הקדמת בעל המרכה"מ - כנגד החסידים?

[ישבב הסופר]

ידועה הקדמתו הארוכה של הגאון רבי שלמה מחעלמא זצ"ל, בה הוא מותח ביקורת חריפה נגד דרכים שונים ביהדות, והוא מאריך במיוחד אודות לובשי הלבנים ["והכנף פתיל תכלת" - האומנם??] שלא קראו ולא שנו ותמימי דעים ועמי הארץ נשמכו אבתרייהו, וצוברים הון תועפות וכו'. וממושכל ראשון נראה שהוא מביע התנגדות לאדמורי החסידים. אך הספר נדפס בבפד"א בתקי"א, וזה קצת מוקדם בשביל שיתכוון כנגד החסידים, הלא כן?
בענין לבישת לבנים, הוא מציין לשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קנ"ב, שם הפנמ"א עונה לשואל שרוצה ללבוש לבנים אך הוא חושש משום יוהרא, והפנמ"א משיב שבודאי יש לחוש ואסור ללבוש לבנים משום יוהרא. ג"כ אי אפשר שהפנמ"א מדבר אודות החסידים. יותר מסתבר שהפנמ"א מדבר אודות הנסתרים 'חסידי ליטא' כהרי"ל פוחאוויצער, רבי יהודה חסיד משעדליץ, וכן חכמי הקלויז ודעימייהו.
המרכה"מ דבר - ככה"נ - מאנשים שניהלו 'חצר' או שהיו להם אוהדים ששאלו אצלם שאלות הרות גורל, ונהנו מכבוד והון מחמת אהדת הקהל. וזה קצת יותר מזכיר את רבי החסידים מאשר הנסתרים, אך הזמן מדאי מוקדם.
ברי לי שדנו בזה חוקרי התולדות, ויבואו היודעים וישמיענו.

[ערער בערבה]

viewtopic.php?f=7&t=7011&p=62386&hilit=%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%AA+%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94#p62372

[ישבב הסופר]

תודה ערער!

[מורה צדק]

לגבי בגדי לבן בשבת

viewtopic.php?f=7&t=2157&p=16322&hilit=%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D#p16322

[עט סופר]

הרב זוין בחסידים מספרים הביא שבעל התניא מאד אהב את דברי תורתו של מרכה"מ אך נמנע מלעיין משום ההקדמה, ולכן ביקש תמיד שיקריאו לו. פעם אחת נהנה מאד מדברי תורתו, והגיב 'שכינתא בגלותא'...

[הוגה ומעיין]

הרב זוין בחסידים מספרים הביא שבעל התניא מאד אהב את דברי תורתו של מרכה"מ אך נמנע מלעיין משום ההקדמה, ולכן ביקש תמיד שיקריאו לו. פעם אחת נהנה מאד מדברי תורתו, והגיב 'שכינתא בגלותא'...

1. שם הספר הוא סיפורי חסידים.
2. לא כתוב שם שמטעם זה לא עיין, עיי"ש ודוק.
3. לא כתוב שם שכך נהג תמיד, מסופר על מאורע חד פעמי.

[בינה נא זאת!]

בתקופה שלפני הבעש"ט היתה רווחת התופעה של 'בעלי שם' שהסתובבו בעיירות וחילקו קמעות וסגולות וברכות וקללות, ומאוחר יותר התפתחה ממנה החסידות כפי שהיא מוכרת כיום. גם נתרבו אנשים פשוטים הדבקים במנהגי האריז"ל והנוהגים חסידות בעצמם, כך ניתן להסיק מריבוי הדפסת ספרי 'התיקונים' והתפילות כמו 'שערי ציון' וכיו"ב. החסידות לא צמחה על קרקע בתולה. בשו"ת גאוני בתראי (סימן סג) ישנה תשובה מאת ר' שמשון מייזליש אב"ד זאלקווא והגליל (חתן ר' אביגדור הורוויץ מקאמינקא חתן ר' צבי הירש מייזליש) בענין אשה שהודתה שזינתה תחת בעלה. סיבת הודאתה היא מגפה שפקדה את העיר, ופרנסי העיר איימו על הקהל שיביאו בעל שם שיגלה בשל מי הסער הזה, ומתוך חששה – הודתה. וכך מספר ר' שמשון: "אירע בימות הקיץ שעבר, בהיות בעו"ה מדת הדין ר"ל מתוח על העיר הזאת במיתות הילדים ר"ל. ועל רעיונו סליקא לשלוח לק"ק ראזדיל (אולי צ"ל ראדוויל) לכבוד הרב המאור הגדול המפורסם אב"ד נ"י אשר מוחזק בהמון ישראל שלפעמים מגלה מצפונים של בני אדם, ואולי יתוודע החטא אשר כאש בערה, ומה עשה ה' ככה ומה חרי האף הגדול הזה. ושמעה אשה אחת זאת, ואמרה לבעלה ולפני בית חמיה: אל ישלחו חנם – מאיתי יצא הרע, שבהיותי פעם אחת ישינה בבית גיסי ובא עלי גיסי...".

