פורום אוצר החכמה

למה אצל בנ"י איכא יותר מחלוקות?
כמד' שדיברו בזה הרמב"ן והמהר"ל.

בספר החיים לרבי חיים מוורמייזא אחי המהר"ל (ספר גאולה וישועה פרק ג') כתב "וראוי ללמד זכות על עם הקודש הזה על המדה המגונה הזאת [=מחלוקת] שנשתרש בתוכו", "וכשהאומה הזאת מריבים זה עם זה, כל אחד מגלה מומי חברו ומומי אבותיו, מה שלא יעשו כן שום אומה בעולם, כי הם יריבו את ריבם וסוד אחר אינם מגלים. וגם בזה יש ללמד עליהם זכות, לפי שהוא סיבת קדושתם, שכל חטא ורשע הוא לשמץ פסול אצלם, מה שאין כן בשום אומה שבעולם שכל העברות נעשין להם כהיתר". "אכן עכשיו בעוונותינו הרבים יגנו זה את זה בדרך נקמה בעלמא, ואף על גב שידע שהוא משקר בחברו, אינו מונע מלגנותו, וזה ודאי חטא גדול המעכב עקבות המשיח".
ראה שם עוד באריכות נועם דבריו.

ואחיו מרנא המהר"ל האריך בזה בכמה דוכתי (בנתיבות עולם ובנצח ישראל)

ועוד נקודה חשובה, שאיני זוכר לה כרגע מקור:
חיכוך יש רק בין אנשים שגרים יחדיו, אני לעולם לא אריב עם יהודי שגר בחו"ל, אין לי קשר איתו, וממילא איני בא עמו לידי חיכוך.
אין ספק שאצל עמ"י החיבור והדאגה אחד לשני, החסד והנתינה מחברים מאוד, עד שממילא יותר אכפת לכל אחד מחבירו, ולפעמים זה גולש קצת לחטטנות, וממילא גם למחלוקות, אבל חייבים לראות את זה בעין חיובית, הכל מגיע מכח המעלה הגדולה של גומלי חסדים.
[ואגב, גם בתוך עמ"י יש ציבורים שאצלם בעו"ה רואים יותר מחלוקות, ובוודאי זה קשור לענין הזה, כשבנאדם פחות איכפתי מהשני אין לו איתו מאומה וגם לא מחלוקות, אבל אם כולם חיים באחדות נפלאה, הדברים כמעט מחייבים שיווצרו פה ושם חיכוכים, וכמובן, שעל זה צריך כל אדם לעבוד על עצמו באופן פרטי, אבל ודאי שמבחינת הכלל אפשר לראות זאת באופן חיובי וכנ"ל.]

והשווה גם לכאו ודו"ק,
viewtopic.php?f=7&t=13772

האריך בזה בתוספת התורנית להמודיע (כמדומה) פ' שלח ש.ז.

בפרי הארץ באיזה מקום (כמדומה במכתבים בסופו) כתוב שבאר"י יש יותר מחלוקת, כי נשאר רשימא מהשנאת חינם שהיתה בעת חורבן ביהמ"ק. [אאל"ט כתב כן שם הקדושת לוי בקשר למחלוקת הידועה בקשר לנשיאות הכוללים].

זאגער ישן כתב:בפרי הארץ באיזה מקום (כמדומה במכתבים בסופו) כתוב שבאר"י יש יותר מחלוקת, כי נשאר רשימא מהשנאת חינם שהיתה בעת חורבן ביהמ"ק. [אאל"ט כתב כן שם הקדושת לוי בקשר למחלוקת הידועה בקשר לנשיאות הכוללים].

מסופר על זוג מדוינסק שבאו להתיעץ על ענייני שלום ביתם אצל הראגאצ'ובי ואמרו לו שרצונם לעלות לאר"י בתקוה ששם ימצאו שלום ושלוה. הוא ענה להם שבארץ יש מספיק מחלוקת ולא כדאי להביא עוד מחלוקות לתוכה מבחוץ.

