המצאה חדשה - גט זיכוי - מה דעת ההלכה?

[ארץ]

אני רואה שנידון כאן בענין חרם הקדמנים שלא להוציא לעז על הגט.

א. האם בכל פרשיות הגט הידועות לא ידעו מזה?
ב. האם מישהו שרואה גט פסול אסור לעורר על זה?

אני חוזר על דעתי, וביתר בירור.

אין כאן גט, והניר אינו שווה אפילו לצור על פי צלוחית, כי אסור להשהותו.
ומדובר בכמה רשעים שהיתירו א"א לעלמא בלא כלום!!!

וכל שאר הפילפולים, הם או פילפולי הבל או פטפטיא דאורייתא.

[משה גרוס]

שוב אחזור על דברי. כיוון שהאישה מחזיקה בידה 'מעשה בי"ד' והיא יכולה להתחתן ואיש או רב לא יוכל לעצור אותה וממילא ילדיה יהיו כשרים לבוא בקהל משום הדין 'משפחה שנטמעה - נטמעה', ועל הגט עצמו א"א להוציא לעז, כי היום שורפים את כל הגיטין שנותנים, ומשאירים בידי האישה כתב 'מעשה בי"ד', והרי שם האישה חסוי ואיש לא יוכל לעולם לדעת את הפרטים כי הכול חסוי - ממילא הכול הוצאת לעז בעלמא. ודינו של המוציא שם רע ידוע.

מותר רק לחלוק על סברות הפסק אך לא על הפסק שיצא, והעושה כן - רשע שמו ורשע ייקרא.

[אוצר החכמה]

לכאורה זה הפוך. אם הכל חסוי אין כאן בכלל הוצאת לעז על הגט, אלא כל העניין הוא דיון בפסק וזה מותר ויש מה לדון לכאורה בפסק הזה.
מצד שני אני מסכים איתך שאין זה דרך (לפחות לחברי הפורום ואנשים כערכנו) לצעוק רשעים וכולי, אלא אם יש למישהו טענות על הגט יטען את הטענות.
אני רוצה להדגיש שוב את מה שטענתי לגבי עניין שחר פוקס שהבדל גדול יש בין מי שהדין מוטל עליו בפועל לבין מי שמכניס עצמו בעניין לא לו.

[ארץ]

שוב אחזור על דברי. כיוון שהאישה מחזיקה בידה 'מעשה בי"ד' והיא יכולה להתחתן ואיש או רב לא יוכל לעצור אותה וממילא ילדיה יהיו כשרים לבוא בקהל משום הדין 'משפחה שנטמעה - נטמעה', ועל הגט עצמו א"א להוציא לעז, כי היום שורפים את כל הגיטין שנותנים, ומשאירים בידי האישה כתב 'מעשה בי"ד', והרי שם האישה חסוי ואיש לא יוכל לעולם לדעת את הפרטים כי הכול חסוי - ממילא הכול הוצאת לעז בעלמא. ודינו של המוציא שם רע ידוע.

מותר רק לחלוק על סברות הפסק אך לא על הפסק שיצא, והעושה כן - רשע שמו ורשע ייקרא.

בא נסכם בקצרה, בא רב ונתן מעשה בי"ד לאשת איש. מעתה כל המוחה הוא בחרמו של ר"ת, והממזרים מותרים משום משפחה שנטמעה?!

פשוט שיש לפרסם הדבר, ולהכריז על בניה שהם ממזרים מה"ת והבועלה בחנק. ותו לא מידי.

[משה גרוס]

כדי להכריז כך אתה צריך להושיב עוד שניים אתך שיסכימן לדעתך, שאם לא כן כיצד אדם יחיד יערער מה שנפל במושב בי"ד? ומלבד זאת אתה צריך שהאישה הנ"ל תבוא לפניך ותבקש שתדון אותה, שאם לא כן מי שמך לפסוק הלכה למעשה בדבר חמור בשעה שלא באו לפיך?
אמנם אם יש לך ראיות הלכה ולא למעשה נגד דברי הדיינים הבה נשמע, ואם לא הב נשמע.

[אוצר החכמה]

שוב אחזור על דברי. כיוון שהאישה מחזיקה בידה 'מעשה בי"ד' והיא יכולה להתחתן ואיש או רב לא יוכל לעצור אותה וממילא ילדיה יהיו כשרים לבוא בקהל משום הדין 'משפחה שנטמעה - נטמעה', ועל הגט עצמו א"א להוציא לעז, כי היום שורפים את כל הגיטין שנותנים, ומשאירים בידי האישה כתב 'מעשה בי"ד', והרי שם האישה חסוי ואיש לא יוכל לעולם לדעת את הפרטים כי הכול חסוי - ממילא הכול הוצאת לעז בעלמא. ודינו של המוציא שם רע ידוע.

מותר רק לחלוק על סברות הפסק אך לא על הפסק שיצא, והעושה כן - רשע שמו ורשע ייקרא.

בא נסכם בקצרה, בא רב ונתן מעשה בי"ד לאשת איש. מעתה כל המוחה הוא בחרמו של ר"ת, והממזרים מותרים משום משפחה שנטמעה?!

פשוט שיש לפרסם הדבר, ולהכריז על בניה שהם ממזרים מה"ת והבועלה בחנק. ותו לא מידי.

אבל אם כך על איזה מקרה דיבר רבינו תם הלא כלהמערער על הגט טוען שהיא אשת איש.

