פורום אוצר החכמה

אבוא בשאלה ובבקשה בפני חברי הפורום (מישהו אמר חכם באשי? :) ) , לענין אשר אני נצרך לו למעשה בימים אלו ממש, אולי יחכימוני:

כידוע מצוואת ריה"ח, נוהגין להקפיד על שמות שווים בין המחותנים/בין כלה לחמותה/חתן וחמיו, ולעכב השידוך.

ברם, ישנם רבנים גדולים ומורי הוראה שהעלו בזה פתחים להקל, זה אומר בכה וזה בכה. (הוספת שם/מגורים במקו"א וכד', ויש שבכלל נשענים על הסברא שצוואת ריה"ח לא ניתנה אלא לזרעו).

אבקש לידע מקורות מוסמכים וברורים בענין, ואעדיף אם מישהו יודע על רב מוסמך בן זמננו הבקי בהלכות אלו ושרשיהם (שמעתי שהגר"מ שטרנבוך יד לו באלו, האמנם?), ויורה דעה ויבין שמועה כדת מה לעשות, שכן הדבר חשוב עד מאד ונצרך בדחיפות.

יישר כח.

איני יודע ומכיר "רב מוסמך" לענינים אלו. מידיעה אישית, רוב הרבנים מנסים 'להתחמק' מנושאים כאלו. ואני מבין אותם. ודוק.
אם הנך מחפש מקורות לענין בספרי האחרונים, עי' בספר שמירת הגוף והנפש (לרנר), יש שם פרק שלם בענין, ועדיף גם לבדוק בהשלמות שהוא הוסיף בכל מהדורה (כדומני שהוא אוחז כרגע במהדורה עשירית! כה לחי!).
ולא אמנע פנינה מפליאה:
תלמידו הגדול של ר' יהודה החסיד, ר' אלעזר מוורמייזא, בעל הרוקח, היה שם חמיו אלעזר!!
אמנם יש כתבי יד הגורסים כי שם חמיו היה אליעזר.
על כל זה, ראה בספרו של ר' שמחה עמנואל, דרשת הפסח לרוקח, במבוא.

נ"ל כעת יש רב מוסמך ע"ז במעיני הישועה. ובמהלך השבוע יהיה גם בשערי צדק עוד אחד. בתוחש"י.

רמז לדברי תחכמוני, שני המוסמכים הם במקרה גם חותן וחתנו, ובכל זאת לשניהם ישנו שם אחד (מתוך כמה) משותף. אגב, יודעני על מקרה מסוים ששלח החתן ההכרעה לחותנו. יאריך ה' ימיהם על ממלכתם בבריות גופא ונהורא מעליא עד ביאת גואל צדק, ובימיהם ובימינו יושע יהודה וישראל תשועת עולמים.

אוסף של רוב ככל המקורות המוסמכים נמצא באוצר הפוסקים אבן העזר סוף סימן ב, עמ' 100 ואילך.

פורום נכבד - כמעט הכי טוב בעולם מלא דברי חכמה ונושאים מענינים.
בהחלט יכול להתקיים בי הפסוק: 'האחד בא לגור וישפוט שפוט'
ובכל זאת אנא תסבירו לי מה חשוב איזה שם, וגם אם ממש אותו השם
על זה נופל שידוך - כנראה שיש דברים מעבר וסליחה.
לי הדבר נראה תמוה, זר, ואין בו ממש.
אולי יש דברים נשגבים מבינתי - ואשמח לשמוע
על פניו הרבה זמן לריק.
תודה על הסבלנות
היום פגשתי מרצה שלי וברכתי 'שנה טובה'
אלול בפתחנו 'שנה טובה' ובעיקר פוריה ויצירתית.
אלי בנאי

ערב טוב לך אלי בנאי, למען האמת כרגע אין בידי תשובה, אבל נזכרתי בשאלה של תלמיד (כדרך יהודים להשיב בשאלה), למה פרה שמתה אסורה באכילה ואילו חברתה שאף היא איננה בחיים אלא נשחטה במאכלת - מותרת באכילה? אבל מה לעשות, לא הכל אנחנו בראשינו ה'ענקיים' מבינים. גם בעלי התוספות שהיו גאונים גדולים נותרו לא אחת בקושיא, אבל קושיא וודאי שאי הבנה אין בכוחם לשנות מאומה.

