פורום אוצר החכמה

כותב בדמע כתב:האם יש עוד מקור לכך שהדברים אכן יצאו מפיו, לבד משילת?

ולעצם העניין, הידוע מהי התיחסות שאר חכמי התורה בעניין האבולוציה?

אויצרניק כתב:הוכחה לכך שהדברים אכן יצאו מפיו תוכל למצוא מיחסם של גדולי ישראל אליו בערוב ימיו (או נכון יותר החל משנים ספורות אחר פטירת אשתו, שאז כידוע החלה אצלו הנטיה לגישה זו וכו'). רג"נ לא נזכר ולא נספר כאחד מגדולי תלמידיו ומקבלי תורתו של מרן החזו"א זצוק"ל, אף שודאי היה כזה, והטעם פשוט.
לגודל האבסורד (אם לא נקבל את הטעם הנ"ל) עי' ביומני טאלנא התיאור על שני ת"ח שנכנסו לביהכנ"ס, עבור הא' קמו מפני שהוא "בן של" והשני לא ידעו מיהו; והכותב מציין זאת הפליאה עצומה - הנה הת"ח השני הי' רג"נ, והראשון - כבוד אלקים הסתר דבר.

[

אויצרניק כתב: האם זהו ר"ד לוי המשמש כר"מ בפוניבז' ובישיבת רח"ע? ומדוע יצאו חידושי ע"י ישיבת מיר?

כותב בדמע כתב:האם יש עוד מקור לכך שהדברים אכן יצאו מפיו, לבד משילת?

אויצרניק כתב:נוטר הכרמים, מיהו א"כ ר' דוד חתנו של הרג"נ? הנושא הוא במשרה תורנית כלשהי? בעולם החרדי?
כותב בדמע, "דברים מוזרים" קיימים גם בספרי ר' ראובן מרגליות (עי' למשל ביאורו המחודש בגדר שם חלב בתורה) ועוד.

הנ"ל חוקר לא תלמיד חכם ופוסק הלכות, וכמובן שאין הכי נמי אף אחד לא רואה אותו כסמכות

הרג"נ אינו הראשון לכתוב דברים מחודשים, ומה שמייחד אותו היא העובדה שהרבה מסברותיו לוקות בביקורת המקרא סתם הכללה חסרת בסיס או באי-קבלה של פירושי חז"ל לתורה (כמו למשל טענתו שהמבול הי' רק באזור הסהר הפורה)כ"כ גם רד"צ הופמן בפירושו לתורה.

קומי_אורי כתב:ולכן יש הבדל גדול כאשר מחבר ויהיה ת"ח וחוקר מקורי וכו' מעלה רעיונות שנראים מוזרים, אזי או שכן או שלא ושיהיה לו לבריאות.
אך כשמישהו שהוא ראש כולל חזו"א והרח"ק שולח אליו שאלות בהלכה מכיון שידע שהחזו"א סמך עליו ונקרא אחד מתלמידי החזו"א, מעלה רעיונות שנראים מוזרים, זה מכניס את הקורא לקונפליקט כיון שהכותב מוחזק לכאורה לבעל סמכות

כותב בדמע כתב:בדברים מוזרים התכוונתי בעיקר לדברים חסרי טעם וריח.
ובעיקר, הספר נותן תחושה כאילו הוא מנסה להשיג איזו מטרה לא ברורה. ולשם הדוגמא, לוחץ לו משום מה לפרש שאין הפירוש לעולם - לעד, אלא למשך זמן ארוך.
זה נראה כאילו כל הספר כתוב על דרך ה'אפשר' ותו לא, ולאו למימרא דכך הוא הפשט האמיתי.

ישבב הסופר כתב:מה אינך יכול לקבל שהוא היה ת"ח עצום וממקבלי תורת החזו"א, אלא שיש דברים תמוהים בין הדברים שנאמרו בשמו, ושיתכן שאכן אמרם, ואין זה עק וועלט. אם הם אינם מקובלים עליך, ומנוגדים למסורה שלך, אל תקבלם. או אם זה מפריע לך, אל תקרא בהם.

ישבב הסופר כתב:למה, כי חוקר אתה יכול להתעלם ממה שאמר, ות"ח רציני לא.

לייטנר כתב:

כותב בדמע כתב:בדברים מוזרים התכוונתי בעיקר לדברים חסרי טעם וריח.
ובעיקר, הספר נותן תחושה כאילו הוא מנסה להשיג איזו מטרה לא ברורה. ולשם הדוגמא, לוחץ לו משום מה לפרש שאין הפירוש לעולם - לעד, אלא למשך זמן ארוך.
זה נראה כאילו כל הספר כתוב על דרך ה'אפשר' ותו לא, ולאו למימרא דכך הוא הפשט האמיתי.