[ברקים רב]

הרב זוין בחסידים מספרים הביא שבעל התניא מאד אהב את דברי תורתו של מרכה"מ אך נמנע מלעיין משום ההקדמה, ולכן ביקש תמיד שיקריאו לו. פעם אחת נהנה מאד מדברי תורתו, והגיב 'שכינתא בגלותא'...

1. שם הספר הוא סיפורי חסידים.
2. לא כתוב שם שמטעם זה לא עיין, עיי"ש ודוק.
3. לא כתוב שם שכך נהג תמיד, מסופר על מאורע חד פעמי.

4. גם לא כתוב שם שמאוד אהב וכו'.

[יאיר]

הנה:
http://www.otzar.org/aspcrops/144219_31 ... 882012.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/144219_31 ... 882012.asp

[הקיק]

במבוא לספר 'שולחן תמיד' על או"ח לרבי שלמה חלמא כרך ראשון, שיצא מכת"י ע"י מכון שלמה אומן ומכון ירושלים בשנת תש"ס עמ' 24-26 כתבתי כך:
יחס גדולי החסידות לרש"ח
מסורת חסידית מבוססת תולה ברש"ח התנגדות עזה לחסידות [הע' 34: ראה למשל בספר 'ספורי חסידים' לגרש"י זוין עמ' 522 [סי' 536], שם מסופר שרש"ז בעל התניא שלח פעם בשעת הצורך חסיד אחד לבדוק מה כתוב בספר מרכה"מ בענין מסויים, כי הוא עצמו לא רצה לעיין בו מפני שהיה 'מן המתנגדים החריפים לחסידות… וכשראה כי טוב פתר אמר שכינתא בגלותא'. גם הגר"מ הלברשטם שליט"א חבר הבד"ץ בירושלים סיפר לי שמסורת בידו מאבותיו שרש"ח עזב את רבנותו בעיר חלם בעקבות לחץ החסידים נגדו משום שהיה מתנגד להם, כמו שאח"כ נאלץ לעזוב את ארץ ישראל מאותה סיבה. וראה בספרו של בריק עמ' 23 ואילך, וראה להלן.]. לכאורה ניתן היה לומר שהמסורת הזו מתבססת על הקדמתו של רש"ח למרכה"מ ח"א הנ"ל, שבו בתוך דבריו על 'הכת הראשונה' של הלמדנים יש לכאורה כמה משפטים שבהם מבטא רש"ח ליגלוג חריף על החסידים ודרכיהם. אך כאמור לעיל לא סביר כלל לתלות במקור זה את המסורת על התנגדות רש"ח לחסידות, מפני שבשנת תקי"א לא קמו עדיין קבוצות חסידיות בגליציה, ורש"ח הרי מתאר את מה שראו עיניו, כפי שברור מתוך לשונו.
אולם נמצאת לפנינו אגרת שכתב ר' מנחם מנדל מוויטפסק מארץ ישראל בחודש ניסן תקמ"א לחבריו שנותרו בגולה [הע' 35: האגרת נדפסה לראשונה על-פי כת"י ב'ירושלים' של רא"מ לונץ כרך ה תרס"א עמ' 266-269, והיא נדפסה גם כמכתב הראשון ב'לקוטי אמרים' ח"ב שבספר מגיד דבריו ליעקב [לבוב תרע"א]. כמו כן נדפסו קטעים ממנה בספר טבור הארץ לר"מ קליערס [עג, ב – עד, ב]. האגרת מובאת גם בספר בית רבי ח"א עמ' 12, ושם טוען היילמן שהיא נכתבה בתק"ם ולא בתקמ"א.], ובתוך דבריו הוא כותב בזה הלשון: …'ויתבשרו אהובי ידידי מעילוי אה"ק, אשר נתעלה בכמה