וכבר המליצו על כך מהנאמר בתפילת ערבית בליל שבת "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", שירושלים זקוקה לברכה מיוחדת לשלום...

עשוי לנחת כתב:ועוד נקודה חשובה, שאיני זוכר לה כרגע מקור:
חיכוך יש רק בין אנשים שגרים יחדיו, אני לעולם לא אריב עם יהודי שגר בחו"ל, אין לי קשר איתו, וממילא איני בא עמו לידי חיכוך.
אין ספק שאצל עמ"י החיבור והדאגה אחד לשני, החסד והנתינה מחברים מאוד, עד שממילא יותר אכפת לכל אחד מחבירו, ולפעמים זה גולש קצת לחטטנות, וממילא גם למחלוקות, אבל חייבים לראות את זה בעין חיובית, הכל מגיע מכח המעלה הגדולה של גומלי חסדים.
[ואגב, גם בתוך עמ"י יש ציבורים שאצלם בעו"ה רואים יותר מחלוקות, ובוודאי זה קשור לענין הזה, כשבנאדם פחות איכפתי מהשני אין לו איתו מאומה וגם לא מחלוקות, אבל אם כולם חיים באחדות נפלאה, הדברים כמעט מחייבים שיווצרו פה ושם חיכוכים, וכמובן, שעל זה צריך כל אדם לעבוד על עצמו באופן פרטי, אבל ודאי שמבחינת הכלל אפשר לראות זאת באופן חיובי וכנ"ל.]

והשווה גם לכאו ודו"ק,
viewtopic.php?f=7&t=13772

כשהמחלוקת כולל השמצות שקריות ואלימות וכדומה, א"א לראות זאת באופן חיובי כלל!

חכמת האוצר כתב:

עשוי לנחת כתב:ועוד נקודה חשובה, שאיני זוכר לה כרגע מקור:
חיכוך יש רק בין אנשים שגרים יחדיו, אני לעולם לא אריב עם יהודי שגר בחו"ל, אין לי קשר איתו, וממילא איני בא עמו לידי חיכוך.
אין ספק שאצל עמ"י החיבור והדאגה אחד לשני, החסד והנתינה מחברים מאוד, עד שממילא יותר אכפת לכל אחד מחבירו, ולפעמים זה גולש קצת לחטטנות, וממילא גם למחלוקות, אבל חייבים לראות את זה בעין חיובית, הכל מגיע מכח המעלה הגדולה של גומלי חסדים.
[ואגב, גם בתוך עמ"י יש ציבורים שאצלם בעו"ה רואים יותר מחלוקות, ובוודאי זה קשור לענין הזה, כשבנאדם פחות איכפתי מהשני אין לו איתו מאומה וגם לא מחלוקות, אבל אם כולם חיים באחדות נפלאה, הדברים כמעט מחייבים שיווצרו פה ושם חיכוכים, וכמובן, שעל זה צריך כל אדם לעבוד על עצמו באופן פרטי, אבל ודאי שמבחינת הכלל אפשר לראות זאת באופן חיובי וכנ"ל.]

והשווה גם לכאו ודו"ק,
viewtopic.php?f=7&t=13772

כשהמחלוקת כולל השמצות שקריות ואלימות וכדומה, א"א לראות זאת באופן חיובי כלל!

דבריך נאמרו ללא מחשבה.
בוודאי שלאחר שיש מחלוקת הדברים מתגלגלים ללא מחשבה ומדרדרים לפסים אלימים ומגונים. בדיוק כמו גפרור מוצת. כשזה מתחיל להתגלגל א"א לעצור אותו.
בקיצור, רק הסברתי על מקור המחלוקת שנובעת יותר מאיחוד מאשר פירוד, לא דנתי לכף זכות את התפתחות המחלוקות.

עיין בכלי יקר לפרשת שמיני ותרווה נחת

מחולת המחנים כתב:וכבר המליצו על כך מהנאמר בתפילת ערבית בליל שבת "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", שירושלים זקוקה לברכה מיוחדת לשלום...