אלא העקרון פשוט רבינו תם אסר על אנשים דעלמא לערער ואין הדבר מסור אלא לגדולי הדור שגם הדיינים האלו כייפי להם וודאי שמותר להם להכריז מה שראוי להכריז.

(איני יודע מה הדין במי שטוען שהדיינים שעשו את הגט אינם דיינים כלל כי הם רשעים מלבד עניין הגט הזה או שמינכר שמעשיהם ברשעות בלא הדיון ההלכתי על עצם הגט הזה וכמדומני שיש תשובה של הגרמ"פ בעניין)

[מקורות]

שו"ת רבי בצלאל אשכנזי סימן טו:

ומה שטענו מהטלת חרם ר"ת הבל יפצו פיהם ואין צריך לזה ראיה. וכתב הריטב"א ז"ל בתשובה על ראובן שנשבע לגרש את אשתו ובלבד שיקיימו לו תנאים וכו' ונתחרט הבעל ולא רצה לגרש וברח ועמדו קרובי האשה ונתרעמו ממנו ממאתים זהובים אם לא יגרש ורצה האדון לתופסו והאדון שם משמר בביתו עד שייראו קרוביו מן הנזק והפצירו בו וגירש מפני זה והשיב דזה ודאי אונס הוא שפוסל הגט. ואף על גב דהטילו חרם שלא יוציאו לעז ר"ל שקר אבל לומר האמת בגט טוב הדבר כדי שלא יאכילו איסור לישראל ע"כ

שו"ת הרמ"א סימן נו (דברי רבי יעקב קלונימוס בן הגאון מהר"ר אליעזר ז"ל ממונטיינא ):

כי ר"ת ותלמידיו לא גזרו רק על מי שראה הגט קודם המסירה ושתק מלערער עד אחר המסירה, או על מי שניתן הגט שלא בפניו ואומר אילו הייתי שם הייתי מערער על העדים או על הגט, כדאיתא במרדכי סוף גיטיןב, כי זה שסתם דבריו ודאי ללעז קא מכוין וחל עליו החרם. אבל מי שניתן הגט שלא בפניו ומצא אח"כ פסול מה בגט ומפר' ואומר שפסול מטעם זה ומטעם זה, לא עלה על לב ר"ת ותלמידיו מעולם לסתום פיו מלומר את אשר בלבו. ואדרבא יישר כחו, כדי שהאשה לא תנשא לאיש עד שתקבל גט כשר.

שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - אבן העזר סימן פח:

ולכל המוני העם אני מזהיר כי בעוה"ר אינם בעלי תורה ומה ששומעים לפעמים שאסור להוציא לעז על הגט ושיש חרם ר"ת ע"ז סוברין שאפילו המערער כדין ג"כ בכלל. אבל לא כן הוא.

[משה גרוס]

מדויק מדברי הרמ"א שרק אם יש פסול בגט עצמו, כלומר שם האישה או שם העיר וכד' ולא היה בזמן המסירה ורוצה לערער על זה - אין בזה משום חרם דרבנו תם, אך ערעור אחר אינו כלום.

מלבד זאת כל מה שכתבו פה לא היה דיון ענייני על משהו שכתבו בפסק אלא דברים בעלמא, כגון צבע הכיפה של הדיינים או שהם רשעים וכד'. וכדי לערער על הגט צריך להגיד משהו ספציפי על הגט ולא למחות כמו כלב שצועק הב הב.

הבה נשמעה את החכמים יודע העתים שיגידו מה מפריע להם בגט חוץ מהטענה ש'חדש אמור מן התורה'. אלא יביאו מדברי פסק הדין סעיף אחד או כמה ויכתבו עליו טענות כדרכה של תורה ולא כדרכם של המתלהמים שצועקים ואינם יודעים על מה צועקים ועל מי צועקים ולמה צועקים.

יש כאלה שאוהבים אקשן, שיחפשו להם במה אחרת. כאן זו במה מכובדת ואכסניה ראויה לדיון רציני ולא לשטויות.

לענ"ד עיקר הבעיה היא להוכיח שיש כאן זכות גמורה לבעל, והראשל"צ הרב יצחק יוסף ערער על כך במאמר תורני [רציני בלי טיפת התלהמות] שעתיד לצאת בקרוב.

[הוה אמינא]

אם יש גט שנעשה נורמלי ומגיע מישהו ומערער שהיתה כפיה שלא כדין או ששמות הבעל והאשה לא נכתבו כדבעי - זה ערעור.

אבל אם יש גט שהבי"ד עצמו מפרסם שזיכה לצמח משותק בלי ציווי הבעל - להגיד על זה שזה לא כשר, זה "ערעור"?! הם בעצמם הרי מספרים שכך הוה. הם עצמם כל מה שכותבים זה רק תירוצים להכשיר, גם הם עצמם שנים לא רצו להמציא כזה היתר, שבפשטות זה לא גט בכלל, ורק לאחרונה התחלף אב"ד שלקח על כתפיו אחריות לחידוש ההלכה. לדון על החידוש ולהחזירו לפשטות זה "ערעור"?!

לא יאומן עד איפה אפשר להיתמם.

[בד_קודש]

הפסק דין מיוסד על שלושה חלקים

האחד - שכל מה שאמרו אצל עגונה להקל הטעם הוא שלא תצא לתרבות רעה וזה שייך גם בנידון שלנו, ונשענים בזה על דברי החתם סופר.

