המדיני שבדבר, קיים כאן גם צד הלכתי: כשם שיש מצוות התלויות בארץ, כך יש מצוות התלויות בעם, במציאות רוב עם ישראל בארצו.

שנינו במסכת ערכין (לב ע"ב):
מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע. מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה, אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה. - - - ומי מנו שמיטין ויובלות? השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות, שנאמר (ויקרא כה י): "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" - בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן. עזרא, דכתיב ביה (עזרא ב סד) "כל הקהל כאחד ארבע ריבוא, אלפיים שלש מאות וששים", הוה מנֵי?! - אמר רב נחמן בר יצחק: מנו יובלות לקדש שמיטין.
הרי לפנינו ההלכה שמצוות היובל תלויה ב"כל יושביה עליה". ואפילו כשכבר נהגו מספר יובלות, אם אחר כך "גלו מקצתן" - שוב אין היובל נוהג. ולכן לא רק בבית השני, שמתחילה לא עלו כולם, אלא אפילו בבית הראשון, שתחילתו היתה במציאות כל העם בארצו, משרק גלו מקצת השבטים בטלו היובלות.
ולדעת רבי, ששמיטה תלויה ביובל (גיטין לו ע"א, מו"ק ב ע"ב) - הרי גם השמיטה זקוקה היא ל"כל יושביה עליה". ומטעם זה לא היתה שמיטה נוהגת בבית שני אלא מדבריהם.
אלא שעד כאן פירשנו את המושג "כל יושביה" פשוטו כמשמעו. ברם לא כן היא דעת רבנו תם (מובא בתוס' גיטין לו ע"א ד"ה בזמן). הוא סבור שאין לקבל את הדברים כפשוטם. אלא כל שנמצאים בארץ מקצת מכל שבט ושבט "אף על גב שלא עלו כולם - חשיב כל יושביה". ולפי זה נהג יובל בבית שני, כיון שהיה שם מקצת מכל שבט ושבט. (ומכאן שגם שמיטה נהגה מדאורייתא בזמן בית שני, ולא נאמרו דברי רבי אלא על הזמן שאחרי חורבן הבית, שאז לא היו כבר בארץ אפילו מקצת מכל שבט ושבט ובטלו היובלות, ויחד אתם בטלו גם השמיטין מדאורייתא, ולא נשארו אלא בתוקפה של תקנת חכמים, כלומר: מדרבנן "שלא תשתכח תורת שביעית").

ב. "ביאת כולכם"

לעומת זה יש לנו הלכה אחרת, התלויה ברוב ישראל, ובה גם רבנו תם מודה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וכך שנינו במסכת כתובות (כה ע"א):
אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא, חלה - דרבנן. דתניא: בבואכם (במדבר טו יח) - יכול משנכנסו לה שנים או שלושה מרגלים? תלמוד לומר: "בבואכם" - בביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם. וכי אסקינהו עזרא, לאו כולהו סלוק.
הרי לנו שדין חלה דאורייתא תלוי בביאת כל ישראל לארצם.
ואם תאמר - שואלים התוספות בנידה (מז ע"א ד"ה לא כולהו):
- והלא "כל יושביה עליה" קרינן לענין יובל, לפי שמקצת השבטים עלו, לפירוש רבנו תם דאמר שיובל נהג בבית שני מהאי טעמא?
ויש לומר: ד"בבואכם" משמע ביאת כולכם!
ובמקרה זה גם ר"ת מודה שבבית שני לא נהגה מצוות חלה מדאורייתא. אלא שבגמרא בכתובות נאמרו הדברים רק ביחס לחלה, ואילו הרמב"ם (הל' תרומות פ"א הכ"ו) מצריך "ביאת כולכם" גם ביחס לתרומה ומעשרות (והשיג עליו הראב"ד, ועיי"ש ברדב"ז ובכסף משנה, שיישבו שיטת הרמב"ם). ולא עוד אלא שמדבריו במקום אחר משמע שגם שביעית תלויה ב"ביאת כולכם", שכן בהלכות בית הבחירה (פ"ו הט"ז), כתוב לאמור:
כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השניה - הוא מקודש היום, אע"פ שנלקחה הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.
והרי כבר ראינו בהלכות תרומה במה תלוי דין המעשרות בקדושה השניה - ב"ביאת כולכם". נוספו לנו אפוא, לשיטת הרמב"ם, גם תרו"מ ושביעית, שחיובם מדאורייתא תלוי ב"ביאת כולכם" "כשהיו בירושה ראשונה".
וחידוש נאה מחדש הגאון רבי יצחק אלחנן ז"ל (באר יצחק או"ח סי' יד ענף ב): שנינו בפסחים (סו ע"א), שהלכה זו נתעלמה מבני בתירא, אם פסח דוחה שבת וכו'. תעלומה זו, מה טיבה? - תמהו המפרשים - והרי אותו פסח יחיד שעשו ישראל במדבר, שעליו נאמר: "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" - בשבת היה, ואם כן ידעו יפה שפסח דוחה שבת? - ספיקם של בני בתירא היה, משיב הגאון הנ"ל, אם גם בבית שני, שלא היו רוב ישראל בארץ ישראל דוחה הפסח את השבת, שכן ניתן לומר שאין פסח דוחה שבת אלא בכל ישראל, או ברובם שהוא ככולם, כמו שהיו במדבר. ובא הלל הזקן והורה שדין זה אינו תלוי במציאות רוב ישראל בארצו.

