האם יתכן שאילו התורה הייתה נמסרת היום הייתה נכתבת בצורה שונה

[גילוי]

האם יתכן שאילו התורה הייתה נמסרת היום הייתה נכתבת בצורה שונה

א' ידועים טעמי הרמב"ם במורה שאין להם נפק"מ כיום, האם כוונת הרמב"ם שאילו התורה היתה ניתנת היום, הרבה מצוות ח"ו לא היו? אם לאו א"כ מה הרויח הרמב"ם בטעמיו?

ב' החוקרים מסבירים כל מיני פסוקים שאינם אלא להוציא מחוקי המזרח שהיו נוהגים בזמן מתן תורה - האם דבריהם דברי "כפירה"?

נ.ב סברות כל אחד יכול לומר, אני מחפש מקורות וראיות

לדוגמא למובא באות ב' יש לכ' סימוכין מדברי המלבי"ם בדינא דלא יומתו אבות על בנים ואכמ"ל

[כולל יונגערמאן]

להערה: אות ב' זה לא משהו טמון באיזה פינה נדחת במלבי"ם, אלא שכל הראשונים מלאים מזה.

ומכיון שכן, ברור לכאורה שאילו היתה ניתנת כהיום, היתה יותר מותאמת להמצב הנוכחי. אבל כמובן מאליו, בהיות שניתנה אז, ואדעתא דהכי ניתנה שאי אפשר לחדש/לשנות בה דבר מעתה, אז הרוצה לשנותה מכיון שנשתנו העתים, הרי זה דומה לאותו עגלון שטען שאילו היתה התורה ניתנה בחורף כשיש שלגים היה הוא נוצח בדין תורה...

וגם על פי פנימיות אין כל קושי לומר שהיתה יותר מותאמת לזמנינו, אדרבה הרי ידוע מה שכתבו המקובלים דכל התורה הקדושה היא צירופי שמות קוב"ה, ואילו זכינו היו הדברי תוכחות מתהפכין לברכות, נמצא דאדרבה על פי סוד יש יותר מקום להבנה כזו.

[יורה_דעות]

לענ"ד לא כל "אם" הוא בעל משמעות. כשם שאדם שהיה אומר "אם בתורה היה כתוב דבר פלוני, אז היה כתוב בה דבר פלוני", לא אמר כלום. כך גם משפט הפותח "אם התורה היתה ניתנת היום", הלא התורה היתה צריכה להינתן בדיוק בזמן שניתנה, וכל ההתרחשויות כולם חלק מתכנית אחת, הצורה שהתורה היתה צריכה להשפיע עלינו ועל העולם היא להתחיל במיגור האלילות באותה תקופה ובמצוות האלו בדיוק ובצורה הזו בדיוק וכך להמשיך. וכל דבר אחר היה סותר את התכנית ולכן חסר משמעות. אפשר גם לומר: "אם היה טוב לרצוח התורה היתה אומרת לרצוח", וכך הלאה.
ולגבי טעמי המצוות ואפשרות תיאורטית של תורות אחרות ראה בעיקרים.

[בית שביעי]

נקודה טובה הזו מתרצת ומיישבת הרבה קושיים של הבנת עיקר התורה ותכליתה.

למשל מצוות תכלת, בימי קדם היתה הצבע מאד מאד יקר, ועיקר הטעם בזמנם לתתם על בגדינו היא אודות ייקרותם בעיני העולם בזמנם [להראות חשיבותינו ועוד], אז כהיום על אף שאינו חשוב כזמנם המצוה לא בטלה

למשל תפילין, בימיהם ועד לימי חז"ל אפשר היה לטעות בינם לבין קמיעות, אז המונח המקובלת שהיא כשמירה כקמיע, והתורה הק' אמרה לשים בתוכו הפרשיות כציווי אלוקי, אז מובנת המצווה בהקשרם הנכון, ועל אף שבטלה הקמיעות בצורה זו, לא בטלה המצווה לכשעצמה

וגם קורבנות כהרמב"ם, וכו' ועוד אפשר להרחיב על הרבה מצוות יסודיות

וזה שיש ביד חכמינו כאילו לעקור מצוות מקובלות כגון להפסיק עשרת הדברות, ואי לימוד תנ"ך, וכתיבת התורה שבע"פ, והחדרת שנאה למציאות שלטון ישראל כמישושה העכשווית ועוד הרבה, כדאי לשמור על אמיתיות התורה, אז מה בעצם עיקר התורה, אלא האמונה בבורא עולם וישראל כעם ה' וקיום דעות שהוויתה מאמונה בבורא עולם [למשל העריות וגזילה מותרת לדעת הכופרים, אלא משום סיבות אחרות, ומתוך הנחה היסודית מתהוות חילוקי דעות לפרטיות האיסור ואיך להסדירן, וגם כהיום אמונה בבורא עולם קשור בחלוקת ירושלים... ואין זה מיקרי אלא תלוי הא בהא], וכל מצב בהיסטוריה שרצו לעקור אמונה בה' ע"י איזה אופן, ולחמוו בנ"י בעמים, הוכלל העובדה, מנהג, מצוה ההיא בתוך מצוותינו, כגון פרעה נתן לנו פסח, המן פורים, וכן הלאה עד ימינו אנו.

