מה דעת היראים על שד"ל?

[אפרקסתא דעניא]

בכל זאת מצינו לגדולים וטובים שהביאו ממנו בספריהם, בראשם המלבי"ם בס' הכרמל שמביא ממנו רבות בביאורי שמות נרדפים. וכן בעל הכתב והקבלה שמביא מפירושו לתורה פעמים רבות. (ובמקו"א הראה ר"א בראדט שבהקדמתו לכתב והקבלה דפו"ר הזכיר לשבח ספרי שד"ל ובהוצאות מאוחרות הושמטו הדברים). אולי אפשר להסיק מכאן שהגישה הנכונה הוא 'מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן' אלא שיש לומר מאידך גיסא שספרי המלבי"ם ושל בעל הכתב והקבלה נועדו לצבור קוראים שנטו דוקא לאידך גיסא והיה מן הצורך להביא מדברי שד"ל כדי לקרבם לתורה (ובזה יש להסיר לזות שפתים שטופלו על בעל הכתב והקבלה כאן בפורום במקו"א).

בעל הכתב והקבלה הביא גם מאבי אבות הטומאה מנדלסון, אולי הלימוד זכות שהשמעת כאן יסביר גם את זה.

וכן הביא ממנו הג"ר יצחק אייזיק הלוי בספרו דורות הראשונים, וייתכן שמאותו טעם שהוזכר כאן.

[אפרקסתא דעניא]

שמעתי מאברך חסידי, שהוא ידען [ומדקדק] גדול, הכותב טור קבוע במוסף תורני באחד העיתונים החרדיים, שהוא משתמש בספרי שד"ל תמיד, הגם שאסור לו לכתוב שמו.

רמזיך גסים כקורת בית הבד, ואפשר שאין זה לרצונו של הרב ל'.

[לייטנר]

הגה"מ, אם תבוא להכשיר את כל החכמים שציטט הכתב והקבלה, תצטרך להדחק הרבה...

קנה המידה של הכתב והקבלה את מי לצטט ואת מי לא, לא היה קנה המידה שלנו.

ומעבר לניסיונות אפולוגטיים ואנכרוניסטיים, ברור שיש להבין שהתקופה היתה שונה. הכתב והקבלה לא היה חריג בהבאת פרשנים שכיום היו נזהרים בהבאתם. הנצי"ב הזכיר את וייזל (בפירושו לספרי – העמק הנצי"ב, ירושלים התשל"ז, דף עט, עקב יג) בשם 'החכם רה"ו'.
ביחס ל'הביאור' של מנדלסון, על רקע השערתו הזהירה של ניסים אליקים (עמ' 45) שפירוש 'הביאור' של מנדלסון לא נעלם מעיני הנצי"ב, ראוי להביא כאן את העובדה המעניינת כשלעצמה: "ר' יצחק גם נתן את הסכמתו להדפסת הביאור של מנדלסון בהוצאת בן יעקב ולונזון" (ש' ביאלובלוצקי, יהדות ליטא ח"א, שם, עמ' 191).

[איש_ספר]

ועדין הכתב והקבלה חריג. ואשמח לקבל דוגמאות נוספות. מרב בעל שיעור קומה כמוהו. ואין לי שום צורך באפלוגיטקה או משהו דומה. זו היתה דרכו וזה טעמו ותל"מ.
הדוגמא של הנצי"ב היא ראיה לסתור! הרי לדעת אלקיים שכנראה אתה מקבל, הנצי"ב הכיר והשתמש בפרשנים שאת שמם לא נשא על שפתם! את וויזל הזכיר הנצי"ב פעם אחת בלבד, וגם זה לא בחיבור שיצא על ידו, אלא שיצא אחר מותו מתוך כתביו, כך שיתכן שהיה משמיט את שמו כפי שכנראה עשה לאחרים בפירושו עה"ת.

[נערי האוצר]

עיקר החשש הוא העלאת שמם של אותם חכמים מפוקפקים על השפתיים, או הטמעת רעיונותיהם בספרים?

[לייטנר]

ועדין הכתב והקבלה חריג. ואשמח לקבל דוגמאות נוספות. מרב בעל שיעור קומה כמוהו. ואין לי שום צורך באפלוגיטקה או משהו דומה. זו היתה דרכו וזה טעמו ותל"מ.
הדוגמא של הנצי"ב היא ראיה לסתור! הרי לדעת אלקיים שכנראה אתה מקבל, הנצי"ב הכיר והשתמש בפרשנים שאת שמם לא נשא על שפתם! את וויזל הזכיר הנצי"ב פעם אחת בלבד, וגם זה לא בחיבור שיצא על ידו, אלא שיצא אחר מותו מתוך כתביו, כך שיתכן שהיה משמיט את שמו כפי שכנראה עשה לאחרים בפירושו עה"ת.

