יחסו של הנודע ביהודה לזוהר והקבלה

[סעדיה]

מה המקור שאומרים שגם הגריעב"ץ זי"ע לא האמין למה שכתב, וכתב כן רק על מלחמתו נגד הכת הארורה?

שה"ג מערכת ספרים אות ז' (זוהר), אך אומרים שהחיד"א לא האמין למה שכתב וכו'.

[עקביה]

מדברי החת"ס מתקבל הרושם שהוא קיבל ומחזיק משיטת היעב"ץ. ראה גם מש"כ כאן:

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קצז
ואך לעשות עדה שלמה כלם יתחסדו במנהג א' לכולם א"כ היא גופי' נעשה חק לישראל ומצות אנשים וזה אי אפשר, ולכן ראיתי רבותי הגאון הפלאה ז"ל ומורי החסיד שבכהונה מהו' נתן אדליר זצ"ל והגאון מהו' זלמן חסיד ז"ל שלא המשיכו עדה, מעיד אני עלי שמימי לא שמעתי מפי קדושי ישראל הנ"ל ס' הזוהר יוצא מפי קדשם בשום דרוש, ותלי"ת לא זזה ידי מתוך ידם ולא חסרתי מהם וכו',

אינני יודע אם זה קשור, אבל בעניין שילוח הקן הוא סובר שיש חילוק בין הבבלי לזוהר, ומצדד לנהוג למעשה כבבלי ולא כזוהר. שו"ת חת"ס או"ח סי' ק.

[בברכה המשולשת]

מרנא החת"ס אינו כותב בציטוט המפורסם שהביא כתר"ה שיש פקפוק ח"ו בזוה"ק, אלא הוא כותב שיש להמנע מלדרוש בו ברבים

[עקביה]

לא עלה על דעתי שהחת"ס מפקפק בזוהר, אבל כן משמע שהוא מסכים עם היעב"ץ, שאף הוא לא פקפק בזוהר, אך סבר שלא כל מה שבשם זוהר יכונה מקורו בתורתו של רשב"י.

[עקביה]

הציטוט הבא לקוח מתוך ספר 'מי מנוחות' לרב אליעזר ליפמן נייזאטץ. (דף מג:). ישנו בהיברובוקס. מדבריו משמע ממש כדברי היעב"ץ.

וכאשר בפירוש שמעתי כן מפה קדוש אדומ"ו גאון ישראל קדוש ד' מכובד מוהר"ר משה סופר זצוק"ל אב"ד ור"מ דק"ק פרעשבורג שאמר בפני רבים מתלמידיו אלו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן לבררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מעוטים

[שבילי דנהרדעא]

קצת פלא שגריעב"ץ חולק על מה שנתקבל כבר אצל הראשונים דוגמת רבינו בחיי?
איפה כתב החת"ס על המטפחת ספרים דבר גדול דיבר הנביא?

[חכם באשי]

על דברי החת"ס וסייעתו, כתב רב"ש המבורגר ב'שרשי', בפרקו על מנהג יוצאי אשכנז שאינם אומרים 'בריך שמיה'. יעויין שם

[עקביה]

קצת פלא שגריעב"ץ חולק על מה שנתקבל כבר אצל הראשונים דוגמת רבינו בחיי?
איפה כתב החת"ס על המטפחת ספרים דבר גדול דיבר הנביא?

א. היעב"ץ אחז מספר הזוהר, ואינו חולק על מה שנתקבל אצל הראשונים. הוא חלק רק על אותה אקסיומה כאילו כל כולו מרשב"י.

ב.

שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן נט
ומ"ש שהרב אמר משם אמ"ו זצ"ל לא שמעתי מפיו ואולי התיר הרב לעצמו ע"ד שאמרו חז"ל רצית להחנק תתלה באילן גדול ואל תאשימהו עבור זה הנה נמצא בשכונתך ס' מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בענין זה הלא ישתוממו רואיו וד"ל

[אוצר החכמה]

מתחילים כאן לדון מתחילה על אותם מובאות שהיו בנושא הזה עצמו למעלה ובהתעלמות ממה שכתוב שם ?!

