לזהותה של יריחו השניה - השערה חדשה ומעניינת, ועוד

[נוטר הכרמים]

לא מכבר עסקנו בענין דושנה של יריחו, ראה viewtopic.php?f=17&t=18352&hilit=%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%94+%D7%A9%D7%9C+%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%95
כעת באמתחתי אומר הבא מן החדש.

כתב בספר יוסיפון (פרק לח),

וילכו הלוך ובוא עד יריחו עיר הריח, כי במקום ההוא היה צומח אילן אפרסמון – הנקרא בלאסם – אשר ממנו יצא השמן הטוב, הנקרא שמן אפרסמון, והוא שמן פרג. ויאמר יוסף בן גוריון: העץ הזה לא נראה מעולם במקום אחר כי אם ביריחו, ורבים מלכים ממלכי הארץ, וגם כל חכמי מצרים לקחו מנטעי העץ, וינסו לטעת מהם בארצם במקומות רבים ולא קיבל העץ את טבע הארץ כי יבש. והיה העץ ההוא ביריחו עד חורבן בית שני, והיה כאשר נחרב בית המקדש השני אז נעתק העץ מיריחו אל מצרים ואל מקומות אחרים במקום ידוע, והיה שם עד היום הזה. וגם עודנו מעט ביריחו גם כן.

ונקרא עיר יריחו – עיר הירח, להיות ממשלת הירח אשר מועדי ד' קרואים בו עליה, גם כי במולדו יהיה כאשר יהיה לא יראה בשום מקום ממקומות הישוב טרם הראותו ביריחו. ולכן העדים הנאמנים אשר היו באים להעיד על ראיית הירח משם, לא היתה נמצאת בעדותו סבת מבוכה ושגגה, ולא כן עדי שאר המקומות כי היו פעמים רבות שוגגים בעדותם ונבוכים.

[נוטר הכרמים]

החלק הראשון בדברי יוסיפון בענין הריח של אילן אפרסמון המיוחד, מובא בשמו בדברי רש"י במלכים ב (כ, יג) עה"פ וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ, וז"ל, ואת השמן הטוב - יש פותרין שמן המשחה ויש פותרים שמן אפרסמון (בלסמון) שהוא מצוי בא"י שנאמר (ביחזקאל כז י"ז) יהודה וישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג וראיתי בס' יוסיפון פנג הוא אפרסמון וגדל בירחו ועל שם הריח נקרא יריחו.

וכן מובא בדברי רש"י בפי' לישעיה לט, ב וליחזקאל כז, יז, וכן בפי' לברכות מג, א ד"ה שמן ארצנו. ובדברי ראב"ע בפירושו לתורה (בראשית לז, כה), 'ואחרים אמרו כי הוא פרי או שמן האילן שהובא מיריחו אל מצרים על דעת יוסף בן גוריון. ובדברי הרד"ק ביחזקאל שם.

ומעניין לציין בזה את דברי הזוהר חדש (פרשת בראשית דף כד עמוד א), וז"ל, רבי יצחק אזל לגבי רבי זירא עאל לביתיה אשכח דהוה מטייל בההוא גינא. פתח ואמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים [שופטים א] מה חזו בני יתרו לסלקא מתמן דאמר רב יהודה אמר רב שקולה היתה יריחו כנגד כל א"י מרוב התענוגים שהיו בה דאמר רב יהודה אמר רב למה נקראת שמה יריחו על שם הריח. אמרו בני יתרו אנן צריכין לאתעסקא באורייתא ואורייתא אינה צריכה תענוגים ניקום מכאן לטורא ונתעסק באורייתא.

והנה מימרא זו כפי שמופיעה בזו"ח לא מצינו בשום מקום בדברי חז"ל שלפנינו, אכן בעל המימרא בזו"ח הוא 'רב יהודה', והוא ניהו מאן דאמר בברכות שם שמברך על שמן אפרסמון 'בורא שמן ארצנו'!