ג. היחס שבין שני דינים אלו

שני הדינים המקבילים, "כל יושביה עליה", שנאמר ביובל, ו"ביאת כולכם", שנאמרה בחלה (ולרמב"ם גם בתרומות ומעשרות ושביעית) - למדים לכאורה זה מזה: כשם ש"כל יושביה עליה" ביובל, הוא על כרחך תנאי במצוות היובל, שהרי כל יובל ויובל אינו מתקדש אלא בשעה שכל יושביה עליה, כך גם "ביאת כולכם" בחלה וכו', תנאי הוא בקיום המצווה בכל עידן ועידן; וכל שגלו מקצתן, אין מקום לקיום המצווה מדאורייתא.
כך נראה לכאורה. אולם לכשמתעמקים בדבר יש מקום להבחנה ולחילוק: ביובל אנו למדים דין זה מן הפסוק: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" - בזמן שכל יושביה עליה. משמע שבשעת קריאת הדרור, בשעה שבית דין מקדשים את היובל, אז יהיו כל יושביה עליה (על דיוק זה בפסוק עמד הרב הגרש"ז אויערבך שליט"א בספרו "מעדני ארץ", חלק ב', עמ' 98). ואילו בחלה נאמר "בבואכם אל הארץ", משמע שהמדובר הוא על שעת הכניסה לארץ, ואם כן אין דין זה תנאי בקיום המצווה, אלא תנאי כללי בקדושת הארץ לענין קיום המצווה הזאת. ונפקא מינה: שביובל אין דין "כל יושביה עליה" שעת כניסה לארץ מועיל לנו ביחס לכל היובלות שלאחר כך, וכל שגלו מקצתן - בטלו היובלות. לא כן ביחס לחלה ותו"מ, גם אם גלו מקצתן - החיוב מדאורייתא במקומו עומד, כיון שבשעת הכניסה לארץ היתה שם "ביאת כולכם", וקדושת הארץ לענין המצוות התלויות בדין זה במקומה עומדת.
בדבר זה נחלקו גדולים חקרי לב מן האחרונים: הגאון רבי חיים מבריסק ז"ל סובר שדין "כל יושביה" דבר אין לו עם קידוש הארץ, אלא עם קיום המצוה ו"רק בכל יובל בשעתו הדבר תלוי", ואילו דין "ביאת כולכם - עיקרו הוא על שעת ביאה וירושה". וכלשון הגמרא בכתובות "וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק", ולא נאמר שם משום שעכשיו אין כל ישראל עליה. והוא מסיק מכאן מסקנה חשובה מאד: שכשם שאם נתקדשה הארץ על ידי "ביאת כולכם" שוב אין קדושה זו נפקעת ממנה גם כשגלו מקצתן, כך לצד שני - כל שלא נתקדשה הארץ על ידי "ביאת כולכם", הרי זה חסרון בקידוש, וכיון שקידוש הארץ נעשה על ידי בית הדין הגדול בשעתו, הרי כל שחסר היה בשעת קידוש דין "ביאת כולכם", ממילא לא נתקדשה הארץ במלוא הקדושה. ולכן הוא סובר כי גם כשיבואו כל ישראל לארץ, ותהיה כבר אפשרות של קידוש הארץ בשלמותה, עדיין יהיה הדבר תלוי בקידוש בית דין (חידושי רבנו חיים הלוי, פי"ב מהלכות שמיטה ויובל, הלכה ט"ז, ועיי"ש פ"א מהל' תרומות, הלכה י'; ועיי' אור שמח ריש הלכות תרומות).
לא כן סובר תלמידו המובהק, הגאון רבי איסר זלמן מלצר ז"ל. לדעתו, ביאת כולכם אף הוא אינו תנאי כללי בקדושת הארץ, אלא רק "תנאי בחיוב תרומות ומעשרות", היינו בקיום המצוה, (ויש להביא ראיה לדעתו מדיוק לשונו של הרמב"ם בפ"א מתרומות הכ"ו: "שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד ובזמן שכל ישראל שם", משמע שבכל שעת החיוב צריך שיהיו כל ישראל שם). וממילא הוא מסיק מכאן: כיון שבקדושת הארץ לא חסר שום דבר, אלא שחוסר "ביאת כולכם" מעכב בקיום המצוה מדאורייתא; לכן "אם יבואו כולם, יתחייבו בפועל בתרומות ומעשרות" מדאורייתא (וכדעתו של הגרא"ז מלצר ז"ל, סובר גם הגאון ר' דוד פרידמן ז"ל בספרו "שאילת דוד", עניני שביעית, עמ' יח).

