כלים (לנוזלים) בימי המקרא והמשנה - מאי בינייהו

[ישבב הסופר]

מקרא -
כד
כלי
כוס
גביע
צפחת
חמת
צנצנת
נאד
ספל
סף

לשון משנה [כמובן חוץ מהשמות שנמצאו כבר במקרא] -
קיתון
גרב
חבית
צלוחית
קנקן
עציץ
גרף (של רעי)
עביט (של מי רגלים)
דלי
לגין

אלה הם הכלים להחזיק נוזלים שאני זוכר לע"ע, ומי שזוכר עוד מוזמן להוסיף.
למיטב ידיעתי לא השתמשו ע"פ רוב בכלי עץ, ורוב כליהם היו מחרס, ומיעוט כלי אבנים.

[עשוי לנחת]

סיר, קדירה, אלפס וכו' לא טוב, זה לא לנוזלים?
סרידה
קבותים
קוד הבבלי

ויש בכלים עוד כלי שמשקין איתו [עובד על וואקום] לא מוצא כעת.

[המהדיר]

ראו בשני הספרים בארכיאולוגיה תלמודית של יהשע בראנד: כלי החרס בספרות התלמוד; כלי זכוכית בספרות התלמוד - שניהם באוצר

[ישבב הסופר]

המהדיר - תודה על ההפניה החשובה.

עשוי לנחת - אכן, אבל אלו הם כלי בישול ולא תכולה.

[מאיר סובל]

אגב - מעניין:

שגאווה נחשבת לנוזלים,
שהרי ת"ח צריך שיהיה בו שמינית שבשמינית, למה זה ולא עשירית שבעשירית? הפשט המתקבל בפשטות הוא ע"פ הגמ' בהמוכר את הספינה (ב"ב צ.) על מידות הלח, וכן פסק הרמב"ם, והשו"ע חו"מ בסימן רל"א סעיף ד'.
שקבעו דוקא מידות מסויימות שייקל למדוד ולא יהיה חשש רמאות עי"ש.
ולמעשה המידה הקטנה ביותר (בלח) היא שמינית שבשמינית.
א"כ הכוונה היא כאילו אמרו: שת"ח צריך שיהיה בו המידה הקטנה ביותר ששייך!
ושמה של המידה היה מקובל שהוא שמינית שבשמינית.

ומעניין שנקטו מידת לח ולא מידת יבש.