[י. אברהם]

בדרושי הצל"ח הביא מהזוה"ק.

[עקביה]

עברתי מקופיא על כל האשכול, ובאמת כל מה שנכתב בתגובות האחרונות כבר נטחן עד דק לעיל. לי הקטן אין מה לחדש בנושא. מה שכן יש לי מעט לומר, הוא על דברים בהם נראה שיש מחלוקת מהותית בין הבבלי לזוהר. במקרים כאלה מעניין לראות את התייחסות הפוסקים לאותה מחלוקת.

[צביב]

א. במטפחת ספרים המסקנה;
אי אפשר להוכיח מהזהר נגד עיקרי האמונה
וכן אי אפשר להוכיח משם לשנות הלכה שבידינו,

יש חלקים שהתחברו ע''י רשב''י
יש חלקים שהתחברו בימי הגאונים
יש חלקים שהתחברו בימי הראשונים
ויש הוספות שאינן מוסמכות

[סעדיה]

קצת פלא שגריעב"ץ חולק על מה שנתקבל כבר אצל הראשונים דוגמת רבינו בחיי?
איפה כתב החת"ס על המטפחת ספרים דבר גדול דיבר הנביא?

א. היעב"ץ אחז מספר הזוהר, ואינו חולק על מה שנתקבל אצל הראשונים. הוא חלק רק על אותה אקסיומה כאילו כל כולו מרשב"י.

כמדומני שהוכיחו מלשון רבינו בחיי שאינו מחזיק את הזוהר (עכ"פ לא כולו) כדברי רשב"י, יבואו היודעים ויודיעו.

[חיים ושלו']

[
כמדומני שהוכיחו מלשון רבינו בחיי שאינו מחזיק את הזוהר (עכ"פ לא כולו) כדברי רשב"י, יבואו היודעים ויודיעו.

הרי רבינו בחיי קורא לזוהר מדרש דרבי שמעון בן יוחאי, איך נוכל לומר שאינו מחזיק את הוהר כדברי רשב"י?

[מהעבר]

על טענת אוצר החכמה
שהתשובה מאהבה ענה כן לגוי (ובאמת לא אחז כך)
א"כ למה הדפיסו לרבים ?

[יבנה]

עי' מאמרו של שפירא כאן https://drive.google.com/file/d/0B9qDT_ ... xNWQ2/view שבו דן בעניינים אלו ומביא הרבה מקורות. בעמ' 5 הוא מביא דרשת הנוב"י שנמצא לאחרונה והושמט מהנדפס.

[אוצר החכמה]

על טענת אוצר החכמה
שהתשובה מאהבה ענה כן לגוי (ובאמת לא אחז כך)
א"כ למה הדפיסו לרבים ?

תקרא את התשובות.

[שבילי דנהרדעא]

על מה קאי תשובת החת"ס בהתייחסו לה"מטפחת ספרים"? ניסיתי לראות בפנים ולא הבנתי, אבל אולי הסכמתו על מאמר אחד הנאמר בספר ולא על כל הספר בכלליות?

[ההוא גברא]

בקיצור, כשם שהיו מגדולי ישראל שהתנגדו לפילוסופיה כך היו שהתנגדו לקבלה?