ד. מצות בנין המקדש

עוד מצוה גדולה יש לנו, שלדעת אחד מהראשונים תלויה היא ברוב ישראל בארצו, והיא מצוות בנין בית המקדש. בספר החינוך (מצוה צה) נאמר: "ונוהגת מצווה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן". אכן, הקושי גלוי לעין: כיצד בנה עזרא את הבית השני, והרי "כל הקהל כאחד" לא היה אלא "ארבע ריבוא ואלפיים ושש מאות"?
הגאון ר' שלמה פיינזילבר ז"ל, מתרץ בספרו "יריעות שלמה": לא נאמרה הלכה זו אלא ביחס לבית ראשון, אבל עכשיו שקיימא לן "קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא", ומקום המקדש בקדושתו הוא עומד, אפשר לבנות את בית המקדש גם בלי רוב ישראל. אולם לשונו של החינוך אינו מורה כך ונראה שהוא סובר שאע"ג שקדושת המקום קיימת, הנה קדושת הבנין, המזבח והמחיצות וכו', זקוקה להשתתפות רוב ישראל ודין זה קיים תמיד. ומטעם זה קשה גם לתרץ ולומר שכוונת החינוך היא, שכל זמן שאין רוב ישראל על אדמתן, אין חיוב של בנין, אולם אם רצה הציבור - רשאי, כדרך שאומר הרמב"ן בפ' קורח (במדבר טז כא): "שאילו היו ישראל חפצים בדבר היה בית המקדש נעשה בימי אחד השופטים". ומשמע שאע"פ ששנינו במסכת שבועות (יד ע"א), שקידוש המקום טעון מלך, הרי כל שהציבור חפץ בדבר, אפשר לקדש גם בלי מלך, שאם נאמר שדין הוא שהבנין צריך להעשות על ידי רוב ישראל, אין רצונו של המיעוט יכול לשנות את המצב.
דרך אחרת ישנה ליישב את הקושי עפ"י דברי הספרי בפרשת ראה: "דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא", כלומר שהמקדש צריך להיבנות על פי נביא. ואם כן כיון ש"שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה" (זבחים סב ע"א) הרי ניתן לומר שהיתה שם הוראה נבואית מיוחדת - מפורשת שאפשר לבנות את המקדש גם בלי רוב ישראל (ועי' במהר"ם שיק, מצוה צה, שהביא מה ששמע מפי רבו הגאון חת"ם סופר ז"ל, שהפירוש של "וכן תעשו לדורות" ביחס לכלי המקדש הוא: שלדורות יעשו לפי הוראות הנביא של אותו הדור. ואם כן אפשר להמשיך ולומר שדין זה קיים גם ביחס לבנין המקדש עצמו).
תשובה שונה לגמרי, שיש בה השקפה יסודית, משיב הגאון רבי ישראל יהושע מקוטנא ז"ל בספרו "ישועות מלכו" (עמ' 148):
כיון שהיה בידי כולם לעלות - ולא עלו, נטלו העולים כח וזכות הנשארים, ולהם היה הכח והזכות מרוב ישראל, ומקרי רוב ישראל על אדמתם...
אלא שאף הוא יודה כי לא לכל הדברים נקרא זה רוב ישראל, וליובל צריכים "כל" יושביה ממש, וכן לחלה ותרומות - ולכן עדיין אנחנו מצפים לישועה, מצפים לאור ד' וישעו ב"ביאת כולכם".



* מתוך "צניף מלוכה" (עמ' 164-166).

[היא שיחתי]

http://www.toraland.org.il/machon-hator ... p?id=24466

רוב יהודי העולם בארץ ישראל
בס''ד

הרב יהודה עמיחי

רבי אומר: (דברים טו) וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים.

