פורום אוצר החכמה

ידוע ומפורסם הפולמוס הרחב סביב זהות מחבר 'חידושי הרשב"א' על מסכת מנחות, גדולי דורינו האחרון הכריעו בתוקף שאינם להרשב"א, 'הרשב"א מנחות אינו של הרשב"א' (מרן החזו"א בקובץ אגרותיו ח"ג אגרת טז); 'חידושי מנחות שנדפסו ע"ש הרשב"א אינם כלל לרשב"א כנראה לעין' (הגה"ק רבי אלחנן וסרמן ב'ידיעות נכבדות' שבראש ספרו קובץ הערות).

אולם במשך הדורות רבו כמו רבו המצדדים בזה מבין גדולי האחרונים, ואספם כעמיר גרנה הגרי"ח סופר שליט"א בכמה מקומות בספריו (כנסת חיים סי' ב; כרם יעקב סי' יא, י), ומשם בארוכה ובתוספת נכבדה בהקדמת 'חידושים לאחד מהראשונים שנדפסו ע"ש הרשב"א', (הרב מרדכי גוטסטנדה שליט"א, תש"ס).

עלתה במצודתי כדמות ראיה שלא ראיתי שעמדו עליה. אחד המקומות בהם מביא המשנ"ב את דברי הרשב"א למנחות הוא בביאור הלכה סימן תפט ד"ה ומצוה על כל אחד וכו', וז"ל,

עיין מ"ב שכתבתי מחלוקת האחרונים אם אמרינן בזה שומע כעונה והוא מחלוקת הלבוש וח"י עם הפר"ח דלבוש וח"י כמו דלענין לולב דרשינן ולקחתם לכם לכל אחד ואחד כמו כן הכא צריך כל אחד ואחד בעצמו לספור ופר"ח מיקל בזה וכן נוטה דעת הברכי יוסף ולענ"ד ד"ז פלוגתא בין הראשונים דרש"י פירש שם במנחות ס"ה ע"ב על מה דקאמר שם בגמרא לכל אחד ואחד שכל אחד חייב לספור. וביאר בחידושי הרשב"א דבריו דאי כונת התורה לצבור לבד ולא לכל יחיד ויחיד הו"ל למימר וספרתם לבד ולשתוק ומדקאמר לכם משמע דבא לומר לכל אחד ע"ש. הרי דהמצוה שייך על כל יחיד ויחיד בפ"ע.

ואולם מצינו בדברי הב"י בסי' תפט שם שמעתיק לשון תשובת הרשב"א, וז"ל,

כתב הרשב"א (ח"א סי' תנח) שאלת כשחזן מקדים לברך והקהל עונין אחריו אמן מי שחזר ובירך לאחר מכאן אם הוא ברכה לבטלה. תשובה: אם דעת היחידים שלא לצאת בספירת השליח צבור צריך לחזור ולברך, ואף על גב דקיימא לן מצות אין צריכות כוונה כתבו רבותינו הצרפתים (סוכה לט. תוד"ה עובר) דדוקא מן הסתם אבל אם אינו רוצה לצאת בו לא, ע"כ.

הרי מפורש בדברי הרשב"א בתשובתו ששייך לצאת ידי חובת ספירת העומר מהש"ץ בדין שומע כעונה, ובעינן 'דעת היחידים' שלא לצאת בספירת הש"ץ ומהני לדעת התוס' דאם אינם רוצים לצאת אינם יוצאים. וזה להדיא כנגד מה שהוציא הבה"ל מדברי חידושי הרשב"א הנ"ל דלא אמרינן שומע כעונה בספירת העומר.

את ראית הבה"ל מהרשב"א לא הבנתי וכמ"ש פה. [וגם את מה שנסו להשיב שם].
viewtopic.php?f=27&t=17778&p=170807#p169392

לפי הנראה אינה כ"כ ראיה, אם הבנתי נכון, במנחות הוא רק מסביר את פירוש רש"י ואינו דעת עצמו.

פלתי כתב:לפי הנראה אינה כ"כ ראיה, אם הבנתי נכון, במנחות הוא רק מסביר את פירוש רש"י ואינו דעת עצמו.

ועדיין תימה שלא מזכיר מידי משיטת רש"י.

הוא מסביר בעיקר את הגמרא איך דרשה את הפסוק, ובסה"כ מוסיף הסבר על פירוש רש"י. ואין כל סיבה להניח שאי"ז דעתו.