[צביב]

quote]e="ההוא גברא"]בקיצור, כשם שהיו מגדולי ישראל שהתנגדו לפילוסופיה כך היו שהתנגדו לקבלה?[/quote]
חס ושלום
וקשה לפרט הכל,
אומנם התנגדו למי שאומר שטויות בשם הקבלה (כת ש''ץ)
והתנגדו למי שלא לומד כראוי (דבש וחלב תחת וכו')

וכתבתי כאן שתי קצוות
אומנם כל התורה נמסרה מרב לתלמיד
וגם בשאלה זו יש לפנות לרבו

אגב
וסיפר הגה''צ רבי יעקב שליט''א, שמישהו ביקש ללמוד אצלו קבלה
והשיב לו, שישאל שתי שאלות את שני גדולי הדור,
(כמדומה הגרי''ח, והגרש''ז)
האם תלמיד זה ראוי ללמוד
והאם רבי יעקב ראוי ללמד
ו

[קו ירוק]

הדברים פשוטים שהאר"י והגר"א סמכו על כל ספרי הזוהר המצויים בידנו כולל זה"ח ורע"מ.
אלא שדברי גדולי האחרונים הנוב"י והגריעב"ץ והחת"ס והתשובה מאהבה נסובים על הטקסט עצמו שהוא נכתב ע"י מאן דהוא, אולי ר"מ די לאון בעצמו.
אבל ברור שזו מסירה מדור לדור. ורמוזים שם קבלת התורה איש מפי איש (והכל משלים כידוע מהגר"א עם הגר"ח וואלאז'ינער).

[צביב]

יש מקומות בספר הזוהר (ולא רק באידרות ובספד''צ) שאינם יכולים להיכתב אלא ע''י תנאים
ויש מעט קושיות על מקומות מסויימים כמו קושית מטפחת ספרים על ''סינגוגה''
ולכן כותב במטפחת שיש הוספות בדורות מאוחרים
ולכן מה שתלו כת ש''ץ עצמם בספר הזוהר, אין להם הוכחה כלל.

אומנם בענין ''את פני האדון ה' ''
כתב במטפחת בזה דברים חריפים, וגם כותב שם שכת ש''ץ תלו עצמם בזה
אבל כל זה לא קשה כלל, אליבא דשיטת הזוהר,
בפר' כי תשא ''וראית את אחורי'' וכו'
לומד בזהר חדש בראשית בפשיטות שביקש לראות את מט''ט שר הפנים וכו'
(לא הבנתי את המשך הזהר שם)
וא''כ מש''כ שכל ישראל יראו את פני האדון ה' הכוונה לראיה פחות מלראות את מט''ט
וזה מתקיים גם בראיית רשב''י

[אפרקסתא דעניא]

למה פנים זה פחות מאחור?

[צביב]

קיצרתי כי לא הבנתי את הזהר שם
ביקש משה רבינו לראות את מט''ט (כבוד ה')
וגם זה לא ראה אלא בחינת ''אחורי'' (בשורה אחרונה כאן, כמדומה לי שכך כתוב שם)

וסיים כאן מה ששכחתי להוסיף לעיל
שכנראה כתב בזה במטפחת את דבריו לאפוקי הטועים

[עקביה]

קושית מטפחת ספרים על ''סינגוגה''

לא כתוב בזוהר סינגוגה אלא:

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת כי תצא דף רפב עמוד א
ומהכא קרו לבי כנשתא אש נוגה....דבי כנשתא אתקריאת על שמייהו אש נוגה כדקא אמינא

היות ולא מצאנו בשום מקום שבית כנסת נקרא "אש נוגה", מסתבר שזה 'גיור' של הכינוי הלטיני של בית-כנסת - סינגוגה.
[כמו שהיו רבנים (נדמה לי ר' נפתלי כ"ץ, בעל 'סמיכת חכמים') שכינו את העיר פוזנא - פז נאה, אוסטרהא - אות תורה, וכיו"ב].

[צביב]

קושית מטפחת ספרים על ''סינגוגה''

לא כתוב בזוהר סינגוגה אלא:

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת כי תצא דף רפב עמוד א
ומהכא קרו לבי כנשתא אש נוגה....דבי כנשתא אתקריאת על שמייהו אש נוגה כדקא אמינא

היות ולא מצאנו בשום מקום שבית כנסת נקרא "אש נוגה", מסתבר שזה 'גיור' של הכינוי הלטיני של בית-כנסת - סינגוגה.
[כמו שהיו רבנים (נדמה לי ר' נפתלי כ"ץ, בעל 'סמיכת חכמים') שכינו את העיר פוזנא - פז נאה, אוסטרהא - אות תורה, וכיו"ב].