דברים. והאחד מהם שמו ר' מיכל שוחט מאנשים (שלו) [שלנו] נעשה שוחט דמתא בעה"ק טבריא ת"ו. וזה היה נס מופלא [הע' 36: הכוונה להצלחת ההתיישבות בטבריה.], שהרב דק"ק לבוב נתיישב בעה"ק הנ"ל, כי בידו היתה אגרת מסטאנביל לכבדו כבוד גדול וליתן לו דירה הגונה לפי כבודו [הע' 37: 'פקידי א"י בקושטא' היו בעלי המאה והדעה בקהילות הספרדיות בא"י באותה תקופה. ואכמ"ל.], מפני שהוא למדן גדול בעיני הבריות, ועשיר מופלג ג"כ בעיני הבריות - מפני שאינו שלו רק מן הרבנית [הע' 38: זהו ההסבר מדוע עושרו הוא רק 'בעיני הבריות'.]. וכן היה, שנתנו לו דירה (מעה"ק) [בעה"ק] הנ"ל הטובה ויפה מעולה שבבתים. והנה עזרני ה' עד כה שנתגרש מן השמים שלא ע"י פעולת אדם מעה"ק הנ"ל לכפר שפרעם, ומשפרעם לעכו, ובכל מקום שהלך ניזוק היזק גדול בגוף וממון, עד שברח מעכו' [הע' 39: כנראה הכוונה שברח לחו"ל.] וכו'. פשטות הדברים מורה ש'הרב דלבוב' הפריע לקבוצת החסידים להתיישב בטבריה, ורק אחרי שעזב היתה להם הרווחה.
והנה, כבר פרומקין ב'תולדות חכמי ירושלים' [הע' 40: כרך שני עמ' 78 [ח"ג פרק ב סע' כה].] קבע שרש"ח הוא זה שנקרא באגרת 'הרב דלבוב'. הוא כותב שרש"ח הגיע לארץ בשנת תקל"ט 'ולא שכן שם שנים הרבה [הע' 41: כאן לא דקדק פרומקין בלשונו, שהרי בכל מקרה שהה רש"ח בא"י כשנה אחת, שהרי קיימת כאמור [לעיל הע' 30] הסכמה שנתן לספר שמן זית זך לר' שלמה מולכו בה הוא חותם 'מדי עוברי פה ק"ק אזמיר לארץ הקדושה, ר"ח אב תקל"ט', ובאגרת רמ"מ מוויטפסק מניסן תקמ"א מוזכר שכבר עזב את הארץ.], ובעבור כמה סיבות דעדו עליה הוכרח לנוע ממקומו לחו"ל בשליחות ארעא קדישא'. ואכן, אין שום 'רב דלבוב' אחר באותה תקופה המתאים לתיאור זה חוץ מרש"ח [הע' 42: מקום רבנותו האחרון היה העיר לבוב, וגם הדברים בענין עושרו של רש"ח, וההערה שלעושר זה הגיע בעקבות נישואיו, מתאימים מאוד לידיעותינו על רש"ח, שהיה כאמור חתן ר"מ פרנס מעשירי הדור.], וסביר להניח אם-כן שהמדובר עליו. אולם הענין תמוה, משום שעובדת היותו בא"י לא הוזכרה כלל בהקדמת המו"ל למהדורה השניה של מרכה"מ שנכתבה סמוך לאחר פטירתו [הע' 43: לא מצאתי איזכור על שהיית רש"ח בא"י גם בשום מקור אחר, חוץ מבמכתב רצ"ה לעהרן, ראה להלן.], וקשה להניח שעליית רש"ח לארץ ומגוריו בה, ויציאתו ממנה לאחר חודשים לא רבים, לא עשתה רושם. מכאן רבו הסוברים שרש"ח כלל לא הגיע לארץ, ושהתעכב בסלוניקי להדפסת מרכה"מ ח"ב עוד כשהיה בדרכו לא"י, ושם נפטר [הע' 44: לכך יש לצרף