"זצוק"ל" על הרב חנ"א בחיי חיותו?

[לעת מצוא]

ראיתי דבר מוזר מאד

בספר ויקן יוסף לרבי יוסף בורגיל מתוניס, נדפס ליוורנו שנת תרי"ב, ישנה הסכמה מרבי יצחק אבולעפיא, בנו של הרב חנ"א (הראשל"צ רבי חיים נסים אבולעפיא ע"ה) שהיה שד"ר באיזור באותה שעה.

(ועי' צפונות תשנ"ד גליון י"ט עמ' צה שדנו בזהותו של רבי יצחק הנ"ל).

על כל פנים הא תימה רבתי, הלא הראשל"צ הרב חנ"א נפטר בתאריך כ"ח שבט תרכ"א (עי' יהודי המזרח ח"ב עמ' 7)

ואיך בשנת תרי"ב כותב עליו בנו זצוק"ל ???

אודה למי שיוכל להאיר את עיני בזה.

[לא ידען]

רש"י בפרשת נח. נח איש צדיק, כיוון שהזכירו ברכו. שנא' זכר צדיק לברכה.
וגם כאן היה לתמוה אותה שאלה, והלא היה זה מאות שנים קודם פטירתו?
אלא שכמובן זכר צדיק לברכה, במקורו על כל צדיק, גם בחיי חיותו.

ואולי שם במשפ', נהגו כפשטות הכתוב.

[הכהן]

זה הנוסח בשנתרי"ב? אולי זו מהדורה מאחרת יותר שתוקנה לפי ההווה?

[מאיר סובל]

עיין במהרש"א בפ"ק דקידושין על הגמ' מכבדו בחייו ומכבדו במותו.
יתכן שהיו קהילות שקיימו זאת הלכה למעשה,
אף שמבדינותינו לא שמענו.

[לייטנר]

הספרדים נהגו לברך ז"ל וכד' גם בחייהם.
עיין מלכי בקודש ו' (עמ' 48 ובסביבותיו) במכתביו לבעל תו"ת בנושא.

[לעת מצוא]

למי שמתמצא קצת בתורת חכמי הספרדים של אותה תקופה, לא ימצא בספריהם ז"ל על אדם בחיים, אלא רק נר"ו או יצ"ו.

על כל פנים אני לא נתקלתי.

גם במקור שהבאת ממלכי בקדש הוא מציין שכך מנהג התימנים היושבים בירושלים.

בקיצור, תאורתית - זה יתכן, ריאלית - לא כל כך נראה לי.

(עי' בספר פיתוחי חותם לרבי יעקב אבוחצירא, הקדמת תלמידו רבי שלמה חיון שנכתבה בחיי רבי יעקב (כי התלמיד נפטר לפני רבו), נכתב שם "אכתוב מקצת שבחי מורי ורבי נר"ו המחבר זיע"א", אולם שם אפשר שהוא תוספת המעתיקים בזמן הדפסת הספר בשנת תרמ"ה, ה' שנים אחר פטירת רבי יעקב)

[מאירי]

הספרדים נהגו לברך ז"ל וכד' גם בחייהם.
עיין מלכי בקודש ו' (עמ' 48 ובסביבותיו) במכתביו לבעל תו"ת בנושא.

זה א"ש לשיטתם דקורין שם הנולדים ע"ש הסב בחיי חיותו.

[מתעמק]

צפונות יט אינו תח"י, ולא אדע מה דנו שם בזהותו של רבי יצחק
אך מאחר שהוזכרו דביר בעל 'יהודי המזרח', יש לראות שם בערכו של רבי יצחק בהרב חנ"א, שנראה שיש שם עירוב ובלבול בין דוד לאחיין. הרי בעל פני יצחק היה נכדו של הרב חנו, בן בנו משה, ואיך זה קורהו בנו של הרב חנ"א. אינני בקי במשפחות, ולא אדע פשר דבר.
השערה שעלתה בלבי, שהרב רבי יצחק, כפי הנראה בספריו האחרונים, מעלים שם אביו, וכוללו בהדי שמו, ושמעתי שזה בשביל מאורעות דמשק וד"ל (ועל כגון דא נאמר אל תדון את חבירך וכו', ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר).
אם כנים הדברים, יתכן שבמקומות אחדים שעבר עליהם בשליחותו, לא הזכיר אלא את סבו ולא את אביו כלל, עד שיש שטעו וחשבוהו כבן הרב חנ"א זצ"ל.
אך עומד לנגדנו כתב השליחות שנזכר ב'יהודי המזרח' הנ"ל, משנת תקצ"ז, כאשר ריב"מ אבולעפיה היה עדיין בילדותו. אך מאחר שבעל 'יהודי המזרח' עצמו לא ראהו, ורק מפי השמועה סומך עליו, יתכן שיש כאן טעות בתאריך וכדומה.
אם נכונה השערה זו, נמשיך לעיין בעמוד ההסכמה הנזכרת, ונבחין שיש שם טעות דמוכח, לפני הסכמת רבי יצחק יש כותרת הקדמת בן אחיו של הרב המחבר זלה"ה, כשבפועל הקדמה זו נדפסה תיכף אחר הסכמה הנ"ל. לאור זאת יתכן שהוספת "בריה דרבנא וכו'" אינה מלשון ר"י אבולעפיא, רק הוספת המעתיק ומדפיס (שטעה להחשיב את סבו כאביו), ומחמת הטעות שנשתרבב לפני זה בכותרת, הוסיף המדפיס תואר זצוק"ל גם אחר שמו של רב חנ"א.
כמובן כל זה השערה הבנויה על גבי השערות, ואם יפול היסוד יפול הבנין.