השני - שהקידושין בטלים למפרע – וכיון שכך ניתן לסמוך על החזון איש המובא בהמשך, והיא מוגדרת כספק אשת איש – ובקטע זה אני מתקשה להבין, שהרי היו לה חמש שנות שובע ומדוע נאמר שהקידושין בטלים למפרע ומניין להם שהוא עומד בקריטריונים המובא בבית מאיר מהי אומדנא דמוכח שמכוח זה ניתן לבטל קידושין למפרע

השלישי – לטענתם לאחר שהוכיחו שהקידושין בטלים למפרע מותר לנו להקל ולתת גט מדין זכין וכפי אשר דייקו מלשון החזו"א שסובר שמכוח דין זכייה אפשר לזכות את הבעל השוטה גם בכתיבה ונתינה כאשר הגט הוא לטובת הבעל ממש. וגם בזה התקשיתי הבין, והרי אין כאן כל זכייה לבעל ואדרבא עם נתינת הגט מדין זכין אנו מכריזים בזאת שבמשך חמש שנים בעילותיו היו בזנות. והם לכאורה תופסים את החבל בשתי הקצוות, האחד, שהם עוקרים את הקידושין למפרע ומאידך טוענים שהגט נחשב זכיה לבעל, ולכאו' איזה זכיה יש כאן כאשר הפסק מתבסס על ההנחה שהקידושין נעקרו למפרע - האם להכריז עליו שבעל בזנות וילדיו נולדו באיסור. נחשב לזכות עבורו.

[אלף אלפים]

השלישי – לטענתם לאחר שהוכיחו שהקידושין בטלים למפרע מותר לנו להקל ולתת גט מדין זכין וכפי אשר דייקו מלשון החזו"א שסובר שמכוח דין זכייה אפשר לזכות את הבעל השוטה גם בכתיבה ונתינה כאשר הגט הוא לטובת הבעל ממש. וגם בזה התקשיתי הבין, והרי אין כאן כל זכייה לבעל ואדרבא עם נתינת הגט מדין זכין אנו מכריזים בזאת שבמשך חמש שנים בעילותיו היו בזנות. והם לכאורה תופסים את החבל בשתי הקצוות, האחד, שהם עוקרים את הקידושין למפרע ומאידך טוענים שהגט נחשב זכיה לבעל, ולכאו' איזה זכיה יש כאן כאשר הפסק מתבסס על ההנחה שהקידושין נעקרו למפרע - האם להכריז עליו שבעל בזנות וילדיו נולדו באיסור. נחשב לזכות עבורו.

כבר ענו לך שצד ההיתר בזכיית גט הוא הצד המהופך מצד עקירת הקידושין, שכן אם נעקרו ע"י האומדנא דמוכח א"צ גט כלל.
למה לא תבין ?

[בד_קודש]

הרב ברזילי העיר לי ובצדק רב שאם אנו נותנים גט וכו' כל זה שייך בעקירת הקידושין ולא בזכין, עתה שאלתי באופן שונה, שהרי אם אנו נותנים גט בתורת זכייה צריך לפני כן להוציא החלטת ביניים שהקידושין בטלין מעיקרא. שאם אין זה בטל מעיקרא אין כל היתר להשתמש עם זכין.

[בד_קודש]

ככלל האם זה נראה לכם נורמאלי ואני לא מתייחס לגט זה שכבר היה מעשה בי"ד וכו'. שכל פעם כשהבעל חלילה או האשה האחד מהם יחלה, בשלב צעיר בחיים לא עלינו הקידושין תתבטל ומדוע שלא יאמרו כפי שכתבו התוס' ביבמות שאשה אינו חושבת בשעת קידושין על העתיד והאם הבעל שהיא נשאית לה יחיה עמה חמש שנים עשרה או עשרים.
לדעתי כל שלושת ההנחות שהניחו בשביל הפסק דין אין להם ראיות כל כך לדבריהם.
ואדרבא אשמח מאוד אם מישהו יאיר לי את עינו להבין ולהשכיל.

[לומד_בישיבה]

יש כאן עוד דבר מעניין. וכבר העליתי את זה לעיל ואפרש שיחתי.
כל מה שהקילו ונתנו לה גט של זכין משמיט את טענתם של כל אלו הטוענים לקידושי טעות שאילו הייתי יודע לא הייתי נישאת לה, שהרי מעתה אין לה ממה לחשוש כאשר הן יודעות שבבוא העת לעת מצוא הבית דין יתיר אותה מעגינותה ולעולם לא תוכל לטעון קידושי טעות כי במידה והיא מגלה משהו שלא ידעה קודם ולא חשבה על זה קודם הבי"ד יתיר אותה ויכריזו על הבית דין כקידושי טעות ואם נחליט שאכן לא אמרינן יותר קידושי טעות בשום שלב שוב יכולים לטעון אילו הייתי יודעת וחוזר חלילה. כך שכל ההיתר שלהם הוא בעצם חומרא.