את העובדה שגדולי חסידות אחרים העריכו ושיבחו את רש"ח ללא שום הסתייגות, ראה בהסכמות לספר 'שולחן ערוך' לרש"ח. ראה גם להלן הע' 63 שהאדמו"ר ממונקץ' העתיק בכבוד גדול קטעים מספר השו"ת של רש"ח עוד כשהיה בכת"י. גם החוקר החשוב ר' מאיר וונדר הגיע למסקנה שכנראה 'הרב דלבוב' אינו רש"ח, ולמסקנה זו הצטרפתי בזמנו גם אני במאמרי ב'המעין' הנ"ל [הע' 28]. אולם ראה להלן שקרוב לוודאי ש'הרב דלבוב' הוא הוא רש"ח.]; אך נראים הדברים כאמור שבכל זאת 'הרב דלבוב' אינו אחר כי אם רש"ח [הע' 45: החוקר אריה מורגנשטרן בספרו 'מיסטיקה ומשיחיות' [ירושלים תשנ"ט] עמ' 174 הע' 102 מצטט קטע ממכתב רצ"ה לעהרן לר' ישראל משקלוב, וממנו מוכח לכאורה ש'הרב דלבוב' הוא רש"ח ולא אחר: מדובר על מכתב משנת תקצ"ב, כמה עשרות שנים לאחר תקופת רש"ח, ובו רצ"ה לעהרן מתווכח עם דברים שכתב לו ר' ישראל משקלוב בענין היחס לחסידים, וביניהם הזכיר ר' ישראל בפירוש את המאבק שניהל בזמנו 'הגאון מרכבת המשנה' בחסידים בטבריה, עובדה שעליה מביע רצ"ה לעהרן את צערו. בהערה הנ"ל הובאו הדברים בקיצור, וכאן אני מצטט חלק ניכר ממכתב רצ"ה לעהרן בחלק העוסק בענין זה, מתוך כתה"י של אגרות הפקוא"מ [כרך 5 דף 24 ע"ב; אני מודה בזה לד"ר מורגנשטרן על ששלח לי את נוסח האגרת, שלה הוספתי חלק מן הפיסוק ופתחתי חלק מראשי התיבות, וגם ההוספות בסוגריים מרובעים אינן מדברי רצ"ה]: '…יפה דיבר רום פאר מעלת כבוד תורתו נ"י [ר' ישראל משקלוב] כי להופכני [למתנגד] אי אפשר, הגם שלא מטעמיה מה שכתב היותי אחוז בשורשם [של החסידים], והם דברים בלתי מובנים לי; אך גוף הדבר אמת שלא יהפכני בדבריו למתנגד, ואדרבא פעל ההיפך במה שהוסיף לכתוב שם מדברים שאירעו בימי קדם בטבריה ועד כה; דהיינו, מזמן אחרון עד כה לא דיבר רום פאר מעלת כבוד תורתו נ"י על הכלל כולו של חסידים כי אם על פרטי אישים, אמרתי הדין עמו, כי הגם טובה היא ענין החסידות – אינה מכרעת אם פרטי מעשי האיש אינם כתיקונן. ולא תליתם רוע המעשים אשר קבל עליהם בענין החסידות ח"ו, אדרבא, אמרתי אפשר אם לא היה באותן פרטי אישים הטוב מצד החסידות היו יותר גרועים. אלא השתא דשדי תיכלא בכולהו, ומעורר על הישנות מזמן הגאון מרכבת המשנה זלה"ה, לא שמיע ולא סבירא לי [לקבל את דעת ר' ישראל נגד החסידות]. ומה שנסמך מדברי הגאון החסיד הקדוש רבינו אליהו זלה"ה זיע"א - אמינא ולא מסתפינא: מי שלא הגיע למדרגת הגאון החסיד זצוקללה"ה בכל מילי - יניח גם זה, כי עד שירצה להתדמות אליו בזה - ישתדל להדמות אליו תחילה בסדרי קדושה וטהרה ובשקידות תלמוד תורה בקדושה ובטהרה, לילה כיום מאירה. וכל עוד שימצא את עצמו חסר משלימות ההוא באין ערוך ערכו לערך הגאון החסיד קדוש זלה"ה – יניח גם ענין ההתנגדות, ולא יזכיר מ"ש הגאון חסידא קדישא זלה"ה בענין.