באופן אישי לא הייתי שמח לקבל דוגמאות נוספות לרב בעל שיעור קומה כמוהו וכו'. די לנו במה שיש. אעפ"כ, ב"ה שהכתב והקבלה נתקבל בתפוצות ישראל בטרם שומרי פך השמן הטהור של היהדות נולדו. כלומר, לו לא היה נדפס הכתב והקבלה לפני כמאתים שנה, ומישהו בימינו היה מנסה להדפיס פירוש זה, הוא היה משמיט חלקים מהפירוש ולחילופין הספר לא היה מתקבל, ואולי אף היה נחשד המו"ל בשרבוב דעות שאינן מקובלות לתוך פירושו של הרב מקלנבורג.

לגבי העמק דבר, אינני מקבל את דעת אליקים בנושא זה, כי לא ראיתי בדבריו מוצקות. כמובן גם אם נמצא פירוש של הנצי"ב שמופיע ב'הביאור' ללא ציון שמו (או למצער 'שמעתי'), קשה יהיה לומר שהנצי"ב ראה את 'הביאור', אלא אם כן הדבר יוכח באופן עקבי ושיטתי. אמנם בהעמ"ד בראשית (ל יד, לז כד) מופיעים שני פירושים שקיימים גם ב'הביאור', אך עדיין אין בכך הוכחה שהנצי"ב אכן נחשף ל'הביאור'.

כלל לא ברור לי שהנצי"ב הקפיד להשמיט שמות פרשנים בפירושו עה"ת. להפך, נראה שהוא אפילו עשה מאמצים לזהות פירושים ששמע ולהקפיד להביא דבר בשם אומרו. מה שברור שהנצי"ב לא נמנע מלהביא את פירוש הכתב והקבלה, למרות שידע שפירושו מבוסס על פירושי וייזל.
לפיכך, ההנחה שהיה משמיט שמות פרשנים מפירושו לספרי קטנה ביותר.

[איש_ספר]

כאן כתב "מי שכתב" שהנצי"ב הושפע מהכתב והקבלה ואעפ"כ לא הזכיר את שמו אלא רק פעם אחת. כלומר, הוא לא ממש התאמץ להזכיר את מקורותיו כפי שכתבת עכשיו כאן.
ועוד משהו קטן, אני מנסה להבין את הלעג הטמון ב"שומרי פך השמן הטהור עוד לא נולדו", ובמוחי עולות כמה אפשרויות: לדעתך השמן כלל אינו טהור, או אולי אינו טעון שמירה, ואולי לדעתך הפח נשבר והרצועה הותרה, ובכן ידידי, צפחת השמן הטהור לא תחסר, ושומריו זקנם לבן וצח, וכל עוד ישנם טיפוסים המפרסמים מאמרים בסגנון "קאסוטו בעצם למה לא", ימשיכו הם לעמוד על משמרתם להעלות שמן טהור במנורה הטהורה.

[חקר]

כאן כתב "מי שכתב" שהנצי"ב הושפע מהכתב והקבלה ואעפ"כ לא הזכיר את שמו אלא רק פעם אחת. כלומר, הוא לא ממש התאמץ להזכיר את מקורותיו כפי שכתבת עכשיו כאן.
ועוד משהו קטן, אני מנסה להבין את הלעג הטמון ב"שומרי פך השמן הטהור עוד לא נולדו", ובמוחי עולות כמה אפשרויות: לדעתך השמן כלל אינו טהור, או אולי אינו טעון שמירה, ואולי לדעתך הפח נשבר והרצועה הותרה, ובכן ידידי, צפחת השמן הטהור לא תחסר, ושומריו זקנם לבן וצח, וכל עוד ישנם טיפוסים המפרסמים מאמרים בסגנון "קאסוטו בעצם למה לא", ימשיכו הם לעמוד על משמרתם להעלות שמן טהור במנורה הטהורה.

שימד"נ, ממש עונג ער"ש.

[לייטנר]

כאן כתב "מי שכתב" שהנצי"ב הושפע מהכתב והקבלה ואעפ"כ לא הזכיר את שמו אלא רק פעם אחת. כלומר, הוא לא ממש התאמץ להזכיר את מקורותיו כפי שכתבת עכשיו כאן.

