מ.ל. כתב:צר לי, אך מה לא ברור?
הטעות והרשלנות הייתה שלך. למה הלקוח אמור לשלם עליה?
אא"כ לא הבהרת מספיק את פרטי המקרה
הוה אמינא כתב:בפשטות בטלה קציצה, ומשלם לך הלקוח רק מצד שאתה יורד בעשוייה ליטע.
ברור שמשלם כל העלויות וההוצאות, אלא שאם יש כמה מחירים למוצר שקיבל ואתה רגיל לגבות מחירון 'מכובד', זה לא מחייב אותו כיוןן שעל זה לא היה סיכום [בטלה קציצה וכנ"ל], ומשלם את המחירון הנמוך ביותר.
רוצה מראי מקומות בשו"ע? או שזה מספק?
בין גברא לגברא כתב:אם נקבע מחיר מראש הלוקח יכול לטעון שהוא הדפיס הספר רק על דעת כן. גם אם היה זה זה טעות בשיעור אונאה או ביטול המקח מ"מ הוא יכול לומר שאינו מעוניין להדפיס ספר והוא מבטל כל ההזמנה.
הוה אמינא כתב:כך הבנתי שאלתך מלכתחילה, על זה המראי מקומות והדינים שציינתי.
זה לא "פסק" - זה ללמוד ביחד את הסוגיה.
לכאורה זה מה שיוצא למעשה שיש חיוב הוצאות מלא, גם אם עלה יותר, כי הוא מקבל ביד מה ששווה יותר, והשכר תיווך יכול להיות שמצטמצם כי הסיכום הראשוני נפל ומבוטל. עיי"ש.
מה למעשה - כמובן שאם יש חילוקי דעות רק רב ששומע שני הצדדים יחד הוא שמוסמך להכריע והכרעתו תחייב, וכל רב אחר לא מוסמך לומר דעה שתחייב.
הוד_והדר כתב:בסוף אני מקבל את מה שבקשתי, אלא ההוא טען שזה מתוקף שהוא מוותר, ואני טענתי לו שמחויב גם מצד ההלכה
קולמוס הסופר כתב:בס"ד
אם הלוקח אינו מכיר את הדפוס, יש למתווך דין סרסור שקונה ומוכר.
לאחר ההדפסה אין אפשרות לאחד מן הצדדים לחזור בו, כי ההדפסה דינה כקנין.
הנידון בעיני הוא, אם אפשר לקרוא לטעות זו בשם 'טעות', אתן דוגמא, אדם נכנס למסעדה והוא מצביע על שניצל מסוים והוא שואל את בעל המסעדה, כמה זה יעלה לי? בעל המסעדה אומר לו 30 ש"ח, בעל המסעדה נותן לו כזה ההוא אוכל ובא לשלם, אומר לו בעל המסעדה: אוי, טעיתי חשבתי שזה שניצל סויה, בעצם זה היה שניצל בשר, במקרה כזה המחיר גבוה יותר, והלוקח טוען, הראתי לך עם האצבע על המוצר המדויק, וע"ז ביקשתי מחיר ולזה שילמתי.
נראה לי שרוב הדיינים יפטרו את הלוקח במקרה כזה, כי זה לא נחשב טעות, אלא 'סבר וקיבל'.
בסיפור דנן, אחד הדיינים שלומד איתי בכולל ענה לי שזה דומה לסיפור עם המסעדה והלוקח פטור לגמרי כי הסרסור ראה את הספר ונתן מחיר סופי לספר הזה, ושני דיינים אחרים אמרו לי שזה לא דומה והלוקח חייב כדין נהנה, נהנה פירושו המחיר הכי נמוך בשוק שהיה מוצא על העבודה הזו, ובאיכות שהלוקח היה חפץ.
כמובן שכל זה הוא לעיוני ולא להלכה למעשה.
איש רגיל כתב:זה שונה מהסיפור עם השניצל, שם המראה החיצוני הוא אותו דבר, יותר מתאים לדמות זאת ללקוח המצביע על שניצל, ואח"כ אומר לו המוכר, חשבתי שהשניצל הוא בגודל בינוני, כעת אני רואה שזה הגודל הגדול יותר ומחירו 40 ש"ח. וכ"ז לעיוני וכו'.
קולמוס הסופר כתב:אני חושב שכל מלצר ממוצע רואה הבדל ממשי בין סוגי השניצלים גם במבט חטוף.
קולמוס הסופר כתב:בס"ד
אם הלוקח אינו מכיר את הדפוס, יש למתווך דין סרסור שקונה ומוכר.
הוה אמינא כתב:נקודה לבירור במה שהוזכר לעיל: אם אדם אכל ונהנה משניצל שעולה 40, וחשב שזה עולה 30, הוא לא חייב 40?
הרי אין טענת מק"ט בלי להחזיר את החפץ, ואפילו בדבר איסור אם אינו מחזירו ואכלו ונהנה חייב לשלם מחירו.
אלא אם כן ניתן לשער להמלצר עשה "הנחה", ואז אם זה בטעות, המלצר צריך לשלם מביתו והלקוח ישלם רק מה שאמרו לו. [כמבואר בריש סימן של"ב שם]
ואם המלצר היה דורש 40 על שניצל ששווה 30, גם תגידו שהלקוח ישלם 40 ולא 30? לכאורה ברור שהוא משלם כמה שנהנה בסוף, ולא לפי מה שסיכמו. וה"נ כאן.
בין גברא לגברא כתב:קולמוס הסופר כתב:בס"ד
אם הלוקח אינו מכיר את הדפוס, יש למתווך דין סרסור שקונה ומוכר.
אין להמתווך דין סרסור אלא כקבלן. אין שום התייבות בין הלוקח ובית בדפוס, אלא בינם והמתווך. אין שום אפשרות להלוקח לתבוע בית הדפוס, וגם הם אינם יכולים לתובע אותו אם הוא לא ישלם להם, אא"כ שייך שיעבודא דר"נ.
קולמוס הסופר כתב:לא הבנתי אותך, לכן בדיוק בשביל מה שכתבת כתבתי אני "אם הלוקח אינו מכיר את הדפוס, יש למתווך דין סרסור שקונה ומוכר
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 258 אורחים