זה. ודי בהערה זו… ויעמוד הקנה במקומו בפרט זה, כי ידעתי גם ידעתי שגם אני לא אהפוך דעת רופמכ"ת נר"ו בענין זה, ומה ניגע על חינם! ומעולם לא עלתה על לבי לדבר בגוף הענין עם רופמכ"ת נ"י, כי אם ביקשתי שלום ורדפתיהו, וכתבתי לכל הצדדים למען השלום'. ע"כ בענין זה במכתב רצ"ה לעהרן לר"י משקלוב. הדברים עצמם, הנדפסים כאן לראשונה, מיוחדים במינם, ואכ"מ להאריך בהם; אולם מפורש יוצא מכאן שר' ישראל משקלוב סיפר לרצ"ה לעהרן על התנגדותו של רש"ח לחסידים בטבריה בזמנו, וזו הוכחה נחרצת שאכן 'הרב דלבוב' הוא רש"ח. וראה להלן הע' 48.], והדברים החריפים שכתב עליו רמ"מ מצביעים אכן לכאורה על היות רש"ח מתנגד לחסידים בארץ ישראל.
אולם אין שום הכרח שהמדובר על מלחמת דעות נגד החסידות. כבר כתבו [הע' 46: ישראל היילפרין בספרו 'העליות הראשונות של החסידים לארץ ישראל' [תש"ז, עמ' 33-34].] שסביר להניח שרש"ח התערב כאן במאבק בין המתיישבים החדשים החסידים מצד אחד - לבין האשכנזים והספרדים הוותיקים ועימם הפקיד הראשי בצפת מטעם יהודי איסטנבול [הע' 47: ראה הע' 37 לעיל.] מצד שני, והמעבר של רמ"מ וחסידיו מצפת לטבריה יחד עם עזיבתו של רש"ח גרמו לשיכוך המריבה [הע' 48: עי' במאמרו של יעקב חסדאי 'על מתנגדים וחסידים בארץ ישראל' שהתפרסמה ב'שלם' גל' ד [תשמ"ד] עמ' 249, שלדעתו אכן היה רש"ח מתנגד תקיף לחסידים בא"י. וראה מ"ש ברנאי בספרו 'אגרות חסידים מארץ ישראל' עמ' 83 ואילך, שלדעתו מוכח מאיגרת רמ"מ שעד שלא עזב רש"ח את טבריה לא יכלו החסידים להתיישב בה, אם כי עזיבתו לא היתה קשורה להתנגדותו לחסידים; לכן התייחסו החסידים לעזיבתו את טבריה כלנס. וראה בפנקס ועד ארבע ארצות עמ' 529 ובהערות שם. וראה מ"ש מורגנשטרן בספרו הנ"ל [הע' 45] עמ' 174 ועמ' 201-202 בענין זה.]. בוודאי שאין שום רמז באגרת רמ"מ שהחסידים גרמו לגירושו מן הארץ, אלא להיפך – משמע שהשלטונות רדפו אותו ואת ממונו עד שנאלץ לעזוב, וגם אז לא ניתק את קשריו עם ארץ הקודש אלא יצא מן הארץ לאירופה, כנראה באופן זמני, בתפקיד שד"ר קהילות הספרדים. את יציאתו מן הארץ ניצל להדפסת ספרו מרכה"מ ח"ב בסלוניקי, ובה נפטר כאמור לאחר זמן לא רב בעיצומה של ההדפסה.
ע"כ.

