היא שיחתי כתב:האם היה עניין לפי זה להקשיב לחזרת הש"ץ למי שתפילתו סדורה בידו?
ההיה עניין להיות נוכח בחזרת הש"ץ לאדם כזה?
מדוע הקפידו כל כך על דיבור בשעת חזרת הש"ץ אף למי שהתפלל בעצמו האם רק כדי שלא לבזות התפילה באזני האחרים?
עד מתי היה קיים עניין זה של המוני העם שלא ידעו התפילה בעצמם ויצאו ידי חובת הש"ץ?
כל זה שאלתי בלא לברר הנושא כלל אודה להרחבות מקורות וציונים
היא שיחתי כתב:שו"ר דהרמב"ם ביטל חזרת הש"ץ
מה היה טעם המקיימים?
וכן מה סברו המקיימים על שאר השאלות דלעיל?
יאיר כתב:"במקומות וזמנים בהיסטוריה היהודית בהם הציבור ידע היטב את נוסח התפילה, היו שרצו לבטל את חזרת הש"ץ. הרמב"ם היה בין האוחזים בדעה זו מכיוון שראה כי הציבור מנצלים את זמן החזרה לטיול ופטפוטים, דבר הגורם לחזן לברך ברכה לבטלה. הרמב"ם חשש אף מתדמית התפילה היהודית בעיני הגוים: " ...ותימנע אריכות החזרה ויסר חילול השם שנתפשט בין הגויים, והוא שהיהודים רוקקין וכחין ומסיחין בתוך תפילתם".ואכן, במצרים, ארץ מגוריו של הרמב"ם, בוטלה תפילת הלחש של הציבור והכל התפללו יחד עם החזן המתפלל בקול, רק לאחר שנים רבות (בזמנו של הרדב"ז) שבה קהילת מצרים לכפילות תפילת הלחש וחזרת הש"ץ. אמנם, עד היום חלק מיהודי תימן הנוהגים כרמב"ם, נוהגים להתפלל תפילה אחת בקול רם. מעטים מהם עושים זאת בכל תפילות השנה, רבים נהגו להתפלל תפילה אחת בקול רם תפילות מסוימות (למשל: מנחה בכל יום כשאין שהות, מוסף של שבת). בכל מקרה, כל יהודי תימן נהגו במוסף של ראש השנה להתפלל תפילה אחת בקול רם, ובמוסף של יום הכיפורים להתפלל לחש וחזרה" (ויקי).
היא שיחתי כתב:באריז"ל התחדש שישנם עניינים גבוהים בחזרת הש"ץ עד שאפי' יש עניינים גבוהים יותר מתפילת שמו"ע שבלחש
אדמו"ר הזקן חשש לדברי הרמב"ם, ואף שלא ביטל את החזרה, כתב הוא כי אם אין עשרה שמכוונים לחזרת הש"ץ קרוב שזהו ברכה לבטלה. (יושב לב שאדמו"ר הזקן הדגיש שעשרה מכוונים לברכה ולא שיש עשרה אנשים).