דעת רש''י היא ששמיטת קרקע וכספים היינו כפשטותם, ואין שייכות לדיני יובל ואילו לדעת התוס‘ מפרשים (שם) ששמיטת קרקע פרושה שמיטת היובל שבה שבים הקרקעות לבעליהם הראשונים, ושמיטת כספים היינו שמיטת שביעית, ולכן נראה שדעת התוס‘ שכשם שבטלו היובלות בסוף בית שני כך גם השמיטין נתבטלו, אולם לדעת רש''י יתכן להסביר שהשביעית המשיכה לנהוג עד סוף תקופת בית ראשון. לגבי שאר מצוות התלויות בארץ נראה שנהגו בתוקפם הראשון ובחיובם מדאורייתא עד חורבן בית ראשון.

ג. חורבן הבית הראשון
על המשך תוקפה של קדושת יהושע לאחר חורבן הבית נחלקו בגמ‘ (ערכין לב ע''ב) וז''ל:
מאי טעמא דמ''ד: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? דכתיב: (נחמיה ח‘) ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו‘ ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה; ואומר: (דברים ל‘) והביאך ה‘ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו. ואידך? דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב (נחמיה ח‘) ישוע, בשלמא משה לא בעא רחמי, דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי. והא כתיב: אשר ירשו אבותיך וירשתה! הכי קאמר: כיון דירשו אבותיך ירשת את.

למחלוקת זו, האם קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא או לא, יש השלכות לעניין הכרכים שכבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל (חגיגה ג ע''ב) כאשר לדעות שקדושה ראשונה קדשה לעת''ל הרי שהדבר אסור אולם לדעות שקדושה ראשונה לא קדשה לעת''ל הרי שהדבר מותר.
להלכה רוב הראשונים פוסקים שקדושה ראשונה בטלה בחורבן בית המקדש הראשון. אמנם נחלקו האחרונים האם כל המצוות התלויות בארץ בטלו בחורבן הבית או רק מצוות ששייכות בכיבוש בטלו, אבל דברים שלא שייכים בכיבוש כגון לקט, שכחה, פאה וחדש שנהגו קודם כיבוש וחלוקה, למרות שבטל הכיבוש קדושתם מדאורייתא לא בטלה או בטלה.
ד. הקדושה בתקופת בית שני
מדברי הגמ‘ בערכין למדנו שקדושה ראשונה ושנייה יש להם , משמעות הדבר שהקדושה בבית שני היתה מדאורייתא, ולכן היו בחידוש כל הדברים האלה. אולם כנגד שיטה זו סבר ר‘ אלעזר בירושלמי (שביעית פ''ו ה''א):
אמר רבי לעזר מאיליהן קיבלה עליהן את המעשרות מה טעם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו.

העולה מכאן שישנה מחלוקת בגמ‘ האם בתקופת בית שני נהגו מצוות התלויות בארץ מדאורייתא או לא. נחלקו בכך גם הראשונים כאשר ר''י (תוס‘ יבמות פב ע''ב ד''ה ירושה) סובר שלא יתכן שלא נהגו בתרו''מ ובכל המצוות התלויות בארץ מדאורייתא. את דברי הירושלמי הסביר שכיוון שחייבו עצמם מאליהם הרי שהתקדשו המקומות בחובת דאורייתא. ולעומתו דעת הרמב''ם (תרומות פ''א הכ''ו) משמע שהחיוב בתקופת בית שני היה מדרבנן בלבד.

השאלה על החיוב בתקופת בית שני מבוססת על הצורך בביאת כולכם, כאשר דעת הרמב''ם היא שללא ביאת כולכם חיוב תרו''מ הוא מדרבנן ואילו הראב''ד סובר שמשמעות ביאת כולכם הוא רק לענין חלה אבל לענין תרומות ומעשרות אין מיעוט של ביאת כולכם ולכן נהגו הדינים מדאורייתא.

על חיוב היובל בתקופת בית שני נחלקו הראשונים. דעת ר''ת נהג היובל בבית שני מדאורייתא ואת הצורך בכל יושביה עליה הסביר שהרי עלו מקצת מכל י''ב שבטים ולכן החיוב הוא מדאורייתא (גיטין לז ע''ב ד''ה בזמן). ואילו דעת התוס‘ שבבית שני נהג היובל רק מדרבנן, ועיקר הנימוק הוא שכיוון ולא היו כל יושביה עליה.