[יורה דעה]

בתקופה שלפני הבעש"ט היתה רווחת התופעה של 'בעלי שם' שהסתובבו בעיירות וחילקו קמעות וסגולות וברכות וקללות, ומאוחר יותר התפתחה ממנה החסידות כפי שהיא מוכרת כיום

מי גילה לך רז זה?

[בינה נא זאת!]

בתקופה שלפני הבעש"ט היתה רווחת התופעה של 'בעלי שם' שהסתובבו בעיירות וחילקו קמעות וסגולות וברכות וקללות, ומאוחר יותר התפתחה ממנה החסידות כפי שהיא מוכרת כיום.

מי גילה לך רז זה?

כשאנו רואים תופעה המתפשטת וצוברת תאוצה בכמות ובאיכות, אנו מניחים את התפשטות הרעיון כהתפתחות ולא כהמצאת הרעיון בכל פעם מחדש, וזה נובע מעצם הגדרת המושג 'תופעה'.

[יורה דעה]

אבל מי גילה לך שהחסידות כיום היא לחלק קמעות וסגולות וברכות וקללות?

[בינה נא זאת!]

אבל מי גילה לך שהחסידות כיום היא לחלק קמעות וסגולות וברכות וקללות?

דבר זה לא נאמר מעולם. אצטט את עצמי ואחלק את המשפט לשלושה, כדי להקל על הבנתו:

בתקופה שלפני הבעש"ט היתה רווחת התופעה של 'בעלי שם' שהסתובבו בעיירות וחילקו קמעות וסגולות וברכות וקללות, ומאוחר יותר התפתחה ממנה החסידות כפי שהיא מוכרת כיום.

ובכן, בתקופה שלפני הבעש"ט היתה רווחת תופעה של 'בעלי שם'. מתופעה זו שהיו לה מאפיינים רבים (כמו 'רוח הקודש' של הצדיקים וגינוני 'חסידות' לצד עיסוק מרובה בהנהגות קבליות ובאופן כללי בפנייה מוגברת לצד ה"מיסטי" - סגולות וקמעות, ברכות וקללות) התפתחה החסידות כפי שהתנועה נקראת כיום. כמובן שכחלק מן ההתפתחות הודגשו מאפיינים אחדים ונעזבו מאפיינים אחרים. השורה הכחולה מתארת את אחד המאפיינים הבולטים של אותה התופעה הקדם-חסידית (שגם הבעש"ט עצמו מאופיין בזה - כזכור למי שקרא את שבחי הבעש"ט), ולאו דווקא את התנועה החסידית שהתפתחה ממנה.
ובזה אשים קנצי למילין.

[איש_ספר]

הרב הקי"ק תודה על הדברים הנפלאים. האם המכתב של רצ"ה להערין נדפס בשלימותו באיזה מקום?
האם אין משהו בלב שלמה שקשור לחסידים? ראיתי בעבר התכתבות של מר עם הרדצ"ה ולא הצלחתי להבין מתוכה את הענין.
כמדומה שהשמטת כמה מילים ממכתבו של רמ"מ מויטבסק כנראה מפני הכבוד.

[ברקים רב]

[לא השמיט רק כתב "וכו'"].
מש"כ משו"ת לב שלמה אולי כוונתך על אודות "המתחסדים" המשנים מהנוסח בקדושת מוסף.

[יורה דעה]

בתקופה שלפני הבעש"ט היתה רווחת התופעה של 'בעלי שם' שהסתובבו בעיירות וחילקו קמעות וסגולות וברכות וקללות, ומאוחר יותר התפתחה ממנה החסידות כפי שהיא מוכרת כיום.

פלגינן דיבורא?

[ישעיהו לוריא]

ייש"כ לבעל הקי"ק על חלק מאמרו המרתק.

הערה קטנה: האם המכתב שמזכיר שנים עשרות אח"כ ר' ישראל משקלוב, הוא ראי' ש'הרב מלבוב' שמזכיר הרמ"מ מוויטעפסק במכתבו זה היינו הך? כנראה שכן אבל האם זו ראי' גמורה.
הערה קטנה נוספת: הקי"ק מסיק מיד בסיום מכתב הרמ"מ , שהרש"ח הפריע להתיישבות החסידים בטבריה. ואילו במכתב עצמו הוא רק מונע משוחט חסיד לקבל את משרת השוחט ? ייתכן וזו בכלל מחלוקת הלכתית בצורת הסכינים כנודע?

[יורה דעה]

כבר כתבו [הע' 46: ישראל היילפרין בספרו 'העליות הראשונות של החסידים לארץ ישראל' [תש"ז, עמ' 33-34].] שסביר להניח שרש"ח התערב כאן במאבק בין המתיישבים החדשים החסידים מצד אחד - לבין האשכנזים והספרדים הוותיקים ועימם הפקיד הראשי בצפת מטעם יהודי איסטנבול [הע' 47: ראה הע' 37 לעיל.] מצד שני, והמעבר של רמ"מ וחסידיו מצפת לטבריה, יחד עם עזיבתו של רש"ח גרמו לשיכוך המריבה