ומענין לענין:
ידוע דבר צחות בשם הרה"ק משינאווע זי"ע, על מה שהמנהג בקדיש דרבנן לומר ברחמיו משא"כ בשאר הקדישים, שבמקום שישנם 'רבנן', צריכים לרחמים שיהיה שלום

שפה ברורה כתב:

מחולת המחנים כתב:וכבר המליצו על כך מהנאמר בתפילת ערבית בליל שבת "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", שירושלים זקוקה לברכה מיוחדת לשלום...

ומענין לענין:
ידוע דבר צחות בשם הרה"ק משינאווע זי"ע, על מה שהמנהג בקדיש דרבנן לומר ברחמיו משא"כ בשאר הקדישים, שבמקום שישנם 'רבנן', צריכים לרחמים שיהיה שלום

ועוד דבר צחות קצת חריף שקצת קשה לומר אותו, ולכן איני אלא מלנקק...
http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.ph ... 53#p483553

גם לי היה קצת קשה להגיד את זה, אפילו גוגל טרנסלייט סירב לתרגם...

יש משפט מפתיע במכתב הגרי"א מקובנא להר"ש מוהילבר בסוף כרך תשובותיו שהו"ל מכון י-ם ובה מתאר מכתב שקיבל מירושלים מכולל הפרושים ובד"צ דשם (אודות פרשת היתר המכירה) ולא היה מוכן לענות להם מכיון שבאו בה "כדרכם בריב וקטטות". משפט כזה צפוי מיריבם של הישוב הישן לרבות המתחדשים למיניהם אבל לא פללתי לראות משפט כזה יוצא מפורש מפי גדול הדור ההוא.

ז"ל הנצי"ב בפי' לשיר השירים 'רינה של תורה' -
כל זה בארנו ענין השחרות שהיינו נראים בעיני בנות ירושלים בבית ראשון ביצרא דע"ז. וכמו כן בבית שני שנחרב מפני שנאת חנם שגבר כ"כ בישראל עד שהגיעו לידי שפיכות דמים ביותר, מה שלא היתה שנאה כזו בשום אומה ולשון, וגם לא הגיע תכלית שנאה לידי שפיכות דמים כל כך, ובזה אנו מתראים לנבזים ושפלים לפני בנות ירושלים המה אוה"ע, וגם עד היום שנאת חנם מרקדת הרבה בינינו, ואלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו כו', מה שאין כן באוה"ע. אבל היא הסיבה שגרם לזה, נאותם ומעלות נפשם, והמשל הוא כאהלי קדר. דעיקר השנאה בין אדם לחברו, הוא ההשתנות מדור לדור, דמי שהיה חשוב בדורו והכל נשמעים אליו, בא דור אחד ומהפכו ע"פ כחות הנפש שמיסוד אש ורוח שנחלפו בדור הזה מהדור הקודם, מש"ה מתרבה הקנאה והשנאה, מה שאין כן באוה"ע לא הי' ההתחלפות מצוי כ"כ, וכנפש האב כך נפש הבן במצב אחד היו עומדים ע"פ רוב, והוא מחמת שאחרים שנפשם המה מיסוד העפר דאין משתנה אינם משתנים ממצב כי אם לעתים רחוקות, אבל ישראל מתחלף בכל שעה מגבוה לנמוך ולהיפך, וע"ז המשיל כאהלי קדר, דמי שדר בבית אינו משנה תכונת דירתו, אלא לעתים רחוקות, משא"כ מי שדר באהלים, נוטה יריעת האוהל בכל שעה בתכונה אחרת, וזה אינו חסרון באדם שדר באהלים, שהרי באמת יש עתים שראוי לשנות צורת הדירה, אבל מי שדר בבית נוח לפניו לסבול ולא לסתור ביתו, משא"כ השכוני באהלים. וטעם השני על מה שאנו מגיעים משנאת חנם לעון היותר חמור הוא שפיכות דמים, הוא, כיריעות שלמה, אוה"ע שאינם מוזהרים על שנאה, אינם מיטנפים גם אם שונאים זא"ז. משא"כ ישראל הוא מוזהר על ואהבת לרעך, ולא תשנא את אחיך ועוד הרבה, וכיון שעובר ע"ז הוא מתטנף ומסיח דעת משמירת נפשו שלא תבא לידי עון היותר חמור, עד שמגיע גם לשפיכת דמים, או לידי עלילת שוא וכדומה, והיינו מפני שהנני כיריעות שלמה שמתטנף מהר, ועד הכיבוס הולכת ומתטנפת ביותר. אבל מכ"מ המשכיל מבין כמה יקרה היא יריעה זו, ואחר שתתכבס תחזור ללבנינותה ונאותה, וכך איש ישראל אחר שישוב ויטהר נפשו, יעמוד על יקרו ונאותו יותר מבנות ירושלים:

