פורום אוצר החכמה

בס"ד

ידיד שלי מחפש מקורות העוסקים בנושא. האם יצא ספר בעניין? לזכרונו במו"נ יש עיסוק בעניין זה.

ידוע, שהגאון רבי מיכל זילבר שליט"א עסק בזה וגם מייעץ להורים בנידון. הוא אינו מסתיר את העובדה שהוא מתמודד עם ילד מיוחד. וכדרכו בקודש משנתו סדורה בעניין, והורים שפנו אליו לייעוץ מספרים נפלאות.

סורגים כתב:ידוע, שהגאון רבי מיכל זילבר שליט"א עסק בזה וגם מייעץ להורים בנידון. הוא אינו מסתיר את העובדה שהוא מתמודד עם ילד מיוחד. וכדרכו בקודש משנתו סדורה בעניין, והורים שפנו אליו לייעוץ מספרים נפלאות.

כך ועוד יותר מזה ניתן לומר על הרב רפי פויירשטיין שליט"א.

אני מוחה על ביזוי כבוד התורה בהזכרת שמו של הנ"ל בהשוואה להגר"מ זילבר שליט"א.

כאשר מישהו מבקש עזרה איך להתמודד עם לידה של ילד פגוע מה רע בכך להפנותו להגר"מ זילבר שליט"א - הסיפור עם בנו החורג של הגאון הנ"ל הוזכר כבר באשכול על רבי מיכל זילבר שליט"א ואני רואה בזה גדלות הנפש של רבי מיכל שליט"א, גם מפני שאינו מחביאו וגרם למהפך בציבור החרדי בכל הנוגע לילדים מיוחדים, גם בזה שמקדיש מזמנו לעזור להורים להתמודד עם מצבים כאלו.

הגע בעצמך כמה גדלות ותעצומות נפש יש בה.

לא הבנת כוונת אבי עזרי, הוא לא התכוון על העלאת שמו של ר' מיכל זילבר בהקשר הזה, הוא התלונן על ההשוואה שעשה לייטנר, אע"פ שלדעתי לייטנר לא השווה כאן שום דבר בקשר למעלה תורנית, רק נתן דוגמה מעוד אדם שמחמת שיש לו ילד פגוע בביתו, גדלה יכלתו לייעץ לאחרים ואין לזה קשר לרמתו התורנית.

מאיר חכמים כתב:בס"ד

ידיד שלי מחפש מקורות העוסקים בנושא. האם יצא ספר בעניין? לזכרונו במו"נ יש עיסוק בעניין זה.

מנסיון אישי, לימוד בספרי מוסר כדי לידע חובת האדם בעולמו העמיד אותי על הדרך הנכונה.

ואדרבה, אשמח לשמוע ולידע על ספר שעוסק בזה.

אבי עזרי כתב:אני מוחה על ביזוי כבוד התורה בהזכרת שמו של הנ"ל בהשוואה להגר"מ זילבר שליט"א.

אני מוחה על ביזוי כבוד התורה בשימוש בשמו של אחד מגדולי ישראל וחכמיו לומר כאלה דברי שטות.
כלום השוויתי בין מעלותיהם הרוחניות או רמותיהם התורניות של שני ת"ח אלה ?!

וכפי שהבין אוצה"ח:

אוצר החכמה כתב:אבי עזרי התלונן על ההשוואה שעשה לייטנר, אע"פ שלדעתי לייטנר לא השווה כאן שום דבר בקשר למעלה תורנית, רק נתן דוגמה מעוד אדם שמחמת שיש לו ילד פגוע בביתו, גדלה יכלתו לייעץ לאחרים ואין לזה קשר לרמתו התורנית.

אני מתנצל שלא הבעתי את עצמי נכון. עיקר כאבי היה על כך שפוירשטיין הנ"ל שידועה משנתו הקלוקלת, זכה כאן לתארי כבוד שאינו ראוי להם.

אבי עזרי כתב:אני מתנצל שלא הבעתי את עצמי נכון. עיקר כאבי היה על כך שפוירשטיין הנ"ל שידועה משנתו הקלוקלת, זכה כאן לתארי כבוד שאינו ראוי להם.

"תארי הכבוד" שכתבתי היה בסה"כ 'הרב' - תואר שבימינו ניתן לכל עסקן דרג ג'?!

חבל שהאשכול גלש למקומות כאלה.

תודה לכל המשיבים כעניין. למעשה הוא מחפש בעיקר מקורות שעוסקים בצד המחשבתי-רעיוני של ילד פגוע שמגיע לעולם, ובשאלות האמוניות שמתעוררות בעקבות כך.

מעט מקורות:
א. ספר "ילקוט לקח טוב" (הספר הנפוץ) בחלק "פרקי אמונה ונחמה", עמ' קיח-קכט.
ב. "רבי יעקב" (קמינצקי זצ"ל) עמ' 308
ג. שו"ת מהרי"ל סי' קצו
ד. היה עלון להורי הילד המיוחד, "מי יעלה", יו"ל במודיעין עילית. אין לי מידע אם עדיין יוצא.

