דרושים 'חסידיים' במדרשי חז"ל

[מחולת המחנים]

בפרשת נשא עה"פ (במדבר ה' י') "ואיש את קדשיו לו יהיו, איש אשר יתן לכהן לו יהיה", כתב רש"י: ומדרש אגדה ואיש את קדשיו לו יהיו, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות, "איש אשר יתן לכהן" - מתנות הראויות לו "לו יהיה" - ממון הרבה.
על זה הדרך מצינו בגמ' (בבא בתרא דף פ"ט ע"א) אמר רב יהודה מסורא (דברים כ"ה י"ד) לא יהיה לך בביתך - מה טעם? משום איפה ואיפה, לא יהיה לך בכיסך - מה טעם? משום אבן ואבן, וברש"י שם.

פעם נכנס הגה"ח רבי אברהם חיים ברים זצ"ל לביתו של אחד מראשי הישיבות זצ"ל, והציג בפניו עשרה מדרשי חז"ל הנראים ממש כמו דרוש 'חסידי' על פסוקי התורה.
רבי חיים ברים התכוון בכך להראות שיש מקור אמיץ בחז"ל לדרכם של ספרי החסידות לדרוש את הפסוקים בדרכם הייחודית.

[וילנאי]

ויש את הסיפור הידוע עם ה'איידם' החסידי שאמר לשווער המתנגד את הדרוש על הפסוק 'על כן יאמרו המושלים בואו חשבון' ולאחר שקינטרו על הסילופים ש'הרביים' עשים לפסוקים וכו', פתח לו בגמרא והראה לו שזהו דרשת חז"ל. וודאי שקיים בתורה דרך הדרש רק צריך לא לשכוח את הפשט. וכמו הסיפור הידוע מר' חיים וואלוזין על הפיוט אזכרה אלו' ואהמיה.

[ספרן]

נזכר כרגע בשניים: סיפור על רא"י זסלנסקי שסיפר לי רב ירושלמי שניסה לומר לו וורט על הצורך לישב בזמן ברכת המזון עפ"י רמז 'ושבעת' - שב עת ברכת. הנ"ל הפטיר: אך, אחסידישער ווארט ... ומיהר אותו רב להציג בפניו את דברי התוס' בברכות שכתבו כן (כמדומני שהרב שסיפר אף פירסם מאוחר יותר את המעשה בספרו 'על התורה') והשני: בספר זכרון שי"ל בחוגי חסידות גור מובא שהרב זלמן בן יעקב (יענקלביץ) סיפר על עצמו שבהיותו תלמיד בישיבת מיר חמד לו לצון ואמר במכוון וורט למשגיח ר' ירוחם על הפסוק 'נוהג כצאן יוסף' שאת עצמות יוסף העבירו ממצרים כשהן עטופות בצמר הבא מן הצאן. לפי עדותו, ר' ירוחם הפטיר כנ"ל 'אך, אחסידישע ווארט'. התלמיד יענקלביץ שבא מבית חסידי, מיהר להציג למשגיח את דברי התוס' שאנץ הנדפסים בשולי הדף של מסכ' סוטה, שם מובא כדברים הללו בשם המדרש. הוא מוסיף לספר שר' ירוחם החל לתלוש משערות זקנו מתוךהבעת צער וחרטה על שזילזל בדברי חז"ל.

[יתר10]

ר"י ברגר בהקדמתו לספרו 'עשר אורות' ליקט כו"כ מאמרי חז"ל על דרך זה

[ספרן]

מה שברור, שהחסידות אכן נסמכה בכך על דרכו של המדרש וחשה עצמה כממשיכה שלו. כאשר נשאל אחד האדמו"רים הכיצד מתיישבים דבריו עם לשון הפסוק ? השיב: אני לא באתי ליישב את הפסוק עצמו, אלא ליישב אותו בלבו של יהודי ...

[מחולת המחנים]

מה שברור, שהחסידות אכן נסמכה בכך על דרכו של המדרש וחשה עצמה כממשיכה שלו. כאשר נשאל אחד האדמו"רים הכיצד מתיישבים דבריו עם לשון הפסוק ? השיב: אני לא באתי ליישב את הפסוק עצמו, אלא ליישב אותו בלבו של יהודי ...

פעם ראיתי ווארט בספר בית אבות לתורת סלונים שהובא בשם בעל יסוד העבודה ששאלו אחד לפשר דרכם של האדמורי"ם לדרוש את המקראות בצורה זאת.
אינני זוכר במדויק את המילים, אך לפי הבנתי מהעולה מהדברים כוונתו היתה לומר שכאשר עולה אצל הצדיק רעיון של מוסר והתעוררות הרי הוא מלביש אותו בפסוקי התורה.

[בן החבורה]

בישיבה הליטאית בה למדתי בימי בחרותי היה בחור ליטאי שאהב להשתעשע וללעוג לחבריו הליטאים המתלוצצים על החסידים, וזכורני שהיתה תקופה שהוא הסתובב עם "ווארט" שהיה מצטט בשם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן עה"פ 'קינה ודימונה ועדעדה' שכל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין..........