אשמח לדעת מי דיבר בזה
כד' שמלבד ריה"ל גם הרמב"ן או המהר"ל דיבר בזה.

אכן, מרנא המהר"ל

האם זה ברור שכן הוא המציאות?

עיי' רש"י שבת קלט, א ד"ה הלכה ברורה; הקדמת ערוה"ש לחו"מ, "ואדרבא, זאת היא תפארת תורתנו הקדושה והטהורה... כשהקולות משונים זה מזה"; דרך חיים למהר"ל עמ' רנז-רס; של"ה תולדות אדם, בית ישראל (תליתאה), רכב; של"ה תולדות אדם, בית חכמה (תליתאה), רפד, רפו; מאור עינים, פרשת ויצא, ד"ה ובזה יובן; שיחת מלאכי השרת, ג; דובר צדק, עמ' יב, קפב, קפד; ועוד אצל רבי צדוק הרבה; מאידך עיין הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש, על טעם המחלוקות; דרשות הר"ן, הדרוש השביעי; ועוד ועוד.

לא מזמן ראיתי רעיון נפלא שהאיר אצלי את העובדה שאפשר להסתכל כמעט על כל דבר גם במבט טוב וחיובי.

המדובר הוא בנושא המחלוקות המרובות בעם ישראל, שלכאורה הוא אחד הדברים הקשים ביותר והמגונים ביותר בעם ישראל, וגם אויבינו ושונאינו הקניטו אותנו על כך כל השנים.
הפלא הוא שכל הקדוש מחברו חרב מחברו, והיינו כמה שבדרך כלל כמה שיהודי יותר אדוק (במובן הטוב של המילה) בשמירת תורה ומצוות, הוא יותר עלול למחלוקות, ויותר מכך ניכרת תופעה זו בציבור, שכל שהציבור יותר חרדי הריהו יותר מועד למחלוקות ל"ע.
ולכאורה, הלוא על שנאת חינם חרב הבית, ומגיל קטן אנו לומדים ומשננים גודל עוון לשון הרע, שנאה ומחלוקת, ואיך יתכן שדווקא הקשורים בקשר יותר אמיץ בתורה ומצוות הם אלה שמזניחים חלק זה. והרי זה כתעודת עניות נוראית. דבר זה בולט בפרט בהשוואה לציבור דתי קליל ששם הקשר בין אדם לחברו יותר חזק, הסובלנות והסבלנות הרבה יותר מצויה וכו'.
כך היה המבט שלי כל השנים.