אלי בנאי כתב:פורום נכבד - כמעט הכי טוב בעולם מלא דברי חכמה ונושאים מענינים.
בהחלט יכול להתקיים בי הפסוק: 'האחד בא לגור וישפוט שפוט'
ובכל זאת אנא תסבירו לי מה חשוב איזה שם, וגם אם ממש אותו השם
על זה נופל שידוך - כנראה שיש דברים מעבר וסליחה.
לי הדבר נראה תמוה, זר, ואין בו ממש.
אולי יש דברים נשגבים מבינתי - ואשמח לשמוע
על פניו הרבה זמן לריק.
תודה על הסבלנות
היום פגשתי מרצה שלי וברכתי 'שנה טובה'
אלול בפתחנו 'שנה טובה' ובעיקר פוריה ויצירתית.
אלי בנאי

למה 'כמעט הכי טוב'? אתה מכיר פורום יותר טוב? ;)

רק שנבין את השאלה: אתה בא להקשות על ענין הסגולות בכלל? על צוואת ריה"ח ספציפית?
או, כמו שהבין זקן ששכח, אתה רוצה להבין כל דין, הלכה וענין?

אלי,
העלת בעייה גדולה מאוד - 'צוואת ר' יהודה החסיד'.
כמה שנכתב על הצוואה, עדיין המכוסה רב על הגלוי. (חומר על הצוואה בכללה, עי' בעבודותיו ובמאמריו של ר' ארי יצחק שבט, ובאחד מפרקי המבוא לספר שמירת הגוף והנפש).
הבעייה העקרית היא, שהצוואה היא קיצור מ'ספר הכבוד' לר' יהודה החסיד, שכנראה, אבד. וממילא דבריו סתומים, שאנו הקטנים קשה לנו להבין דברים אלו, וכפי שהתבטא לנכון זקן ששכח.

מגיב ומניב כתב:רמז לדברי תחכמוני, שני המוסמכים הם במקרה גם חותן וחתנו, ובכל זאת לשניהם ישנו שם אחד (מתוך כמה) משותף.

ואם בגדולי תורה ששמם ושם חתנם זהה עסקינן, כמדומה שהמקרה הכי 'מרוכז' אירע עם הג"ר משה מרדכי אפשטיין זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה, אשר שלושה מחתניו נשאו אף הם את השם משה: ר' משה חברוני, ר' משה פינקל (בן הסבא זצ"ל), והשלישי הפחות מוכר, ששמו גם פרח כרגע מזכרוני.

- - - - - -

ועתה חברים, לעונג הוא לי להחליף ידיעות ולהעלות פנינים יחדיו, אך הסיבה בשלה פתחתי את האשכול היא חשובה הרבה יותר: אני זקוק להכוונה בענין, איזה רב (וסליחה אם אשמע ציני: אבל רב שלא מאושפז כרגע) מוכן 'לחתוך' בענינים כאלו, ומקובל כבר סמכא.

לבינתים מה שהצלחתי לדלות זה כך: שרבותינו הגרי"ש והגרח"ק חשיבי בר סמכא בענין (ובאיזה ענין לא?), וכן שלחוני לעיין באוצה"פ.
ובכן, יישר כח. יש עוד נתונים? אפשר גם באישי.

מור כתב: ...שלושה מחתניו נשאו אף הם את השם משה: ר' משה חברוני, ר' משה פינקל (בן הסבא זצ"ל), והשלישי הפחות מוכר, ששמו גם פרח כרגע מזכרוני.

רבי משה סקרוטה.