[נוטר הכרמים]

והנה בדברי יוסיפון מבואר ש'כאשר נחרב בית המקדש השני אז נעתק העץ מיריחו אל מצרים ואל מקומות אחרים במקום ידוע, והיה שם עד היום הזה'. ויש לבאר זאת לפי מה שהבאנו שם דברי הראב"ד במס' תמיד פרק אמר להם הממונה רבה, וז"ל:

ומורי הרב החסיד ז"ל אמר, דכל הנך דקתני שהיו נשמעין מיריחו מעשה נסים היו, ודוקא היה ביריחו נשמע ולא בשאר צדדים, משום שיריחו היתה כמו ירושלים מפני שהיא היתה תחילת כיבוש ארץ ישראל, וכמו דתרומת דגן צריך לתרום כן נתרמה א"י עצמה, ובשביל כך התרימה יהושע להיות קודש, לפיכך היא כמו ירושלים והיו נשמעין בה כל הנך דקתני כדי שירגישו בני אדם שביריחו יש כמו כן קצת קדושה כמו בירושלים, ולפיכך באלה יותר משאר דברים, מפני שכל אלו הדברים - קול שער הגדול וצלצל וגביני כרוז הם תחילת עבודות המעמידים את הכהנים לעבודתם ולוים לדוכנם, וגם קטורת הוא תחילת עבודת פנים וכו', יעו"ש.

ואם מעלת יריחו היא שיש בה קצת קדושה כמו בירושלים, אזי מבואר היטב שכאשר חרב בית המקדש ויצא מן בת ציון כל הדרה, אזי גם כפפה יריחו את קומתה וניטל ממנה ריחה הטוב.

[זאת ועוד, מצינו ענין נוסף של ריח ביריחו, דאיתא ביומא (לט, ב) ובתמיד (ל, ב), 'עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת, נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת', ודבר זה בודאי בבית המקדש תליא, ואגב גררא גלה כבוד הריח הטוב של האילן המיוחד מיריחו].

[נוטר הכרמים]

החלק השני בדברי יוסיפון, 'ונקרא עיר יריחו – עיר הירח, להיות ממשלת הירח אשר מועדי ד' קרואים בו עליה, גם כי במולדו יהיה כאשר יהיה לא יראה בשום מקום ממקומות הישוב טרם הראותו ביריחו',

ואמנם גם בחינה זו של ירח נמצא בתיקוני זוהר (תקונא תמניא וחמשין דף צב עמוד א), וז"ל, פתח רבי שמעון ואמר ויריחו סוגרת ומסוגרת מאי ויריחו דא איהי ירח דאיהי גופא דילה אמתא מברתא דמלכא דאיהי נקודה דילה סוגרת ומסוגרת.

ואף ענין זה של ראיית המולד מישך שייכא לבחינת ירושלים, שהרי כך איתא בדברי הבעל המאור בראש השנה (ה, א), וז"ל,

ודע כי סוד העיבור המסור בידינו יסודתו בהררי קודש והם שתי נקודות מן הארבע הנזכרות, האחת ארץ ישראל והיא אדמת הקדש אשר בה עיר הקדש והוא המקום אשר בחר השם לשום את שמו שם שנאמ' עליו לשכנו תדרשו ובאת שמה, והשנית קצה המזרח שהוא תחלת הישוב וכנגד מה שאמ' הנביא והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו. ופרוש הענין הזה כי חשבון המולד שאנו אומ' שהוא ביום פלוני בכך וכך שעות מן היום או מן הלילה הוא כנגד ירושלם.

וכן הוא בתשובות הגאונים (החדשות - עמנואל (אופק) סימן לז), ועי' עוד בשו"ת חת"ס ח"ו סי' לה.

[נוטר הכרמים]

ובאמת יש שהציע לומר שבאמת ישנם שני ערים מקבילות בשם יריחו, האחת יריחו מלא יו"ד וברי"ש חרוקה ע"ש הריח, והשניה ירחו חסר יו"ד ובריש צרויה ע"ש הירח. (הגהות על הגליון ביוסיפון מהדורת אורייתא).

והנה עצם הנחתו לחלק בין שני הערים יְרִיחוֹ ויְרֵחוֹ, נראית רחוקה ביותר, שהרי על עיר התמרים נכתבו שני השמות הנ"ל, וכן על ערבות יריחו, וירדן יריחו, נכתב פעם כך ופעם כך, ובע"כ שאלו הן שתי שמות לעיר אחת.

ובאשר למשמעות השינוי בין השמות, כתב רבינו בחיי בפר' האזינו (לב, מט), וז"ל, אשר על פני ירחו. מצינו בתורה ירחו בציר"י בלא יו"ד, וביהושע כתיב יריחו ביו"ד. ויתכן לומר בטעם הדבר כי מלת ירחו בציר"י הוא מלשון ירח, והוא מלה כוללת התפארת והכבוד, כי משה השיג הירח עם הוא"ו, אבל ביהושע שנבואתו מן היו"ד כשאר הנביאים כולן הזכיר יריחו ביו"ד לבאר כי הגיע לו ריח ומשך מן היו"ד המושכת מן הוי"ו, וזה מבואר.