והנוצרים רצו לטעון שאכן המצוות נתונה לעורר הלב לתוכן המצווה ההיא, אבל אין צריך לקיימן, והביאו ראיה, כי היהודים עושים המצוות כמלומדה, ועוברים על תוכן לבם של המצוות עם עשייתן, אבל האמת היא שבעקירת המצוות לא יתוקן הלב, אלא צריך לקיימן, וגם לתקן הלב של המצוות, ולקחה.

ויש לי הרבה הרבה הרבה בסוגיא זו, והפוך בה דכולה בה.

וראה [/url=http://rabbidovidkatz.com]כאן מהרב דוד כ"ץ שליט"א[/url] יותר על גירסת קרי"ס והוצאת הישראלים ממצרים מהיסטוריונים מכל האומות מזמן הקדום שהתאימו הגירסאות לפי רוחם הגם שיש סתירות בולטות ביניהם, וגם כהיום המצריים מייקרים שם משה רבינו, אבל כששואלים אז אינכם מבני בניהם, אין להם מה לענות ומייצרים על האתר גירסאות...

[גילוי]

והנוצרים רצו לטעון שאכן המצוות נתונה לעורר הלב לתוכן המצווה ההיא, אבל אין צריך לקיימן, והביאו ראיה, כי היהודים עושים המצוות כמלומדה, ועוברים על תוכן לבם של המצוות עם עשייתן, אבל האמת היא שבעקירת המצוות לא יתוקן הלב, אלא צריך לקיימן, וגם לתקן הלב של המצוות, ולקחה...

אתה יכול לפרט יותר או להפנות למי שהאריך בזה?

[גילוי]

להערה: אות ב' זה לא משהו טמון באיזה פינה נדחת במלבי"ם, אלא שכל הראשונים מלאים מזה.

אתה מוזמן להחכים את כולנו ולגלות היכן כל הראשונים מלאים בזה

[יורה_דעות]