אחת מסיבותיהם של חבורת הרמ"מ מוויטפסק לעקור מצפת לטבריה, הוא כמו שמפורט במכתבו הרמ"מ (פרי הארץ, מכתב ד): הנה בעת בואינו לארץ הקודש מצאנוה חריבה ושוממה, ואדם אין לעבוד את האדון השם באמת, וכו', וגם לא מצאנו בעיה"ק צפת תובב"א כי אם רשעים גמורים מאמינים בש"ץ ימ"ש, וכו'. כך שלא סביר להניח שרש"ח הואיל בטובו לצאת ולהילחם כנגד הרמ"מ ובעד המאמינים בש"ץ. גם התיאור הנ"ל שהוא התערב במאבקי כוחות בין הוותיקים לחדשים, מצייר את רש"ח כאילו והוא היה מחרחר ריב ומדון, וזה לא כ"כ הולם את כבודו וכבוד התורה. מלבד זאת, מהמכתב משנת תקמ"א [או תק"ם] נראה, שהרמ"מ מתלונן שהיו צריכים ליתן לו דירה טובה ויפה, המעולה שבבתים, בעבור אגרת ההמלצה מסטאנביל שהיה בידו, "לכבדו כבוד גדול וליתן לו דירה הגונה לפי כבודו", וכפי הידוע הקופה אז היתה בשותפות בין האשכנזים לספרדים, וא"כ לא נראה שרש"ח יכפור בטובה שהעניקו לו דירה, ויצא כנגד מטיביו.

[ברקים רב]

וגם הדברים בענין עושרו של רש"ח, וההערה שלעושר זה הגיע בעקבות נישואיו, מתאימים מאוד לידיעותינו על רש"ח, שהיה כאמור חתן ר"מ פרנס מעשירי הדור.

[מעניין להעיר שבס' יסוד המעלה נדפס המכתב ושם כתוב שעושרו בא לו "מן הרבנות" במקום "מן הרבנית"].

[אליהוא]

מוזר שהפרק במבוא נקרא יחס גדולי החסידות לרש"ח, במקום יחס רש"ח לחסידות וגדוליה.
הקיק אכן חס על כבודו של הרמ"מ והשמיט את דבריו כלפי רבינו המרכה"מ, אבל תלמידיו לא חסו על כבוד רבם והדפיסו מכתבו בסוף ספרו.
ומה שכתב על הספרדים שהם מאמיני ש"ץ, הרי עדות שבטלה מקצתה [על המרכה"מ] בטלה כולה [על הספרדים].

לעצם הענין אם כבר נפוצו חסידים בזמנו, כבר כתבתי במק"א שאין נפ"מ שהרי אם הדברים משתמעים על החסידים הרי ודאי התנגד גם להם כאשר צצו, ואם אין המובן כן הרי בלא"ה בהכרח אינו עליהם.

[ישבב הסופר]

אליהוא, תמהני איך באת לבטל עדותו של הרמ"מ מויטבסק, כל זמן שלא נוכחת שם להעיד להיפך ולהכחישו. מנין לך שלא היו שם בצפת ספרדים שהאמינו בש"ץ, ולכה"פ 'גם קוב לא תקבנו'ניקים?

ואגב, לאור המשך דברי הרמ"מ באגרת יוצא, שבית הכנסת של חסידי קרלין בטבריה הוא קומה מעל דירתו של הגאון בעל המרכה"מ....

[אורח_נטה]

לפני כמה שנים נמכר באחד מבתי המכירות (אולי אסופה?) ספר מרכבת המשנה שהיה בספרייתו של האדמו"ר רבי ישראל (בן האדמו"ר רבי אברהם יעקב) מסדיגורה וחתימתו מתנוססת על השער.

[יורה דעה]

הקיק אכן חס על כבודו של הרמ"מ והשמיט את דבריו כלפי רבינו המרכה"מ, אבל תלמידיו לא חסו על כבוד רבם והדפיסו מכתבו בסוף ספרו.
ומה שכתב על הספרדים שהם מאמיני ש"ץ, הרי עדות שבטלה מקצתה [על המרכה"מ] בטלה כולה [על הספרדים].

אליהוא, מכבדך אני בכל מאודי, אבל למה לך להתבזות ולהביע מנופת צוף אמריך במקום שאינך מבין דבר ואפילו לא חצי.

ובכן, רש"ח הגיע לטבריה לאחר שכבר עקר הרמ"מ מצפת לטבריה, וח"ו מלומר שכוונתו במכתב על הספרדים הצפתיים היא בכלל גם על רש"ח. מלבד זאת, רק בצפת התגררו מאמיני ש"ץ, אבל שאר הספרדים שהתגוררו בשאר ערי ישראל, היו יראים ושלמים, כפי שעולה ממש"כ הרה"ק מוהר"א מקאליסק זי"ע (פרי הארץ, מכתב ג).