רק לאחרונה נתעוררתי באיזה מקום [אולי היה זה ממעשה שקראתי במרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שסיפר שבצעירותו היה באיזה בית כנסת ורבו שם מריבה עצומה האם אומרים אב הרחמים בשבת ראש חודש אב או לא, ומאד צרם לו על כך שרבים בבית כנסת וכל זה מחמת איזה מנהג, וכעבור חמשים שנה נזדמן שוב לאותו בית כנסת באותה שבת והחזן דילג על אב הרחמים, ומישהו קרא לו שיאמר, אז הוא אמר, ואין קול ואין קשב אין פרץ ואין צווחה. ואמר הגרש"ז: יותר צרם וכאב לי האחרון מן הראשון...] שניתן להסתכל על הכל בצורה הפוכה - הסיבה שהיותר חרדים הם גם יותר בעלי מחלוקת היא דווקא בגלל שהם יותר חרדים לכבוד הבורא, יותר אכפת להם מכבוד התורה והמצוות, ולכן הם נזעקים ונלחמים בכל כוחם במי שסוטה מהדרך כפי שהם רואים זאת. וכמה שאוהבים יותר את הבורא יתברך כועסים על מי שפוגע בו כביכול.
מה שאצל הציבור היותר "קל" רואים יותר סובלנות, לא נכנסים ל"קישקע" של השני וכו', זה דווקא מפאת הליברליות היתרה וחסרון של אמונה בצדקת הדרך שלהם. 'זאת האמת שלי וזאת האמת שלך' וכדו'.

איני בא לקטרג ח"ו על מי שאינו נוהג בקנאות ומי ששומר של שלום ומתרחק ממחלוקות. אדרבה, כך ראוי וכך ישר וכך רצוי. אני בא רק לומר שניתן להסתכל על הציבור שיש בו הרבה מחלוקות בעין אחרת. [ובעצם כבר כתבו את עיקרי הדברים לעיל, אך אני מנסה לחדדם].

אחרי כל זאת אזכיר את הקדמתו הנפלאה של הנצי"ב להעמק דבר, שמסביר למה נקראו האבות ישרים וספר בראשית ספר הישר, בדברים הקשורים מאד לימים אלו (ימי בין המצרים ובכלל...), ומבאר שעיקר חורבן בית המקדש השני נבע מכך שאבדו את הישרות. וכותב שם שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך את כל מי שנהג אחרת מהם חשדו שהוא צדוקי ואפיקורס, עד שהגיעו לשפיכות דמים ממש. וההפך מזאת רואים אצל האבות הקדושים, שאפילו מי שהיה בתכלית הריחוק מדרכם, רצו בטובתו ופעלו לזכותו. כמו אברהם שהתפלל על אנשי סדום למרות ששנא תכלית השנאה את דרכם, וכו'. ראו שם ותרוו נחת.

כמובן, זו מעבודות קשות שבמקדש - אך היא היא העבודה הנדרשת מאתנו - מצד אחד לייקר בכל כוחנו את עבודת ה' וחרדה לקיום מצוותיו בשלמות, אכפתיות אמתית לכבוד שמים ודאגה שכל ישראל יקיימו ערבותם. ומצד שני לא לתת לזה לפגוע ביחס לשני גם אם הוא לא מקיים את אותם הדברים כמוני בכזו דבקות, ואפילו אם נראה לי שדרכו סוטה לגמרי מרצונו של הבורא יתברך ומי יודע אם לא תפגע דרך זו בכרם ישראל ח"ו.
איך מבצעים עבודה זאת? קונים את מידת הישרות שעליה מדבר הנצי"ב, שמלמדת את האדם איך לשים כל דבר בפרופורציה הנכונה, ואיך לתת משקל נכון לכל דבר.

[אסיים לקינוח בסיפור נאה אודות הג"ר יעקב קמנצקי זצ"ל שהיה ידוע באנושיות שלו, בערליכקייט ובמענשקייט, לצד כל דקדוקו וגדלותו העצומה בתורה ובמצוות, כפי שמתואר בספר הנפלא על אודותיו "רבי יעקב".
ללווייתו של רבי יעקב הצטרפו כמה נזירות נוצריות עם כל הלבוש שלהן. לתמיהת אחד התלמידים מה להן ולנפטר הדגול, ענו הנזירות שבדרך כלל כל פעם שעובר יהודי ברחוב ורואה אותן הולכות על המדרכה הריהו עובר לצד השני של הכביש. אולם כשרבי יעקב היה רואה אותן (היה להן מנזר סמוך לדרכו לישיבה או סמוך לביתו) היה ניגש אליהן ומאחל להן יום טוב בלבביות ובחמימות. ואידך זיל גמור].