ביטויים כמו 'שמעתי' או ראיתי' אינם מוסיפים דבר ללומד, אעפ"כ היה חשוב לנצי"ב להזכיר שחידוש זה או אחר לא ממנו הוא.
לגבי השפעות, קשה להוכיח. מה שכן, כפי שכתבת עצם אזכורו של הכתב והקבלה מראה שלנצי"ב לא היתה בעיה להזכירו. אם יוכח במקומות אחרים שהנצי"ב השתמש ממש בחידושי הכתב והקבלה ולא הזכירו (וכמובן שעוד יותר מכך, אם יוכח שהשתמש ב'הביאור' וכו'), אפשר יהיה לפתוח את הדיון מחדש.

ועוד משהו קטן, אני מנסה להבין את הלעג הטמון ב"שומרי פך השמן הטהור עוד לא נולדו", ובמוחי עולות כמה אפשרויות: לדעתך השמן כלל אינו טהור, או אולי אינו טעון שמירה, ואולי לדעתך הפח נשבר והרצועה הותרה, ובכן ידידי, צפחת השמן הטהור לא תחסר, ושומריו זקנם לבן וצח, וכל עוד ישנם טיפוסים המפרסמים מאמרים בסגנון "קאסוטו בעצם למה לא", ימשיכו הם לעמוד על משמרתם להעלות שמן טהור במנורה הטהורה.

כמה אירוני. הרי שומרי פך השמן הטהור הנ"ל לא זכו להשמיד את ספר 'הכתב והקבלה', את פירוש ראב"ע לתורה וכו', מה שברור שהיו עושים לא נולדו בזמן הנכון. כיון שכך, ברוך המוסר עולמו לשומרים נאמנים.

[איש_ספר]

ועוד משהו קטן, אני מנסה להבין את הלעג הטמון ב"שומרי פך השמן הטהור עוד לא נולדו", ובמוחי עולות כמה אפשרויות: לדעתך השמן כלל אינו טהור, או אולי אינו טעון שמירה, ואולי לדעתך הפח נשבר והרצועה הותרה, ובכן ידידי, צפחת השמן הטהור לא תחסר, ושומריו זקנם לבן וצח, וכל עוד ישנם טיפוסים המפרסמים מאמרים בסגנון "קאסוטו בעצם למה לא", ימשיכו הם לעמוד על משמרתם להעלות שמן טהור במנורה הטהורה.

כמה אירוני. הרי שומרי פך השמן הטהור הנ"ל לא זכו להשמיד את ספר 'הכתב והקבלה', את פירוש ראב"ע לתורה וכו', מה שברור שהיו עושים לא נולדו בזמן הנכון. כיון שכך, ברוך המוסר עולמו לשומרים נאמנים.

כמה טפשי. יש לי בשבילך חידוש: הראב"ע והכתב והקבלה, שניהם נכללים אצל שלומי אמוני ישראל, כשומרי פך השמן הטהור.
ואם יש מי שמבין מה אתה רוצה בכל הדו שיח הזה, חוץ מלנרגן ולמרמר, כאמנון שפירא בזקנותו, שיקום.

שבת היא מלזעוק.

[לייטנר]

ועוד משהו קטן, אני מנסה להבין את הלעג הטמון ב"שומרי פך השמן הטהור עוד לא נולדו", ובמוחי עולות כמה אפשרויות: לדעתך השמן כלל אינו טהור, או אולי אינו טעון שמירה, ואולי לדעתך הפח נשבר והרצועה הותרה, ובכן ידידי, צפחת השמן הטהור לא תחסר, ושומריו זקנם לבן וצח, וכל עוד ישנם טיפוסים המפרסמים מאמרים בסגנון "קאסוטו בעצם למה לא", ימשיכו הם לעמוד על משמרתם להעלות שמן טהור במנורה הטהורה.

כמה אירוני. הרי שומרי פך השמן הטהור הנ"ל לא זכו להשמיד את ספר 'הכתב והקבלה', את פירוש ראב"ע לתורה וכו', מה שברור שהיו עושים לא נולדו בזמן הנכון. כיון שכך, ברוך המוסר עולמו לשומרים נאמנים.

כמה טפשי. יש לי בשבילך חידוש: הראב"ע והכתב והקבלה, שניהם נכללים אצל שלומי אמוני ישראל, כשומרי פך השמן הטהור.

ברור, וב"ה וכאן האירוניה.