ה"ווארט" אינו מהר"מ מפרמישלאן אלא מהגמ' במס' גיטין דף ז

[נטיעות]

ומעין דברי הרשב"א באגדות ברכות ל"ב ע"א כמדומני על דרשות חז"ל על ותאמר ציון ודומיהם

[לייבעדיג יענקל]

ראיתי פעם באחד המאספים לבית בריסק, שהשפ"א אמר לגר"ח שישנם גמרות שא"א להבינם אלא ע"פ חסידות, והביא דוגמא משבת (קלב, א): "מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת, רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת". ולפי הפשט אין מובן מהו הקשר בין מילה לפיקו"נ, אך ע"פ חסידות א"ש.
ועתה ראיתי שרבינו הגרעק"א (חי' לשו"ע או"ח שלא ה) כבר דרך בדרך זו: "ואין לתמוה על דברי בעל העיטור שבטור, וכי בשביל שיצא לתרבות רעה לא נמהלי' בשבת. לענ"ד דאלו ידענו בבירור שכן יהי' כיון דהוא מן המורידין ולא מעלין ובר מיתה הוא אין מחללין שבת עבור מצות שבגופו, דהוי כמו תיקון נפשו".

[ארי במסתרים]

כיו"ב

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ס עמוד א

אר"ש בר נחמני א"ר יונתן: אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר: כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה? בזמן שקוצים מצוין לה; ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר: ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש, שנאכל גדיש כבר

[אמסטרדם]

פעם ראיתי ווארט בספר בית אבות לתורת סלונים שהובא בשם בעל יסוד העבודה ששאלו אחד לפשר דרכם של האדמורי"ם לדרוש את המקראות בצורה זאת.
אינני זוכר במדויק את המילים, אך לפי הבנתי מהעולה מהדברים כוונתו היתה לומר שכאשר עולה אצל הצדיק רעיון של מוסר והתעוררות הרי הוא מלביש אותו בפסוקי התורה.

--

[קנמן בשם]

'מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים.
בלשון הפסוק הרי 'מקוה' הוא מלשון תקוה, ודו''ק.

[נטיעות]

'מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים.
בלשון הפסוק הרי 'מקוה' הוא מלשון תקוה, ודו''ק.

וכן גדולה צדקה וכו' וצדקה תציל, שהרי לפי הפשט אין הכוונה צדקה.

[אפרקסתא דעניא]

'מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים.
בלשון הפסוק הרי 'מקוה' הוא מלשון תקוה, ודו''ק.

וכן גדולה צדקה וכו' וצדקה תציל, שהרי לפי הפשט אין הכוונה צדקה.

למה לא? הרבה מהמפרשים ע"פ פשוטו ביארו שם שהכוונה לצדקה.

[שש משזר]

אני אהבתי מעודי את הקטע על דברי יהושע למשה על אלדד ומידד: אדוני משה כלאם.
ואמרו בגמ' סנהדרין י"ז ע"א: מאי כלאם, א"ל הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן. ובפשטות היינו מפרשים הכוונה שיתמוטטו תחת עול הציבור.
אבל משום מה בחרו בתוס' שם לפרש בדרוש חסידי, וז"ל: פירוש, נבואתם כלה, דאין שכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, עכ"ל.

[צופר הנעמתי]

אני אהבתי מעודי את הקטע על דברי יהושע למשה על אלדד ומידד: אדוני משה כלאם.
ואמרו בגמ' סנהדרין י"ז ע"א: מאי כלאם, א"ל הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן. ובפשטות היינו מפרשים הכוונה שיתמוטטו תחת עול הציבור.
אבל משום מה בחרו בתוס' שם לפרש בדרוש חסידי, וז"ל: פירוש, נבואתם כלה, דאין שכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, עכ"ל.

דרוש חסידי???????????
בפשט הבנת שהכוונה שהם יתמוגגו לעשן מחמת עול הציבור?

תוספות מסבירים את פשט דרשת חז"ל ע"פ ההקשר העניני בפסוקים, ותו לא.

[עתניאל בן קנז]

בית יוסף אורח חיים סימן רנ

ומשחיזין הסכין בכל ערב שבת דהכי תניא בספרי וידעת כי שלום אהלך (איוב ה כד) זו השחזת סכין ומצאתי כתוב בשם ספר חיי עולם (ספר היראה לר"י אות שט) דמוכח לה מדכתיב והכינו את והוא כמו לאתים ולמזמרות (ישעיה ב ד):

אגב המשנה ברורה משמיט דרשה זו. ומביא טעם 'פשטני'... האם ידוע מדוע?

[מגיה]

מתוך אלפי מנשה ח"א בתחלתו:

[בני ברקי]

פעם הייתי בברית שדיבר שם הגר"א וויס שליט"א ודיבר בענין עובר לעשיתן שמברכים להכניסו אחרי המילה ואמר שרוצה לומר וורט של אדמו"ר גדול מאד שמברכים אחרי המילה כי בבריתו זה תרי"ב ואחרי שעשה מצוה אחת(מילה)יזכה לעוד תרי"ב מצוות...
ואמר שהאדמו"ר הגדול זה אחד מגדולי האדמורים זצ"ל רבינו פרץ בפסחים ז:...

