אני צריך עזרה מחכמי בית המדרש החשובים שבכאן בבירור כמה לשונות שנתקשיתי בהם בספר 'פתשגן הכתב' על התרגום שני.
1. בפרק ב פס' טו: ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי אשר לקח אותה לו ואשר היה אומן אותה באמונה כבת, לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם מיד הגי המבקש סריס המלך שומר הנשים, ותהי אסתר נושאת חן וחסד בעיני כל רואיה. ע"כ. מילת המבקש אינה מובנת. ובתרגום עצמו איתא 'ולא בעת כל מידעם אלא מידוי דהגי בעי סריסי דמלכא נטיר נשיא'. ואפשר שהכוונה 'לא בקשה דבר כי אם מיד הגי ביקשה, סריס המלך שומר הנשים', שלא ביקשה אלא מיד הגי.
2. בפרק ד פס' טז: ויצא החתן מחדרו חגור שק, והכלה מחופתה וראשה מעוללת בעפר. ע"כ. מילת מעוללת אינה מובנת. ויש שפתרו מעוטפת בעפר. ויש שפתרו מגוללת בעפר. ובתרגום עצמו איתא 'ויפוק חתנא מבית משכביה בדסקא אסיר וכלתא מבית גנינה כד רישה מפלפל בקטמא'.
3. בפרק ו פס' יא: ויען מרדכי הצדיק ויאמר להמן, המן הרשע ממשפחת עמלק כתר לי זעיר ואוכל לחם לענה ואשתה מי ראש ואחרי כן תוציאנו ותתלה אותי על העץ. המילים כתר לי זעיר אינן מובנות. ובתרגום עצמו איתא 'עני מרדכי צדיקא ואמר ליה להמן המן רשיעא בר זרעא דבית עמלק אוריך שעה חדא ואיכול לחמא דגידין...' ואם כן המילים 'כתר לי זעיר' הם תרגום של 'אוריך שעה חדא'?
4. בפרק ז פס' ו: ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה, ולמה נקרא שמו המן, (הא מן) הנה הוא מי בקש לשלוח ידו בעם יהודי אשר נקראו בני אל חי והוא בקש להרוג אותם. ע"כ. הלשון והעניין אינם מובנים. ובתרגום עצמו איתא 'ואמרת אסתר גברא בישא ובעיל דבבא המן בישא הדין ולמה אתקרי שמיה המן הא מן בעא למפשט ידיה באומתהון דיהודאי דאתקרון בנוי דמרי כולא והוא בעי למקטל יתון'.
תודה וברכה, ישורון.