[איש_ספר]

וכדי שחלילה אחיזת עינים של המתעתע לא תצלח, הנני להבהיר שלא עלתה על דעתי לבקר את הכתב והקבלה, כי לא טרוף דעת אני תלי"ת.
כל שכתבתי הוא שמכיון ששיטתו ודרכו של הכהו"ק להביא פרשנות מחכמים שונים ומגוונים בשם אמרם, שחלקם לפחות אופיים ידוע, לכך לא ניתן להשתמש באזכורם על ידו, כמדד לכשרותם.
ועל עיקר שיטתו וסגנונו של הכתב והקבלה, מה לזבוב קצוץ כנפיים וכו'.

[מחולת המחנים]

ועדין הכתב והקבלה חריג. ואשמח לקבל דוגמאות נוספות. מרב בעל שיעור קומה כמוהו. ואין לי שום צורך באפלוגיטקה או משהו דומה. זו היתה דרכו וזה טעמו ותל"מ.
הדוגמא של הנצי"ב היא ראיה לסתור! הרי לדעת אלקיים שכנראה אתה מקבל, הנצי"ב הכיר והשתמש בפרשנים שאת שמם לא נשא על שפתם! את וויזל הזכיר הנצי"ב פעם אחת בלבד, וגם זה לא בחיבור שיצא על ידו, אלא שיצא אחר מותו מתוך כתביו, כך שיתכן שהיה משמיט את שמו כפי שכנראה עשה לאחרים בפירושו עה"ת.

בקובץ בית אהרן וישראל בסדרת המאמרים שהתפרסמו בו אודות ווייזל, הביאו באחת ההערות רשימה די מכובדת של הרבה מגדולי ישראל שציטטו בספריהם את ווייזל או מנדלסון.
וידוע הויכוח בין הזכרון יוסף והשדי חמד שהמהרש"ם התלונן לשדי חמד על שהזכרון יוסף מביא מדברי מנדלסון, והזכרון יוסף כתב מכתב לשדי חמד להצדיק את עצמו.

למרות כל זה קשה לשים בחדא מחתא את האבן עזרא והכתב והקבלה, ויותר אפשר לומר שהכתב והקלה התקבל אצל אלו שלא הכירו את ספרו, באשר הכתב והקבלה מצטט לא רק את מנדלסון ושד"ל, ובפירוש לא התקבל לגמרי.

[לייטנר]

מכיון ששיטתו ודרכו של הכהו"ק להביא פרשנות מחכמים שונים ומגוונים בשם אמרם, שחלקם לפחות אופיים ידוע, לכך לא ניתן להשתמש באזכורם על ידו, כמדד לכשרותם.
ועל עיקר שיטתו וסגנונו של הכתב והקבלה, מה לזבוב קצוץ כנפיים וכו'.

ג"א מצטרף לכל הנ"ל.

[איש_ספר]

למרות כל זה קשה לשים בחדא מחתא את האבן עזרא והכתב והקבלה, ויותר אפשר לומר שהכתב והקבלה התקבל אצל אלו שלא הכירו את ספרו, באשר הכתב והקבלה מצטט לא רק את מנדלסון ושד"ל, ובפירוש לא התקבל לגמרי.

. גם לגבי האב"ע לא כולם יודעים למשל את סוד השנים עשר, וגם אם יידעו, יפטירו שנטה קו, וידחו דבריו, ועכ"ז מעמדו בשרשרת מוסרי התורה לא יפגע.

לגבי הכתב והקבלה הזכרתני, שבנערותי הייתי אצל הגריח"ס, ושמעתי ממנו ביקורת על הת"ת, ובין היתר מנה את פירושו הידוע על מכת חושך וכו', אמרתי לו, מה לך כי תלין על התו"ת, הלא גם הכוה"ק מפרש כן, וזה החשך פעל פעולת האפלה, כי המציא ענין מה סמוך לעיניהם שמנע מרשעים אורם, כי היה בו ממש ומונע מהם נצוצי האור, דומה לתבלול שעל עיני העור, הגריח"ס הגיב ואמר, חס ושלום לא יתכן! ואני הק' הפטרתי נו נו, וכך תוך כדי שהוא מלמל קריאות "לא יתכן", "לא יכול להיות" הוא ניגש לארון לבדוק, הציץ מצא ונפגע....ולמרות כל זה הכוה"ק נחשב כגדול שבגדולים איש האשכולות, צדיק וגאון בכל חדרי תורה.

