פורום אוצר החכמה

כידוע, ר' טרפון הקפיד מאוד בכיבוד אִמו (עי' קידושין לא רע"ב; ירושלמי, פאה, פ"א ה"א, ועוד) והוא גם היה עשיר (ריש מס' כלה, ועוד).
האם יש מישהו הקושר זה בזה? היינו, שבזכות שקיים מצוות כיבוד או"א הוא זוכה לעושר.

ובכלל, האם מצינו ששכרו של המכבד או"א הוא עשירות. ניתן לכלול זאת בכלל ההבטחה (דברים ה טז): 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ... לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ'. והשווה תנחומא, כי תצא, א, הדורש את 'למען ייטב לך' הנאמר בשילוח הקן (דברים כב ז): "תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה... תזכה לכרם ולזרוע שדה... תזכה לשורים וחמורים... תזכה לבגדים נאים מן צמר ולבגדים נאים מפשתים...". ועי' משנה, פאה, א א, שכיבוד אם ואם הוא בכלל ה"דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא".
אך לא מצאתי מפורש מזה.

ראיתי כנ"ל בספר "ושמרו לעשות" עמוד 121 מדפי האוצר

חיפשת באוצה"ח?

רבי חיס - בגירסה שלי אין את הספר 'ושמרו לעשות'. האם תוכל להעלות עבורי את העמוד שציינת?

רבי פרוזבול - חיפשתי באוצר, אך אולי לא מספיק...
תודה על הצילום שהעלת, המביא לתנא דבי אליהו. חשוב ביותר עבורי!
ובנוגע לקשר בין עושרו של ר"ט לכיבוד אמו - אכן הבאת מקורות, אבל הם מאוד מאוד מאוחרים עבורי. אני מחפש משהו קדום יותר, מהראשונים.

'ושמרו לעשות'

תודה, יאיר.
בקיצור, אין זה 'מקור', אלא סברא משלו.

תבינו, אני זקוק לדבר כדי לחשוף את מקורו של רבינו יהודה החסיד הכותב:

עשו כיבד הורתו / לכן נמשכה מלכותו. ר' טרפון כיבד הורו / הלך וגדל עושרו.

מעניין שהתחלפו 'הורו' ו'הורתו' בשביל חרוזו וחריזתו.

גם אני נתעוררתי בכך, במיוחד, שעשיו כיבד את אביו, ויותר מתאים 'הורו'; ור"ט כיבד את אימו, ויותר מתאים 'הורתו'.

אויף דעם רעד איך.

סליחה. רק הסברתי...

כמדומה שגם רבי יהודה החסיד יכול להוות מקור לא רע, הלא כן?

שאלת עוד, האם מצינו ששכרו של המכבד או"א הוא עשירות.

מעשה אמרו רבותינו פעם אחת אבדה ישפה של בנימין אמרין אית ליה מרגלא טבא דכוותה לדמה בן נתינה, אזלין פסקין עמיה במאה דינרין, סלק בעא למתן להון ואשכח אבוי ואמיה דמכין, ואית דאמרי רגלוי דאבוי על תיבותא, ואית דאמרי מפתחא דתבותא הוה גו צנעיה דאבוי נחת, אמר להון לא יכילנא מיתבא יתה לכון, אמרין דילמא הוא בעי פריטין יתיר, עלון ליה עד אלפא דינרין, כיון דאתער אבוי ואמיה סלק אחית יתה להון, בעון למתן ליה בפסיקתא בתרייתא אמר מה אנא מזבן לכון יקרא דאבוי ודאמוי בפריטין איני נהנה מכבוד אבותי כלום, מה פרע לו הקב"ה, א"ר יוסי בר אבין אותו הלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב.

יורה דעה כתב:כמדומה שגם רבי יהודה החסיד יכול להוות מקור לא רע, הלא כן?

פששש, איך לא חשבתי על כך עד עכשיו?!
אז לטעמך, אני פשוט יכול להדפיס את ספרו של רבי יהודה החסיד בלי שום מ"מ אחד, אה?!
חבל שלא העלת את הרעיון עד עכשיו, היית חוסך לי אוקיינוס של עבודה!

חכם באשי כתב:

יורה דעה כתב:כמדומה שגם רבי יהודה החסיד יכול להוות מקור לא רע, הלא כן?

פששש, איך לא חשבתי על כך עד עכשיו?!
אז לטעמך, אני פשוט יכול להדפיס את ספרו של רבי יהודה החסיד בלי שום מ"מ אחד, אה?!
חבל שלא העלת את הרעיון עד עכשיו, היית חוסך לי אוקיינוס של עבודה!

הוא היה בטוח שאתה מחפש מקור כדי להשקיע ב"סגולה" הזו...
הלכות "יורה דעה" למעשה....

חכם באשי כתב:גם אני נתעוררתי בכך, במיוחד, שעשיו כיבד את אביו, ויותר מתאים 'הורו'; ור"ט כיבד את אימו, ויותר מתאים 'הורתו'.

'הורתו' זה שם הפעולה, ואילו 'הורו' הוא שם דבר מגזרת הורה והורים, שהם בין בלשון זכר בין בלשון נקבה.

רבי משה,
סלח לי שלא הבנתי בדיוק.
אינני יודע היטב את חכמת הדקדוק וכו'.
בקצרה: האם לדעתך, ריה"ח נקט נכון?

תודה רבה!

עפ"י כללי הדקדוק כך צריך להיות.
ובארוכה: לשון יחיד של הורים הוא הוֹרֶה, והורה שלו זה הוֹרוֹ, וזהו הנקרא שם דבר [כמו שולחן כסא שאין חילוק בלשון זכר לנקבה]. לשון הורתו שייך על פעולת ההריון, אמו הרתה אותו (ראה רש"י איוב ג ג).

