רק בעבירה לשמים עשה דוחה ל"ת אבל בבין אדם לחבירו לא

[טייטל]

בשו"ת חלקת יואב (או"ח סוף סי' כ"ז) מביא מש"כ השאגת אריה סוף הל' מצה דרק בעבירה בין אדם למקום אמרינן עשה דוחה לא תעשה אבל לא בגזילה שהוא בין אדם לחבירו, היוכל אחד ליידע אותי את המקור בשאגת אריה.
תודה מראש

[אוצר החכמה]

אני מבין שחיפשת ולא מצאת וחיפשתי גם אני בקופיא ולא מצאתי שם בפירוש, אבל אולי יוצא כן מדבריו כי בסוף סימן צז מבאר שאם אמרינן עשה דוחה ל"ת אין בזה מצווה הבאה בעבירה, ואח"כ כותב שבגזול מישראל פסול מדין מצווה הבאה בעבירה ולא צריכים לדין לכם אלא בגוי, ומפני מה לא ידחה העשה את הל"ת כמו שכתב גבי כלאי הכרם. אבל מסתמא כוונתו שזה מפורש שם.

[מה שנכון נכון]

שו"ת שאגת אריה סימן צו ד"ה ועתה
והשתא אתי שפיר דכל הני איסורי דחשיב במתני' אין ראוי לדחותן מפני מ"ע דמצה דהא טבל במיתה בידי שמים... והקדש שלא נפדה נמי אין ראוי לעשה דמצה לדחות אותה ול"מ לרבי דס"ל... דהזיד במעילה במיתה הא אין עשה דוחה לא תעשה שיש בה מיתה, אלא אפי' לרבנן דס"ל הזיד במעילה באזהרה בעלמא ואין בה מיתה, כיון דקי"ל דאין יוצא י"ח במצה גזולה וכדברי הירושלמי [שהביא בקטע הקודם] א"כ מה לי גזל להדיוט מה לי גזל לגבוה וכ"ז שלא נפדה יש כאן משום גזל גבוה. ואע"ג דמוקי לה בגמ' לעולם שנפדה ומאי לא נפדה לא נפדה כהלכתו כגון שחללו עג"ק ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו אפ"ה ה"ל גזל אע"פ שנפדה דכיון דרחמנא קפיד אהקדש שלא לפדותו ע"ג קרקע כל שלא נפדה כהלכתו לא נפק מתורת גזל... וה"ל גזל מעליא. וכיון דכל הני איסורין דתנן במתני' אינן נידחין מפני עשה דמצה לפיכך היכא דעבר ואכל אפי' בדיעבד אינו יוצא י"ח משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה כיון דאין מ"ע דמצה ראוי לדחותן לכתחילה. עכ"ל.
אמנם הטעם שכתב החלק"י לא מפורש בשאג"א אלא סמיך ע"ד הירושלמי ע"ש.