איש_ספר כתב:דרופתקי דאורייתא כתב:לדוגמא, שר התורה הגרש"א אלפנדארי, שנפטר בש' תר"ץ, הרי גדל במדינה מוסלמית, ומי כמוהו מורה בדורו, ורוב חכמי ישראל ממזרח ומערב היו לפניו כתלמידים קטנים, כידוע מהגאון אדמו"ר ממונקאטש ועוד.
לא נח לי לחלק ציונים, אבל חוששני, שהקביעה על רוב חכמי ישראל מולו, היא גוזמא בעלמא ומקורה ידוע. ואם כבר מהרש"א אלפנדארי, האם במקומות רבנותו הוא שבע נחת? האם הרבנים שם חלקו לו את הכבוד הראוי לו? ואם לא, מה ניתן ללמוד מכך? שהם לא עמדו על גדולתו ? או שלא מצאו ענין בגדולתו?
לגבי הדפסות התלמוד, הרי גם הדפסות הטור והשו"ע שלכו"ע עיסוקם בו היה רב מאוד, לא נדפסו בארצותם, ועל כרחך התשובה כפי ששיער מר לגבי טיב ההדפסה בארצותם.
לגבי שר התורה הגרשא"א, אני איני ניזון ממאמר חיות אש ולא מהקנאים.
כשפותחים את השו"ת שלו (שאגב רוב כרכיו נגנבו בסמוך לפטירתו ועד היום נעלמו עקבותיהן) ורואים את סדר כתיבתו והיקף המקורות המדהים שלו בכל נושא וחריפותו, אתה למד שהיה גדול שבדורו, זאת ועוד שהרבה פעמים הוא מעיד שהוא בחמי טבריה וכדו' וללא ספרים, ובכ"ז שפע המקורות שלו מפעים. בנוסף, מההתבטלות של ג"ע בפניו, כולל מחוגים אחרים כרצ"פ פראנק, ר"פ עפשטיין, האדמו"ר ממונקאטש ואחרים, אתה למד על תופעה יחודית. לבד מכן, לפניי עמדו עוד הרבה כי"ק שלא נדפסו עדנה, והם בגדר מים שאין להם סוף, היקף הכתיבה שלו פשוט מבהיל, מה שלא מצאנו כמעט בקרב חכמי דורו!
מה שלא שבע נחת, לפי הידוע בקושטא היה זה דווקא בגלל המשכילים ולא מכיון הרבנים!
בדמשק, התעמת עמו רבות גדול כמותו, והוא הגאון האדיר בעל פני יצחק, שמבחינה מסויימת נכנס בגבולו, ובסוף נעשו אוהבים זל"ז.
איני יודע מי לא עמד על סדר גודלו, ועיין בשו"ת מפי אהרן אלחדיף, תשובות ענקיות בענין הקראים ממנו ומהגאון פני יצחק ומהרב המחבר, שברור מתוכם שכבר אז היה נחשב בין גדולי גאוני הדור, וק"ו ששלושים שנה לאחר מכן.
בש' תרס"ד, רבני טבריה הוציאו ספר על כוללותם בשם יצב גבולות ובו הסכמות ותשובות מרבים מחכמי אותו דור, וכבר אז התשובה הכי מקיפה היא מאתו.
כמו כן אצורים אצלי מספר מעשים ממסרנים שאבותיהם היו מקורבים שלו בצפת ובירושלים, ומתוכם עולה על תופעה יוצאת מגדר הרגיל של גאונות לא נורמלית כבר לדור ההוא, ושקיעות עצומה בתורה עד יום מותו, לא כהתה עינו.
אגב, בשנים האחרונות שימש אותו הגר"י נסים, אשר הוא לראשונה הוציא את השו"ת שלו בשם שו"ת מהרש"א, וראה את מה שכתב עליו בשער הספר ובהקדמתו תארים לא שכיחים כלל בדור ההוא, והוא הרי לא חשוד על אהבה מרובה לבעל חיות אש. לבד מכך שהיה איש ביקורתי לא רגיל כידוע.
(אגב, הגר"י נסים היה אהובו של אבי הגר"ש פישר, ובסוף מבואו לספר קרבני לחמי של אביו הגר"ש פישר, כתב: ואחרון חביב, אשר אהבתו ירושתי מבית רבינו הג' מהרש"א אלפנדרי ז"ל, להבחל"ח הג"ר יצחק נסים רחמים שליט"א... ויישר כחו וחילו לאורייתא, כי כמה פעמים בהאבקי עם איזה קושיא, בבקיאותו הגדולה האיר את עיני והיה לי למראה מקום של אפיקי מים חיים ונוזלים מן לבנון...", וע"ש שתולה את הדפסת הספר לזכותו. וידוע לי שמשפחת פישר מאוד אחזה מהגר"י נסים. והדברים המיוחסים לו כאן צ"ע).
אגב אודיע, שבספר מופת לשבת, ויקרא, נמצאת תמונה מדהימה מהגרשא"א.
