זה לשון רבינו המאירי כתובות קיא,א בד"ה כשם, וז"ל: וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויים שם דינו כארץ ישראל, וכמו שאמרו כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל, שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חוצה לארץ אין חכמה ויראת חטא מצויים בה לישראל לרוב הצרות ועול הגלויות שסובלים שם, אלא א"כ ע"י עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות וההתיאש מהם לעבודת ה' לשרידים אשר ה' קורא, וסתם א"י חכמה ויראת חטא מצוייין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה, עיי"ש.
והדברים מחודשים מאוד, האם נמצא לו חבר לזה?