ועל דבר ההשערות שקדמוני. דברי רש"י עה"ת פרשת נח אינם ענין לכאן כלל, חדא, כי הרי התורה ניתנה אחר מיתת נח, ואין נפקא מינה אם בסיפור זה מדברת התורה על נח בחיים חיותו, סוף סוף הוא כבר אינו בחיים ומוזכר בלשון עבר (הא למה זה דומה, כאומר שבספר תולדות חייו של גאון וצדיק שכבר שחל"ח, יהי' מוזר להזכיר תואר זצ"ל בהפרקים המדברים מפעולותיו בהיותו בחיים), וראי' לזה ממהרש"א עצמו שהזכיר הרב סובל, שהביא ראי' רק מאברהם ולא מנח, והטעם פשוט כי באברהם נכתב בלשון הוה כלומר שהקב"ה בחייו הזכירו וברכו. ועוד, כי אין נ"מ אם דין ד"זכר צדיק לברכה" נוהג בחיים או לאו, מדובר בתואר "זכר צדיק לברכה", שנהגו בה בפועל כברכת המתים ולא כברכת החיים.
אין מהדורה אחרת לבד הא דתרי"ב. גם צורת האותיות מוכיח עליה.
גם הירשנזון לא כתב שזה מנהג הספרדים, אלא שזה מנהג התימנים, כך שזה לא מעלה ולא מוריד לעניננו.
ואיידי דאתי לידן, המשך דברי הירשנזון שהתואר זצ"ל אינה אלא מכח התפשטות החסידות (בליצנותו), דברי הבל הם, כדרכו ב'קודש'. תואר זצ"ל נמצא גם בספרים משנות הרי"ש והשי"ן (ואפילו תואר זצוק"ל, ראה לדוגמא בשער ספר צפנת פענח למהרי"ט), אם כי לא נפוצה כמו בימינו.
בעניי לא ידעתי שום קשר בין נתינת שם אחר אדם חי לתואר זצ"ל, וכאמור אין מנהג ספרדים כזה, רק תימנים, הגם שהספרדים נותנים שם אחר אדם חי (ומי יודע יחכימני בסיבה שהאשכנזים לא נוהגים כן)

[איש_ספר]

הגה"צ מתעמק

הרב פני יצחק ודאי היה נכד הרב חנ"א אך מנין שלא היה לרב חנ"א בן בשם יצחק?

עלילת הדם בדמשק היתה בשנת ת"ר, פני יצחק י"ל בתרל"א ושם מזכיר רבי יצחק אביו ר' משה בתארים גדולים, כי אחרי שובו וכו', ואמנם בספרים שאח"כ כבר לא נזכר שמו, אבל אחרי שנזכר בכרך ראשון, בטלה ההשערה, וגם בחלקים שאח"כ מסיק בשמו וחותם עצמו: יצחק משה.

[מתעמק]

מראש לא בסתר דיברתי, שאינני יודע דבר וחצי דבר, רק מהבלבול שיש ב'יהודי המזרח', שמזכיר את בעל פני יצחק כר' יצחק בן הרב נח"א, יצא לי השערה שאכן אחד הם אלא במקומות אחדים מוזכר כבנו. אבל לאשר הכל בנוי על השערה שבעל 'יהודי המזרח' דקדק בשמועותיו, ויתכן שלא מיני' ולא מקצתי'.

עלילת הדם בדמשק היתה בשנת ת"ר, פני יצחק י"ל בתרל"א ושם מזכיר רבי יצחק אביו ר' משה בתארים גדולים, כי אחרי שובו וכו', ואמנם בספרים שאח"כ כבר לא נזכר שמו, אבל אחרי שנזכר בכרך ראשון, בטלה ההשערה, וגם בחלקים שאח"כ מסיק בשמו וחותם עצמו: יצחק משה.

שהרב רבי יצחק, כפי הנראה בספריו האחרונים, מעלים שם אביו, וכוללו בהדי שמו

כפי שיראה מעכ"ת, דייקתי ושניתי בקצרה כל הנ"ל. ובעיני התמיהה על איזכור שכזה בספריו האחרונים במקומה עומדת

[איש_ספר]

יכול להיות שיש כאן תמיהה, אבל התירוץ שהצעת לא מתקבל, כי מה ידע בחלקים המאוחרים שלא ידע בחלק הראשון?