לכאורה כוונת דברי עקביה לתרץ בפשיטות קושית מטפחת ספרים
שכבר בזמן מוקדם נקרא כך בית הכנסת, אם אכן שפת הלטינית הזו כבר היתה בזמן התנאים, והיו קהילות ידועות שדברו בשפה זו

[חכם באשי]

צביב,
כנראה שמעולם לא עיינת במטפחת.
הערתו על האש נוגה היא מן הקלות שבהן.

[עקביה]

קושית מטפחת ספרים על ''סינגוגה''

לא כתוב בזוהר סינגוגה אלא:

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת כי תצא דף רפב עמוד א
ומהכא קרו לבי כנשתא אש נוגה....דבי כנשתא אתקריאת על שמייהו אש נוגה כדקא אמינא

היות ולא מצאנו בשום מקום שבית כנסת נקרא "אש נוגה", מסתבר שזה 'גיור' של הכינוי הלטיני של בית-כנסת - סינגוגה.
[כמו שהיו רבנים (נדמה לי ר' נפתלי כ"ץ, בעל 'סמיכת חכמים') שכינו את העיר פוזנא - פז נאה, אוסטרהא - אות תורה, וכיו"ב].

לכאורה כוונת דברי עקביה לתרץ בפשיטות קושית מטפחת ספרים
שכבר בזמן מוקדם נקרא כך בית הכנסת, אם אכן שפת הלטינית הזו כבר היתה בזמן התנאים, והיו קהילות ידועות שדברו בשפה זו

לא התכוונתי לתרץ את הקושיא אלא רק להסביר אותה. מדבריך נשמע כאילו היעב"ץ חשב שבזוהר כתוב סינגוגה. הסברתי שבזוהר לא כתוב סינגוגה אלא אש נוגה, והיעב"ץ מבין שאש נוגה מבוסס על סינגוגה.
מכיון שלא מסתבר שרשב"י או תלמידיו הכירו מילה זו, ומי יודע אם הייתה קיימת בימיהם, מסתבר שקטע זה נוסף, אולי ע"י רמד"ל.

[צביב]

אכן, גם במטפחת ספרים לא כתוב סינוגגה, אלא אסינגוגה
וכמדומה שזו הראיה הראשונה שמביא
אבל הזוהר כותב שכך קוראים לבית הכנסת, ולא מצינו כן אלא כך.

[צביב]

עיינתי במטפחת ספרים (במהירות, לפני כשנה)
וקושיותיו האחרות הן מזמן אמוראים מאוחרים (וזה תרצו בדוחק שראה ברוח קדשו, בשורש נשמתם שיאמרו זאת, או שהתגלה להם רשב''י בדור מאוחר, אומנם גם בתלמוד בבלי מצינו שנכנסו דברים מהראשונים)
וממאמרי אמוראים והראשונים, (ואת זה אפשר ליישב בדוחק, שהיו שדברו בסגנון דומה)
ושמות תנאים ואמוראים שנזכרו בזוהר, אפשר שאינם אלו שנזכרו בגמרא
(אגב באיזה דור חי רבי חיים רבא? האם נולד בארץ ישראל?)

ובהסכמות על הספר נגד הר' קאפח, רק הרב קוק כתב שהזוהר מזמן רשב''י

אכן יש קושיה דומה וקלה ממנה על מטבע ''לבנים''

[יבנה]

על מה קאי תשובת החת"ס בהתייחסו לה"מטפחת ספרים"? ניסיתי לראות בפנים ולא הבנתי, אבל אולי הסכמתו על מאמר אחד הנאמר בספר ולא על כל הספר בכלליות?