ישנם מקורות שקושרים זב"ז הפוך, שאע"פ שהיה עשיר כבדה בעצמו ולא ע"י משרתים, ולכאו' משתמע שהיה עשיר עוד לפני המעשים בגמרא לעת זקנותה של אמו.

מ"מ לעצם הקשר בין כיבוד או"א לעשירות כבר הביא הרב יורה דעה מקור ברור, ועי' עוד במדרש המובא בספר מאה שערים קפשאלי שער ע"ח [המדרש אינו לפנינו בנוסח זה].
ואגב, עי' שם שער נ"א מר' יהודה החסיד בשעריו על כיבוד או"א, ואינו בספריו הידועים.

וראה עוד שם שער ע"ט ומסיים בשם המדרש מכאן אמרו חכמינו גדולה מצות כבוד אבות שאדם זוכה על ידה ומתברך בממונו וכו' וכן הוא אומר ברכת ה' היא תעשיר. ועי"ש שמפרש הלימוד מהפסוק.

חכם באשי כתב:

יורה דעה כתב:כמדומה שגם רבי יהודה החסיד יכול להוות מקור לא רע, הלא כן?

פששש, איך לא חשבתי על כך עד עכשיו?!
אז לטעמך, אני פשוט יכול להדפיס את ספרו של רבי יהודה החסיד בלי שום מ"מ אחד, אה?!

נו, כרצונך. - תכתוב במ"מ הנפלאים שלך, שרבי יהודה החסיד לקח את רעיונו מ"בשביל שתתעשר", וה"ושמרו לעשות".

פשש, אזא חידוש איך האב נישט גערט!!

אומנם אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון
ומשמע שהיה לו חמור אחד, שחשב למכרו אם יתחייב ממון
אבל י"ל שהיו כמה תקופות [הרי זו היתה תקופת החורבן]
ובזה מבואר יותר הלך וגדל עשרו

משה מ כתב:עפ"י כללי הדקדוק כך צריך להיות.
ובארוכה: לשון יחיד של הורים הוא הוֹרֶה, והורה שלו זה הוֹרוֹ, וזהו הנקרא שם דבר [כמו שולחן כסא שאין חילוק בלשון זכר לנקבה]. לשון הורתו שייך על פעולת ההריון, אמו הרתה אותו (ראה רש"י איוב ג ג).

לא נכון ועיין שיר השירים ג ד.

וקצת מעניין להוכיח הוכחה לשונית מרש"י...

לייטנר כתב:וקצת מעניין להוכיח הוכחה לשונית מרש"י...

מה כ"כ מעניין?

[התדע כמה מילים בלשוננו מקורן בחידושיו הלשוניים של רש"י?]

ראה היכל רש"י לאבנרי. ולאחרונה, ח' גמליאל, רש"י כפרשן וכבלשן.

המהדיר כתב:

לייטנר כתב:וקצת מעניין להוכיח הוכחה לשונית מרש"י...

מה כ"כ מעניין?

[התדע כמה מילים בלשוננו מקורן בחידושיו הלשוניים של רש"י?]

ראה היכל רש"י לאבנרי. ולאחרונה, ח' גמליאל, רש"י כפרשן וכבלשן.

כיון שכבר קראת את דבריו של הרב ד"ר חנוך גמליאל, אתה בוודאי יודע שהוכחה לשונית, זה בעייתי משהו להביא מרש"י.
כמדומני שלא מזמן הזכירו כאן בפורום בשם הרב קנייבסקי שא"צ באמירת שמו"ת ללמוד את רש"י הלשוניים.

לייטנר כתב:

משה מ כתב:עפ"י כללי הדקדוק כך צריך להיות.
ובארוכה: לשון יחיד של הורים הוא הוֹרֶה, והורה שלו זה הוֹרוֹ, וזהו הנקרא שם דבר [כמו שולחן כסא שאין חילוק בלשון זכר לנקבה]. לשון הורתו שייך על פעולת ההריון, אמו הרתה אותו (ראה רש"י איוב ג ג).

לא נכון ועיין שיר השירים ג ד.

וקצת מעניין להוכיח הוכחה לשונית מרש"י...

א. הראיה מרש"י באיוב הוא רק לענין שלגבי שם הפעולה יש חילוק בין זכר לנקבה, שלזכר אומרים 'הׁרָה' ולנקבה אומרים 'הרתה' [רש"י מבאר כך את לשון הפסוק, כך שאפשר להביא ראיה, ופשוט].
ב. ברור ש'הורים' זה בין בלשון זכר ובין בלשון נקבה, והכוונה לשני הוריו של האדם, ונקראים כן על שם פעולת ההריון המשותפת לשניהם. פעמים שהכתוב משתמש בשם הפעולה, כדי שיובן היטב המשמעות [ולכך בשיר השירים שכתב 'בית אמי', הוסיף אל חדרה של מי שהרתה אותי].
ג. יש בזה אריכות דברים וכתבתי בקצרה כדי להצדיק את דברי ריה"ח

תפארת ישראל - יכין מסכת בכורות פרק ד אות כ הלכה חמורך טרפון. אף שר' טרפון עשיר גדול היה, שחילק ר"ע ת"ר קנטרי כסף ממעותיו לעניים, [כויקרא רבה פל"ד], הכא דרך בדיחותא אמר הריני מפסיד חמורי כאילו ברחה והלכה ממני, שהריני צריך למכרה לשלם להבעלים שהחמרתי שלא כדין
וע"ע תשובה מאהבה ח"א קפ"א ותשו' חת"ס ח"ז כ"ז ע"ד זו: חמור"ך טרפו"ן.