מרחביה כתב:

מור כתב: ...שלושה מחתניו נשאו אף הם את השם משה: ר' משה חברוני, ר' משה פינקל (בן הסבא זצ"ל), והשלישי הפחות מוכר, ששמו גם פרח כרגע מזכרוני.

רבי משה סקרוטה.

<<חסום ברימון - אתרוג>>

מה עם הגר"ש בילצקי שליט"א? הגר"ס ערעלנעגר שליט"א? [תחפש בסגנון הזה, קצת קבלה עם מוסר - ליטאיים...]

תחכמוני כתב:מה עם הגר"ש בילצקי שליט"א? [תחפש בסגנון הזה, קצת קבלה עם מוסר - ליטאיים...]

התכוונת לדבליצקי, כנראה. לא?

אכן כן.

אתנצל בראשית דברי על כי איני זוכר מקורות.
אך בשו"ת דברי יציב להאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל מביא בשם זקינו הרבי מצאנז זצ"ל שאמר כי בענין חתן וחמיו אין בכלל צל צילו של ספיקא ובפרט באם יש לחתן שם נוסף על שם חמיו שיכולים לקרא לו בשם השני. עיקר הבעי' זה בכלה וחמותה שאף בה התירו בשם נוסף.
איני זוכר היכן זה בדברי יציב אך סמוך אני על אחד מהחברים דכאן שיביא משם את הציטוט

היתרים יש בכל הדברים האלה די והותר, אבל לסמוך עליהם למעשה זה דבר בפנ"ע, ויותר ברור ומרגיע כשיש רב שמורה בבירור- מותר.

דרך אגב, פעם סיפר הגרש"ש קרליץ זצ"ל שבא אליו מישהו עם ענין של איסורי כריתות החמורים ודרש למצוא לו היתר אפי' דחוק ע"י צירופים של שיטות ראשונים, האיקר שיהיה בסוף מותר, כי אם לא- אז ממילא הוא יעבור על זה וכו' וכו', והרב לא ידע את נפשו כיצד להכריע כי באמת היה אפשרות של צירופים דחוקים לסמוך על ים של שיטות שלא נתקבלו להלכה, אבל איך אפשר לעשות כדבר הזה, עד שנפל לו רעיון מבריק, כי גם האנשים הכי לא יראי שמיים שמאיסורי כריתות לא מפחדים כהוא זה, מצוואת ר"י החסיד רועדים, אז הוא אמר לו שזה נכון באמת שאפשר למצוא לו איזה היתר אבל בצוואת ר"י החסיד כתוב שזה סכנה, וכמו שחשב כן היה, מיד האיש חזר בו מרצונו, לי סיפר את זה המשגיח בישיבה בה למדתי שהוא חתן הגרש"ש, והביא את זה כדוגמא כמה חלשה היראת שמים שלנו, כי אם היינו רואים בעבירה דבר מפחיד לפחות כמו צוואת ר"י החסיד לא היינו מעלים על רעיונינו צד של עבירה, אבל מה לעשות והתורה לא נכתבה כ'ענינים' אלא כציווים שצריכים לימוד מוסר לירא מהם וממי שצווה עליהם.

ישראל,
אולי האנשים מהסוג שהזכרת מקיימים בעצמם את דברי רז"ל: חמירא סכנתא מאיסורא...

ישראל הר כסף כתב:היתרים יש בכל הדברים האלה די והותר, אבל לסמוך עליהם למעשה זה דבר בפנ"ע, ויותר ברור ומרגיע כשיש רב שמורה בבירור- מותר.