[אם הוזכרו פה שמות של רבנים השייכים לענין, אזכיר את הגאון רבי ברוך סולובייצ'יק שליט"א [ר"י תורת זאב], ששמעתי שמרבה לעודד ולחזק מי שבחנו ה' בזה, מנסיונו שלו.]

הורים שנולד להם ל"ע בן תסמונת דאון, שאולים את עצמם על מה עשה ה' ככה.
מצד אחד אם רואה אדם שיסורין וכו', מצד שני אומרים להם זה מתנה, זה נשמות גדולים זה שליחות רק בגלל שאתם חזקים וכו'.
הם אומרים אם מישהו יוכיח לנו שזה מתנה/שליחות/נשמות וכו' יהיה לנו נחמה קצת.
אבל הם מחפשים מקורות מבוססים לא סיפורים.
אשמח אם חברי הפורום יעזרו בעניין, ולחסד גדול יחשב.

יש חוברת שיצאה לאור בכפר חב"ד בענין זה בשם 'מבט מיוחד' (בשנת תשע"ג). לא קראתי אותה ואני רק מציין כמראה מקום.

דבר ידוע ומפורסם שהחזון איש זצ"ל הי' נוהג לקום [או אמר שצריכים לקום] להורים שיש להם ילד כזה (מפני שרצה לחלוק כבוד להורים שעוברים צער גדול כזה)

לפני פחות משנה נפטרה בתו המיוחדת של רי"א דינר, לאחר השבעה הדפיסו מס' עמודים מלאים בדברים ממש מיוחדים וחלקם לא ידועים. כתוב יפה ומרגש, מלא אמונה.
אולי התפרסם בקובץ גליונות או משהו כזה.

קבלתי מכתב מאב לפני שבועות מלא חיזוק

תודה על כל התגובות.
אבל מה שרציתי להוכיח שזה לא עונש חלילה.

זכור לי שכתוב בתניא באיזה מקום, שעצת היצר לחשוב בעת צרה שזהו עונש

ישראליק כתב:זכור לי שכתוב בתניא באיזה מקום, שעצת היצר לחשוב בעת צרה שזהו עונש

כמדומני שאין דבר כזה בתניא. וראה את הסיפור דלקמן מבעל התניא בעצמו.

יקוב כתב:תודה על כל התגובות.
אבל מה שרציתי להוכיח שזה לא עונש חלילה.

דוגמא לסיפור שמראה שילד פגוע (פיזית) זה עונש לאמו:

(מתוך http://www.teshura.com/teshurapdf/Gluch ... 205772.pdf )

מצד שני ידוע הסיפור עם הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו, ששאל שאלה על עוף מבעל התבואת שור זי"ע שהתגלגל בילד פגוע, מזה משמע שזהו עניני נשמות ולאו דוקא עונש

אחד מהנסחאות של הסיפור:

ישראליק כתב:מזה משמע שזהו עניני נשמות ולאו דוקא עונש

א. ייתכן שלפעמים כך ולפעמים כך.
ב. אולי יש לחלק בין ילד פגוע גופנית לילד פגוע נפשית.
ג. ואולי זהו גם עניני נשמות וגם סוג של ניסיון/זיכוך/עונש להורים.

ישראליק כתב:זכור לי שכתוב בתניא באיזה מקום, שעצת היצר לחשוב בעת צרה שזהו עונש

שמא הכוונה למ"ש בפכ"ח (אך אינו שייך כ"כ לעניננו).

לבי במערב כתב:

ישראליק כתב:זכור לי שכתוב בתניא באיזה מקום, שעצת היצר לחשוב בעת צרה שזהו עונש

שמא הכוונה למ"ש בפכ"ח (אך אינו שייך כ"כ לעניננו).

אני זוכר במאה אחוז שראיתי כנ"ל בתניא, או ראיתי באיזה ספר שמשהוא הוציא המשמעות הנ"ל מדברי התניא זי"ע

ספציפית אודות 'ילד פגוע' (ל"ע)?

לבי במערב כתב:ספציפית אודות 'ילד פגוע' (ל"ע)?

לא, על כלליות קישויים בחיים

ישראליק כתב:

לבי במערב כתב:ספציפית אודות 'ילד פגוע' (ל"ע)?

לא, על כלליות קישויים בחיים

ישנו ספר בשם 'כל משברך' מאת הרב יעקב ישראל לוגאסי, נכתב עליו ועל דרכו קצת בקובץ שהעלתי כאן -
viewtopic.php?f=72&t=19742
הספר עצמו נמצא כאן -
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=618700

כרוכה בהתמודדות הזו גם שאלה אמונית ויסודית בענייני "ביטחון".