מה שנכון נכון כתב:הוא מסביר בעיקר את הגמרא איך דרשה את הפסוק, ובסה"כ מוסיף הסבר על פירוש רש"י. ואין כל סיבה להניח שאי"ז דעתו.

ולכן איכא ראיה שפיר שזו דעתו, עכ"פ לפי הבנת הבה"ל דאיכא לאוכוחי מינה.

נוטר הכרמים כתב:

מה שנכון נכון כתב:הוא מסביר בעיקר את הגמרא איך דרשה את הפסוק, ובסה"כ מוסיף הסבר על פירוש רש"י. ואין כל סיבה להניח שאי"ז דעתו.

ולכן איכא ראיה שפיר שזו דעתו, עכ"פ לפי הבנת הבה"ל דאיכא לאוכוחי מינה.

איכא לאוכוחי שפיר שזו דעתו בכוונת דברי רש"י. והבה"ל הביא ראיה מדעת רש"י אליבא דהרשב"א, ולא מדעת הרשב"א עצמו.

נוטר הכרמים כתב:

פלתי כתב:לפי הנראה אינה כ"כ ראיה, אם הבנתי נכון, במנחות הוא רק מסביר את פירוש רש"י ואינו דעת עצמו.

ועדיין תימה שלא מזכיר מידי משיטת רש"י.

זו באמת קצת תימה, אבל מזה להביא ראיה שאין הפירוש דמנחות להרשב"א, זה קצת מרחיק לכת.

מעולם לא בררתי סוגיא זו, אבל כמד' דכל בית מדרשו הרשב"א, והרשב"א בכללם לא כתבו חיבורים על קדשים, וזו ראייה חזקה הרבה יותר, מהראייה הקלושה של פותח האשכול.

אחיי, על מה המהומה?
כבר כתבתי 'כדמות ראיה', ותו לא מידי.
בכל אופן, יישר כח לכל המגיבים!
בשבוע האחרון הוכח לי שוב, כי הטורח בהעלאת הדברים מע"ג במה זו, {וכן נטילת הסיכון בביקורת צולבת הנושבת כאן], כדאיים לנוכח התוצאה. בכל פעם: פירכא או השגה, תוספת מראה מקום או תשובה ראויה. מתברר שהיה מוקדם מדאי להספיד את האכסניה הנכבדה הזאת המלווה אותי אישית קרוב לארבע שנים.

ועוד "כדמות" ראיה מהרשב"א דנד"ד.
שו"ת הרשב"א חלק ד סימן כח

שאלת: מפני מה נצטוו מקצת המצות בלשון יחיד, ומקצת בלשון רבים.
תשובה: בזה נתבאר הטעם במקצתם בגמרא ובמקצתם לא נתבאר, ואנכי לא ידעתי. הנה בספירת העומר צוה בלשון רבים וספרתם לכם. ובספירת שני השמיטה והיובל צוה בלשון יחיד, כמ"ש וספרת לך שבע שבתות שנים וגו'. ובא בביאורו כי ספירת העומר מוטלת על כל אחד ואחד, וספירת שני השמיטה והיובל דכתיב בה וספרת לך אינה מוטלת על כל אחד ואחד אלא על ב"ד. עכ"ל.

ומשמע שהילפותא שתהא ספירה לכאו"א ממה שנאמר כן בלשון רבים. ואילו בחידושיו במנחות פירש שהילפותא מהיתור לכם.
אולם באמת ברור כיום לכל שאין חידושי מנחות לרשב"א, ואי"צ לזרוק אבן אחר [היחוס] הנופל.

נוטר הכרמים כתב:עלתה במצודתי כדמות ראיה שלא ראיתי שעמדו עליה. אחד המקומות בהם מביא המשנ"ב את דברי הרשב"א למנחות הוא בביאור הלכה סימן תפט ד"ה ומצוה על כל אחד וכו', וז"ל,

עיין מ"ב שכתבתי מחלוקת האחרונים אם אמרינן בזה שומע כעונה והוא מחלוקת הלבוש וח"י עם הפר"ח דלבוש וח"י כמו דלענין לולב דרשינן ולקחתם לכם לכל אחד ואחד כמו כן הכא צריך כל אחד ואחד בעצמו לספור ופר"ח מיקל בזה וכן נוטה דעת הברכי יוסף ולענ"ד ד"ז פלוגתא בין הראשונים דרש"י פירש שם במנחות ס"ה ע"ב על מה דקאמר שם בגמרא לכל אחד ואחד שכל אחד חייב לספור. וביאר בחידושי הרשב"א דבריו דאי כונת התורה לצבור לבד ולא לכל יחיד ויחיד הו"ל למימר וספרתם לבד ולשתוק ומדקאמר לכם משמע דבא לומר לכל אחד ע"ש. הרי דהמצוה שייך על כל יחיד ויחיד בפ"ע.