וכן הבאנו שם דברי הרמ"ע מפאנו בספר מאה קשיטה פרק יב שכתב לפרש המקרא בפר' מסעי (לג,מח): בערבות מואב על ירדן ירחו, דכאן כתיב ירחו חסר יו"ד, אבל בספר יהושע כתיב מלא, משום דעד שבאו ישראל לשם נקרא ירחו מלשון ירח, ומכאן והלאה כשבאו לארץ ישראל התחיל דושנה של יריחו לתת ריח טוב כריח שדה אשר בירכו ה', ונקראה ע"ש הריח.

[נוטר הכרמים]

ברם עיקר ההנחה שהיו שני ערים יריחו וירחו מוכרחת ומבוססת, ונקדים דברי הגמ' בסנהדרין (קיג, א), תניא לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו, דכתיב בנה חיאל בית האלי את יריחה באבירם בכרו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה.

ופירש"י, לא יריחו על שם עיר אחרת - שלא יבנה יריחו ויסב שמה על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו - שאפילו בנה עיר אחרת וקראה יריחו אסור לבנותה, שאפילו שם יריחו ימחה לעולם, וכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו בימיו של אחאב, ועל שעבר על האלה קרי ליה בית האלי: את יריחו - ולא יריחו עצמו בנה אלא עיר אחרת על שם יריחו, שקראה לה יריחו ולא אתפרש הא מנלן.

[וראה במדרש חסרות ויתרות (בתי מדרשות ח"ב; אוצר המדרשים עמוד 198), כל יריחו כתיב וי"ו בר מן חד כתיב ה"א: בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה (מ"א ט"ז ל"ד) מלמד שלא היתה יריחו ממש אלא קריה ששמה יריחה ולא קיים דברי הנביא].

ובספר משך חכמה פר' ראה (יג, יז) מצא מקור לזה שלא יריחו עצמה בנה אלא עיר אחרת, וז"ל, ונראה משום דמקשה שם דיריחו היא מן בנימין בחלק יהודה, ולמה נקיט בימיו על אחאב, ולכן משני דעיר אחרת בחלק יוסף או בשבט אחר בנה על שם יריחו, שזה היה תלוי באחאב.

והנה איתא במדרש איכה רבה (בובר, פרשה א יז), צוה ה' ליעקב סביביו צריו. כגון חלמיש לנוה, סוסיתא לטבריה, קסטרא לחופה, יריחו לנוערן, לוד לאונו, וכה"א זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה (יחזקאל ה ה). היתה ירושלים לנידה ביניהם. לריחוק היתה.

ויש לברר היכן היא 'נוערן' שיריחו היא בסביבתה, ולא מצאנו בתנ"ך שם מקום כזה.

אכן במדרש ויקרא רבה (פרשת אחרי מות פרשה כג) איתא בשינוי קצת, וז"ל, רבי איבו פתר קריא בגאולת מחר מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה ומה הן עושין מביאין את האור והן שורפין חוץ לה ואח"כ לוקטין אותה כך (איכה א) צוה ה' ליעקב סביביו צריו כגון חלמיש לנוה יריחו לנערן סוסיתא לטבריא גסטרא לחיפא לוד לאונו הה"ד (יחזקאל ה) זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה למחר כשיגיע הקץ מה הקדוש ברוך הוא עושה מביא את האור ושורף חוץ לה הה"ד (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד ומה כתיב בהו (דברים לב) ה' בדד ינחנו.

והיכן היא 'נערן', כתיב בדברי הימים א (ז, כח) וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ.

ומבואר שם שנערן זה בנחלת שבט אפרים, ונראה שזוהי נוערן המדוברת שיריחו היא סביבותיה, ויעויין בתוס' בחולין (ה, א), דמן נעורן - שם מקום דכתיב (בד"ה א ז) למזרח נערן ולמערב גזר.

ומעתה נראה לשער בנקל שזוהי יריחו השניה שבנה חיאל בית האלי, והיא באמת בתוך ממלכת ישראל.

[נוטר הכרמים]

כתב לי חד מן חבריא:

לא קראתי הכל בעיון הראוי, אבל לסוף דבריך על נערן - מיקומה של נערן ידוע כנראה, והוא כחמשה ק"מ צפונית ליריחו עיר התמרים (יריחו הראשונה). המקום שמר על שמו, והיתה בו קהילה יהודית לפחות עד הכיבוש הערבי (כנראה במקום נמצא בית הכנסת העתיק "שלום על ישראל"). פלביוס מספר כי ארכילאוס בן הורדוס משך מים מנערן להשקות את התמרים ביריחו. גם היום יש קיבוץ בשם זה, פחות או יותר באותו מקום.

