פורום אוצר החכמה

מן הסתם נכנסתם כאן כדי לתקן את הכותרת השגויה. "בל תשחית" במקום "בעל תשחית".
אחי מתלוצץ מזמן על "בעל תשחית" וזוגתו. בדומה לבדיחה על החכם האידישאי חוקר היוחסין שהגיע למסקנה 'אז רבינו תם און דער ברוך טעם זענען קוזינ'ס, ביידע אייניקלאך פון אין טעם ברצון'.
אלא שכאן התופעה מופיעה בספרי קודש הנדפסים, ובמימדים מביכים.

שו"ת משנה הלכות חלק י סימן פב כתב:והשיב איכא בעל תשחית

שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן תלג כתב:ראיתי לרבינו הרא"ש בפי' על מסכת תמיד פ"א דף כ"ח ד"ה ורשות הי' לו לשרוף את כסותו וז"ל ואין כאן משום בעל תשחית דהפקר ב"ד הי' הפקר.

גם בספרים אחרים מופיע השיבוש. באליהו רבה שנכנס לפרויקט השו"ת, סימן תקנ"א ס"ק כט, נכתב בגירסאות הקודמות:

ודחיתי ראיות הב"ח דטעמא דרש"י משום בעל תשחית כמו שכתבו תוס' שם וכן בספר תורת חיים, וכבר נודע דבדבר

אך כראוי להוצאה מכובדת, הטעות תוקנה, ובגירסה שלפני (20): "בל תשחית". יצויין שהטעות אינה נמצאת בשום מהדורה מודפסת של אליה רבה שהיתה למראה עיני (זולצבאך, פאר התורה וזכרון אהרן).

חיפוש באוצר החכמה מניב מספר רב של הופעות לשיבוש זה. ביניהם גם מספרי חב"ד (אולי מאלו שבחזקת "בלתי מוגה"?):


אך מתופעה זו סבלו גם בעלי דפוס וילנא, הידועים בקפדנות הגהתם. ה"משנה הלכות" העתיק אחריהם בדייקנות, והטעות במקור, בפירוש הרא"ש לתמיד דף כח, א:


ומה חבל שגם עוז והדר לא תקנו את הטעות:

מטבע הלשון להוסיף תנועה בין שני עיצורים.

איסור בל תשחית הוא מחודש מאוד, שהרי התורה כותבת זאת לגבי השחתת עץ מאכל בתנאי מלחמה מסויימים.
והגמרא בשלהי זבחים [אאל"ט] מביאה הלכתות רבתות בקדשים, לפרש פסוקים מפורשים בקרבנות באופן שיתאים לאי הבאתם לידי פסול ולא למעט בזמן אכילתן, והכל משום דין בל תשחית, שבעצם לא נאמר להדיא.
א"כ אין זה רק איסור הפסוק כפשוטו, אלא סברא פשוטה מעבר לפסוק.

לפי"ז עוצמת הקושיה, שיש ט"ס בכתיבת בעל במקום בל, מתגמדת - דאין זה רק ציטוט לשון הלאו, וכנ"ל.

תוכן כתב:מטבע הלשון להוסיף תנועה בין שני עיצורים.

אני מניח שכוונתך להסביר את הקשר בין הבדיחה הזו לבדיחת תם-טעם.
אם כוונתך לתת צידוק לתופעה ולהפקיעה מכלל מבוכה, לא נחה דעתנו. שהרי לא בכל המקרים מדובר בעמי ארצות הכותבים זעיר ענפין, למשל.

(אגב, גם "זעיר ענפין" מופיע בפרויקט השו"ת: אור המאיר ויקרא ספירת העומר ד"ה והנשמע מכל, ובאוצר החכמה בעוד 10 ספרים).

הרבה פעמים אין להאשים את כותב התשובה אלא את הזעצער. כי בדרך כלל הקורא היה מקריא והזעצער היה מסדר האותיות בתבנית כפי מה ששמע. וכמובן שאם הזעצער לא היה ת"ח לפעמים היה מסדר בטעות בהחלפת ע' וא' למשל. וכך יש להסביר הרבה ט"ס ובמקרים רבים ע"י אמירת הטעות אפשר להגיע לנוסח הנכון.

אכן, נזהרתי שלא לייחס בדברי את הטעויות למחברים. אגב, דוגמה יפה לדבריך היא בחילוף "פרדס - פרדות" בתוספות שבש"ס וילנא, על פי ההגייה הליטאית לחולם.