אגב הספר יצא מחדש ע"י צאצא שלו, איש ישיש, חסיד גור מארה"ב, וסיפר לי מאן דהוא שראה את הספר קודם הדפסתו ושם סידר הנכד שבחי זקנו, ובין היתר כתב שלחם במשכילים ובין היתר במנדלסון ימח שמו וזכרו, אמר לו ההוא, אתה יכול לכתוב את זה בכל מקום אחר, לא בספר שהוא מצטט את מנדלסון...

ואם כבר הכהו"ק, נזכרתי שהאדר"ת בפנקסו "שיחת חולין של ת"ח" (כת"י), מספר: היה מחלל שבת בקעניגבסרג שמת בתאונת דרכים, בהתהפכות מרכבתו, הכהו"ק לא רצה כלל להספידו, אבל משלא היתה לו ברירה, פתח ואמר: אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' נזכיר, אלה תולים את המאורע באופני המרכבה ואלה בחולשת הסוסים, ואנחנו המאמינים בשם ה' הנותן לאיש כפועל מעשהו נזכיר...!

[מחולת המחנים]

למרות כל זה קשה לשים בחדא מחתא את האבן עזרא והכתב והקבלה, ויותר אפשר לומר שהכתב והקבלה התקבל אצל אלו שלא הכירו את ספרו, באשר הכתב והקבלה מצטט לא רק את מנדלסון ושד"ל, ובפירוש לא התקבל לגמרי.

. גם לגבי האב"ע לא כולם יודעים למשל את סוד השנים עשר, וגם אם יידעו, יפטירו שנטה קו, וידחו דבריו, ועכ"ז מעמדו בשרשרת מוסרי התורה לא יפגע. לגבי הכתב והקבלה הזכרתני, שבנערותי הייתי אצל הגריח"ס, ושמעתי ממנו ביקורת על הת"ת, ובין היתר מנה את פירושו הידוע על מכת חושך וכו', אמרתי לו, מה לך כי תלין על התו"ת, הלא גם הכוה"ק מפרש כן,
וזה החשך פעל פעולת האפלה, כי המציא ענין מה סמוך לעיניהם שמנע מרשעים אורם, כי היה בו ממש ומונע מהם נצוצי האור, דומה לתבלול שעל עיני העור, הגריח"ס הגיב ואמר, חס ושלום לא יתכן! ואני הק' הפטרתי נו נו, וכך תוך כדי שהוא מלמל קריאות "לא יתכן", "לא יכול להיות" הוא ניגש לארון לבדוק, הציץ מצא ונפגע....ולמרות כל זה הכוה"ק נחשב כגדול שבגדולים איש האשכולות, צדיק וגאון בכל חדרי תורה.

אגב הספר יצא מחדש ע"י צאצא שלו, איש ישיש, חסיד גור מארה"ב, וסיפר לי מאן דהוא שראה את הספר קודם הדפסתו ושם סידר הנכד שבחי זקנו, ובין היתר כתב שלחם במשכילים ובין היתר במנדלסון ימח שמו וזכרו, אמר לו ההוא, אתה יכול לכתוב את זה בכל מקום אחר, לא בספר שהוא מצטט את מנדלסון...

ואם כבר הכהו"ק, נזכרתי שהאדר"ת בפנקסו "שיחת חולין של ת"ח" (כת"י), מספר: היה מחלל שבת בקעניגבסרג שמת בתאונת דרכים, בהתהפכות מרכבתו, הכהו"ק לא רצה כלל להספידו, אבל משלא היתה לו ברירה, פתח ואמר: אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' נזכיר, אלה תולים את המאורע באופני המרכבה ואלה בחולשת הסוסים, ואנחנו המאמינים בשם ה' הנותן לאיש כפועל מעשהו נזכיר...!

למרות כל הבקורת שהיתה על האבן עזרא הרי הוא הובא ע"י רבותינו בעלי התוס' בכבוד רב, ובדור שלאחריו היו שטרחו ומצאו ברמזיו עניני קבלה כדוגמת רבינו בחיי, ובדורות היותר מאוחרים כמדומני לא מצאנו עליו בקורת נוקבת מלבד דברי המהרש"ל הידועים, ואם מצאו ענינים תמוהים בדבריו כתבו ט"ס תלמיד טועה וכדומה.

רבינו אי"ס האם כיוונת בדבריך על הגריח"ס כדבריי שהכוה"ק נערץ רק בעיני אלו שלא מכירים את הספר עצמו?
ובעוניי אינני יודע מיהו הגריח"ס שהזכרת.