דרך אגב, פעם סיפר הגרש"ש קרליץ זצ"ל שבא אליו מישהו עם ענין של איסורי כריתות החמורים ודרש למצוא לו היתר אפי' דחוק ע"י צירופים של שיטות ראשונים, האיקר שיהיה בסוף מותר, כי אם לא- אז ממילא הוא יעבור על זה וכו' וכו', והרב לא ידע את נפשו כיצד להכריע כי באמת היה אפשרות של צירופים דחוקים לסמוך על ים של שיטות שלא נתקבלו להלכה, אבל איך אפשר לעשות כדבר הזה, עד שנפל לו רעיון מבריק, כי גם האנשים הכי לא יראי שמיים שמאיסורי כריתות לא מפחדים כהוא זה, מצוואת ר"י החסיד רועדים, אז הוא אמר לו שזה נכון באמת שאפשר למצוא לו איזה היתר אבל בצוואת ר"י החסיד כתוב שזה סכנה, וכמו שחשב כן היה, מיד האיש חזר בו מרצונו, לי סיפר את זה המשגיח בישיבה בה למדתי שהוא חתן הגרש"ש, והביא את זה כדוגמא כמה חלשה היראת שמים שלנו, כי אם היינו רואים בעבירה דבר מפחיד לפחות כמו צוואת ר"י החסיד לא היינו מעלים על רעיונינו צד של עבירה, אבל מה לעשות והתורה לא נכתבה כ'ענינים' אלא כציווים שצריכים לימוד מוסר לירא מהם וממי שצווה עליהם.

ע"ז כבר אמרו בדרך צחות, כי מוטב היה לו היה מכניס ריה"ח בצוואתו את עשרת הדברות...

גם ר' משה פיינשטיין לקח לבנותיו שני חתנים קרואי שם משה, ר' אליהו משה שיסגל ור' משה דוד טנדלר.

[אגב, הנצי"ב מואלאזין שמו המלא היה, נפתלי צבי יהודה ליב ואילו נכדו הנולד בחייו - בן הגאון ר' רפאל חתנו - נקרא ר' אריה ליב, לפני איזה שנים בשמחה משפחתית שאלתי את המלך במסיבו הוא רבינו הגרמש"ש זצ"ל ע"כ, והוא שלא היה לו בעולמו אלא תורה, השיבני שאינו יודע אם שם אביו היה אריה ליב או אריה לבד! והפנה אותי לברר ע"כ אצל נכדו!, מן הסתם שמע איך קראו לו לתורה אלא שלא ידע אם הדברים מדויקים...].

גם אם מקילים בשווער וחתן עם שם אחד משותף, האם מישהו חושב שעל סמך זה יוכל אשכנזי לקרוא שם הסבא בחיי השווער אפי' שיש להם שם משותף על סמך מה שלפי הנהגת השווער מוכח שסבר שאלו הם ב' שמות שונים לחלוטין??
ולדוגמא: נגיד שמאיר צבי השיא את בתו לאריה צבי ובתו של אריה צבי התחתנה וילדה בן, עכשין היא רוצה לקרוא לו מאיר צבי, שייך?

שמעתי על אחד מהגדולים, איני זוכר את שמו, שהמליץ על קריאת שני שמות לילד בכדי לפתור את בעיית צוואת ריה"ח.

הדברים אמורים גם כלפי הקושיות או ההוכחות מהגר"מ פיינשטיין והגרמ"מ אפשטיין.

הר כסף אין מקום לשימוש בלשון 'מיקל' על דבר שאין בו לתא דאיסור, ומה גם שאכן מצינו אב ובנו שנקראו בשמות שווים עם תוספת שמות. בכל מקרה הענין של ליב הובא רק כדרך אגב. ועוד: י"א שליב של אריה אינו ליב של יהודה. ואין לי כח להאריך עוד.

אין כח, אבל...
מי היו האבות והבנים שנקראו בשם דומה עם תוספת?
אני זוכר רק אחד, רבי שמשון רפאל בן רפאל הירש, אם כי מישהו אמר לי פעם שזה טעות ולא נקרא רפאל אלא שמשון בן רפאל. אבל אותו אחד לא היה דוקא מהידענים אלא שמע ממי ששמע ואמר לו פעם ש...