תוס‘ (נדה מז ע''א ד''ה לא כלהו) הקשה לדעת ר''ת שמספיקה נציגות של כל אחד מהשבטים מדוע לא נהגה מצוות חלה מדאורייתא? והרי הגמ‘ (נדה, כתובות) אמרה שחלה נהגה בבית שני מדרבנן בלבד מהמיעוט של ''בבואכם - בביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם, וכי אסקינהו עזרא לא כלהו סליק''. ומה השוני בין חלה ויובל? כשם שביובל לדעת ר''ת מספיק רק נציגי יב‘ השבטים א''כ גם בחלה יספיקו נציגי יב‘ שבטים? תוס‘ מתרץ שהלימוד של ‘בבואכם‘ פרושו שישנה חובה שהכל יהיו בבואכם, וא''כ לענין חלה לא מספיק שיבואו נציגי יב‘ השבטים אלא גם לר''ת צריך ביאת כולכם. אנו לומדים כבר בדברי התוס‘ שיש חילוק בין כל יושביה ובין דין ביאת כולכם, דהיינו יתכן שנציגים מספיקים לדין כל יושביה עליה, אולם לדין בבואכם שתהא ביאת כולכם אין נציגות של יב‘ השבטים מספקת.

מסקנת הדברים שבתקופת בית שני לשיטת כולם נהגה מדרבנן, אבל בדין תרו''מ נחלקו הראשונים האם נהגו מדאורייתא, וכן לגבי היובל ושמיטה נחלקו הראשונים.
ה. קדושת ארץ ישראל בזמן הזה
הפסוק ''אשר ירשו אבותיך וירשתה'' נדרש בסדר עולם (רבי יוסי) ''ירושה ראשונה ושניה יש להן ושלישית אין להן'' ורבי יוחנן הסביר שלכן לדעת ר''י (משנה יבמות פא ע''א) תרומות ומעשרות בזמן הזה הם מדאורייתא. ריש לקיש חולק על שיטה זו וסובר שבזמן הזה תרומות ומעשרות הם מדרבנן, כנראה סבר (על פי הגמ‘ בנדה מו ע''ב) שבטלה קדושת הארץ ולכן כעת התרו''מ הם מדרבנן.

במחלוקת זו נחלקו גם הראשונים: דעת הרמב''ם שתרומה בזמן הזה מדרבנן ואילו דעת הראב''ד כדעת רבי יוחנן שתרו''מ בזה''ז מדאורייתא. וכן נחלקו בכך בהלכות שמיטה ויובל (פי''ב הט''ז) שדעת הרמב''ם היא שבביאה שלישית יקדשו מחדש ואילו דעת הראב''ד היא שלדעת רבי יוסי אין צורך בקידוש מחדש.

ו. שיטת הרמב''ם בקדושה בזמן הזה
מכיוון ששאלות אלו שהעלנו יש בהם מחלוקות רבות של ראשונים ניגש לראות את שיטת הרמב''ם, שעל פיה נוהגים היום ולכן משמעותה רבה.
שיטת הרמב''ם בשאלה זו נתלבנה במספר מקומות, בהלכות תרומות (פ''א ה''ה) כתב:
כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא.

מדבריו אלו משמע שקדושה שניה קדשה לשעתה ולעת''ל, ואין צורך לכל פעולת קידוש נוספת.
אולם הרמב''ם בהלכות תרומות (פ''א הכ''ו) מזקיק פעולה חדשה בביאה שלישית, וז''ל:
התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא''י בלבד, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונ‘ וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה, וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.
/השגת הראב''ד/ התרומה בזמן הזה וכו‘ עד שהן עתידין לחזור בירושה שלישית. א''א לא כיון להלכה יפה דהא קי''ל כרבי יוחנן דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאוריי‘ והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא.

מדברי הרמב''ם עולה שתרו''מ בזה''ז הם מדרבנן ולכן כשתהיה ביאה שלישית אי''ה במהרה בימנו יצטרכו לעשות פעולת קידוש מחדש, שהרי עד ביאה שלישית לא היו תרו''מ מדאורייתא, ואילו הרמב''ם עצמו בה''ה כתב שאין צורך בכל פעולה נוספת אלא שקדושה שניה קדשה לשעתה ולעת''ל. שאלה זו היא שאלת הראב''ד את הרמב''ם.

הרמב''ם חזר על דבריו גם בדיני ערים המוקפות חומה, כותב הרמב''ם תחילה את הדין של הקדושה לשעתה ולעתיד לבוא, ולאחר מכן חוזר שוב ואומר שבביאה שלישית יצטרכו פעולה נוספת של קידוש, ולכאורה מדוע יש צורך בפעולה נוספת בזמן הביאה השלישית?