[חלמיש]

על העובדה שבצפת היו הספרדים שבתאים, יש כידוע מקורות בלתי תלויים, ומפורסם שר' אלעזר רוקח מאשמטרדם כעלה לצפת הסתכסך שם עם השבתאיים דשם. והכל מבואר במאמרו של מלמן? בכתב עת על יהדות הולנד

הנה לשון הרמ"מ:

"שהרב דק"ק לבוב נתיישב בעה"ק הנ"ל כי בידו היתה אגרת מסטאנביל לכבדו כיבוד גדול וליתן לו דירה הגונה לפי כבודו מפני שהוא למדן גדול בעיני הבריות ועשיר מופלג ג"כ בעיני הבריות מפני שאינו שלו רק מן הרבנית. וכן הי' שנתנו לו דירה בעה"ק הנ"ל הטובה והיפה מעולה שבבתים, והנה עזרני ד' עד כה שנתגרש מן השמים שלא ע"י פעולת אדם מעה"ק הנ"ל לכפר שפרעם ומשפרעם לעכו ובכל מקום שהלך ניזוק היזק גדול בגוף וממון עד שברח מעכו ונתגרש לץ ויצא מדון"

מלבד המשפט 'נתגרש לץ ויצא מדון', שנכתב על רקע להט מחלוקת לא ראיתי שום גנאי על הרב מלבוב שאולי הוא המרכבת המשנה או לא.

[אליהוא]

אני מודה ומתודה שאינני בקי בתולדות מאמיני ש"ץ למיניהם. רק אחת לא הבנתי הרי המרכה"מ היה בטבריה ומה ענינו לספרדים אשר בצפת?
ולומר שהכינוי לץ לאחד מאדירי התורה אינו גנאי, הרי זה דברי לץ בעצמו.

[יורה דעה]

הוא אשר דיברתי. ואל תנסה להיתמם ולשאול

רק אחת לא הבנתי הרי המרכה"מ היה בטבריה ומה ענינו לספרדים אשר בצפת?

כי הרי

..ומה שכתב על הספרדים שהם מאמיני ש"ץ, הרי עדות שבטלה מקצתה [על המרכה"מ] בטלה כולה [על הספרדים].

[אליהוא]

מה רוצה?
כתבו כאן שהמרכה"מ תמך בספרדים נגד המכונים חסידים, וע"ז כתבת שלא מסתבר כיון שהיו שבתאים, וע"ז כתבתי שאם אכן תמך הרי בהכרח שלא היו שבתאים והעדות שכנגד בטלה, ובכלל שמה שתמך בספרדים בטבריא אין הכרח שתמך בספרדים שבצפת. ותל"מ.

[יורה דעה]

ובכלל שמה שתמך בספרדים בטבריא אין הכרח שתמך בספרדים שבצפת.

נו, אתה מבין יפה. אז למה לא להמשיך עד הסוף?


היכן יש כאן עדות שבטלה מקצתה (על המרכה"מ) בטלה כולה (על הספרדים) - אם רמ"מ דיבר על הספרדים שבצפת, ואילו המרכה"מ תמך בספרדים של טבריה?

[תוך כדי דיבור]

למעלה בפרקו של הרב יואל קטן שהעתיקו, בכותרת "יחס גדולי החסידות לרש"ח", האריך בעניין הרמ"מ מוויטבסק, ומלבד זאת (והמסורת אודות בעל התניא) הזכיר רק ההסכמות מראשי החסידים (בעיקר מגזע צאנז) לספר שולחן ערוך ושהאדמו"ר ממונקאטש העתיק בכבוד גדול מתשובות המרכה"מ. וכל הנ"ל הם משנות התר"נ או אח"כ, רחוק מזמנו של המרכבת המשנה - -

לכן לכאורה יש תוספת עניין במה שאעתיק להלן, אף כי אפשר שדברים כה"ג כבר מפורסמים לבקיאים בעניינים אלו (שאיני מכללם), בכל אופן: ראיתי אגב אורחא באשל אברהם דבוטשאטש (או"ח סי' רס"ג) מביא באורך מה ש"היום ראיתי בספר הק' שלחן עצי שיטים...".

[מעיין]

מאשל אברהם אין ראי' לעצם הנושא כי אצל הרה"ק מבוטשאטש כל העדה כולם קדושים והקפיד לתאר את כל ספר ואת כל הגאונים בתוארים וגם לרבות התנאים והאבות הקדושים שלא מצוי בספרים לתארם בתוארים כידוע ליודעים...