שמעתי מאדם גדול בשם החזון יחזקאל, שהוא שם לב לתופעה מופלאה, שבהיותו הרב בלונדון ומסדר גיטין, כשליש מהגיטין היו בהם בעיות בצואת ר' יהודה החסיד, ויהיה הדבר לפלא

ישראל הר כסף כתב:אין כח, אבל...
מי היו האבות והבנים שנקראו בשם דומה עם תוספת?
אני זוכר רק אחד, רבי שמשון רפאל בן רפאל הירש, אם כי מישהו אמר לי פעם שזה טעות ולא נקרא רפאל אלא שמשון בן רפאל. אבל אותו אחד לא היה דוקא מהידענים אלא שמע ממי ששמע ואמר לו פעם ש...

לגבי הרב הירש, צדק אותו אחד.
אם רצונך בעוד אחד, כלך אצל בעל הנתיבות, רבי יעקב בן יעקב לוברבוים. יש בזה אגדה יפה, אלא שאינני יודע על אמינותה.

המצוי בכתבי יוחסין יודע על קיומה של תופעה כזו וכעת איני זוכר דוגמא. במעומעם אני זוכר על חכם מחכמי קראקא בשם מרגליות שדן עליו בעיר הצדק של צונץ וצריך חיפוש.

ברור שרפאל הוא שם אביו של ר' שמשון הירש. אצל הספרדים היתה זו תופעה רווחת וכמש"כ מהר"ם חביב בגט פשוט (סי' קכ"ט ס"ק ס"ג): וכן יש משפחות דאין להם כינוי, אלא מצרפים שמו עם שם האב ושם האב עולה להם לכינוי, כגון מהרח"ש ז"ל דשמו חיים שבתי והרב בנו נר"ו נקרא משה חיים'. אבל גם בין האכנזים היא מצויה, ועין יצחק (ח"ב אעה"ז סי' כ"ז אות ס') שהביא סמך לזה מדברי הגמ' גיטין פ"ז ע"ב ע"ש.

נהנה מהאוצר כתב:שמעתי מאדם גדול בשם החזון יחזקאל, שהוא שם לב לתופעה מופלאה, שבהיותו הרב בלונדון ומסדר גיטין, כשליש מהגיטין היו בהם בעיות בצואת ר' יהודה החסיד, ויהיה הדבר לפלא

ראה גם במאמר המצורף

אביו של ר' יעקב מליסא נקרא ר' יעקב משה.
בסיני ט' עמ' ר"ל נכתב על שרשי משפחת מרן החת"ס ושם נכתב כי לפי מקור אחד היה זקנו ר' משה סופר בן ר' משה שמעון, סופר ונאמן דק"ק פפד"מ. ובהערה הובא שאין להתפלא על המחזה שכן מצינו אצל הנתיבות.
החיד"א כותב בשה"ג שראה באיזה מקום אב ובנו בשם אחד והיה הדבר זר מאד בעיניו.

איש_ספר כתב:אביו של ר' יעקב מליסא נקרא ר' יעקב משה.
.

אמת ויציב. אבל שמו יעקב נוסף לו רק אחר שכבר חי בנו ר' יעקב משום מעשה שהיה, כך שמעתי מא' מנכדיו שהיה ידען בהני מילי.

איש_ספר כתב:גם ר' משה פיינשטיין לקח לבנותיו שני חתנים קרואי שם משה, ר' אליהו משה שיסגל ור' משה דוד טנדלר.

[אגב, הנצי"ב מואלאזין שמו המלא היה, נפתלי צבי יהודה ליב ואילו נכדו הנולד בחייו - בן הגאון ר' רפאל חתנו - נקרא ר' אריה ליב, לפני איזה שנים בשמחה משפחתית שאלתי את המלך במסיבו הוא רבינו הגרמש"ש זצ"ל ע"כ, והוא שלא היה לו בעולמו אלא תורה, השיבני שאינו יודע אם שם אביו היה אריה ליב או אריה לבד! והפנה אותי לברר ע"כ אצל נכדו!, מן הסתם שמע איך קראו לו לתורה אלא שלא ידע אם הדברים מדויקים...].