[משה גרוס]

נראה לי שהציבור הקדוש מפספס כאן את הנקודה המרכזית, מי שיקרא את פס"ד יראה שיש הבדל בין עיקר ושורש הפסק ובין עיטורי הסופרים, כגון שמעמדה הוא ספק קידושין. הנקודה המרכזית היא שבגט יש זכייה מלבד שליחות. אחרי כן הוכיחו שיש זכין מאדם ולא רק לאדם ולבסוף הכריעו שכאן כיוון שיש לו חובה ואין לו שום זכות בנישואין אלו הרי זו זכות גמורה, ולכן אפשר לזכות לו גט.
על הראשונות אין חולק שלכתחילה אין אומרים כן, כלומר שבגט יש זכייה ושזכין מאדם ולא רק לאדם. אלא שבמצבים דחוקים ראו הדיינים לסמוך על שיטה זו. כל הוויכוח ראוי להיות סביב הנקודה האם יש כאן זכות גמורה או לא. אלא שבנקודה זו קשה לסמוך רק על דבריהם בפס"ד שכן המציאות בכללותה אינה ניכרת מהפס"ד ויש פרטים שהושמטו מחמת כל מיני סיבות.

[אנונימי]

ולכן דברי מקבלים משנה תוקף

עפ"י המבואר כאן [בדברי כמה מהכותבים שחלק מטעמי הזכיה היו מחמת זנות] ישנה שיטה חדשה לאשה לקבל גט מבעלה המחוסר הכרה, תלך ותזנה ושוב יעשו לה זכין בבית דין של הדיוטות, כדאי לפרסם לכל ארגוני הנשים.

[בד_קודש]

אני מעלה כאן שוב ראשי פרקים לאלו המבקשים לקרוא את כל הפסק דין. והראתיו לח"א ולא אבה להסכים עמדי. אז אני מעלה אותו כמות שהוא וכל מי שיש לו להעיר אדרבא ואדרבא.

ראשי פרקים להקל על אלו שמבקשים לעיין בכל הפסק דין הארוך, אינו מוגה וגם איני מקבל כל אחריות

סיכום הפסק דין בתמצית כאשר הושמטו כל מה שמתפרש כביקורת.

א. לטענתם הטעם שהולכים בעגונה לקולא כדי שלא תצאנה לתרבות רעה וזה שייך גם אצלנו והם נשענים על דברי החתם סופר.

ב. מוכיחים כי לדעת החזו"א )אה"ע סימן מט וסימן פו) מכוח דין זכייה אפשר לזכות את הבעל השוטה גם בכתיבה ונתינה כאשר הגט הוא לטובת הבעל ממש.

ג. מדברי בעל ההר צבי (אה"ע סימן קל"א) מוכרח לדבריו שבמקרה דילן הגט הוא ממש זכיה עבור הבעל ושייך לעשות כפי שכותב החזו"א שם. (ראה עמוד 5 בקובץ).

ד. יש מקום רחב מאוד לומר שהקידושין במקרה זה בטלה למפרע, ולדעתם מדובר אם כן בספק אשת איש. – ואילו הייתה יודעת לא הייתה נישאת לה. ולכן הם קובעים שמעמדה של האשה אינה אשת איש אלא ספק אשת איש. (ראה עמוד 5 ועמוד 6).

ה. לדעתם בנידון שלנו, גרע טפי ממומר ואומרים דעל דעת כן לא הייתה נתקדש לו, ולדעתם כל היכי שאמרו שעל דעת כן לא הייתה מתקדשת אליו, הכוונה היא, גם אם קרה הדבר שלא בשעת הקידושין. – וחולקים בזה על החזו"א (אה"ע סימן קיח ס"ק ה) שרק אם היה מומר בשעת הקידושין אך לא אם נעשה מומר לאחר מכן. – והאג"מ כותב להצדיק את דברי החזו"א – (ראה שם עמוד 11)

ו. כמו כן כתבו לחלוק עם האגרות משה שסובר שלא עוקרים קידושים למפרע רק מפני שיקול זה שתישאר עגונה לעולם ללא פתרון, וזה לשונם (בעמוד 12): ביחס לדרכו של האגרות משה שלא הסכים ששיקול זה שנשארה עגונה לעולם ללא פתרון אינו טעם מספיק לומר "אדעתא דהכי לא התקדשה ומנלן דבר כזה". והם נשענים על כמה וכמה ראיות.

ז. לדעתם כך גם סבר הבית הלוי שאם אין לה כל סיכוי שהוא יספק את צרכיה שפיר אמרינן אדעתא דהכי לא התקדשה.

ח. מסקנת דבריהם ואני מצטט: בנידון זה, מצד אחד קיים יסוד גדול לקבוע שקיימת אומדנא דמוכח שעל דעת כן שלאחר מספר שנים ספורות מיום חתונתה יהפך להיות צמח ותשאר בעיגון גמור וכאמור ראינו שלדעת הב"ח הדברי מלכיאל המשיבת נפש והר צבי, גם בבעל שלאחר הנישואין התחדש אצלו מצב שאין בו אפילו "כל דהו" והבעיה בלתי הפיכה, נאמרה אומדנא כזו, מאידך, יש להתחשב שהמרדכי סיים את דבריו בלשון זו – "כתב הר"ם אף על פי שהבאתי ראיה לדברי הגאונים, לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י כאשר בא מזה מעשה לידי. "והנצי"ב בתשובה, בספר משיב דבר ח"ד סימן עה כתב "אחר שמהר"מ מרוטנבורג בעצמו שהמציא זה ההיתר, לא היה לביה כשמעתיה, ולא סמך על זה למעשה כמבואר במרדכי פרק החולץ, והאיך ניקום אנן למסמך על זה" ואמנם מפסיקת האחרונים הנזכרים עולה, שככל שהדבר נוגע לפסיקה הלכה למעשה אין טעם זה יכול להיות טעם בלעדי להיתר אשת איש לכן הגם שמכמה טעמים נידון זה עדיף יותר מהנידון עליו השיב מהר"ם, וזאת על יסוד סברת הרד"ך וסיעתו, מ"מ הלכה למעשה אין עולה על הדעת להתירה על יסוד סברא זו, אך נוכל ללכת בדרכם של גדולי הפוסקים שצירפו סברא זו לטעם נוסף. עד כאן. (ראה עמוד 27).