[מתעמק]

לענ"ד משם ראיה. תוארים המופלגים שבחלק ראשון, שנפחתו ברובם בחלק השני, והבלעת שם אביו מחלק השלישי ואילך מורים לכאורה שלכה"פ רבים מבני הדור לא ראו יפה את התוארים שכתב על אביו, והתגובות הבלתי חיובית שחזרו אל המחבר - אף אם לא מוצדקות, גרמו לו להפחית התוארים בחלקו השני, ומשראה שגם זה לא שוה להו לאינשי, ומאידך לא רצה להדפיס ספר בלי שם אביו משום כבוד אב, והזכרה בלי תואר הראוי לשמו ג"כ לא ראה כפתרון מכובד, לזאת עקף את הבעיה על ידי הזכרת שם אביו כלול בתוך שמו.

ושוב לענין מנהג האשכנזים לא לקרות שם אחר אדם חי. מה טעם למנהג זה? בשלמא במי שיש לאביו שם פלאי, הרי לא יוכל לקרות להבן הנקרא על שם אביו בשמו אף שלא בפני האב (מעניין אף הספרדים נוהגים בכה"ג), אבל בלא"ה לא אדע בעניי טעם לזה.
מענין לענין באותה ענין, זכורני שב'הראשון לשושלת בריסק' מספר שהבית הלוי היה קורא להגרי"ז בילדותו "טאטאלע". כנראה הטעם (אינני זוכר אם גם זה כתוב שם, או זה מהרהורי לבי בעת קריאת הספר הנ"ל) משום שהיה נקרא על שם אביו הרב יצחק זאב, וכדי שלא לבטא שם אביו, אמר טאטעלע, באידיש פירושו משהו כמו אב קטן. אלא שצ"ע ששם יצחק זאב אינו שם פלאי. ויתכן שחשש להבית הלוי דמי שיש לו שני שמות נחשב כאילו זה שם עצם אחד (דנו בזה הפוסקים בנידון במי שהחליפו סדר השמות בגט), וצירוף שני שמות אלו יתכן שהוי בגדר שם פלאי, וצ"ע.
ובשו"ת חקל יצחק סימן ס"ב הזכיר עובדא שהדברי חיים מצאנז קרא לאחד מנכדיו כשם חותנו (בזיוו"ש) שהי' עדיין בחיים, ואמר שחכמי הספרדים אין מקפידין (כלומר דמזה ראי' שאין קפידא בדבר).

[מאירי]

ושוב לענין מנהג האשכנזים לא לקרות שם אחר אדם חי. מה טעם למנהג זה?

אם הבנתי שאלתך, הרי מקור הדבר בס"ח סי' ת"ס: "נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום והיהודים מקפידים על כך ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו".

[פי האתון]

הרב דנדרוביץ המופלא, כתב על זה בנזר התורה י"א, מצ"ב המאמר:

זכרונו לברכה על אדם חי - קובץ נזר התורה יא.PDF

(1.83 MiB) הורד 397 פעמים

[ושא_נס]

אודות כינוי "זצ"ל" או "ז"ל" (איני זוכר בדיוק) על אדם חי, יעויין בספר לב נשבר, בתמרמרות המחבר שם דומני על הרב שמח נפש זצ"ל.

[שמואל דוד]

פרשת וירא

ואברהם היו יהיה כו׳ רש״י מדרש אגדה זכר צדיק לברכה כו׳

[מה שנכון נכון]

בהסכמה של ר' רפאל ישראל אליקים נאמר 'אתן שנת... ספרא למרי', והיינו תרכ"א. (על שנת שדרותו זו ראה כאן. אם כי לדברי יערי בשלוחי א"י עמ' 694 היה שד"ר גם בשנת תרי"ב).
כנראה צריך להדגיש בשער הספר ויקן יוסף אות האות יו'ד ד'ויקן', ושנת הדפסתו היא תרכ"ב.
וכל הדיון למותר.

האם מדברי הרב המגיה נראה שהשנה היא 'רב יוסף בורג'ל ז"ל'? וצ"ע.
---

כעת ראיתי בהקדמה לס' 'חק נתן מהדורה חדשה' בתולדות המחבר עמ' 38 שע"פ הרשום על מצבתו נפטר ר' יוסף בשנת תרי"ז. והיות והספר נד' אח"כ ע"כ כנ"ל.

[לבב]

הרב דנדרוביץ המופלא, כתב על זה בנזר התורה י"א, מצ"ב המאמר:

זכרונו לברכה על אדם חי - קובץ נזר התורה יא.PDF

עתה חזר המאמר ונדפס בספרו החדש "היו דברים מעולם".