והדבר צ"ב, מה טעם מקדימים פסוקים אלו, ומה שייכותם לפרשת המועדים, שהרי אין זה פרשה אחת עם פרשת המועדים, ובאמצע ישנו ריוח של פרשה פתוחה.
ובאמת כבר מצינו להדיא תמיהה זו בדברי הראבי"ה (ח"ב מגילה סי' תקצו), וז"ל,
וכן בפרשת המועדות מתחיל בשור או כשב, דכתיב ביה המוציא אתכם וגו' [יציאת מצרים] לענין פסח וגם דין קרבנות, שהרבה קרבנות צריך במועדים למוספין, וכולהו ענין מועד ושייכי אהדדי .
אולם נראה להציע דבר חדש, לפי מה שנראה בדברי הראשונים, וכפי שיובא להלן, שבחלוקת הפרשיות לקריאת התורה פסוקי שור או כשב הינם ההתחלה של פרשת המועדים, ונקראת פרשה זו 'פרשת שור או כשב', [וכבר הרחיבו בזה שחלוקת הפרשיות המצויה בידינו אינה חתומה מסיני, ואכ"מ], ואם אמנם כנים דברינו, אזי התמיהה אינה גדולה כ"כ, שהקדימו כמה פסוקים מתחילת הפרשה.
רשימה חלקית: רש"י בכמה מקומות בש"ס, ראש השנה (כה, א ד"ה אתם אתם); ביצה (כ, ב ד"ה כבשי עצרת); חגיגה (ו, א ד"ה מצינו); סוטה (מ, ב ד"ה ואך בעשור; מא, א ד"ה מתני'); ב"ק (צד, א ד"ה תעזוב); תמורה (יד, א ד"ה דבר יום).
רשב"ם ב"ב (קכא, א ד"ה גבי מועדות), וכן בפי' עה"ת, בפר' משפטים (כג, טז); פרשת ראה (טז, ב).
ריטב"א שבת קיז, ב ד"ה ומיהו הא; ר"ן על הרי"ף מגילה י, ב ד"ה מתני'; ספר הישר לר"ת חלק החידושים סי' תשע.