ט. מעתה יתברר אם ניתן לתת גט לאשתו והאם נחשב לחפצא של זכייה.

י. לדעתם, אין להוכיח מדברי החזו"א בסימן מ"ט שניתן לזכות עבור שוטה רק במידה ואמר הבעל קודם שנשתטה, לאו דווקא הוא. שהחזו"א לא מצא מקום להאריך בביסוס שיטתו זו ביחס לזיכוי גט לבעל שוטה, לאחר שאין זו הלכה מעשית וכו' (עיין שם עמוד 30)

יא. הלכה זו המבוארת בחזו"א שאם הגירושין הם זכות גמורה ללא ספק, אין מניעה לזכות עבור הבעל את כתיבת הגט חתימתו ומתן הגט, מיוסדת על רצף של שלשה חידושי הלכה וכל אחד מהם טעון ביאור רחב: א). ההלכה של "זכין לאדם שלא בפניו" נאמרה גם ביחס לבעל המגרש את אשתו, כשהזכייה היא עבור הבעל, למרות שהבעל אינו חלק מהמעשה ואינו מודע לו וכי אין מניעה בזכייה זו, למרות שהיא לא באה להכניס דבר לרשותו, אלא להפקיע ממנו את אשתו. ב). הלכה זו נאמרה, לא רק ביחס לגירושין באמצעות זכיה במתן הגט, אלא גם ביחס לכתיבת הגט, ובנסיבות אלו ניתן לכתוב גט בהעדר ציווי מהבעל. ג). כל הנ"ל נכון גם כשהבעל שוטה שאינו ראוי לצוות על כתיבת הגט ואינו ראוי לתת את הגט בעצמו.

יב. לשיטתם אכן (ראה עמוד 19 בקובץ שצירפתי) ישנו אומדנא דמוכח שעל דעת כן לא הייתה מתקדשת. ואבאר את דברי שכתבתי להקשות, בהמשך אם ירצה השם יתברך.

יג. לטענתם - המקרה שלנו גרע ממשומד שנשתמד כעבור כמה שנים ולא אמרינן בזה על דעת כן וכו' ולדעתם: מקרה שלנו, שונה הוא מהמקרה שעליה כתבו הראשונים שלא אמרינן על דעת כן לא הייתה מתקדשת – או מפני שאשה בשעת הקידושין אינה חוששת וזה לא מעניין אותה מה יקרה כעבור כמה שנים - וזה לשונם: ההפסד העתידי של עיגון לשנים נוספות וללא שידוע גבול לעיגון הוא חזק ביותר, והפסד זה גובר על הרווח של פרק זמן שבשנות נישואין (במשך חמש שנים) שבהן האשה הצליחה לחיות עם בעלה עד שנפגע, וקיימת אומדנא לתנאי בעת הנישואין, למרות שהתנאי לא נאמר בפירוש ולא חשבה עליו באותו מעמד (א"ה: ויש לדון בזה הרבה האם כשהיו לה חמש שנות השובע ניתן לומר זה אנן סהדי). ראה עמוד 19 20 בקובץ שצירפתי

יד. מתרצים את כוונת התוס' שכתבו שאצל בעל שחלה לא אמרינן אדעתא דהכי אלא על אשה שנפלה ליבום כיון שהבעל כבר מת ולא איכפת לו כלל אם יבטלו קידושין אם לאו, לדעתם כאן כמו אצל מת לא איכפת לו אם יבטלו קידושין למפרע אם לאו ולא איכפת לו אם יכריזו על קידושיו שבטלו למפרע ובעילותיו היו לזנות.

טו. לשיטתם במקרה דידן האומדנא תואם את האומדנא שכותב הבית מאיר - וזה לשונם "...וביחס אליו קיימת אומדנא גדולה שאדעתא דהכי לא קידשה עצמה. (עמוד 22 בקובץ שצירפתי)

טז. וזה לשונם: בכל מקרה של סרבן גט, שחייבוהו ואינו נותן גט והאשה עגונה, מאחר שניתן בדרך כזו או אחרת לאכוף את הגירושין היום או לאחר זמן אין מקום לאומדנא זו אלא רק בנידון דנן יש מקום לסברא זו.

יז. עפ"י האמור ובצירוף כל האמור לעיל, ביום תענית אסתר תשע"ד, שהוא יום צום הראוי למתן גט מסוג זה מתוך תפילה לסייעתא דשמיא שלא תצא תקלה תחת ידינו האשה זומנה לבית הדין ובאמצעות בית הדין זיכינו עבור הבעל את הגט בכתיבה חתימה ומסירה לאשה.

--
אבקש לציין שהמפרים וההפניות הנם לפי הקובץ שהעליתי.

[בד_קודש]

מישהו שאל אותי היום, האם גם אצל גט ניתן לעקור את הגירושין למפרע, דרך משל, שהסכים לתת גט בהיותו צעיר לימים ועתה בהגיעו לשנות הבגרות טרם מצא פרק שני בהאיש מקדש, ונותר גלמוד ערירי, לא עלינו, האם נאמר גם בזה אדעתה דהכי לא היה מגרש.