שו"ת חת"ס חלק ו - ליקוטים סי' נ"ט
"ומ"ש שהרב אמר משם אמ"ו זצ"ל לא שמעתי מפיו ואולי התיר הרב לעצמו ע"ד שאמרו חז"ל רצית להחנק תתלה באילן גדול ואל תאשימהו עבור זה הנה נמצא בשכונתך ס' מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בענין זה הלא ישתוממו רואיו וד"ל ואני תמה על גוף הדבר שהתירו חז"ל לכזב בתורת אמת ומה שאמרו חז"ל מותר לשנות מפני דרכי השלום לא הי' דעת הרמב"ן ז"ל נוח מזה עפ"י המובן הפשוט ע"כ הפליג בפירושו על פסוק ואני זקנתי עיין שם והגמ"א במוסריו סי' קנ"ו החליט דדוקא לשעבר ולא להבא עי"ש והכלל קושטא קאי."
כוונתו לדברי היעב"ץ שבתחלת עמ' 14 [3 בדפי הספר] כאן http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?12745&.

[יבנה]

דבריו של רי"א חבר במגן וצינה

[חיים ושלו']

מה בעצם שיטת היעב"ץ, האם אכן הספר לרשב"י רק נכתב כ300 שנה לאחר הסתלקותו על ידי תלמידי תלמידיו {וא"כ למה יצא כל כך הקצף מאת החיד"א]? או שמא ס"ל דאינו בכלל להרשב"י התנא אלא אחרון?
האם יש ראי' מוכחת שהאריז"ל ס"ל שכל כולו של ספר הזוהר הוא קדוש?

[יעקובי]

את סיכום שיטתו, כתב היעב"ץ עצמו בספרו מור וקציעה (סי' כה):

ואני אומר, מבואר הדבר למי שרגיל בספר הזוהר שהרשב"י לא כתב כל הדברים שבו, אך כלול ובלול הוא מכמה חיבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם (ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא), כמעט אין לי ספק בדבר זה. וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל, רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו, ואוכל להכריח ולהוכיח זה בס"ד במופתים חותכים, ואשמת המעתיקים היא. וכבר חיברתי בע"ה על זה חיבור מיוחד קראתיו מטפחת ספרים, ות"ל כבר יצא לאור עולם.

[צביב]

סיכום מטפחת ספרים מופיע בסוף במטפחת
חלק נכתב ע''י רשב''י (איני זוכר אם כותב שחלק נכתב קודם)
חלק נכתב בזמן הגאונים
חלק נכתב בזמן הראשונים
ויש עוד הגהות והוספות בפנים, וחלרם אינו מוסמך כלל

ולכאורה על הוספות הפנים לא נחלק אדם
והרמ''ק, והאר''י, והגר''א עשו הגהות ומחיקות
אבל על מה שמציין חלק מחיבורי הזהר ששייכים לתקופת הגאונים (והראשונים ) נחלקו עליו

[שבע]

מתוך עיסוק מתמיד והיכרות איתנה עם יצירתו המופלאה של הרמ''ק על הזוהר - הנקראת בשם ''אור יקר''
שהחלה לעלות על מזבח הדפוס בשנת תשכ''ב, והסתיימה רק בשנים האחרונות!
ועד אז - קרוב ל-400 שנה - הייתה גנוזה בכתבי-יד (חלקם בכתיבה איטלקית, וחלקם בכתיבה מזרחית/ספרדית)
[ועדיין ''ספר התורה'' גנוז בהיכלו...]

