חיפוש- ספר מקיף בדינא דחטא כדי שיזכה חבירך.

[גם זו לטובה]

חיפוש- ספר מקיף בדינא דחטא כדי שיזכה חבירך.

אשמח לדעת האם יש ספר או מאמר שליקט ואסף את כל פרטי דינא דחטא כדי שיזכה חבירך.

[מה שנכון נכון]

ראה קצת ביוסף דעת [בן ארזה] שבת עמוד 13 באוצר.

[גם זו לטובה]

ראה קצת ביוסף דעת [בן ארזה] שבת עמוד 13 באוצר.

יש"כ

[ערבי פסחים]

אני הדל כתבתי בזה כמה מילי

[סגי נהור]

אני הדל כתבתי בזה כמה מילי

בנדון דסי' שו במי שהוציאו נכרים את בתו להמיר דתה, דומה שאשתמטיתך דברי שו"ע הרב בעל התניא (שם סכ"ט), שכיון שהטעם שפקו"נ דוחה שבת הוא משום חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, הנה הצלת אדם שלא יחלל שבתות כל ימיו הוי פקו"נ.

[ויסוד לדבר אפשר למצוא במ"ש הראשונים (הר"ן ועוד) בדין המהלך במדבר ושכח איזהו יום השבת, שאסור במלאכות אבל מותר לצאת חוץ לתחום (ואפילו חוץ לתחום דאורייתא, יעוי"ש במאירי) שאל"כ ימות בארץ גזירה ויחלל שבתות כל ימיו].

[מאן מלכי]

חלל עליו שבת אחת וכו' הוא רק "טעמא בעלמא" עי' ביה"ל סי' שכט ס"ד ואלא הטעם משום שנפש ישראל דוחה ואף אם יהיה שוטה כל ימיו

[סגי נהור]

נו, מסתבר שדעת שו"ע הרב שלא כדעתך...

[מאן מלכי]

ביה"ל סי' שכט

"ואף על גב דלא שייך הכא הטעם חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה משום דלאו דוקא שבת ה"ה שאר מצות כמו שכתב המאירי ביומא וז"ל ואעפ"י שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפילו שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה עכ"ל אמנם באמת נראה דכל זה הוא לטעמא בעלמא אבל לדינא לא תלוי כלל במצות דאין הטעם דדחינן מצוה אחת בשביל הרבה מצות אלא דחינן כל המצות בשביל חיים של ישראל וכדיליף וכו'"

[סגי נהור]

ודעת שו"ע הרב לא כן, כנ"ל, וכן משמע מדברי הראשונים בסוגיא שבת שם.

[מאן מלכי]

ודעת שו"ע הרב לא כן, כנ"ל, וכן משמע מדברי הראשונים בסוגיא שבת שם.

עי' מאירי שהביא שם שכבר כתב שהוא לאו דוקא כגון אם ידוע שיחיה חיי שעה. ולדבריך אם ברור שלא יחיה לשבת הבאה אין להצילו הלכה למעשה אתמהה

[סגי נהור]

לא טענתי שזו הדעה היחידה, אלא שכן שיטת הרב בעל התניא, ושמא אשתמטיתיה להמ' דברים אלו, שלא הזכירה בין שאר תירוצי הפוסקים על הסוגיא בסי' שו שם.

ומה שהקשית "אתמהה", ראשית איני מבין דבריך, הכי משום שיש לך קושיא שיטה זו אינה קיימת? ושנית, אין הדבר קושיא כלל, כי בנוסף ללימוד זה יש בגמרא עוד ילפותא שפקו"נ דוחה שבת, וחי בהם ולא שימות בהם, ושני לימודים אלה נצרכים להלכה. ויעוין בר"ן יומא שאפילו לצורך עובר פחות מבן מ' יום מחללין שבת, אף שאין שייך בזה הטעם דפקו"נ, משום שמא ישמור שבתות הרבה. הרי להדיא שלדעתו גם במקום שאין פקו"נ ממש אמרינן כן הלכה למעשה, ודלא כמו שהבאת בשם הבה"ל.