[הגהמ]

לגבי הכתב והקבלה הזכרתני, שבנערותי הייתי אצל הגריח"ס, ושמעתי ממנו ביקורת על הת"ת, ובין היתר מנה את פירושו הידוע על מכת חושך וכו', אמרתי לו, מה לך כי תלין על התו"ת, הלא גם הכוה"ק מפרש כן, וזה החשך פעל פעולת האפלה, כי המציא ענין מה סמוך לעיניהם שמנע מרשעים אורם, כי היה בו ממש ומונע מהם נצוצי האור, דומה לתבלול שעל עיני העור, הגריח"ס הגיב ואמר, חס ושלום לא יתכן! ואני הק' הפטרתי נו נו, וכך תוך כדי שהוא מלמל קריאות "לא יתכן", "לא יכול להיות" הוא ניגש לארון לבדוק, הציץ מצא ונפגע....ולמרות כל זה הכוה"ק נחשב כגדול שבגדולים איש האשכולות, צדיק וגאון בכל חדרי תורה.

ואם כבר הכהו"ק, נזכרתי שהאדר"ת בפנקסו "שיחת חולין של ת"ח" (כת"י), מספר: היה מחלל שבת בקעניגבסרג שמת בתאונת דרכים, בהתהפכות מרכבתו, הכהו"ק לא רצה כלל להספידו, אבל משלא היתה לו ברירה, פתח ואמר: אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' נזכיר, אלה תולים את המאורע באופני המרכבה ואלה בחולשת הסוסים, ואנחנו המאמינים בשם ה' הנותן לאיש כפועל מעשהו נזכיר...!

על הדמיון בין שני המחברים בפירוש הנדחה אודות מכת חושך, כבר הועלה כאן בפורום הדיון עליהם (ועל האפשרות שהכו"ק שימש כ'מקור ברוך' לתו"ת) והועלה הערה (כמדומני מר' אוצה"ח) שיש לראות הבדל חשוב בין שני הפירושים. מישהו יכול לציין?

אודות המעשה המסופר בכתבי הראדר"ת בזכרוני שלפני הרבה שנים נתפרסמו קטעים מספרו זה במוסף היתד ובתוכם קטע הנזכר וכן קטע שבו משבח הראדר"ת ספרי הרחיד"א בשביל הקדמותיו המלאים מליצות תורניות פוריות שהם עונג נפש לקראתם ובד בבד הוא מתלונן על המדפיסים החדשים שמשמיטים אותם. שם דובר על התוכנית הקרובה (!) להוציא ספר זה לאור, ובנתיים עד עתה לא שמעתי מאומה ממנו. האם יש לחכות לראות אותו בעתיד הקרוב?

[אוצר החכמה]

התכוונת כנראה לזה
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=12409&p=116163&hilit=%D7%9E%D7%9B%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9A#p123288

[חכם באשי]

וידוע הויכוח בין הזכרון יוסף והשדי חמד שהמהרש"ם התלונן לשדי חמד על שהזכרון יוסף מביא מדברי מנדלסון, והזכרון יוסף כתב מכתב לשדי חמד להצדיק את עצמו.

צ"ל "זכר יהוסף", לר' יוסף זכריה שטערין זצ"ל משאוויל.

[איש_ספר]

רבינו אי"ס האם כיוונת בדבריך על הגריח"ס כדבריי שהכוה"ק נערץ רק בעיני אלו שלא מכירים את הספר עצמו?
ובעוניי אינני יודע מיהו הגריח"ס שהזכרת.

אכן כתבתי את זה בהקשר למה שכתבת שלעיתים דברי הכוה"ק יכולים להפתיע את מעריציו.
הגריח"ס -= הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א

אודות המעשה המסופר בכתבי הראדר"ת בזכרוני שלפני הרבה שנים נתפרסמו קטעים מספרו זה במוסף היתד ובתוכם קטע הנזכר וכן קטע שבו משבח הראדר"ת ספרי הרחיד"א בשביל הקדמותיו המלאים מליצות תורניות פוריות שהם עונג נפש לקראתם ובד בבד הוא מתלונן על המדפיסים החדשים שמשמיטים אותם. שם דובר על התוכנית הקרובה (!) להוציא ספר זה לאור, ובנתיים עד עתה לא שמעתי מאומה ממנו. האם יש לחכות לראות אותו בעתיד הקרוב?

אני הק' פרסמתי את הדברים ביתד בזמנו.
הוצאת הקובץ לא עומדת על הפרק לע"ע.