ברירא לי
כי כל חכמי התורה - משלומי אמוני ישראל - אם היו רואים מקרוב את המפעל הגדול הזה, אשר אין דומה לו!
איך במשך כל ימי חייו - ישב רבינו משה קורדוברו (הנודע בכל תפוצות ישראל כאחד מענקי הדורות), ועסק בחרדת קודש לבאר ולקשור על כל אות מדברי הזהר / רעיא מהימנא / ותיקונים - תלי תלי תלי תילין של גילויים עצומים ונוראים בעמקי סתרי תורתינו הקדושה,
ומדבריו אף היו שומעים ברורות את ההכרזה - החוזרת ונשנית - כי הן הן הדברים שנכתבו ע''י רשב''י ותלמידיו! (ואין כאן 'מסורות' כל שהן - שעברו בעל פה וכו' וכו')
הרי שללא כל ספק - לא היו מביעים (באף צורה שהיא) כל צל של פקפוק בספרי הזוהר הק' - על כל חלקיהם!

ובקשר לתמיהות ומבוכות - הרי שבפיו של הרמ''ק משנה ברורה וסדורה בענין, והרוצה לראותה ימצאנה על נקלה.

כהיום הזה שיצירתו האדירה - גלויה לעינינו בכל הדרה,
נסתם הגולל - מבחינת שלומי אמוני ישראל - על הדיון הלעוס הזה.

האמת, כי גם מדברי האר''י, ועוד מענקי חכמי ישראל - ניתן להוכיח שדעתם היתה כזאת.
אולם אף אחד מהם, לא העתיק את כל הזהר לספרו, וביאר בדקדוק כל אות ואות ממנו - כאשר עשה משה לעיני כל ישראל!

ואגב,
כמה לומדי זוהר בעיון - אתם מכירים?

בקיאים ולומדים בחכמת הקבלה - ישנם רבים,
אולם להתעמק בלימוד הזוהר - כאשר עשו כל אדירי הקבלה ובראשם האר''י - בכל אלה (כמעט) לא מצאתי!

ומבלי להכיר את הזוהר עם פירושיו ''מקרוב'' (כביכול!) - הרי שכל הכרכור המתרחש כאן סביבו - דומה להבליהם של 'חוקרי תלמוד' למיניהם...

ובכן, אציגה מלין לכל משכילי עמנו:
בואו והזהירו בזוהר הרקיע!

- ובזכותכם -
יצדיקו רבים ככוכבים לעולם ועד!

הבה תמים - ונחדש המלוכה!

[אוצר החכמה]

אולי תתן דוגמה אחת לאחד מהקשיים שעורר היעב"ץ או אחרים ותשובתו של הרמ"ק לזה.

[שבע]

כמענה לבקשת "אוצר החכמה" - אמרתי תחלה להעתיק כלשונם את דברי הרמ"ק בענין,
ולאחר מכן אשתדל בל"נ ללקט [באשכול נפרד] מכל ספריו את אשר העיר והאיר בכל אתר ואתר.

וזה החלי בס"ד:

ב''אור יקר'' על תיקוני זוהר - כרך ב' - שראה אור רק בשנת תשל"ג
כותב הרמ"ק (בעמ' קלד):

"ועל האי צפור קא רמיזו רבנן בהגדה דבתרא
[ברבה בר בר חנא דהוה קאזיל בספינתא וחזא לההיא צפרא דימא מטי עד קרסולוי] וכו'.

ענין זה וכיוצא בו הנמצא בתיקונים ובזוהר,
ומה גם ברעיא מהימנא -
הבהילו רעיוני המעיינים,
ופתח פיהם של דוברי שקר לדבר על צדקות הספר בגאוה ובוז.

ולזה אומר לך,
כי מצאתי ענינים אלו בספר הזה - על ג' בחינות:

הא' -
הם מאמרים רבים הביאום סתם, והם בתלמוד בשם ריש לקיש או ר' יוחנן וכיוצא,

ומזה אין ראוי ליפול לב אדם עליו,
שאפשר היות אותם המאמרים מסורים בקבלה איש מפי איש,
ולכך יתייחסו בספר הזה - למ"מ [= מארי מתניתין] וכיוצא.