ואנוכי שמעתי משמיה דבנו דהגרמ"ש, הוא ניהו הגאון ר' נפתלי צבי יהודה שליט"א (הקרוי ע"ש זקנו כמובן), שהרי כל האריה'ס במשפחה שם כולם ע"ש אבי המשפחה הגאון הכביר ר' לייבל'ה שפירא (קובנר) זצוק"ל - אביו של ר' רפאל, אשר שמו המלא היה אריה לייב, והנה בברית לבנו של ר' רפאל - הלא הוא ר' אריה, אבי הגרמ"ש - הופתע הסבא הנצי"ב לשמוע ששמו נקרא 'אריה', וטען לחתנו, ר' רפאל, כיצד קורא לבנו על שמו בחייו, שכן אריה תרגומו כידוע לייב. אך ר' רפאל השיבו שאף שתרגום אריה הוא לייב, מ"מ ב'הלכות שמות' הרי חשובין הן לב' שמות נפרדים, ואין להקשות מזה על זה, ונחה דעתו של רב האי גאון, מרנא הנצי"ב.

ולגוף השמועה מהגרמ"ש, עליך ר' איש ספר לא אתפלא אם לא ידעת שלגרמ"ש גופא יש בן הקרוי בשם 'אריה' (ע"ש אבי הגרמ"ש) ללא לייב (מח"ס פניני זוהר), אך לפלא קצת תשובת הגרמ"ש אליך, בעוד שלבנו קרא בשם אריה לבד, ויש ליישב.

[ולכבוד ימי בין הזמנים אקנח בשמועה נאה לנעוץ הענין מתחילתו לסופו, שבברית לבן הגרנצ"י הנ"ל, כובד הסבא הגרמ"ש זצ"ל בקריאת הברכות. ברם משהגיע לקריאת השם - אריה - חכך ברגע בדעתו היאך ינהג, שכן קריאת שם אביו ללא תואר כבוד קשה היתה עליו. אך כרגע כמימריה חכך, ומיד הכריע וקרא בקול נעים: ויקרא שמו בישראל ר' אריה....]

לגבי רש"ר הירש, ברור לכל שהיה שמו ר"ש ב"ר רפאל, רק בגרמנית כך כותבים והוי כמו "ר' שמשון רפאל'ס" ביידיש. (אגב גם אצל הספרדים קיים מושג כזה כמו הרב עובדיה יוסף שהיה נקרא על שם האב ואחיו שנפטר לפני זמן לא רב נקרא "יעקב עובדיה").

לגבי "יהודה לייב" ו"אריה לייב", אכתוב בקצרה מה ששמעתי מאדם ת"ח גדול וידען שאמר בשם אדם גדול שאיני זוכר את שמו:
ישנם 3 סוגי "לייב" - "אריה לייב", "יהודה לייב" ו"חיים לייב". אך לכל אח משמעות שונה.
1) אריה לייב - "לייב" תרגום החיה ששמה אריה.
2) יהודה לייב - "לייב" תרגום של המילה "הודיה והודאה" ("לויבן") עשה"כ שנאמר על מקור השם "יהודה" - "הפעם אודה".
3) חיים לייב - "לייב" תרגום של המילה "חיים" "לעבן" (כמו שאומרים "טאטע לעבן" - אבא שיחי').

וא"כ לא הרי זה כהרי זה. ואף שהדברים מחודשים, אך כיון שנאמרו ע"י אדם גדול, וזה רעיון נחמד, אמרי להציגו כאן.

אורי אגסי כתב:(אגב גם אצל הספרדים קיים מושג כזה כמו הרב עובדיה יוסף שהיה נקרא על שם האב ואחיו שנפטר לפני זמן לא רב נקרא "יעקב עובדיה").

