כתב רבינו החת"ס שבלשון בני אדם כל שלושים יום נקרא הוא חודש.
וק"ק ממש"כ הש"ך (יורה דעה הלכות נדרים סימן רכ סעיף ה):
אמר: חדש אחד, או חדש סתם, אסור מיום ליום (שו"ע). - משמע משעה שנדר אסור מיום ליום כגון אם נדר בחצי יום ט"ו לחדש תמוז אסור עד חצי יום ט"ו לחדש אב אע"פ שאינו אלא כ"ט ימים שתמוז הוא חסר, מ"מ הוא חדש שלם מיום ליום. וכן פי' הרא"ש אם עמד בח' לחדש ואמר חדש עלי אסור עד ח' לחדש הבא. אבל הרמב"ם פ"ט מה"נ והסמ"ג לאוין רמ"ב ור' ירוחם ני"ד ח"ו כתבו אם אמר חדש א' אסור משעה שנדר עד תשלום ל' יום גמורים מעל"ע, ונראה דהם מיירי בסתם חדש שהוא שלם וכמ"ש סי' קפ"ט ס"ק ל' ולכך צריך ל' יום אבל בחדש חסר מודים דסגי בכ"ט יום תדע שהרי במשנה מבואר אם אמר חדש א' אסור מיום ליום א"כ משמע דלעולם סגי במיום ליום אלא ודאי כדפי':
ומשמע שאינו דווקא שלושים יום, וצ"ע.
אמנם בתורת משה כתב: "ובלשון בנ"א ובנדה כל שלושים יום וכו', ואילו בדרשות חת"ס השמיט לגמרי תיבה זו.
וזכורני שדנים בזה גם לגבי השוכר בית לחודש אם הוא לשלושים יום או פחות, ואינני זוכר כעת מקומו.
ולכאורה יש מקום לדון גם לגבי הלוואה, בנוטל הלוואה ל'חודש', מה דינו?