ובתלמוד דידן לא שלשלו השמועה איש מפי איש עד למשה מסיני וכיוצא,
אבל אמרו ההגדה ההיא מפי האומר,
שכך הדין: אם אתה יכול לשלשל השמועה עד למשה מסיני - שלשל,
ואם לאו - אמור הדברים מפי אומרם.

ועם שאמרו: א"ר [= אמר רבי] יוחנן,
היינו שלמד מרבו, ורבו מרבו, עד כמה דורות.

הב' -
הם דברים רבים שהם הגהה מבחוץ - ואינם מכלל דברי הזוהר,
וענין זה אני אבאר אותו,
והיינו שהגיה בו אחד מן החכמים שהבין דבר מתוך דבר והגיהו מבחוץ,
והמעתיקים העתיקוהו בתוך הגירסא.

וענין זה יבחן מתוך הלשון בעצמו,
ויבחן על ידי שינויי הנוסחאות בספרים,

וכמוהו רבים - ואני אפרש בע"ה.

והם שתים אלו מבוארות.


[= הג' - ]
אמנם האי דשמעתין,
וכן ר' אלעזר בן פדת הכתוב במקום אחר
(= רעיא מהימנא רטז, ב; תיקוני זוהר, תיקון סט, דף ק-קא; תיקוני זוהר חדש, מהדורת מרגליות, דף קיד, א)
וכיוצא,

יהיה הענין על הדרך הזה,
שההגדה שסיפר רבה בר בר חנה - הם דברי חכמה מסורים לו ע"ד משל ומליצה,
וכך מסרם לחז"ל, וכך נכתבו משמו,
אמנם היו מימי קדם מסורים איש מפי איש.

והכא היה כתוב בספרים כלשון הזה:
ועל האי צפור קא רמיזו רבנן דימא מטי עד קרסולוי -

והמעיין הגיה מבחוץ:
בהגדה דבתרא ברבה בר בר חנא דהוה קא אזיל בספינתא וחזא להא צפרא דימא וכו'

והועתק בספרים על פי המעתיקין.

וכן ענין ר' אלעזר בן פדת -
כשבאו המעינים וראו שאותו דרוש יתייחס לעובדא דר' פדת העתיקוהו שם,
וכיוצא.

ואין לומר שיהיה הספר ביד הגאונים, או האמוראים, או רבנן סבוראי - והוסיפו בו תוספות
שהרי בימי הרמב"ן בדקו אחריו, ושמעו שמעו - ואותו לא ראו.

וענין גלויו זה חדש - שחדשו הקב"ה וגלהו לדורות אלו,
והקדמונים לא ראוהו.

וכל מה שניתוסף -
הוא מיום גילוייו ועד עתה,

וקודם זמן הרמב"ן - לא נשמע מציאותו כלל,
ולא הוזכר בשם אפילו לגאונים המעתיקים עניני הקבלה -
כגון רב חמאי גאון, רב שרירא גאון, רב האי גאון
שכולם כתבו בעניני הספירות,
והזכירו ברייתות ועניינים,
וספר זה לא העלו בפיהם".

וראה עוד באור יקר על תיקוני זוהר, כרך א, עמ' כד:
"וכד אתגליא האי חבורא וכו' -
היינו כפי' במקום אחר,
שהיה עתיד חיבור זה להתעלם ולהסתתר מעיני היודעים,

וכך היה,
אין מי שידע היאך נגנז.

ולא נתפרסם כל מציאות זמן הקדמונים,
שלא נתפרסם אלא זה מאתיים שנה בקירוב.

ובזמן קדמון - מציאות[ו] לא נודע
ולא נתפרסם עניינו כלל.

ואין שום מחבר מעיד עליו
אלא האחרונים.

מפני שעם היות שנתחבר בזמנו
נתעלם ונסתתר עד זמן זה שנתגלה.

ואפילו אחר שנתגלה
היה ביד החכמים בגניזה,
ולא היו מפרסמין אותו -
עד עתה שנתפרסם.

