פורום אוצר החכמה

א. בעל קורא שהתחיל זה עתה את תפקידו, מחפש ספר שמלמד את חכמת הדקדוק הנצרכת לבעל קורא. הדגש הוא על ספר שמצד אחד מסביר היטב את הענינים גם למי שאין לו יד ורגל בחכמה זו, ומצד שני שיהיה ספר מקיף ומוסמך. אשמח לשמוע את עצותיכם המחכימות...

ב. באגרות משה [ח"ח סי' כ' סעיף ל"ב] כתב שכמו שמקפידים ב"זכור" על קריאת המילה "זכר" ב' פעמים משום המחלוקת בצורת ניקודה של מילה זו, כך צריך להקפיד בעת קריאת פרשת זכור שבפרשת השבוע של כי תצא. וז"ל: וכבר הוריתי דכמו שחוששין לקרוא שניהם זכר וזכר בקריאה דפרשת זכור, צריך גם לקרוא כן בפרשת השבוע, דהוא כשקורין בשבת דפ' כי תצא באלול. והוא עוד כ"ש לדינא דבקריאת פ' זכור אף אם נימא שרק אז הוא מדאורייתא, ליכא הכרח שנצטרך לקריאה תמה, דלא נמצא בגמ' שנדרש ע"ז מקרא כמו שדורשין בק"ש בברכות דף ט"ו ע"ב, דתני ר' עובדיה קמיה דרבא מקרא דולמדתם שיהא למודך תם. אבל בקריאת התורה איכא קפידא גדולה מטעם שנמצא שלא קרא תיבה זה. עכ"ל.

האם יש מי שיודע מקורות נוספים להקפדה זו? וכן מה מנהג הקהלות בזה?

כיוון שבלאו הכי קוראים פעמיים משום מפטיר, אפשר לקרוא בפעם אחת בצרי ובשנייה בסגול, וכן נוהגים אצלנו במניין וכמדומני שגם בשאר מקומות המדקדקים.

שו"ר מה שכתב ממנהג חב"ד בזה הרב מונדשיין, צירפתי קובץ, וראה שם שדן גם לגבי הקריאה בפרשת בשלח.

[נושא הנ"ל האם לא שייך למה שאחד החברים מעלה לפה בכל שבוע עניני דקדוק בקריאה?]

הנני לשאול: כיצד מבטאים הניקוד "חטף". אני קיבלתי שלמשל פתח חטופה אומרים הפתח בחטיפה. היינו שלא מדגישים על אותו אות אלא או לפניו או לאחריו. אבל לכאו' ברוב מילים שהם מלרע הרי בלא"ה צריכים לחטוף כל המילה ולהדגיש רק בסוף וא"כ מה לנו החטף, כך לי פתת רגילה כך לי פתח חטופה.
ובהקשיבי לשיעור של אחר מגדולי הליטאים שמעתי שהוא אומר "חליצה" בשבא נח על הח' - האם זה מכללי הדקדוק שכל החטפים אומרים כשבא? אבל א"כ הו"ל למימר שבא נע כיון שהוא בריש המילה. כמדומה לי שבשיר של ויזניץ ג"כ הבחנתי שהם עושים מנקודה חטופה שבא נח. ובכן מהו הדרך "הנכון".

ומענין לענין: אלו הנוסחאות המורגלים בישיבות כמו "תיירע" "מסיכתא (חיריק)" האם זה שיטה בניקוד וגם בתפילה אומרים הליטאים כן או שזה רק בדרך הלימוד.

מזמור שיר כתב:א. בעל קורא שהתחיל זה עתה את תפקידו, מחפש ספר שמלמד את חכמת הדקדוק הנצרכת לבעל קורא. הדגש הוא על ספר שמצד אחד מסביר היטב את הענינים גם למי שאין לו יד ורגל בחכמה זו, ומצד שני שיהיה ספר מקיף ומוסמך. אשמח לשמוע את עצותיכם המחכימות...

ספר "אם למקרא" לר' ניסן שרוני - בקצרה; ובהרחבה עם מקורות מקיפים - "דקדוקי שי".

יש גליון תורת הקורא המתפרסם מידי שבוע ובו ענייני הדקדוק שיש להקפיד בהם וכן חילופי גרסאות בקריאת הפרשה.
אפשר לקבלו במייל tameytora@gmail.com

יש את זה גם בעלונים על פרשת השבוע שבאתר 'לדעת'.

אמסטרדם כתב:ובהקשיבי לשיעור של אחר מגדולי הליטאים שמעתי שהוא אומר "חליצה" בשבא נח על הח' - האם זה מכללי הדקדוק שכל החטפים אומרים כשבא? אבל א"כ הו"ל למימר שבא נע כיון שהוא בריש המילה. כמדומה לי שבשיר של ויזניץ ג"כ הבחנתי שהם עושים מנקודה חטופה שבא נח. ובכן מהו הדרך "הנכון".

ומענין לענין: אלו הנוסחאות המורגלים בישיבות כמו "תיירע" "מסיכתא (חיריק)" האם זה שיטה בניקוד וגם בתפילה אומרים הליטאים כן או שזה רק בדרך הלימוד.

אל נא תלמד דקדוק לא מליטאים ולא מחסידים ולא משאר יוצאי מזרח אירופה... ואם יש משהו ללמוד להלכה מאופן ההגייה של אותם גדולי תורה, הלא הוא - שלדעתם אין חשיבות כ"כ בהקפדה על דקדוק. זאת ותו לא.

'אם למקרא' - הרב ניסן שרוני שליט"א מאשדוד.
משהו מיוחד במינו.

סגי נהור כתב:

אוהב אוצר כתב:'אם למקרא' - הרב ניסן שרוני שליט"א מאשדוד.
משהו מיוחד במינו.

ייש"כ. חבל שזה לא באוצר.

אמסטרדם כתב:[נושא הנ"ל האם לא שייך למה שאחד החברים מעלה לפה בכל שבוע עניני דקדוק בקריאה?]

הנני לשאול: כיצד מבטאים הניקוד "חטף". אני קיבלתי שלמשל פתח חטופה אומרים הפתח בחטיפה. היינו שלא מדגישים על אותו אות אלא או לפניו או לאחריו. אבל לכאו' ברוב מילים שהם מלרע הרי בלא"ה צריכים לחטוף כל המילה ולהדגיש רק בסוף וא"כ מה לנו החטף, כך לי פתת רגילה כך לי פתח חטופה.

המנהג כיום הוא לחטף באות גרונית להטעים כאילו נכתב ממש בניקוד הלזה בלא חטף. ובאות שאינה גרונית בשוא נע [וישנם המוציאים מן הכלל כמה מקרים].