ההסבר הראשון הוא שאמנם קדושה שניה קדשה לשעתה ולעת''ל ואולם לענין תרו''מ אנו מצריכים שיהיו כל יושביה עליה, ולכן הקדושה קיימת אלא שחסר עדיין תנאי של כל יושביה עליה, ולפיכך כאשר יהיו כל ישראל עליה הרי שיתחייבו מיידית בתרו''מ מדאורייתא שהרי הקדושה כבר קימת וביאת כולכם איננו אלא חסרון מעשי שצריך להשלימו כאשר יהיו כל ישראל על הארץ.

על פי הסבר זה אין דין ‘ביאת כולכם‘ תלוי בעיקר הקדושה אלא תנאי שצריך להשלימו, ובשעה שתנאי זה יתממש הרי שמהות הקדושה תתקיים, ולא צריך לפעולה נוטפת.

הסבר נוסף אנו לומדים בדברי הגר''ח (שמיטה ויובל פי''ב הט''ז) ולשיטתו הרי שישנם שני מושגים; א. יושביה עליה. ב. ביאת כולכם. ודין יושביה עליה הוא תנאי בדיני שממיטה ויובל שאם אין יושביה עליה - אין נוהגת שמיטה ויובל. כמו כן יש דין של ביאת כולכם וכל זמן שלא היתה ביאת כולכם הרי שלא הושלמה הביאה, והוא חסרון בעצם קדושת הארץ. ולכן ביאת עזרא לא חלה עד הזמן של ביאה שלישית שתהא ביאת כולכם, בשעת ביאה. וא''כ הביאה השלישית שהיא משלימה את חיוב הארץ בתרו''מ ושמו''י היא מזקיקה תנאי קידוש מקוריים, וא''כ לסברה זו צריך שיעשו פעולת קידוש ע''י ב''ד כמו עצם ירושת הארץ (לשיטת הרדב''ז שהיו צריכים ב''ד בזמן קידוש הארץ). הקדושה השניה היתה לתועלת בקדושת הארץ, ואולם שלמות דין ירושתה תהיה רק אם תושלם גם ביאת כולכם. על פי הסברו של הגר''ח יובנו היטב דברי הרמב''ם (הל‘ שמיטה ויובל פי''ב הט''ז):
וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות שנאמר והביאך י''י אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך אתה נוהג [בה] בחידוש כל הדברים האלו אף ירושתך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו.
/השגת הראב''ד/ וכן לעתיד לבא. א''א הא דלא כרבי יוסי אלא במקומות שלא קידש עזרא.

ולכאורה אם קדושה שניה קדשה לעת''ל מדוע צריכים שוב לפעולת קידוש מחודש של שמיטין ויובלות, אלא ע''כ יש כאן השלמת הקדושה השניה. נראה שלדעת הגר''ח עצם המצאות רוב ישראל איננה מקדשת את הארץ בצורה אוטומטית, אולם לפי שיטת הכס''מ (תרומות פ''א הכ''ו) הקדושה של עזרא חלה והיא קימת אלא שיש תנאי של ביאת כולכם, וגם יווצר מצב שבו רוב ישראל יהיו על אדמתם יתחייבו בתרו''מ מדאורייתא.
מדברי החזו''א (שביעית סי‘ כה ס''ק ה) ואבן האזל (בית הבחירה פ''ו הט''ז אות ה) עולה שלענין תרו''מ אם יהיו רוב יושביה עליה יתחייבו בתרו''מ מדאורייתא. ונראה שלשיטה זו מה שחידש הרמב''ם והצריך חידוש הדברים הללו, אין פרושם שיחזרו ויעשו קידוש אלא הדבר ינהג אוטומטית בחידוש הדברים.

ז. חלה
החזו''א (סי‘ כא ס''ק ה) כתב:
''הא דכתב הר''מ דדין תרומה ומעשר כדין חלה לענין תנאי דביאת כולכם, אין השתוותם גמורה, דבחלה קידוש הארץ מתחילה נתהוה ע''י ביאת ישראל לארץ ולכן נתחייבו בחלה בז‘ שכבשו, ובעליית עזרא כיון דלא הוי ביאת כולכם (כדאמר כתובות כה) לא נתקדשה לענין חלה, ואף אם ישובו רוב ישראל קודם הגאולה העתידה לא יתחייבו מה''ת בחלה שאין קידוש אלא ע''י מלך או נביא ומיהו אפשר דקידוש לחלה כיון דבביאה תלי רחמנא א''צ מלך ונביא, אבל אכתי י''ל שאין קידוש חדש בזמן הגלות.
אבל תרומה קידוש הארץ הוא ע''י מלך ונביא וישראל להסכים שתתקדש, ולא נתחייבו ישראל בתרומה בז‘ שכבשו, ורק תנאי דביאת כולכם ילפינן תרומה מחלה, ואם ישובו רוב ישראל אף בזמן הגלות תחזור חיוב תרומה מה''ת וכמו שפירש הכ''מ פ''א מה''ת הכ''ו הא דכתב רבינו שם ה''א שנוהג שלא בפני הבית ובה''ה שקדושה שניה נתקדשה לעתיד לבא''.

