הנוגע בהם כנוגע בבבת עין התורה

[צאנזער]

בהסכמה לספר 'כל האומר דבר בשם אומרו' מאת הרב ישראל סנדיק, שהוא בעצם מפתח למימרות חז"ל על פי שם האומר, כותב הרב יצחק מנחם וינברג אדמו"ר מטולנא בתאריך ר"ח אדר א' תשס"ה: "ראיתי פרי מעשה ידיך להתפאר... והוא ראוי להשתבח בכפליים... אולם ביותר מתעצם החידוש בהשלמת המלאכה עד סופה ותכליתה בלא סיוע שאין בו ממש מהמכשירים המתחדשים לבקרים כהמצאת המחשב וכיוב"ז, אשר הנוגע בהם כנוגע בבבת עין התורה, שאין התורה נקנית בלחיצת יד, אלא ביגיעת אשר ימות כפשוטו. ואני קורא על ההבדל בין יגיעה זו לבין מלאכת המחשב כמו ההבדל בין מצת מכונה לבין מצת יד, והמבין יבין".

[היא שיחתי]

ואני קורא על ההבדל בין יגיעה זו לבין מלאכת המחשב כמו ההבדל בין מצת מכונה לבין מצת יד,

והמבין יבין

הבנתי
(אני לא אוכל מכונה בפסח, אבל אני מבין שאין בזה טעם אמיתי)

[צאנזער]

הביטוי "המבין יבין" אומר כאן שמי שמבין את ההעדפה של מצת יד על פי מצת מכונה הוא יוכל להבין את ההבדל בין יגיעת אשר ימות לבין לחיצת מחשב.
ואציע הסבר מסוים לדבריו. אם אין העדפה למצת יד מבחינה הלכתית, כל ההעדפה היא משום שמנהג אבותינו בידינו ואיננו מבקשים חדשות והתחכמויות בעניינים רגישים כמו חמץ בפסח, ולכן מה שהיה כשר וישר במשך אלפי שנים, יהיה כשר וישר בעבורנו.
הוא הדין בנוגע להמצאות המחשב בענייני לימוד התורה.

[מזמור שיר]

"אני קורא על ההבדל בין יגיעה זו לבין מלאכת המחשב כמו ההבדל בין מצת מכונה לבין מצת יד"
זה כל ההבדל?
נרגעתי.

[תוכן]

כוונתו של האדמור מטאלנא לדברי האר"י שהזיעה באפיית המצות מכפרת על חטאת הנעורים, וזה שייך רק במצת יד, ולזה כיון שמי שמשתמש במחשב לא ימלט שיגלוש גם באינטרנט ויכשל בחטא זה.

[כרם]

איני יודע מה מפלפלים כ"כ בדברים פשוטים.
זוכרני, לפני תקופת "הזכרונות" בטלפונים ופלפונים, שהיה האדם זוכר מספריהם של קרוביו וידידיו, והיה משיב לשואל כקורא מן הספר את המספר. ומאז נתחדשו הזכרונות, הרי הוא שולף את המכשיר ומקיש ולוחץ עד שמגיע אל המספר.
כמדומני, שאין חולק בזה.
ולהבדיל גם בלימוד תורתינו הקדושה כך הוא, כי בעבר היה הלומד דף גמרא, או סימן בשו"ע, וכל לימודיו, מתרכז ומשקיע מאמץ שיהיו הדברים חרותים בזכרונו, שאם ישאלנו אדם לא יגמגם. וצורת הלימוד של הבקיאות היתה צורה של לימוד על מנת לזכור, והיה המוח דרופתקי דאורייתא לזכור ולדעת, כי בלעדי הזכרון אין ידיעה.
ואין ספק כי כהיום, משקיעים הרבה פחות - בשעת הלימוד - בזכירה מדויקת של הדברים שלומדים ומקום מושבותם, מתוך הידיעה כי המחשב והמקלדת יזכירו לו גם הלשון וגם המראה מקום.
והדברים כפשוטם, אינו דומה מה שנתחבר על ידי ידיעה מחודשת מחיפושי מחשב, שאין בין הידיעה לבין הגברא ולא כלום, למה שנתחבר על ידי מי שהכל אצור בזכרונו ובמוחו, והגברא הוא גברא רבא.
וזה ההבדל בין מצות מכונה, שהוא כבציקות של נכרים שיש בו מן החפצא, בלי הגברא, ובין מצות יד שיש בהם עשיית גברא וכוונה לשמה.