-לגבי הנדון הנוצרי שהיהודים עושים כמלומדה וכו', הוא אחת מהטענות הראשיות של האונגליון בעצמו, ולכן דנוהו למינות ומסית ומדיח, כי כל שאר הטענות שבו אינם נגד הדת מלבד זו. שמתנד להלכה הפרושית בנימוק הנ"ל.
-לגבי הראשונים על מצוות לעקור את חוקי המזרח, הלא הובא כאן הרמב"ם שהאריך בזה טובא. והולך אחריו בכמה וכמה מקומות הרמב"ן (למשל ויקרא ב, ויקרא יז יא, ויקרא יט יט, ויקרא כג י, דברים יב כב) וכן רבים (אברבנאל בטעם בשר בחלב, וכן ספורנו שם, וכן ספורנו ויקרא יט כו, אבן עזרא ויקרא כא ה).
וחז"ל אמרו שאסור מצבה הוא מחמת שעובדי האלילים אימצו אותה לעצמם (ספרי שופטים קמו).
ועי' ב'מנורת המאור' (ג ד ה א) שהקדמונים היו עובדים ומיחסים כחות לשבעת כוכבי הלכת ומחלקים את העולם לשבעה חלקים, ולעומת זאת מצינו בתורה הרבה פעולות ע"י שבע שמספר שבע סובב בתורה וכן מצינו ביריחו ונשאר מקום לקצת חכמי ישראל לטעות, לכן חג השבועות הוא ביום החמשים לבטל ענין שבע שבועות.
וידועים דברי הרמב"ם שגם את הרעיון שבקרבנות מפרש בכדי שלא יבואו להקריב לאלילים. וכך אמרו חכמים במדרש רבה פרשת צו. אחריו הלך אברבנאל (ראה בעוללות אפרים, לפסח סימן לד', שמתרץ את הקושיות שהקשו הקדמונים על הרמב"ם. וכן במדרש אליהו לבעל שבט מוסר סי' א'). והמלבי"ם שהובא, הכוונה לדבריו בפ' כי תצא על הפסוק "לא יומתו אבות על בנים" כותב שהיה מנהג העמים הקדומים להרוג בן בחטא אביו ועל כן הזהירה התורה. וכידוע חוקי חמורבי מצווים על הריגת אבות על בנים.
ולפעמים להיפך, נקבע הדין בהתאם למה שהיה כבר נוהג:
 טומאת הנדה מוזכרת עוד קודם מתן תורה. והרמב"ן (בראשית לא') בענין רחל ולבן שאמרה דרך נשים לי כו' כתב: "כי בימי הקדמונים היו הנדות מרוחקות מאד ואסורות מקרבה", (ראה בע"ז יח' כי גם זונות נכריות היו מפחדות מביאת נדה, ובתענית כב. הזכירו החכמים שהגויים יראים לבא על נדה), וכן מבואר ברמב"ן פ' תזריע שהוא ענין טומאת נדה כפי דעת בני אדם על זה.
 לגבי החוק הקובע כי בכור נוטל פי שנים, ראה רמב"ן (בראשית כה) כי היה נוהג גם לפנים אלא שלא היה פי שנים בנחלה רק לנחול מעלת האב ושררתו שיהיה לו כבוד ומעלה ואולי היה גם נוטל יותר מעט בנחלה.
 ובבראשית (כט כז) כתב הרמב"ן: "מלא שבוע זאת שבעת ימי המשתה ואני לא ידעתי, כי שבעת ימי המשתה תקנת מרע"ה לישראל ואולי נאמר שנהגו בהם מתחלה נכבדי האומות כענין באבלות דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים ומה שלמדו כאן בירושלמי וב"ר שאין מערבין שמחה בשמחה סמך בעלמא ממנהגי הקדמונים קודם התורה".
 בשמות (כח) כתב הרמב"ן: "בגדי קדש לכבוד ולתפארת כו' כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה".
 בשמות (ל יט) ורחצו אהרן ובניו את ידיהם, הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה כי כל הקרב לשלחן המלכים לשרת וליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידיים עסקניות (רמב"ן).
 ראה רמב"ן במדבר (כו מא) כי היה המנהג בישראל לעשות להם ראשי בית אבות והתחילו הענין בהיותם במצרים ותהי לחק בישראל.
 על הפסוק "אדוני משה כלאם" (במדבר יא כח) פי' הרמב"ן: מד' רבותינו נר' שהיה המנהג בישראל שלא יתנבא אדם בעתידות במקום נביא גדול הימנו.
 עוד כתב הרמב"ן (דברים כב): המנהג הי' לכתוב מהר הבתולות כמ"ש מוהר הבתולות ועפ"ז נקבע דין מצש"ר שישלם כפל מזה.
 על המרגלים כ' הרמב"ן פ' שלח והיה במנהג שישלחו ב' אנשים מרגלים כו'.
 ראה ספורנו במדבר (כח יא): "יום ראש חדש הי' מנהג לישראל שיהי' יום קדש בצד מה שלא היה אצלם יום המעשה", ומבואר שם בדבריו שנהגו כן קודם מתן תורה.
 קנין חליפין נזכר ברות שהוא לפנים בישראל, ועי' ספורנו כי עשיו קנה הבכורה בחליפין.
 דין הקבורה עי' סנה' מז: ששאלו הא דאקבור צדיקי מנא לן שהוא צווי דלמא הוא משום מנהג שנהגו מקדם ואין ראי' לחיוב.
 ראה אבן עזרא שמות יט כג "אמר הגאון כי שנים רבות חשב בזה הפסוק ולא ידע טעמו עד שראה בספרי מוסרי הפרסיים..".
 ברמב"ן ויקרא א ח "זהו כבוד של מעלה שהחלב ההוא ראוי לפרסו ולכסות בו וכן נהגו חשובי האומות לפרסו על הצלי".
 כתב רש"י סנהדרין נח. כי היו רגילות נכריות לילך בכסוי ראש.
 המהרי"ץ חיות בספרו תורת נביאים פ"י כותב [על היבום של יהודה]: "מעצמם עשו זאת מטעם מנהג כמו שנהג יהודה במנהג יבום אשר נהוג היה ביניהם מזמן קדום וכבר הוכחתי דיבום ע"כ לא היה מצוה רק מנהג ועי' רמב"ן פ' וישב ונתנה תורה ונתחדשה הלכה כי יבום אינו רק באח לבד, וה"נ הי' מנהג קדום בז' ימי משתה וז' ימי אבלות כו'". ראה את דברי הרמב"ן פ' וישב (מ ח) "והיו החכמים הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום". ובמו"נ (ח"ג פמ"ט) טעם היבום הוא כתוב כי היה מנהג קדמון מקדם מתן תורה והשאירתו התורה. דברי המהרי"ץ שהשתנה העונש, גם זה כדברי הרמב"ן בענין הוציאוה ותישרף: "יתכן שהי' משפטם כנהוג היום במקצת ארצות ספרד שהאשה אשר תזנה תחת בעלה מוסרין אותה לבעלה והוא דנה למיתה או לחיים כרצונו".