[בד_קודש]

יג. לטענתם - המקרה שלנו גרע ממשומד שנשתמד כעבור כמה שנים ולא אמרינן בזה על דעת כן וכו' ולדעתם: מקרה שלנו, שונה הוא מהמקרה שעליה כתבו הראשונים שלא אמרינן על דעת כן לא הייתה מתקדשת – או מפני שאשה בשעת הקידושין אינה חוששת וזה לא מעניין אותה מה יקרה כעבור כמה שנים - וזה לשונם: ההפסד העתידי של עיגון לשנים נוספות וללא שידוע גבול לעיגון הוא חזק ביותר, והפסד זה גובר על הרווח של פרק זמן שבשנות נישואין (במשך חמש שנים) שבהן האשה הצליחה לחיות עם בעלה עד שנפגע, וקיימת אומדנא לתנאי בעת הנישואין, למרות שהתנאי לא נאמר בפירוש ולא חשבה עליו באותו מעמד (א"ה: ויש לדון בזה הרבה האם כשהיו לה חמש שנות השובע ניתן לומר זה אנן סהדי). ראה עמוד 19 20 בקובץ שצירפתי

קטע זה בעייתי מאוד, כך טוענים ת"ח, מניין להם שהייתה מוותרת על חמש שנות שובע וכלשונם ההפסד של עיגון לשבע שנים נוספות גובר על הרווח של פרק זמן שבשנות נישואין, מניין להם לקבוע כן ללא שום אסמכתא ולו ראיה קלושה. וביותר קשיא שהרי הביאו ראשונים שטוענים אצל משומד שכל עוד יש לה תקווה שיחזור בתשובה לא אמרינן שהקידושין נעקרת וכאן הרי יש לה תקווה שהצמח שלה ימות ביום מן הימים, וגם על פי הרפואה תוחלת החיים של צמח לא עלינו פחותה בהרבה מאדם בריא.

[בד_קודש]

ת"ח אחד העיר לי באישי שכאן לא מדובר בצמח והפנה אותי לעמוד 3 בקובץ שצירפתי וזה לשונם.
כאמור הבעל נפגע פגיעת ראש קשה, אינו מתפקד לחלוטין, ואף אינו מסוגל לנשום ללא סיוע רפואי וניזון באמצעות הזנה מלאכותית על יסוד החומר שבפנינו ובעקבות הביקורים בבית החולים ושמיעת חוות הדעת הרפואית, הגענו למסקנה ברורה שאין בה ספק – הבעל במצבו הנוכחי אינו כשיר לחלוטין לכל סוג של תקשורת עם הסובב אותו, ולא ניתן להסדיר גט בדרך המקובלת. אמנם מבחינה רפואית, הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך אין כל אפשרות לתקשורת עם הבעל, כגון באמצעות שיחה עמו או העברת הודעה כתובה וכיוצ"ב.
אמנם עד כמה שהצלחתי לחפש גם אם האיש מוגדר בהכרה עדיין תוחלת החיים שלו קצר מאיש רגיל, ראה כאן http://fridman-adv.com/q39.htm שגם אלו המתקשרים עם הסביבה שלהם תוחלת החיים שלו פחתה וזה לשונם: "...המומחה השיקומי העריך את קיצור תוחלת החיים במקרה דנן ב-15 – 20 אחוזים.

[ארץ]

הדיין הגר"א שרמן ב'קול חי': פסה"ד של ביה"ד בצפת הפך את ההלכה ויצר מציאות שמקעקע את יסודות ההלכה. גם רבנים מהציונות הדתית וגם הגרז"נ גולדברג - פסלו את פסק הדין.
חדשות 24

[לומד_בישיבה]

מהו הכוונה פסלו את פסק הדין האם ישבו יחד כבי"ד.





"

[בד_קודש]

מניין לך שצריך מושב בי"ד כדי לפסול את הגט - הגרז"נ יושב במכון אריאל בבית וגן בכולל שו"ע הלכה למעשה ובעזרת השם אעלה אליו לשאול אותו מה טעם שפסל את הגט.

[מקורות]

לפי הפסק הזה ונימוקיו, למה במקרה של אחד שקידש אשה כשהיה פיקח, ואח"כ נתחרש (ואינו שומע ואינו מדבר) או נשתטה, לא מצינו לאף אחד מן הפוסקים שיציעו שהקידושין בטלין למפרע או שיתנו גט ע"י זיכוי.

[בד_קודש]

ראה בפסק הארוך שהביאו את מה שאמרו יבמות על אחת שנפלה ליבום אצל מוכה שחין והגמ' דנה שם שיש לבטל את הקידושין למפרע. והתוס' שם הקשו מדוע נקט יבמה ולא בעל ותירצו מה שתירצו אמנם הם מביאים כמה וכמה ראיות שלאו דווקא אם נפלה ליבום אלא הוא הדין אצל בעל שקידש ומתברר לה אח"כ שהוא מוכה שחין. - ראה בכותרת שם האם דין היבם כדין הבעל.

[שומר קישואין]

לפי הפסק הזה ונימוקיו, למה במקרה של אחד שקידש אשה כשהיה פיקח, ואח"כ נתחרש (ואינו שומע ואינו מדבר) או נשתטה, לא מצינו לאף אחד מן הפוסקים שיציעו שהקידושין בטלין למפרע או שיתנו גט ע"י זיכוי.

