'מי כמוך' הלא מודגש מדוע?

[חכם באשי]

קיבלתי באימייל ונהנתי, ואני משתף את החכמים דפה.

ר' יהושע מונדשיין בסיפורים וגלגוליהם פרק כ"ה:
כותב אחד מאנ"ש בספרו, בשם הרה"ח ר' שמואל גרונם אסתרמן ע"ה:
כ"ק אדמוה"ז אמר, שב"אז ישיר", בפסוק "מי כמוך" הכף הראשונה היא בלא דגש, והכף השניה [=ב"כמוך" השני] היא בדגש...
והשיב, שיש במדרש שפסוק זה אמר אותו פרעה כשהיה טובע בים, וכשאמר "מי כמוך" הראשון – נתמלא פיו מים והתחיל לגרגר בגרונו ויצא מפיו "מי כמוך" השני בדגש.
עכ"ל המספר.
יכולנו להקשות היכן מצינו מדרש שכזה, והיינו משיבים: לא ראינו אינה ראיה. כך היינו משיבים גם על התמיהה האחרת, מדוע לא מצינו אף אחד מתלמידיו של ר"ש גרונם שמביא את השמועה הזו בשם אדמו"ר הזקן.
אבל כל התירוצים נמוגים כשאנו קוראים את הנוסח הבא שאין עליו שום קושיה, והוא "מיט הענט און מיט פיס".
וכך מספר הרה"ח ר"א יודאסין בספרו "הלקח והלבוב" (ב, עמ' ריד):
הרה"ח השד"ר מוהר"ל [=ליב] הופמן ז"ל, אמר פעם בהתוועדות שראה בספר, שפרעה אמר "מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש", ש"כמוך" השני אמר כבר בעת שהיה טובע בים, וזה ש"כמוך" השני הוא בדגש, שהוא לא לפי הדקדוק... אלא ש"כמוך" השני אמר בעת שהיו המים מחלחלים כבר בגרונו.
הרש"ג אסתרמן שהיה אז גם-כן בעת ההתוועדות, לא האמין שראה זה בספר. ואמר הר"ל הופמן שנדמה לו שזה בספר "שושן סודות" לתלמיד הרמב"ן. ולקחו אז הספר ונתנו להרשד"ז [=הר"ר שאול דובער זיסלין] ולחבירו הר' אברהם מניקוליוב ודפדפו הספר מראשו לסופו, אחד מביט וקורא מימין הספר והשני משמאל, אך לא מצאו שם שום דבר מזה.
אחרי זמן רב הראה הרה"ח הרש"ג להרשד"ז שמצא זה בספר האלשיך [ראה שם פ' בשלח יד, כז]. ואמר הרש"ג ז"ל, שאין מזחיחין לתלמיד-חכם שאומר דבר.
עכ"ל הנוסח השני. ותעיד עליו שלימותו שהוא הנכון.

[עשוי לנחת]

אין משהו בחז"ל או ראשונים על זה שזה כדי שבשירת הים לא יזכירו את פסל מיכה, ולכן אומרים בכ"ף רפויה?!
[לר' מרדכי דרוק זצ"ל היה תורה שלמה על זה]

[אפרקסתא דעניא]

"וכשיקרא השירה, יזהר כל אדם, שיאמר "מי כמכה נאדר בקדש" הכ"ף דגושה, שאם לא כן נמצא שהוא מחרף, כאומר מיכה, ומיכה הוא שגנב השם ועשה העגל, שנא' "ועבר בים צרה".

בית יוסף סי' נא בשם האורחות חיים.

[חכם באשי]

יעויין גם במנחת שי על אתר.

[תוכן]

לענ"ד הטעם משום דמדרך הלשון לגוון את הבטוי. וכה"ג אשכחן: הללוהו בְצלצלי שמע הללוהו בְּצלצלי תרועה. דאע"ג דלפי הדקדוק גם השני צריך להיות: בְצלצלי, הוסיפו דגש כדי לגוון.

[זרע הארץ]

מאד מעניין לציין כי בשירת הים ישנה כמה שינויים האומרים דרשני.
לדוגמא "ידמו כאבן", שבאה הכ"ף בדג"ש.על זה ראיתי ב'דקדוקי שי' שזה לא ישמע ח"ו 'ידמוכה-אבן' (ושכחתי בשם מי כתב זה), אבל הרי לא מצאנו בשאר התורה דברים כאלה, ופלא שהתרכזו כמה כאלו בשירת הים.
בספר 'מבטאי שפתינו' (של גומפרץ, מופיע באוצר החכמה) מיישב בזה על פי דרכו שהנקדנים חידשו את הניקוד, ולכן ניקדו כפי שהיה מקובל בבתי הכנסת לשיר זה בכל יום,אך כבר הסכימו האחונים ובראשם החיד"א ז"ל שהניקוד הוא מסור לנו ממשה מסיני (עי' בס' הנ"ל עוד כמה דברים יחודיים שמצאנו בשירת הים).
יתכן שמשום שהיא נאמרה בצורה של שירה, לכן משה רבינו ובנ יישראל עצמם אמרו זאת בדקדוק שונה, כיון שהקצב אינו כמו בשאר התורה שהיא בצורת דיבור. (ומצאנו כבר דברים כאלה בתורה, שהטעמים הם שרידים לצורת ההתבטאות).
וצריך לחקור זאת באופן יסודי. אשרי מי שיאיר את עינינו.