הנה מה שסיפר בראיון אחיהם ר' נעים:

כשאנו שואלים את ר' נעים, מדוע שם משפחתו הוא עובדיה, אך שם משפחת אחיו, מרן הגר"ע שליט"א, הוא יוסף, הוא מספר לנו בחיוך: "לאחי הרב יש שני שמות פרטיים, עובדיה ויוסף. השם שלי הוא משה, אך במשך השנים קראה לי אמי שם נוסף, נעים, שהשתרש יותר מהשם הראשון.
"שם המשפחה המקורי שלנו נבלע לפני עשרות בשנים. אני חושב שהיה זה 'טוחן' או שם דומה, אבל לא השתמשנו בו בשנים האחרונות. אנחנו האחים קראנו לעצמנו בשם משפחה 'עובדיה', על שם אחינו הגדול, ראש המשפחה, והוא בחר לשם משפחתו את שמו השני, יוסף. אבל לכולנו יש שני שמות פרטיים".

איש_ספר כתב:החיד"א כותב בשה"ג שראה באיזה מקום אב ובנו בשם אחד והיה הדבר זר מאד בעיניו.

בגירונה (ספרד), בדור שלפני הרמב"ן היו שני אחים מקובלים, ר' יעקב ור' יצחק, ששם אביהם הוא: יעקב.
ואחד מבעלי התוספות האשכנזיים היה ר' שמשון בר' שמשון (איני זוכר כעת מקורו, וצריך לעיין בספרו של אורבך, בעה"ת).

אצל הספרדים ששם אף לא מקפידים על אב ובן או סבא באותו שם,
מה הולך שם לגבי חתן וחמיו? או לגבי כלה וחמותה?

אורי אגסי כתב:לגבי "יהודה לייב" ו"אריה לייב", אכתוב בקצרה מה ששמעתי מאדם ת"ח גדול וידען שאמר בשם אדם גדול שאיני זוכר את שמו:
ישנם 3 סוגי "לייב" - "אריה לייב", "יהודה לייב" ו"חיים לייב". אך לכל אח משמעות שונה.
1) אריה לייב - "לייב" תרגום החיה ששמה אריה.
2) יהודה לייב - "לייב" תרגום של המילה "הודיה והודאה" ("לויבן") עשה"כ שנאמר על מקור השם "יהודה" - "הפעם אודה".
3) חיים לייב - "לייב" תרגום של המילה "חיים" "לעבן" (כמו שאומרים "טאטע לעבן" - אבא שיחי').

וא"כ לא הרי זה כהרי זה. ואף שהדברים מחודשים, אך כיון שנאמרו ע"י אדם גדול, וזה רעיון נחמד, אמרי להציגו כאן.

הסוג השני שציינת לכאורה צ"ב, מדוע אצל בעלי ההגייה החסידית אינו נקרא יהודה לויב?

יודע ספר כתב:אצל הספרדים ששם אף לא מקפידים על אב ובן או סבא באותו שם,

הדברים ידועים גם ידועים. ואת דבריי בענין ר' יעקב בר' יעקב (הכהן) מגירונה, כתבתי כהתייחסות לתמיהתו של החיד"א. ותו לא.

יודע ספר כתב:מה הולך שם לגבי חתן וחמיו? או לגבי כלה וחמותה?

במאות השנים האחרונות יש ספרדים המקפידים בכך. וידועים דברי ר"ח פאלאג'י, שמעולם לא ראה מי שעבר על צוואת ריה"ח ולא ניזוק!
אך מיניה משמע, שלא כל הספרדים הקפידו בכך.
ועוד דע, שעד לפני כ300 - 400 שנה אנו לא שומעים אף אצל האשכנזים שהקפידו בדברי הצוואה. וגם קודם לכן, ההתייחסות לצוואה מועטת ביותר. וזה מפליא ביותר, שכן ריה"ח נפטר בשנת תתקע"ז (1217), לפני כ-800 שנה! וזמן רב אני תמה על שתיקת ה-400 השנים הראשונות!

ההתייחסות לצוואת ריה"ח התחילה כמובן אצל החסידים שתנועתה החלה אכן ב200 - 250 שנה האחרונות

זה יכול להיות הוכחה להשערת הנוב"י שנאמר רק לצאצאיו. [יש איזה סיפור על המהרש"א היה מצאצאי ריה"ח ושמו שמואל ושם אביו יהודה למרות אזהרת ריה"ח לצאצאיו ע"ז].