זה לשונם בסוף פסה"ד

הערה ראשונה, טענו כי מאחר ובמשנה במסכת יבמות פרק חרש (דף קיב:) נקבע "נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציאה עולמית", ולא מצאו לדון היתר זיכוי גט, אין מקום לזיכוי בנידון דנן.
אך אין יסוד להנחה שבכל שוטה בעלמא זוהי זכות עבורו להתגרש וניתן להסדיר גט עבורו באמצעות זיכוי הגט. אדרבה להיפך, בכל שוטה מכל סוג, טובתו היא שאשתו לא תיטוש אותו במצבו זה שהוא זקוק לטיפול ותמיכה, ויש לו תועלת בטיפולה ותמיכתה. ואינו דומה לנידון דנן שהבעל מאושפז בקביעות בבית חולים שבו הוא מקבל את כל צרכיו וגם מצוי במצב שלא חלי ולא מרגיש אם אשתו נשואה לו או לא, וכל קיומה אינו משמעותי עבורו, ולפי המבואר, גם אשתו כבר אינה ודאי אשת איש.
ואינו רחוק לפרש המשנה בסתם שוטה ולא במקרה חריג כאמור, שבעבר הרחוק כלל לא היה מצוי.

[בד_קודש]

ראה עמוד 19 בקובץ שהעליתי.
ואני מצרפו שוב - בעיצוב החדש עם פונט אריאל גדול ניתן ללמוד את הפסק דין בקריאה בעלמא

[בד_קודש]

ראה גם עמוד 23-24 בזה הלשון

התוס' בכתובות (דף מ"ז ע"ב). וא"כ בכל אדם כשמת אין נ"מ לו אם יבטלו הקדושין למפרע. וי"ל דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה שימות הבעל במקום רחוק והיא תשאר עגונה כל ימי חייה. ואף דהש"ס מסיק בב"ק שם דמ"מ מתרצית להתקדש משום דניחא לה בכל דהו דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. היינו רק כשאפשר לה לינשא עכ"פ למוכה שחין וניחא לה בכל דהו, וכדאיתא ביבמות (דף קי"ח ע"ב). אבל היכא שתשאר עגונה כל ימיה. הרי תיתב ארמלא ובודאי לא ניחא לה.

[מקורות]

ואינו רחוק לפרש המשנה בסתם שוטה ולא במקרה חריג כאמור, שבעבר הרחוק כלל לא היה מצוי.

אולי במשנה אפשר לפרש כן, אבל בפוסקים היו צריכים לחלק בכך ובודאי היו בעבר מקרים דומים שהיו יוצאים מן הכלל של "סתם שוטה".

[אלף אלפים]

כתבה בעיתון הפלס היום נגד היתר הגט

[היימישער]

מחאה.pdf

(47.94 KiB) הורד 763 פעמים

[נוטר הכרמים]

בנוסף למכתב הנ"ל שפורסם באחד העמודים הפנימיים ב'יתד' (בחוסר הבלטה ניכר; למה? הנושא לא מספיק חשוב?), בעיתון 'הפלס' מופיעה היום כתבה גדולה לצד מכתבי הגר"ש אויערבאך שליט"א; הגרא"ד אויערבאך שליט"א אב"ד טבריה; ציטוטים ממכתבי הגרח"ג צימבליסט שליט"א, חבר ביה"ד הגדול; הגרמ"מ פברשטיין שליט"א, ראש ישיבת חברון.

[אוצר החכמה]

אני מבין שכל אלה שהוזכרו כותבים נגד ההיתר? האם יש גם דיון בפרטים

[צולניק]

אני מבין שכל אלה שהוזכרו כותבים נגד ההיתר? האם יש גם דיון בפרטים

אין דיון בפרטים, רק לדברי המוחים עצם העובדה שלא הוזכר דבר כזה מעולם לא להלכה ולא למעשה היא ההוכחה שאין בזה ממש.

[החוזר]

אני מבין שכל אלה שהוזכרו כותבים נגד ההיתר? האם יש גם דיון בפרטים

אין דיון בפרטים, רק לדברי המוחים עצם העובדה שלא הוזכר דבר כזה מעולם לא להלכה ולא למעשה היא ההוכחה שאין בזה ממש.

השאלה שצריכה להישאל היא האם בספרות ההלכתית יש תקדים למחאה כנגד היתר בלי דיון בפרטים, והאם עצם העובדה שלא הוזכר דבר כזה מעולם לא להלכה ולא למעשה היא ההוכחה שאין במחאה זו ממש.

[שומר קישואין]

אני מבין שכל אלה שהוזכרו כותבים נגד ההיתר? האם יש גם דיון בפרטים

אין דיון בפרטים, רק לדברי המוחים עצם העובדה שלא הוזכר דבר כזה מעולם לא להלכה ולא למעשה היא ההוכחה שאין בזה ממש.

השאלה שצריכה להישאל היא האם בספרות ההלכתית יש תקדים למחאה כנגד היתר בלי דיון בפרטים, והאם עצם העובדה שלא הוזכר דבר כזה מעולם לא להלכה ולא למעשה היא ההוכחה שאין במחאה זו ממש.

כך היה בהיתר של הרב הראשי גורן וכך יהיה בכל היתר דומה

[מאיר סובל]

אני מבין שכל אלה שהוזכרו כותבים נגד ההיתר? האם יש גם דיון בפרטים

אין דיון בפרטים, רק לדברי המוחים עצם העובדה שלא הוזכר דבר כזה מעולם לא להלכה ולא למעשה היא ההוכחה שאין בזה ממש.