[יוסףלוי]

בס' תרומת הקודש לר"ח טולידאנו, תוקף בחריפות את שד"ל ושאר ירקות ומכנה את ריאד"מ "איש בליעל"

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=5

[יעקב כהן]

בס' תרומת הקודש לר"ח טולידאנו, תוקף בחריפות את שד"ל ושאר ירקות ומכנה את ריאד"מ "איש בליעל"

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=5

לא מצאתי (יש"ר זה זה מישהו אחר)

[יוסףלוי]

בזכרוני שגם שד"ל נמצא בספר

[יוסףלוי]

בשו"ת מלמד להועיל הביא עדות שד"ל וכתב [יו"ד ח"ב סי' ט"ז]

וידוע שהחכם הנ"ל היה מדקדק
מאד במלותיו ועדותו עדות ברורה.

[לוצאטי]

בספר 'מקורי התפילה' שיצא זה מקרוב, מביא דבריו בשם 'מוהרשד"ל'..

[והוא.פלאי]

האדמו"ר מליובאוויטש מביא, מה שמביא שד"ל בשם כת"י, עיי' כאן
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=9

[יעקב כהן]

שד"ל לא מתאים לשום 'משבצת' ידועה היום - אין ספק שהיה יר"ש ושהקפיד במצוות המעשיות, הניח תפילין כל יום ולא טלטל מוקצה בשבת וכד', מצד שני הוא הרשה לעצמו דברים שאף יהודי ירא שמים לא ירשה לעצמו - לדבר בחריפות ובתקיפות נגד הראב"ע ונגד הרמב"ם ודעותיו ונגד הקבלה והמקובלים ומנהגי המקובלים שנכנסו להלכה ועוד. האמת שלו הייתה חשובה לו הרבה יותר מאשר עקרונות מסורת ישראל ומנהגי ישראל, דין הניין לו ודין לא הניין לו. אם בכל זאת ננסה למצוא 'משבצת' להכניס אותו אליה מהמשבצות הידועות היום - אולי הוא מתאים לדעותיו של 'רב' קונסרבטיבי ירא שמים (יש כאלו...), שמקפיד לקיים את מה שהוא מאמין שראוי לקיים, אבל חושב שיש לו סמכות לא פחות מהמחבר והרמ"א ביחד כדי לקבוע מה מותר לעשות ומה אסור, ושלגדולי חכמי כיתתו יש סמכות לא פחות מאשר לרבינא ורב אשי... למשל שד"ל התנגד בתקיפות לעיקרי האמונה של הרמב"ם, וכמו לייבוביץ בימינו אמר שהעיקר זה המעשה [=מה שהוא הגיע למסקנה שאכן ראוי לעשות] ואין חשיבות לאמונות ולמחשבות, זה אינו חלק משמעותי מעבודת ה' ואין חיוב להאמין כך או כך. וכמו 'רבנים' קונסרבטיביים של היום, שבמקומות מסויימים בעולם הם אלו שמחזיקים את קצת היידישקייט שיש שם - יהיו כאלו שיראו אותו בסך הכל כדמות שלילית שאולי עם כוונות טובות קיצצה בסמכות מסורת ישראל מכיוונים שונים והזיקה יותר משהועילה, ומצד שני יהיו כאלו שיגידו שבזמנו - ובין המשכילים חבריו - הוא היה צדיק בסדום. עד כאן על רגל אחת. הק' יואל

viewtopic.php?f=7&t=10290&start=160#p150804

[קולמוס הסופר]

בס"ד
מאמר מלומד על שד"ל.
סורא ב' עמוד 179 (באוצה"ח).
איני מביע דעה, זה ציטוט משד"ל המובא במאמר הנ"ל.

ל.JPG (52.04 KiB) נצפה 13487 פעמים

[החזן]

לאחרונה כתב הח"ר יחיאל גודלהבר כמה מאמרים ומהם נראה שיחסו של הגריעב"ץ למנדלסון היה שונה ממה שהיינו מצפים היום.

[איש_ספר]

חלילה לי לשאוב ממעין נפרש ומקור משחת, מלעיג על חכמי ישראל הקדושים, אשר מימיהם אנו מושים, להרמב"ם קדוש ישראל יאמר יווני, להראב"ע תפארת ישורון יקרא רמאי ונוכל, ועל עירין קדישין תנאים ואמוראים יאמר שהם בדו מליבם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, גם בקודש הקדשים, ספרי תנ"ך שלח ידו לאמור שהם כבר משובשים ויד זר נגעה בהם, ובכן נפסלו כל ספרי קדשינו, אבדה חכמת חכמינו נסתרה בינת נבונינו, נסרחה השכלת סופרינו!
אפס כי חריף האיש מאד מאד וחד שכל בתכלית, עד שכמעט כל הרואה דבריו יעמוד כמשוגע ומוכה תמהון למראה עיניו ולמשמע אזניו לרוב חדותו וחריפותו הנפלאה, אבל מה יועיל לנו כל זה, שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. ומה מאד גדול ערך בינתו בידעו להסביר כל דבר, אף כי על הרוב שוא ותפל במגוריו, ובכן הס שלא להזכיר איש חכם בעיניו.