[הכהן]

לענ"ד הטעם משום דמדרך הלשון לגוון את הבטוי. וכה"ג אשכחן: הללוהו בְצלצלי שמע הללוהו בְּצלצלי תרועה. דאע"ג דלפי הדקדוק גם השני צריך להיות: בְצלצלי, הוסיפו דגש כדי לגוון.

מצ"ב כל המזמור (מצולם מתורת אמת):

הללוהו.png (69.21 KiB) נצפה 5387 פעמים

• המסומנים בריבוע אדום רפויים.
• המסומן בהדגשה צהובה דגוש.
• גם המסומן בהדגשה תכלת צריך להיות דגוש.

מה ההבדל ביניהם אם זה לתפארת הלשון? ההבדל הוא אם זה אחר טעם מפסיק או מחבר.

[תוכן]

אתה צודק.

[אברהם צבי]

ראשית טעה חכם באשי טעות גסה בהחפזו ורשם בכותרת 'מי כמוכה הלא מודגש מדוע', בעוד שכל דרדק יודע הכלל שבגד כפת אחרי אהו"י משפטם רפה וא"כ השאלה היא על מי כמוכה הדגוש. שנית, לעצם השאלה כבר כתב המנחת שי איני זכור בשם מי שבנ"י כשאמרו השירה נתרוממו תוכ"ד ובהתלהבות קראו בדגש. שלישית, הביאו כאן חצי ציטוט מהב"י כאילו אמר לקרוא הכל דגוש ולא היא, אלא שאת הראשון יש לקרוא עם הפסקה שלא יישמע מיכה ובשני יש להקפיד על הדגש. רביעית, מה שהעירו שבשירה יש מספר יוצאים מן הכלל, הנה זה שכיח בכל השירות ובכל מקום שנכתב לשון 'פיוטית', כמו בברכת יעקב בויחי וברכת משה בוזאת הברכה וכן בהאזינו ובברכות בלעם, והטעם בקצרה שבשירה יש כללים שונים לתפארת הקריאה ולא תמיד כפי כללי הדקדוק הרגילים, ואכמ"ל.

[פרי יצחק]

אגב, דברי האלשיך שהביא חכם באשי הם בפסוק כט ולא כז, שנית, האלשיך כתב שם ההיפך הגמור, וז"ל: מה שאין כן לפרעה, כי אם היה שרוי תוך המים וכמעט נחנק. כמו שאמרו ז"ל שלא עצר כח לאמר מי כמוך בכ"ף דגושה רק רפויה כמתחנק, ונצטער צער גדול בים עד שחשב להשבר. עכ"ד.

ומכיון שעפ"י כללי הדקדוק הרפויה היא הנכונה, ולהלכה אכן מובא שכמוכה קמא רפויה וכמוכה תנינא דגושה, כנראה צ"ל שאין שום קשר בין צורת אמירתו של פרעה לבין מה שאנו אומרים...

בר מן דין צ"ב היכן מוזכר בחז"ל שפרעה אמר שירה? ומנין לפרעה הבנה בלשון הקודש עד כדי כללי דקדוק משמימים?

[בקרו טלה]

בר מן דין צ"ב היכן מוזכר בחז"ל שפרעה אמר שירה?

פרקי דרבי אליעזר פרק מב
וענה פרעה אחריהם שיר ושבחה

[שמש]

את הסיפור הזה קראתי בילדותי בא' מספרי אגדות העם של שלמה אבס (והיה נשמע לי מגוחך) והנה מסתבר שמקורו מהאלשיך!
אולי כדאי שאחזור שוב על מעשיותיו של אבס...

[צופר הנעמתי]

יתכן שמשום שהיא נאמרה בצורה של שירה, לכן משה רבינו ובנ יישראל עצמם אמרו זאת בדקדוק שונה, כיון שהקצב אינו כמו בשאר התורה שהיא בצורת דיבור. (ומצאנו כבר דברים כאלה בתורה, שהטעמים הם שרידים לצורת ההתבטאות).

ראיתי פעם משיהו שמביא דוגמאות נוספות כאלה בשירה בתנ"ך, ומבאר ששירה מפוסקת יותר לאט ולכן הפסקים יותר קלים גם מפסיקים (כאן מי-כמוכה הראשון מוקף ואין הפסק כלל, להבדיל מהשני).

[פרי יצחק]

בר מן דין צ"ב היכן מוזכר בחז"ל שפרעה אמר שירה?

פרקי דרבי אליעזר פרק מב
וענה פרעה אחריהם שיר ושבחה

שפיל נא לסיפא דקרא: "וענה פרעה אחריהם שיר ושבחה בלשון מצרית"...
וא"כ אי"ז מעניינינו כלל.

[בקרו טלה]

בתו"ש הביא מדרש לקח טוב שבתחילה אמרו בפה רפה ואח"כ מקירות לבם

בר מן דין צ"ב היכן מוזכר בחז"ל שפרעה אמר שירה?

פרקי דרבי אליעזר פרק מב
וענה פרעה אחריהם שיר ושבחה

שפיל נא לסיפא דקרא: "וענה פרעה אחריהם שיר ושבחה בלשון מצרית"...
וא"כ אי"ז מעניינינו כלל.

אכן לא מענינך
ולענינינו עי' ברד"ל

[בינוני]

ולענינינו עי' ברד"ל

אולי תוכל לפרש תירוצך בפירוט יתר?
באלשי"ך כתב שפרעה אמר 'כמכה' בכ"ף רפויה בגלל המים.
ולכאו' דבריו מוקשים שהרי בפרד"א מפורש שפרעה אמר השירה בלשון מצרית.
ומה מתורץ ע"י הרד"ל?