השאלה שצריכה להישאל היא האם בספרות ההלכתית יש תקדים למחאה כנגד היתר בלי דיון בפרטים, והאם עצם העובדה שלא הוזכר דבר כזה מעולם לא להלכה ולא למעשה היא ההוכחה שאין במחאה זו ממש.

התשובה שצריכה להיענות היא שאכן כן יש תקדים כזה, והספרים "לדור אחרון" ו"אין תנאי בנישואין" נמצאים באוצר.

אני העני מדעת קבלתי מזמן את קבצי הפסק ועברתי על כל ההיתר בשום לב והיו לי המון תהיות לדון עליהם עם אנשי הלכה כערכי ונלאיתי לרשום בכתב להשיב עליו על ראשון ראשון.
ולגופו של ענין, אם יש שם נימוק ויסוד הלכתי, הוא מאוד קצר, ממש נבלע בין המון הנייר והאותיות. והעובדה שכתבו כמאה דפים שכמעט כולם לא קשורים לעצם נקודת חידושם בבעייה הנוכחית, מראה על תפיסה שונה של הלכות גיטין בכלל, והופעת נימוקי פסק מחודש כל כך שנראים כעין עבודת סטודנט על עגינות ושוטות בספרות ההלכה, וזו בעצם הבעיה היותר עקרונית ומפחידה בפסק הזה. כנלע"ד.

[מאיר סובל]

נראה לי שהציבור הקדוש מפספס כאן את הנקודה המרכזית, מי שיקרא את פס"ד יראה שיש הבדל בין עיקר ושורש הפסק ובין עיטורי הסופרים, כגון שמעמדה הוא ספק קידושין. הנקודה המרכזית היא שבגט יש זכייה מלבד שליחות. אחרי כן הוכיחו שיש זכין מאדם ולא רק לאדם ולבסוף הכריעו שכאן כיוון שיש לו חובה ואין לו שום זכות בנישואין אלו הרי זו זכות גמורה, ולכן אפשר לזכות לו גט.
על הראשונות אין חולק שלכתחילה אין אומרים כן, כלומר שבגט יש זכייה ושזכין מאדם ולא רק לאדם. אלא שבמצבים דחוקים ראו הדיינים לסמוך על שיטה זו. כל הוויכוח ראוי להיות סביב הנקודה האם יש כאן זכות גמורה או לא. אלא שבנקודה זו קשה לסמוך רק על דבריהם בפס"ד שכן המציאות בכללותה אינה ניכרת מהפס"ד ויש פרטים שהושמטו מחמת כל מיני סיבות.

העיקר חסר מ"הנקודה המרכזית" שהבאת.
ובאמת זה מובלע בפסק ולא רואים שזה ענין המרכזי בשאלה, אשר לעומתו כל השאלה של זיכוי "מאדם" או "לאדם", ו"זכין" או "חבין" בגט, וההבדלים בין "זכיה" ל"שליחות" הכל זה דברים טפלים לעיקר. והוא:
יש דין ציווי הבעל לסופר לעדים, וכל עוד לא יתקיים ציווי כדין, חסר בלשמה של הגט.
הדברים מבוארים בכמה וכמה מקומות במסכת גיטין, ובעיקר בראשונים בפרק התקבל.
יצויין שלא מצאתי זכר לדברי הראשונים הללו בנימוקי הפסק, אפילו לא בדרך אם תימצי לומר, או בשביל ליישבם או לדחותם.
יש על זה סימן שלם בחזון איש (לגבי אחד מענפי ההלכה המסתעפים מדין ציווי הבעל, והוא דין "אומר אימרו"), והם מצטטים בפסק שורותיים מאותו סימן ומדלגים על העיקר, עד כדי שהציטוט לפי קוצר ראות עיני הוא מה שנקרא בשפת עברית מדוברת "הוצאת דבר מהקשרו", וזה עוד נרשם שההיתר הוא על פי החזון איש!

והלא אפילו האומר לסופר בציווי כתוב גט זה לאשתי לכשאכנסנה אגרשנה - אינו גט, כי אמנם היה ציווי, אבל עוד לא היה הוא בעל, וצריך "ציווי הבעל" דוקא, כי בלאו הכי אין חל על הגט דין "לשמה" אשר הוא מדאורייתא.

[מאיר סובל]

כך היה בהיתר של הרב הראשי גורן וכך יהיה בכל היתר דומה

דוקא על היתר גורן יצאו המון פלפולים מיד,
היו מלחמות עולם הלכתיות זה על זה מצד אחד נדפסו בהמודיע והצד השני הדפיס בהצופה

[אלכסנדרוס]

כך היה בהיתר של הרב הראשי גורן וכך יהיה בכל היתר דומה

דוקא על היתר גורן יצאו המון פלפולים מיד,
היו מלחמות עולם הלכתיות זה על זה מצד אחד נדפסו בהמודיע והצד השני הדפיס בהצופה

אם לא במלחמתה של תורה וכדרכה של תורה יוכרעו הדינים - על פי מה יוחלט מה להכשיר ומה לפסול מלבוא בקהל? על פי סברות הכרס חלילה וחס?

שמתי מיודעי דבר שהדיין הרב לביא הוא ת"ח גדול וכמובן שגם הרב המסכים הגרז"נ (שאמנם חזר בו) הוא לא קטלא קניא.