יאיר כתב:היא שיחתי כתב:באריז"ל התחדש שישנם עניינים גבוהים בחזרת הש"ץ עד שאפי' יש עניינים גבוהים יותר מתפילת שמו"ע שבלחש
והנה דברי הרי"ח סופר בספרו כף החיים (סי' קכ"ד אות ב'):אף על גב דטעם הפשטי של החזרה הוא להוציא מי שאינו בקי, אין זה עיקר הטעם, דבזמן הזה כמעט בטל טעם זה, דהכל מתפללין בסידורים, והמתפלל בעל פה בקי הוא, ואם יש עם הארץ לגמרי, הנה זה עומד כאבן ולא תועיל לו החזרה שאינו נותן לב עליה, מאחר דאין מבין כלום, אך באמת טעם העקרי של החזרה הוא שמבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל על פי הסוד, ומפורש בספר הכונות, דבחזרת התפלה חוזרים ונעשים כל התיקונים שנעשו בתפלת לחש, אלא דהחזרה היא מגעת במקום עליון וגבוה יותר ממקום שמגעת שם תפלה דלחש, וזה הטעם דתפלת לחש צריך לדקדק מאד לאומרה בלחש, והקפידו בזוהר מאד על המרים קולו בתפילתו, מפני הפחד מן הקליפות שלא יתאחזו בה, אבל חזרה להיותה במקום עליון וגבוה, אין אחיזה לקליפות שם, לכך אומרים אותה בקול רם באין פחד, ולפי זה משני דברים תוכל להבין מעלת החזרה, האחד דאומרים אותה בקול רם, והשני דלא ניתן רשות ליחיד לחזור התפלה, כי אם דוקא לציבור שהם עשרה, לכך אין לבטל חזרה כלל, אלא רק בשעת הדחק שלא נשאר זמן, או שהם עשרה בצמצום, וברור לו שיש בהם אנשים המונים שאין נותנים לבם לחזרה, ואפילו על אמנים לא יתנו לב לענות, דאז כל כהאי גוונא יתפלל השליח ציבור שלש ראשונות בקול רם עם הציבור כשהם מתפללין בלחש, כדי שיאמר קדושת נקדישך ונעריצך, ואחר חתימת אתה קדוש גם השליח צבור יסיים התפלה בלחש, ועיין מנחת אהרן כלל טז אות נו, עיין שם. כמנהג הזה, יעוין שם:
ידוע שכל דברי חז"ל אעפ"י שיש בהם סודות נפלאים אין מגלין אותם ומלבישים אותם בדברי הפשט אבל בימי רבנו האר"י ז"ל ניתנה רשות לגלות וגילה הסוד של החזרה שמעלתה גדולה מן הלחש ושניהם חובה כמבואר בשער הכוונות דרוש א' דחזרת העמידה ובפע"ח שער חזרת העמידה פ"א ופ"ב עיי"ש ולכן האר"י ז"ל בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומחכוין לדברי הש"ץ כמ"ש בשער הכונות ד"ד ע"א ופרע"ח שער הקרבנות פ"ב וכ"כ במ"ח בדרוש האצילות אות א' ולכן אין לבטל החזרה בשום פעם שחרית ומוסף ומנחה אלא דוקא במקום דאיכא אונס וכ"כ בן איש חי פ' תרומה אות ב'
אוצר החכמה כתב:אני ממש לא מבין את העניין הזה, תפתחו טור סימן קכד ותראו שם את דברי הב"י בשם הרד"א ואת מה שביאר על תשובות הרא"ש שם (שהוא להיפך שאם לא שומעים אז לא מתקיימת התקנה והווה ברכה לבטלה, אבל אם יש ט ששומעים מתקיימת תקנת חז"ל ואינו ברכה לבטלה), ואת דברי השו"ע שם ותראו שלא פסקו את דעת הרמב"ם.
והשאלה על הספרדים לא היתה מכח הרמב"ם שאינו קשור לזה, אלא שהם נוהגים כמנהג שכתב בשו"ע, (כמדומני שכאן נוהגים דווקא כדעת הרמ"א שמתפלל עד קדושה בקול ולא כדעת המחבר) רק שהשו"ע כתב לעשות כן רק בשעת הדחק כשסמוך לשקיעה, והם עושים כן בכל פעם שממהרים, וע"ז תמהתי שהרי הבא"ח והכף החיים כתבו מחמת האריז"ל לא להקל בזה ולמה דווקא הספרדים שנמשכים יותר אחרי דבריהם מקילים.
אוצר החכמה כתב:א. אני שמח אם טעיתי ולא נוהגים את זה.
ב. כפי שכתבתי אצל האשכנזים חוץ מהישיבות לא נוהגים לעשות מנחה קצרה, ועל מה שנהגו כן בישיבות באמת היה ראוי לפתוח דיון ולהסביר את המקור לזה. בישיבת חברון המנהג היה שהתפללו מנחה קצרה רק ביום שהיה שיעור כללי, והטעם שאמרו היה שהסבא מסלבודקה, כיוון שראה שבחזרת הש"ץ מתווכחים תמיד על השיעורים, חשש לחזרת הש"ץ שתהיה שלא כדינה (מעין נושא האשכול ותשובות הרא"ש המובא בב"י שהזכרתי למעלה) ולכן תיקן שביום שיש שיעור כללי יתפללו מנחה קצרה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 341 אורחים