בדרך כלל בכל צרות המתרגשות ובאות, אך שייך שהם יחלופו מן העולם, אזי אפשר להתחזק במידת הביטחון, ולהאמין שהקב"ה עתיד לבטל את הצרה הזו. ומצוות הביטחון מסוגלת לכך ביותר [כמובן לפי ה'ביטחון' הקלאסי של הרמב"ן והראשונים, ויש להסתפק לפי מידת הביטחון לדרך החזון איש, ואכה"מ להאריך].

אולם בהתמודדות, שאינה ברת-חילוף. התמודדות שאמורה להיות כל החיים ואין מנוס אחר. מה קורה בקשר עם הביטחון. שהיא מצווה לכל דבר. לבטוח במה? [כנ"ל, לפי החזו"א שלא כדעת הרמב"ן מבוכה מעיקרא ליתא, שהעיקר להתחזק, שכך רצה ה' וכך טוב לי. בלי שום ראיית פני העתיד]

לבטוח בזה שיהיו כחות להתמודד, ולבטוח בזה שהקב"ה יכול לשנות את כל מהלך המחשבה ולהרכיב להשקפת האדם 'משקפיים ורודות' באופן שיראה שאין בזה 'צרה' ויש הרבה להאריך בזה

[הרי לא מדובר בכאב ויסורים של ממש ורואים במוחש שיש הבדלים עצומים בין הורים שונים בענין זה בכל ההתייחסות שלהם לענין, כלומר, זהו כאב 'סובייקטיבי' וד"ל, וכמובן לא חכמה לדבר אבל רואים בחוש שיש כאלה שלוקחים את זה ברוח קלה וכו']

ושוב השאלה איך להתייחס לזה כעונש או וכו' (השאלה באה מזה שיש אומרים כך מהחזו"א וכן כמה מרבני זמנינו)

יקוב כתב:ושוב השאלה איך להתייחס לזה כעונש או כמתנה וכו' (השאלה באה מזה שיש אומרים כך מהחזו"א וכן כמה מרבני זמנינו)

לפי המקורות המובאים הנה עדיין לא נזכר בשום מקום שזהו עונש, על מה אתה מבסס את דבריך שזה צריך להיות עונש?

אין יסורים בלא עון
אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו
מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא
ועוד הרבה - לא?
קיים גם יסורים של אהבה אבל זה מוגדר בחז"ל כמו מי שנפטר לו בנים וכו' (אולי זה בכלל הא דהוו ליה ומתו כלומר שנולד אבל יש לו עליו צער)

יש חוברת יפה ומחזקת של אם לילד עם תסמונת דאון, הגב' א. וילהלם מז'יטומיר.
מספרת על חווייתה האישית, בכנות ובפתיחות, מנקודת מבט אמונית.
חיפשתיה ברשת ולא מצאתי. כדאי לנסות להשיג.

סגי נהור כתב:יש חוברת יפה ומחזקת של אם לילד עם תסמונת דאון, הגב' א. וילהלם מז'יטומיר.

'אוסיף ואצחק' שמהּ.

ראשית כל כשניגשים לעניין, צריך להתבונן מעט מרחוק, ולדעת שאין לנו עסק בנסתרות ו'מה עמקו מחשבות ה', כך שאמירה ודאית כגון זה בתור מתנה/עונש וכדו' אינה כ"כ רלוונטית להבין מה ראה על ככה.

ניתן אולי לומר שההבטה הנכונה היא כלפי האדם, כלומר, אנו חיים כיום בעולם של שחור ולבן, או שזה עונש או שזה מתנה, הסובר שזה מתנה יחלוק על האומר עונש וכן להיפך.
והישר כנראה הוא, שיש דרך ששניהם נכונים, כלומר, האדם כלפי עצמו כשהוא מחשב חשבונו של עולם, חייב לדעת שהקב"ה פוקד עוון אבות על בנים ואין הקב"ה חשוד שעושה דין ללא דין, וזה אמת ברור שלא ניתן להתעלם מכך וגם עשרות חיזוקים ועניינים לא יכולים לשנות זאת, [אלא אם הוא מצדיקי עליון שנשלחו אליהם ייסורים מאהבה].
אכן, תפקיד האדם להשתמש גם באמת השניה שיש כאן מתנה טובה במובן מסויים שאף שהילד הנ"ל אינו יכול לעשות הרבה מצוות אולם גם אינו יכול לפגום, [כמובן שאנו מתפללים שנזכה רק לבנים בריאים שיוכלו לעבוד עבודתו ית'], ובשעות קושי או כשהאחד מבקש לחזק את חבירו, בל יאמר לו 'ותהי עוונותם על עצמותם' אלא יאמר לנפשו שטובא גניז ביה.
והוא כמשל הרר"ב מפרשסיחא שצריך האדם שיהיו לו ב' כיסים וכו'.

תגובתכם