וזה מורה שהיה עיקר צורכו לסוף הגלות
בירידת השכינה אל תכלית הנפילה,
כדי שיהיה לה סמך בסוף גלותנו זה
שחשכו מאורי אור מכל וכל"

ועוד שם, עמ' כא, בתו"ד:
"ואלמלא היה החבור הזה נמנע ח"ו -
בלי ספק נסתם ידיעת רזי תורה מכל וכל.

ואם אי אתה מאמין,
צא וראה חיבורי הקדמונים שלא ראו ספר הזוהר
כמה נעלם אור החכמה מעיניהם
ואינם משיגים בהם אפילו כמחט הסדקית.

ועל ידי החיבור הזה -
נמסר הידיעה והחכמה הזאת לכל הנבדל מהמונעים ומקדש עצמו לשם להשתדל בקדושתה.

ונמצא החיבור הזה להקדמות -
כעין התלמוד לדינים".

ובכרך ב' (מתיקוני-זוהר), עמ' קד
על דברי התיקונים: עד דייתי דרא דמלכא משיחא -

"שהחיבור הזה יגנז מימי ר"ש - ועד דרא בתראה דמלכא משיחא,
שאז יתגלה החיבור וימצא בידי הכל לעסוק בו.

וכן היה,
כי ספר זה לא נתגלה מציאותו
עד דורינו אלה,
והוא סימן מסימני הגאולה.

ולזה לא אמר: עד דייתי מלכא משיחא - דהיינו ממש הגאולה,
אלא אמר: דרא דמלכא משיחא -
דהיינו דור המשיח - קודם הגאולה.

וכן היה במציאות גילוייו - נס ופלא,
שאין מי שידע אופן גילוייו.

ויש בזה דרכים רבים:

יש מי שאומר, שמצאו ישמעאלי עובד אדמה במערה במירון,
ומכרו לבשמים ורוכלים לכרוך התבלים [= תבלינים].
ומצאו חכם אחד מתושבי דרעא (= מחוז בדרום מרוקו) בארץ ישראל בעיר צפת תוב"ב
מפוזר ומפורד וקרוע, וקבצו.

- וטרח כמה טרחות,
עד שהלך אפילו באשפות - לקבץ החתיכות הקטנות שמכרו הרוכלים והבשמים בתבלים
כדרך הנשים שמשליכין ניירין שכורכין התבלים.
והלך על כל חנויות הרוכלים מוכרי בשמים ותבלים, וקנה מהם כל מה שנשאר בידם -
שמכר להם עובד אדמה ישמעאלי שמצאו במערה -

והעתיקו,
ונמצא בו חסרונות הרבה
מזה שנאבד וכלה ונקרע ונפזר.

ואין בזה הכרח ולא ראיה,
רק שמצינו שבארץ דרעא במדינות המערב
היה עיקר מציאות הספר,
ומשם נתפשט אלינו.

וכבר חקרו על הענין בימים קדמונים -
בימי הר' משה דילאון
ובימי ר' [יצחק ב"ר] שמואל דמן עכו - בעל ספר מאירת עינים
ככתוב בספר מעשה החסידים אשר לי.

ונראה ששמעו שמעו - ואותו לא ראוהו.

וכן הוא מוכרח -
שלא נמצא בידי הרמב"ן,
וכ"ש הקודמין לו.

ויש שרצו להוציא לעז עליו,
וכל אחד יקבל חלקו".

[צביב]

אם אלו כל דברי והרמ''ק בענין זה
הרי
ב.מזמן רשב''י עד שהתגלה לא נוסף בו מאומה
ג. מזמן שנתגלה והעתיקוהו יש בו הוספות ושינויים רבים.
ד. וכל שמות האמוראים שנזכרו בו הם הוספה מבחוץ

[אפרקסתא דעניא]

זה בעצם מה שאמר היעב"ץ...