[תולדות אדם]

יש ווארט, איני זוכר ממי, עה"פ "כי תצא למלחמה על אויביך" - היצה"ר "ונתנו ה"א בידיך" שהפסוק נתונה בידיך לדרשה, אך רש"י אומר 'במלחמת הרשות' שאינה נגד היצה"ר 'הכתוב מדבר' זה צריך להיות כתוב בפסוק.

[לוי]

מבלי להתייחס לגוף הדברים, נזכרתי בסיפור ששמעתי אי פעם:

בחור (בישיבה ליטאית...) ניגש אל ראש הישיבה, ואמר לו סברא מוקשית.

ראש הישיבה אמר: סברא כזו מתאימה לרשב"א.

הבחור זרח מאושר, אך ראש הישיבה מיהר להסביר לו: כוונתי שבשביל לומר סברא כזו צריך להיות רשב"א. אם יאמר הרשב"א סברא זו על כרחינו נקבל ונעמול להבין. אבל כשאני או אתה אומרים סברא כזו, הרי זו שטות בעלמא.

[חובב_ספרים]

דברים כעין הכתובים כאן ראיתי בהקדמה לספר של חוקר לתלמוד. כנראה הוא הרגיש צורך להדוף הביקורת הנמצא בחוגים חרדיים עפ"ל, והוא הביא דוגמאות בראשונים שהם עשו כעין החוקרים, כגון להגיה גרסא המוקשה. ממילא הקיש שזה מצדיק כל מעללי החוקרים ועוד מחה על אלו שהם 'מטיפים מוסר' להראשונים.

[מחולת המחנים]

ירושלמי (סוכה פ"ג ה"א) לולב היבש פסול על שם (תהלים קט"ו) לא המתים יהללו י-ה.

[דרומי]

לא לגמרי זהה עם הדוגמאות דלעיל, אבל באותו הקשר היה האדמור מחבד מציין לדברי התורת כהנים בתחילת פ' שמיני עה"פ "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו", שנראה כהעתקה ממש מספרי הבעש"ט ותלמידיו:

"אמר להם משה לישראל, אותו יצר הרע העבירו מלבכם, ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום, כשם שהוא יחידי בעולם כך תהיה עבודתכם מיוחדת לפניו וכו'"

[מנצפך]

וודאי שקיים בתורה דרך הדרש רק צריך לא לשכוח את הפשט. וכמו הסיפור הידוע מר' חיים וואלוזין על הפיוט אזכרה אלו' ואהמיה.

?

[סגי נהור]

וודאי שקיים בתורה דרך הדרש רק צריך לא לשכוח את הפשט. וכמו הסיפור הידוע מר' חיים וואלוזין על הפיוט אזכרה אלו' ואהמיה.

?

viewtopic.php?f=55&t=30888&p=312269#p312215

[קרית מלך]

כָּל הַמִּתְגָּאֶה אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה. (מדרש רבה פרשת צו)

[אראל]

ה'ווארט' הידוע בספרי חסידות, עה"פ ה' צלך, הוא מדרש חז"ל כידוע

[אבא יודן]

וילכו שלשת ימים בלא מים

[חיימשה]

מי כמוך באלים ה'. י"ל דפסוק זה אין לו שייכות באמצע השירה דכולו מדבר מה שעשה הש"י עם מצריים וזה מספר בשבח המקום לבד. וי"ל ע"ד דהובא בסדר הדורות החדש דא' מתלמידי רבינו אלימלך מליזענזסק ר' יוסף מלמד שמו אמר לתלמידיו דלכך הפסיק דוד המע"ה באמצע ברכי נפשי בפסוק מה רבו מעשיך ה' אשר ג"כ אין לו שייכות שם לפי שהזכיר שם נפלאות ה' ולא יכול עוד להתאפק באמצע השבחים מרוב התלהבות הבוער בקרבו והוכרח לומר מה רבו מעשיך ה' וכמו כן הדבר הזה כאן בשירת משה וישראל כאשר הגיעו באמצע השירה להתלהבות גדול אמרו מי כמוך.

זכורני שמצאתי ברש''י שאומר קרוב לזה על שירת הים. אשמח למשיב אבדתי.

[דודי צח]

רבי נתן מברסלב:

אחד שאל אותו על אודות שהצדיקים מלבישים השגותיהם במקרא ומאמר חז"ל, ולפעמים מפרשים מאמר חז"ל אחד בכמה וכמה פנים, ובכל פעם מרמזים בו השגות אחרות, ושאל אותו אם גם התנא או האמורא שאמר את המאמר הזה כיוון גם כן לכל זה, והשיב לו לאו. רק מחמת שע"י מעשיהם הטובים זכו לרוח הקודש נורא ונשגב הנמשך מהשי"ת בעצמו, אשר אין סוף לדעתו יתברך, ועל כן בכל דבריהם הנאמרים ברוח הקודש זה מלובשים בו השגות גבוהות ונוראות מאד בלי שיעור וערך, מה שגם הם בעצמם לא ידעו אז מזה.