בגיטין לו,א איתא: רב צייר כוורא, היינו שחתימתו היתה בציור של דג. וראיתי באחד מקובצי 'פעמי יעקב' שהובא טעם נחמד לזה, דהנה רב היה חולה מעיים כמובא בשבת קח,א, (ועי' שבת יא,ב דאמר רב כל חולי ולא חולי מעיים), ושמואל ריפא אותו בכסא דהרסנא, ולכך מצינו בברכות מ,א שאמר רב הרגיל בדגים אינו בא לידי חולי מעיים והיינו דאם שומן דגים מרפא אחר שכבר חלה, כ"ש שאכילתן מונעת שלא יחלה כלל). והנה מתוך שרב נתרפא מחוליו ע"י הדג נהג לחתום שמו בציור דג לזכרון הנס, בבחינת וכל החיים יודוך סלה .
ויש להוסיף דבשבת קיח,ב אמר רב דאפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג, מאי היא, אמר רב פפא כסא דהרסנא.
ונראה להשוות לזה, בספר תולדות אדם מובאת פנינה נפלאה משמו של רבינו הגר"א על הפס' (שמואל א יז,לד): ויאמר דוד אל שאול רועה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא זה מהעדר וגו'. והנה הכתיב הוא זה והקרי הוא שה הלא דבר הוא.
ואמר הגאון מוילנא שמצא מדרש יפה ע"ז וכה תארו: כיון שראה דוד שנעשה לו נס ע"י השה הזאת שחט אותה והפשיט את עורה ועשה בגד ממנה והיה לבוש בה תמיד כדי שיזכור הנס תמיד. וע"כ הקרי הוא שה שאמר לשאול ונשא שה מהעדר מפי הארי, והכתיב הוא זה לרמז שהראה דוד לשאול הבגד של עור ונשא זה מהעדר, הרי רעיון זה של 'חסד ה' לנגדי תמיד', בבחינת 'וכל החיים יודוך סלה'.
והנה ידוע גם מרבי חיים כפוסי שחתם שמו בערוב ימיו: חיים כפוסי ה' נסי, על שם הנס שנעשה לו שחזר לו מאור עיניו. האם ידוע ממקרים דומים של חתימות ממאורינו וגדולינו המורים על נס ופלא שנעשה עמם לאות זכרון?