[גם זו לטובה]

אני הדל כתבתי בזה כמה מילי

בנדון דסי' שו במי שהוציאו נכרים את בתו להמיר דתה, דומה שאשתמטיתך דברי שו"ע הרב בעל התניא (שם סכ"ט), שכיון שהטעם שפקו"נ דוחה שבת הוא משום חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, הנה הצלת אדם שלא יחלל שבתות כל ימיו הוי פקו"נ.

[ויסוד לדבר אפשר למצוא במ"ש הראשונים (הר"ן ועוד) בדין המהלך במדבר ושכח איזהו יום השבת, שאסור במלאכות אבל מותר לצאת חוץ לתחום (ואפילו חוץ לתחום דאורייתא, יעוי"ש במאירי) שאל"כ ימות בארץ גזירה ויחלל שבתות כל ימיו].

סברת מוטב הוזכרה במג"א, וכנראה ע"פ כתב הגר"ז את דבריו, ברם היותר נראה שאין כוונת המג"א כפשוטו להמציא היתר חדש של מוטב, דהא ברשב"א ובב"י מבואר דכל הנידון רק משום חטא כדיי וכו' וע"כ כוונת המג"א רק להביא מדינא דחטאא וכן הבינו האחרונים [עיי חת"ס פג]

[גם זו לטובה]

אני הדל כתבתי בזה כמה מילי

יש"כ

[סגי נהור]

סברת מוטב הוזכרה במג"א, וכנראה ע"פ כתב הגר"ז את דבריו, ברם היותר נראה שאין כוונת המג"א כפשוטו להמציא היתר חדש של מוטב, דהא ברשב"א ובב"י מבואר דכל הנידון רק משום חטא כדיי וכו' וע"כ כוונת המג"א רק להביא מדינא דחטאא וכן הבינו האחרונים [עיי חת"ס פג]

אי אפשר כלל לפרש בשוע"ר כדבריך, ע"ש שהוסיף על דברי המג"א, שבלא טעם פקו"נ לא נאמר חטא כדי שיזכה כו', כיון שלא ניתנה שבת לדחות אלא בשביל פקו"נ ולא בשביל מצוה החמורה ממנה (וכמ"ש הלבוש), משא"כ הב"י הכניס שבת בגדר מצוה רבה שבזה אומרים לו חטא (כמבואר בתוס' שבת ג' ע"א).

ומה שמבואר ברשב"א שהנדון הוא משום חטא כדי כו' - ולכאורה, אם הוא מטעם פקו"נ, אינו שייך כלל לענין חטא כדי כו', וגם היכא דלא אמרינן חטא, וכגון כשפשע, היה לנו להתיר - יישב בטוט"ד בס' משלחן הארי (לרא"ל קפלן ז"ל), דהנה בהא דפקו"נ דוחה שבת בכלל יש ב' דינים. הא' עצם הדין שפקו"נ דוחה שבת, והב' ההיתר והחובה על אדם אחר להצילו, שהוא מטעם לא תעמד על דם רעך, והשבת לו לרבות אבידת גופו וכו'. ובנדון זה יש ג"כ ב' דינים עד"ז. עצם הדין שהצלת הבת משמד דוחה שבת, וההיתר והחובה על אדם אחר להצילה שהוא מדין ערבות, כמו בכל מקום שאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כמ"ש הרא"ם, ולכן חלים על זה כל התנאים וההגבלות של דין אאל"ח. ודפח"ח.

[גם זו לטובה]

ראה קצת ביוסף דעת [בן ארזה] שבת עמוד 13 באוצר.

ביוסף דעת כתב -"אין להתיר להכשיל אדם פלוני באיסור קל כדי להציל אדם אחר מאיסור חמור כן מבואר בתשובת כוכב מיעקב בסוף דובב מישרים ח"ב"

מעיון מקופיא ל"מ