הודעהעל ידי אברהם » א' אוקטובר 21, 2012 8:23 pm
ועכשיו ברצינות..
המנהג שהוזכר להכות זה את זה לשמחה ביום ערבה, מתאים מאד עם מה שנזכר במשנה שביום הערבה היו שומטים הלולבים מיד התינוקות ואוכלין אתרוגיהן 'ואין בדבר לא משום גזל ולא משום דרכי שלום שכך נהגו מחמת שמחה', ובתוס' שם למדו משם לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה וקורעין בגדו של חברו או מקלקל לו סוסו שהן פטורין שכך נהגו מחמת שמחת חתן, עיי"ש.
[ואגב, לא ידעתי למה נתבטל מנהג זה המוזכר במשנתינו, לשמוט הלולבים מידי התינוקות ביום הערבה. אולי אין שייך ריבוי השמחה כל כך כי אם במקדש].
באמת גם בספר הקבלה שם הזכיר מנהג שם כדי לספר שבעקבות אותו מנהג שנהגו מול המזבח 'והמלך עומדת על המזבח ורגמו אחד התלמידים באתרוג על מצחו', כנראה העיז הלה להרחיב המנהג עד מצחו של המלך שהיה שונא החכמים..
לגבי היחס לחבטת הערבה עצמה שהיא משום שמחה, כך זכור לו מדברי א' הראשונים, ועכשיו אינני מוצאו.
עכ"פ כך הוא לפי פשטות הדבר, היש טעם אחר עפ"י נגלה ליקח הערבה ולחובטה בקרקע. [ולומר דכל המנהג יסדוהו עפ"י סוד לא מסתברא].