[ישבב הסופר]

דברי חכמים כדרבונות... מי כתב והיכן?

[איש_ספר]

תשובה מפתיעה...
http://net-sah.org/he/print/3120

[מה שנכון נכון]

אני חושב שיותר מפתיע גיל הכותב...

[עשוי לנחת]

תשובה מפתיעה...
http://net-sah.org/he/print/3120

פותח האשכול חסום לשם...

[איש_ספר]

אני חושב שיותר מפתיע גיל הכותב...

אכן, אם לא שדברי הצפנת הם דברי סבו.

[מה שנכון נכון]

מדבריו על אחד מתלמידי סבו.

כתבים.GIF (5.17 KiB) נצפה 13215 פעמים

[גביר]

קונטרס שיצא בזמנו נגד שד"ל בידי היראים מגליציה, שעקב בעיות צנזורה התפרסם באופן שבהונגריה
http://www.hebrewbooks.org/39410

[הוגה ומעיין]

הובאו והוזכרו כאן לעיל ספרים שהשתמשו בדברי רנה"ו, בעיקר מביאורו המעמיק והמרחיב לויקרא (עד שרעיו המשכילים הסתייגו ממנו מחמת האריכות וחתירתו להצדקת פירושי חז"ל). הכוה"ק הוא המפורסם שבהם, והוא מרבה להביאו בשמו.
בנוסף, מצאתי דרך לימודי שרא"ל ליכטנשטיין בספרו "שם עולם" על ויקרא מרבה מאוד להביא ממנו, שלא בשמו. ולא בהעתקה בעלמא, אלא ברר מתוך דבריו את הפירושים המתקבלים על דעתו, ואת אלו הכניס לחיבורו בתוספת הסבר וטו"ט. הריבוי הגדול כל כך של פירושים כאלו מוציא מכלל סבירות את האפשרות שיד המקרה בדבר ושניהם כיוונו מעצמם לאותם רעיונות עם אותו ראיות.
במק"א ציינתי לפירוש שהביא הגה"ק בעל ההפלאה בפנים יפות מפי השמועה, וקרוב לודאי שמקורו ברנה"ו.
כעת מצאתי לפליאתי שספר "עדי זהב" הוא ליקוט מתוך הביאור של רנה"ו, מילה במילה, ולע"ע לא ראיתי שיעירו על כך לא מהדירי הספר בהוצאת מכון ירושלים ולא ספרים אחרים (שמו של רנה"ו נזכר שם רק פעם אחת, לפי החיפוש באוצה"ח, והוא כשמביא מדבריו בספר אחר - אמרי שפר, בבראשית י, ב), בכללם הסדרה הנזכרת כאן למעלה מקובץ באו"י. והוא פלא.
אינני יודע מה להסיק מכל זה, אך עכ"פ יש תועלת בכך לנצרך להביא מדברי רנה"ו וצריך להשתמש בשיטת עמון ומואב טהרו בסיחון, שידע באלו ספרים לחפש.

[נוטר הכרמים]

במק"א ציינתי לפירוש שהביא הגה"ק בעל ההפלאה בפנים יפות מפי השמועה, וקרוב לודאי שמקורו ברנה"ו.

דוגמא זו כבר נידונה כאן בפורום משכבר הימים viewtopic.php?f=7&t=4360&p=33122&hilit=%D7%95%D7%99%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%95#p33117

[שש משזר]

כמה נקודות על שד"ל שהקוראים פספסו, ובודאי יאיר קצת יותר על זהותו:

א - בנערותו הוציא לאור קונטרס "על הערים הנדחות" נגד הריפורמים, ואף לחם עמהם בנוגע לשינוי בסדר התפילה.

ב- שד"ל למד בבית ספר דתי שחינכו בו ע"פ משנתו של ויזל [נה"ו] בספרו 'מורה נבוכי הזמן'.

ג - עד ימינו אלה יש מתייחסים אליו בכבוד. עכ"פ בחוגים הדתיים: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1029