[לייטנר]

והמלבי"ם שהובא, הכוונה לדבריו בפ' כי תצא על הפסוק "לא יומתו אבות על בנים" כותב שהיה מנהג העמים הקדומים להרוג בן בחטא אביו ועל כן הזהירה התורה. וכידוע חוקי חמורבי מצווים על הריגת אבות על בנים.

ר"ל הריגת בנים בחטא אבותם.
ראה, למשל, בחוקי חמורבי סעיף 230.

[בית שביעי]

אני רוצה לילך דרגא הלאה, על צורת מנורה, כרובים, ארון, קו"ק ועוד. האם מוכנים לכך?

[לומד]

לכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן, האם יהיה בו חשמל המכונה אלעקטר"י, או שמא כבוד המקום ודיני "הכל בכתב" יחייבו חושך מוחלט, ורק יסובבו בו הכהנים בלילות ואבוקות בידם למען כבוד המקום?

[עושה חדשות]

נתקלתי היום בזה:

רס''ג לספר שמות.png (102.07 KiB) נצפה 4746 פעמים

[הגהמ]

מן הענין לציין שגישת הרשב"ם (ופשטנים רבים אחרים), התופסת שהתורה נכתבה באופן המובן לדור מקבלי התורה, באה לידי ביטוי בפירוש המונח המקראי 'עד היום הזה', שבניגוד לפירוש רש"י האומר שהוא נכון לכל שעה שהקורא קורא את המילים, הרי שהרשב"ם פירש שהוא נכון לשעת כתיבת הדברים.

[הגהמ]

וידועים דברי הרמב"ם שגם את הרעיון שבקרבנות מפרש בכדי שלא יבואו להקריב לאלילים. וכך אמרו חכמים במדרש רבה פרשת צו. אחריו הלך אברבנאל (ראה בעוללות אפרים, לפסח סימן לד', שמתרץ את הקושיות שהקשו הקדמונים על הרמב"ם. וכן במדרש אליהו לבעל שבט מוסר סי' א')

כמדומני שהאברבנאל העלה לראשונה דברי המדרש כסיוע לשיטת הרמב"ם (וכן כתבו מדעתם כמה מחברים אחרים כמו ר' אליהו אביעד בקובץ 'מסורה ליוסף' כרך ה' עמ' 210 בהערה) אבל כבר דחו ההשוואה בעל ה'אמונת חכמים' בספרו ור' קלמן כהנא בנספח ל'ספר זכרון להריטב"א' שבמהדורתו (אאל"ט).

[דבק]

אם התורה הייתה נכתבת היום האם היה כתוב בה כי יגוף שור איש את שור רעהו. [כשאין מצויים היום שוורים שמזיקים]. דין שלושים של עבד. [כשאין היום עבדים]. כל דיני מלחמות שאינם נוהגים היום [אין היום מצור ולא תיתכן קריאה לשלום במובן שכתוב בתורה].
יש עוד דוגמאות רבות מאוד לכך כמובן לכל אחד.

[הבטחתי]

לדוגמא למובא באות ב' יש לכ' סימוכין מדברי המלבי"ם בדינא דלא יומתו אבות על בנים ואכמ"ל

מפליא הדבר שמייחסים עדיין דברים אלו למלבי"ם, שהרי מפרק כ"ב פסוק כ"ב אין זה פירושו של המלבי"ם

[מצליח]

מעולם לא אמר או חשב איזהו מהראשונים שירד לסוף דעתו של הקב"ה בטעמי המצוות, עד שיעמדו כיום ויחשבו אם כעת היה הקב"ה משנה תורתו, דבר שלא עלה על דעת מעולם ולא שיערום אבותינו, כל הטעמים שנתנו הראשונים לא הי' אלא לסבר את האוזן באיזה טעם כלשהו, יש ביד החזקה לר"מ במקו"א- שכחתי כעת באיזהו מקומן -שכתב דמצוות התורה הם כחוקים לא ניתן להשיגם.

[מצליח]

רמב"ם יד החזקה הלכות מעילה פרק ח

וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן

בוא וראה שאף בעבודת הקרבנות שידוע ומפורסם טעמו של הר"מ, אעפ"כ לא נמנע מלומר שעבודת הקרבנות חק הוא
ועי' בר"מ סוף ה' תמורה.