[היא שיחתי]

וזה ההבדל בין מצות מכונה, שהוא כבציקות של נכרים שיש בו מן החפצא, בלי הגברא, ובין מצות יד שיש בהם עשיית גברא וכוונה לשמה.

מצות מכונה הם מבצקות של נכרים בלבד, בצק של ישראל אינו כשר למצות מכונה
הגברא כידוע אינו שותף כלל בפעולת המכונה והמכונה עושה את המצות לבד ואפילו אוכלת אותם אחר ללא מגע יד אדם, ממילא מובן שאין כוונה לשמה כלל בעשיית המצות שכן כוונת מכונה אינה מועילה
אם ימציאו מכונה שאדם לוחץ ומכוון אותה אז לכאו' תועיל כוונת האדם ויחשב כוונה לשמה

[עשוי לנחת]

איני יודע מה מפלפלים כ"כ בדברים פשוטים.
זוכרני, לפני תקופת "הזכרונות" בטלפונים ופלפונים, שהיה האדם זוכר מספריהם של קרוביו וידידיו, והיה משיב לשואל כקורא מן הספר את המספר. ומאז נתחדשו הזכרונות, הרי הוא שולף את המכשיר ומקיש ולוחץ עד שמגיע אל המספר.
כמדומני, שאין חולק בזה.

מבלי להתייחס לדימוי לזכירת דברי תורה ולדימוי [המוזר מה...] של זה למצות וכו'
בנקודה זו ספציפית אציין דבר מעניין, כי יתכן ואדרבה יש מעלה בכך שלא מנסים לשנן מספרים ודברי חולין, שמעתי פעם על הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד שהיה עליו לזכור מספר טלפון [או משהו דומה] והוא הקפיד לרשום זאת על ניר, לתמיהת אחד ממקורביו על כך שגאון עצום כמותו בעל זיכרון לא מצוי - צריך לרשום מספר, ענה לו, כי חבל לו לבזבז כל פסיק במוח בשביל דבר כזה, על חשבון עוד שטיקל תורה.

[כמדומני, שמאידך שמעתי עליו [אולי על אחר] שזכר בראשו את המספר, אך לאחר שסיים את השימוש בו, שכח את המספר לגמרי, באמרו שהוא מקפיד שלא להשאיר בראשו דברי חולין שאינו נצרך להם יותר...]

[היא שיחתי]

[כמדומני, שמאידך שמעתי עליו [אולי על אחר] שזכר בראשו את המספר, אך לאחר שסיים את השימוש בו, שכח את המספר לגמרי, באמרו שהוא מקפיד שלא להשאיר בראשו דברי חולין שאינו נצרך להם יותר...]

וכידוע ר' חיים קניבסקי אינו זוכר הרבה דברים שמעבר ללימודו ולדברים הנצרכים לו
עד שממש אינו כאחד האדם בכך שאינו זוכר דברים בסיסיים של חולין שאינם מעניינים אותו שדיברו עמו לפני זמן מועט
ומפורסם המעשה שבלישכת הגיוס אמר שאינו יודע באיזה רחוב הישיבה (או הבית)
והלא הדבר פלא לעומת שליטתו בכל מכמני התורה
אין זה כי אם שהוא שוכח בכוונה, כך שמעתי מאחד (הטוען) שיודע

[מזמור שיר]

כוונתו של האדמור מטאלנא לדברי האר"י שהזיעה באפיית המצות מכפרת על חטאת הנעורים, וזה שייך רק במצת יד, ולזה כיון שמי שמשתמש במחשב לא ימלט שיגלוש גם באינטרנט ויכשל בחטא זה.

האדמו"ר מטולנא התכוין, למשתמשים בתוכנות ובמאגרים התורניים שלא מצריכים כל חיבור לנט. אלו שמתחברים לרשת לשם לימודם, זו בעיה אחרת לגמרי.