לדעת החזו''א ביאת כולכם בחלה היא עצם הקידוש ואלו בתרו''מ ביאת כולכם איננה עצם הקידוש אלא תנאי, ולכן תרו''מ יכולים להתחדש בכל תנאי אבל דין חלה לא יכולים לחדש אפילו יהא מצב של ביאת כולכם. ודבריו צ''ע מנ''ל שלא עושים קידוש חדש בזמן הגלות, ואפילו אם בעינן מלך שמא למלכות ישראל בימינו יש כח של מלך לעניין זה שיכולים לקדש בביאת כולכם, ושמא אין זה זמן הגלות שכתב עליו החזו''א, וא''כ יש סברא לומר שכאשר ארץ ישראל יהיו בה רוב יושביה יתחייבו גם בחלה מדאורייתא אפילו לדעת החזו''א.

ח. שמיטה ויובל
במצוות היובל שדינה כתרו''מ לענין ביאת כולכם וא''כ כאשר יהיו רוב היהודים בארץ ישראל א''כ לכאורה גם היובלות ינהגו, ואולם לכאורה ביובל חסר עוד תנאי והוא שהשבטים לא יהיו מעורבים זה עם זה, ואולם כבר שאל הרמב''ן על ר''ת הסובר שיובל נהג בבית שני והרי השבטים היו מעורבים זה בזה, ואין כל אחד מכיר נחלתו וא''כ כיצד נהג היובל מדאוריייתא? ובספר תורת יהונתן (פ''א אות ז) כתב שתנאי שהשבטים לא יהיו מעורבים זה בזה הוא תנאי בכיבוש, אבל אחר שכבר הייתה חלוקה אחת הרי שאין הם מעורבבים יותר, או משום החלוקה הראשונה שהיא קיימת או משום שבמקום ולא יעשו חלוקות נוספות הרי שמשמע שבאו לארץ כבר הכיר כל אחד את חלקו, ואין עוד מעבר אדמות וממילא המצווה חלה.

אולם בכול אופן הרי לענין היובל אנו צריכים ב''ד גדול למנין וקידוש (שמיטה ויובל פ''י ה''א) וא''כ לא יועיל לנו ביאת כולכם אלא צריכים עוד ב''ד הגדול שיקדש.

לענין השמיטין הרי ששוב תשאל השאלה האם שמיטה ויובל קשורים זה בזה, וכמו כן יש לדון האם בשביעית צריך שכל אחד יכיר חלקו או לא (עיין ארץ חמדה ספר א שער ב אות ז).

ט. כולכם או רובכם
עדיין נשאלת השאלה האם בעינן ביאת כולכם או אפילו רוב מועיל.
לדעת ר''ת (גיטין לו ע''ב ד''ה בזמן) נציגי שבטי ישראל מספיקים על מנת להחשיבו ככבוש רבים, אולם כל זה לדין כל יושביה עליה, אבל לעניין ביאת כולכם כבר כתבו התו‘ (נדה מז ע''א) שבעינן ביאת כולכם, ונשאלת השאלה האם לפי הסבר זה בעינן שיהיו ביאת כולכם או שמא אפילו רובם אהני?
לכאורה יש להביא ראיה שצריך ביאת כולם ממש, שהרי הרמב''ם (תרומות פ''א הכ''ו) כתב כשם שהיו בביאה ראשונה ואז לכו''ע היו כולם ממש, וא''כ צריך את כולם. ועיין בבית הלוי (ח''ג סי‘ א אות ד) שכתב בשמו של ר‘ חיים בנו, לחדש שהצורך בביאת כולכם נובע מכך שצריך כיבוש וחלוקה, וללא ביאת כולכם אין את היסוד של חלוקה, שהרי כ''א צריך לקבל את חלקו, וא''כ לפי דברי ר''ח הללו נראה שצריך ביאת כולכם ממש, ובלא ביאת כולם הרי שאין חלוקה ולכן אין אפשרות לקיום מצוות תרו''מ מדאורייתא אפילו אם יהיו רוב ישראל על אדמתם. אולם מאידך גיסא אפשר לומר שאמנם בביאה ראשונה היו כולם ממש, אבל כשם שבכל התורה כולה רובו ככולו, כן גם בדין זה רוב העם מספיק על מנת להחשיבו ככולו. ונראה להביא ראיה מדברי רש''י (כתבות כה ע''ב) שהסביר ''וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק - רובן נשארו בבבל'' דהיינו את המילה ''כולהו'' שהובאה בגמ‘ הסביר רש''י בלשון ''רובן'', ומשמע שאם רובן היו עולים לארץ הרי שהיה נחשב להיות כאילו כולהו סליק.