ואולם מצינו בדברי הב"י בסי' תפט שם שמעתיק לשון תשובת הרשב"א, וז"ל,

כתב הרשב"א (ח"א סי' תנח) שאלת כשחזן מקדים לברך והקהל עונין אחריו אמן מי שחזר ובירך לאחר מכאן אם הוא ברכה לבטלה. תשובה: אם דעת היחידים שלא לצאת בספירת השליח צבור צריך לחזור ולברך, ואף על גב דקיימא לן מצות אין צריכות כוונה כתבו רבותינו הצרפתים (סוכה לט. תוד"ה עובר) דדוקא מן הסתם אבל אם אינו רוצה לצאת בו לא, ע"כ.

הרי מפורש בדברי הרשב"א בתשובתו ששייך לצאת ידי חובת ספירת העומר מהש"ץ בדין שומע כעונה, ובעינן 'דעת היחידים' שלא לצאת בספירת הש"ץ ומהני לדעת התוס' דאם אינם רוצים לצאת אינם יוצאים. וזה להדיא כנגד מה שהוציא הבה"ל מדברי חידושי הרשב"א הנ"ל דלא אמרינן שומע כעונה בספירת העומר.

יעויין בפמ"ג סי' תפ"ט א"א ב' שפירש דברי הרשב"א דיוצאים יד"ח רק בברכה ולא בספירה.

גם זו לטובה כתב:מעולם לא בררתי סוגיא זו, אבל כמד' דכל בית מדרשו הרשב"א, והרשב"א בכללם לא כתבו חיבורים על קדשים, וזו ראייה חזקה הרבה יותר, מהראייה הקלושה של פותח האשכול.

הריטב"א כתב חידושים לזבחים והוא מציין אליהם בכמה מקומות.
לעצם הענין שם המחבר של 'חידושי הרשב"א' למנחות אינו מוטל בספק והוא רבנו פרץ הכהן ב"ר יצחק, חברו של הר"ן ורבו של הריב"ש. כידוע עשרות דיבורים חתומים בכתה"י בראשי התיבות תפ"ך [- תוספות פרץ כהן] כמנהגו של רבנו פרץ הכהן גם בחידושיו לנזיר המצויים בידינו.

אביאסף כתב:

גם זו לטובה כתב:מעולם לא בררתי סוגיא זו, אבל כמד' דכל בית מדרשו הרשב"א, והרשב"א בכללם לא כתבו חיבורים על קדשים, וזו ראייה חזקה הרבה יותר, מהראייה הקלושה של פותח האשכול.

הריטב"א כתב חידושים לזבחים והוא מציין אליהם בכמה מקומות.

אם אכן כך, אני חוזר בי.

קצת מוזר להתייחס עכשיו לדיון שהתקיים בשנת 2014 (אבל לפי התוכן והתגובות והפלפול אם שייך לרשב"א, נראה שהתקיים ב1914...). אולם, עכשיו נתפרסם ב"בית אהרן וישראל", שבט-אדר, מאמרו של הרב אהרן גבאי, שם הוא מאשש את הקביעה שהמחבר הוא רבינו פרץ הכהן. זיהוי זה אינו השערה, אלא זיהוי מוחלט, כפי שיבין כל מי שיש לו חך לטעום סגנון הראשונים.

אביג כתב:קצת מוזר להתייחס עכשיו לדיון שהתקיים בשנת 2014 (אבל לפי התוכן והתגובות והפלפול אם שייך לרשב"א, נראה שהתקיים ב1914...). אולם, עכשיו נתפרסם ב"בית אהרן וישראל", שבט-אדר, מאמרו של הרב אהרן גבאי, שם הוא מאשש את הקביעה שהמחבר הוא רבינו פרץ הכהן. זיהוי זה אינו השערה, אלא זיהוי מוחלט, כפי שיבין כל מי שיש לו חך לטעום סגנון הראשונים.

ראה כאן viewtopic.php?p=598561#p598561