אבוי, מי לחץ את חז"ל לומר ש'ועבדו לעולם' אינו למשך כל ימי חייו?!

כותב בדמע כתב:אבוי, מי לחץ את חז"ל לומר ש'ועבדו לעולם' אינו למשך כל ימי חייו?!

ישבב הסופר כתב:ר' כותב בדמע - אתה עוסק בגברא ולא בחפצא. זה שהרג"נ אמר דברים אלו, לא נותן לך מנוחה. ולכן אתה בא לחדש שאמר כן רק בדרך אפשר.
למה צריך לחדש שכל חייו הוא אמר דברים בדרך אפשר? אם אפשר להגיד אחרת, למה טרח לומר דברים בדרך 'אפשר' שכל כך לא קונבציונלי??
לי מסתבר יותר לומר בדרך פשוט, היו שיטות מסויימות שעל דעת הרג"נ היו כמילתא דפשיטא שאין להסתפק בהם, או כללי הגיון מסויימים שבהם שקל כל דבר, והוא יגע להתאים את התורה להגיונות אלו. ומתוך הדברים משמע שהוא הצליח, לפי דעתו. ולפי"ז מתורצת קושייתך מה היתה ההכרח שלו.
אלא שאינך רוצה לומר כן, מפני שלפי"ז יש תמיה גדולה של 'מי נדחה מפני מי'. ואכן זו תמיהה גדולה, אבל כמודמה שאי אפשר להכחיש שלדעת הרג"נ, ההגיון הוא קנה המדה היסודי.

איש_ספר כתב:

לייטנר כתב:

כותב בדמע כתב:בדברים מוזרים התכוונתי בעיקר לדברים חסרי טעם וריח.
ובעיקר, הספר נותן תחושה כאילו הוא מנסה להשיג איזו מטרה לא ברורה. ולשם הדוגמא, לוחץ לו משום מה לפרש שאין הפירוש לעולם - לעד, אלא למשך זמן ארוך.
זה נראה כאילו כל הספר כתוב על דרך ה'אפשר' ותו לא, ולאו למימרא דכך הוא הפשט האמיתי.

אבוי, מי לחץ את חז"ל לומר ש'ועבדו לעולם' אינו למשך כל ימי חייו?!

חז"ל עוקרים את הפשט בגלל המסורה, ורג"נ עוקר את המסורה בגלל הפשט (נא להציב מרכאות במקומות הנדרשים לפי הטעם: "עוקר" "מסורה" "פשט") ומה ענין זה לזה?
אי לו לרג"נ שהוא נזקק לסנגורים כאלה.

איש_ספר כתב:אני חושב שעיקר הבעיה של הפירוש זה לא ההתמודדות עם פשוטי המקראות, אלא מה שיכול להיות טמון מאחוריו. אני לא יודע בדיוק איך זה נאמר, אבל אם זה נאמר בנוסח שהמבול התרחש רק במה שמוגדר "כארצות המקרא" (הסהר הפורה?), הוי אומר שהתורה מוגדרת ח"ו כחיבור אנושי מקומי וא"צ עוד להאריך. פחות מזה ראיתי פעם למי שכתב שבתורה לא נזכר איסור אכילת אדם כי דבר זה לא היה מצוי "בארצות המקרא", וזה מריח רע מאד מאד. (כמובן שמיד ישלפו את "דיברה תורה כלשון בני אדם" אשר צדיקים וכו' ופושעים וכו')

ישבב הסופר כתב:...או כללי הגיון מסויימים שבהם שקל כל דבר, והוא יגע להתאים את התורה להגיונות אלו.

לעצם הדבר, דומה שהראשונים כבר כתבו טעמי מצוות כעין אלה לרוב. לענין אכילת אדם, הראיה"ק כתב, כמדומה, שלא נאסר בתורה לפי שהאנושות המתוקנת נמנעת מכך בלאו הכי (ויש לדון אם כוונתו אם לכן אין צורך לאסור, או שאף עדיף שלא לאסור, ולא בדקתי כעת בפנים), וזה קרוב למה שצטטת (בלי הביטוי המקפיץ "ארצות המקרא").

הגהמ כתב:(חשבתי לתומי שהנסיונות לשרוף ספרי תלמידי חכמים מובהקים המכילים דברים המנוגדים למסורות מקובלות הסתיימו באותו יום המר ונהמהר עש"ק לסדר 'דא גזירת אורייתא' לפני כשמונה מאות שנה.)

בעל תריס כתב:הציטוט שהביא איש ספר לא נשמע כך, (כיוון שאיני יודע מה המקור אני לא יכול לומר בוודאות) אלא נשמע כמי שאומר המחוקק לא אסר את זה כי מחברי ספר החוקים (בני אדם) לא חשבו על בעייה שלא היתה מצוייה אצלם, ועל זה תרעומתו.