הגרש''י זוין זצ''ל (תחומין י עמ‘ 25) הוכיח מדברי הגמ‘ (ע''ז לו ע''ב) הלומדת שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, מלשון הפסוק ''ואותי אתם קובעים הגוי כולו - אי איכא גוי כולו - אין, אי לא - לא''. וכן נראה מלשון החזו''א (שביעית סי‘ כא ס''ק ה) שמספיק רוב העם ולא צריך כל העם.

י. סיכום
העולה לנו שבעז''ה בשעה שתהא עליית כולכם, ואפילו רוב יהודי העולם יהיו בארץ ישראל, הרי שלענין שמיטה ויובל נראה שלא יחודשו מדאוריתא, אולם לענין תרו''מ נחלקו האחרונים לדעת הגר''ח שסובר שלא יחולו עד שתעשה פעולת קידוש ואילו לדעת אבן האזל והחזו''א תחול חובה מדאורייתא. לענין חלה דעת החזו''א שלא תחול עד שיהא מלך ונביא ויש מקום לסברא שגם חלה תהא מדאורייתא.

נראה שבכל הספקות הללו עלינו להחמיר שהרי אין כאן דיון בספק דרבנן להקל, למרות שתרו''מ בזמן הזה הם מדרבנן אבל בכו''א הרי השאלה העומדת כאן לדיון האם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן, וא''כ בודאי לדעת המל''מ (תרומות פ''ז הי''ד) שבכל הספקות בתרו''מ אנו מחמירים, ואף לדעת שבת הארץ (מבוא פ''ט) שספקות בתרו''מ הרי זה ככל הספקות שמדרבנן, היינו דווקא בספקות דיניים (?????) אולם בספק האם מדאורייתא או דרבנן נראה שיש להחמיר.

[היא שיחתי]

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=24

[אוצר החכמה]

עוד שאלה מעניינת מבחינת הלכתית זה האם גרים ובני גרים מצטרפים למניין ומה ואם די באמו מישראל או שצריך להיות יורש נחלה.

למה שיצטרכו ירושת נחלה?
הדרשה היא מהפסוק וקראתם דרור בארץ לכל יושביה"
אם יש סיבה שגר ואביו נכרי לא ימכרו לעבד עברי אזי אתה צודק כיון שבזה עוסק הפסוק
אבל אין זה שייך לירושת נחלה

אני סתם הסתפקתי שאולי יושביה נקראים הדרים בנחלתם, אני חושב שדעת ר"ת שתלוי בשבטים קצת תומכת בזה.

[למאי_נמ?]

viewtopic.php?f=7&t=3337&p=24964&hilit=%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%99#p112838

[היא שיחתי]

נתונים מהעיתונות
בישראל 6,186,000 יהודים
בחו"ל 7,800,000 יהודים
כלומר אין רוב יושביה עליה
ועדיין שמיטה השנה מדרבנן


viewtopic.php?f=17&t=16392&p=154374&hilit=%D7%A8%D7%95%D7%91+%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94+%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%94#p154374

viewtopic.php?f=7&t=8235&p=164126&hilit=%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA+%D7%A9%D7%A0%D7%AA+%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94#p164126

[עושה חדשות]

אינני מתמצא כלל בנושא המדובר, אבל פעם נשלח אלי המסמך דלהלן, אולי יהיה בו איזה תועלת למעיינים.

בית אורות - רוב יושביה.pdf

(325.22 KiB) הורד 372 פעמים

[ישראל אליהו]

עשרת השבטים אינם. ולכן רוב ישראל אינם עליה.
ע' ריש הל' חלה

[יין המשמח]

עשרת השבטים אינם. ולכן רוב ישראל אינם עליה.
ע' ריש הל' חלה

זה תלוי בדעות בגמרא (גבי ירמי') במגילה

[ונתנו ידידים]

ומה עם הגמ' סוף פ"ק דיבמות דעשרת השבטים עשאום כגוים גמורים.

[ברזילי]

עשרת השבטים אינם. ולכן רוב ישראל אינם עליה.

ומה עם הגמ' סוף פ"ק דיבמות דעשרת השבטים עשאום כגוים גמורים.

viewtopic.php?t=3337#p112838
וע"ע ברשימות שיעורים לריד"ס, סופ"ק דיבמות