נחלת שבט אפרים, אכן משתרעת כמעט לכל רוחב עבר הירדן המערבי, מאפק במערב (ראש העין) ועד קרוב ליריחו.

כמובן, עדיין ייתכן שבנו עיר נוספת בשם יריחו קרוב אך לא ממש במיקומה של יריחו המקורית, שתיהן סמוכות לנערן.

אגב, פלא על הבקי הגדול רמ"ש שלא הביא פסוק מפורש שיריחו היא מנחלת אפרים. כך מתואר גבול נחת אפרים (יהושע טז) וירד מינוחה עטרות ונערתה ופגע ביריחו ויצא הירדן. כלומר נערן היא ליד יריחו של זמן יהושע, שליד הירדן, ושתיהן על גבול נחלת אפרים

[שומר קישואין]

עיין מרגליות הים לר"ר מרגלית סנהדרין קי"ג, וכבר העיר עליו הגר"ח קנייבסקי בטעמא דקרא [שמואל ב' י']

[לייטנר]

לגבי נערן,
א. לכאורה זה פשט הכתובים ביחס לאלו שביזו את אלישע שיצא מיריחו לכיוון בית אל, כלומר הלך צפונה ושם פגש 'נערים (כלומר, תושבי נערן) קטנים', ועיין בסוטה מו ע"ב.
ב. בית הכנסת העתיק 'שלום על ישראל' לא נמצא בנערן, אלא ביריחו עצמה. קיים בית כנסת עתיק גם בנערן.

לגבי יריחו,
א. במה שציין ל"עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת", פשוטה של אמרה זו שהריח הגיע עד יריחו, וראה שם: "עזים היו לאבא בהר מכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת", לציון המרחק שאליו הגיע הריח.
ב. כיון שיריחו היא עיר גבול בין ישראל ליהודה, ייתכנו מעברים של עיר זאת בין שתי הממלכות.

[נוטר הכרמים]

ייש"כ על ההערה המעניינת מהנערים.

נכון שהריח הגיע עד יריחו מירושלים, אבל בודאי שלא דבר ריק הוא, ויש בזה כדי לקשור את יריחו בירושלים.

[יתר10]

א. במה שציין ל"עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת", פשוטה של אמרה זו שהריח הגיע עד יריחו,

ייש"כ על ההערה המעניינת מהנערים.

נכון שהריח הגיע עד יריחו מירושלים, אבל בודאי שלא דבר ריק הוא, ויש בזה כדי לקשור את יריחו בירושלים.

וכי בכדי חנטו חנטייא וכו'? מקרא אני דורש

[לייטנר]

ייש"כ על ההערה המעניינת מהנערים.

אגב, לפי הגמרא בסוטה מו ע"ב שם ובגמרות מקבילות במנחות וחולין, משמע שאותה נערה שנשבתה לבית נעמן היתה מנערן, ועליה נכתב שגדודי ארם שבו מארץ ישראל.

נכון שהריח הגיע עד יריחו מירושלים, אבל בודאי שלא דבר ריק הוא, ויש בזה כדי לקשור את יריחו בירושלים.

אכן, כ"כ אחד המפרשים שם.
אך לשיטתו הוא יצטרך להסביר מה העניין המיוחד שיש בהר מכוור.

[בברכה המשולשת]

זכורני שראיתי פעם ספר שלם על הקשר בין יריחו לירושלים

[לייטנר]

זכורני שראיתי פעם ספר שלם על הקשר בין יריחו לירושלים

אכן נכתב ע"י תושב מצפה יריחו.
הספר קושר בין כל פרשה ליריחו וירושלים בקשרים מאולצים.

[נוטר הכרמים]

כעת ראיתי שדברי הגמ' בסוטה ששלח אליהם לייטנר בדבר הנערים הקטנים, נשנו גם בחולין ה, ב שע"ז מובים דברי התוס' שציינתי.

אלא שמצאתי בספר כפתור ופרח פי"א שאותו מקום הוא לדרום הר תבור כמו שעה נוטה מעט למערב, יעו"ש. וצ"ע אם זהו המקום המדובר במדרש איכה הנז'.

[לייטנר]

העיר נערה-נערת-נערן מוזכרת כעיר סמוכה ליריחו כבר ביהושע טז י.