לשון מקרא או לשון תרגום? לדרכו של רש"י בפירושיו
פורסם: ה' יולי 03, 2014 11:58 pm
בעבר {מתקופת ה'צינון' שלי מפורומינו} הועלה כאן מאמרי בענין 'לשון ארמי שבמקרא'.ראה כאן viewtopic.php?f=7&t=16599&p=180517#p180517
כעת בהקשר לפר' בלק נתחדשה לי תוספת מעניינת, ואציגנו כאן כפי שהכנסתיה בתוך המאמר, והרוצה לעמוד על שלימותן של דברים יטרח על אריכותם שם.
נראה לעמוד על נקודה נוספת בענין זה של מילים ארמיות שבמקרא, איתא בסנהדרין (קה, א) בלעם... בן בעור שבא על בעיר - שבא על אתונו, כמו בהמה דמתרגמינן בעיר. ובספר מרגליות הים נתפלא בזה, למה הביא לשון תרגום בעוד שהוא לשון מקרא כמו טענו את בעירכם (בראשית מה, יז), ותשת העדה ובעירם (במדבר כ, יא), ושילח את בעירה (שמות כב, ד).
וכן הביא מדברי רש"י בבא קמא יז, ב על דברי הגמ' שם 'בעירה כתיב בהמה אין חיה לא, וז"ל, בעירה היינו תרגום של בהמה.
אולם נראה פשוט דרש"י הביא דווקא את לשון התרגום מאחר שבאמת אף שמקור מילה זו היא בלשון הקודש, שהרי חלק גדול מן השפה הארמית יש לה יסוד ושורש בלשון הקודש, מ"מ בשפה הארמית מילה זו משמשת כביטוי בלעדי לאותו שם עצם או פועל, ומשא"כ בלשון הקודש, שהרי מצינו שבלשון הקודש בדרך כלל מכונה בהמה כ'בהמה', ורק בלשון תרגום בכל דוכתי התרגום הוא בעירה.
וכן יש לפרש במה שהביא עוד כמה דוגמאות, לשון רש"י בנדה (סא, ב ד"ה שוע), וז"ל, לשון חלק תרגום של חלק שעיע כלומר שיהו חלוקין יחד במסרק. ואף שזהו לשון הכתוב ביחזקאל טז, ו: במים לא רחצת למשעי.
ואמנם זה פשוט ש'שעיע' זו מילה ארמית יחידה לבטא 'חלק', וכמו שכתב רש"י ביחזקאל שם: למשעי - לצחצוח צחיח הסלע תרגומו שעיעות כיפא אפלצמנ"ט בלע"ז
וכן הביא מדברי רש"י בב"ק (נ, א ד"ה לאושין), 'יסוד לחומת ביתו על פני כל רוחב הבית אצל רה"ר וחבירו בספר עזרא (ד) ואשיא יחיטו, ובגמרא נפל אשיתא'.
וגם כאן נראה שבלה"ק ישנו ביטוי נוסף לאותה המשמעות כמו חומה או מגדל, וכמו שפירש רש"י בישעיהו (כה, יא), עם ארבות ידיו - לשון וארב לו (דברים יט) תירגם יונתן אשוות ידוהי מקום שהוא שם לו ידים לארוב והם מגדלים גבוהים אשוות חומות ומגדלים כמו (ירמיה נ) נפלו אשיותיה.
וכן הביא מדברי רש"י ביומא (לו, א ד"ה אבל), וז"ל, ואותו עודף קרוי בית החליפות, שהיו בהן עשרים וארבע חלונות חלון לכל משמר ששם גונזים סכינים של קודש, וסכין קרוי חילוף בלשון ערבי. ואילו ברש"י בעזרא (א, ט) כתב: מחלפים - הם סכינים והוא ל' בית החלפות שעל כן שהיו נותנין בה הסכינין היתה נקרא' לשכת בית החלפות.
ובאמת כאן יש לנו דוגמא חריפה יותר, המילה 'חלף' היא מלה בלעדית לסכין בלשון ערבי, ואף שמקורה בלשון הקודש, כמו מילים ערביות רבות, וכנז' לעיל, ובלשון הקודש המלה השגורה יותר היא סכין, ולכן נקט רש"י שהוא בלשון ערבי.
כעת בהקשר לפר' בלק נתחדשה לי תוספת מעניינת, ואציגנו כאן כפי שהכנסתיה בתוך המאמר, והרוצה לעמוד על שלימותן של דברים יטרח על אריכותם שם.
נראה לעמוד על נקודה נוספת בענין זה של מילים ארמיות שבמקרא, איתא בסנהדרין (קה, א) בלעם... בן בעור שבא על בעיר - שבא על אתונו, כמו בהמה דמתרגמינן בעיר. ובספר מרגליות הים נתפלא בזה, למה הביא לשון תרגום בעוד שהוא לשון מקרא כמו טענו את בעירכם (בראשית מה, יז), ותשת העדה ובעירם (במדבר כ, יא), ושילח את בעירה (שמות כב, ד).
וכן הביא מדברי רש"י בבא קמא יז, ב על דברי הגמ' שם 'בעירה כתיב בהמה אין חיה לא, וז"ל, בעירה היינו תרגום של בהמה.
אולם נראה פשוט דרש"י הביא דווקא את לשון התרגום מאחר שבאמת אף שמקור מילה זו היא בלשון הקודש, שהרי חלק גדול מן השפה הארמית יש לה יסוד ושורש בלשון הקודש, מ"מ בשפה הארמית מילה זו משמשת כביטוי בלעדי לאותו שם עצם או פועל, ומשא"כ בלשון הקודש, שהרי מצינו שבלשון הקודש בדרך כלל מכונה בהמה כ'בהמה', ורק בלשון תרגום בכל דוכתי התרגום הוא בעירה.
וכן יש לפרש במה שהביא עוד כמה דוגמאות, לשון רש"י בנדה (סא, ב ד"ה שוע), וז"ל, לשון חלק תרגום של חלק שעיע כלומר שיהו חלוקין יחד במסרק. ואף שזהו לשון הכתוב ביחזקאל טז, ו: במים לא רחצת למשעי.
ואמנם זה פשוט ש'שעיע' זו מילה ארמית יחידה לבטא 'חלק', וכמו שכתב רש"י ביחזקאל שם: למשעי - לצחצוח צחיח הסלע תרגומו שעיעות כיפא אפלצמנ"ט בלע"ז
וכן הביא מדברי רש"י בב"ק (נ, א ד"ה לאושין), 'יסוד לחומת ביתו על פני כל רוחב הבית אצל רה"ר וחבירו בספר עזרא (ד) ואשיא יחיטו, ובגמרא נפל אשיתא'.
וגם כאן נראה שבלה"ק ישנו ביטוי נוסף לאותה המשמעות כמו חומה או מגדל, וכמו שפירש רש"י בישעיהו (כה, יא), עם ארבות ידיו - לשון וארב לו (דברים יט) תירגם יונתן אשוות ידוהי מקום שהוא שם לו ידים לארוב והם מגדלים גבוהים אשוות חומות ומגדלים כמו (ירמיה נ) נפלו אשיותיה.
וכן הביא מדברי רש"י ביומא (לו, א ד"ה אבל), וז"ל, ואותו עודף קרוי בית החליפות, שהיו בהן עשרים וארבע חלונות חלון לכל משמר ששם גונזים סכינים של קודש, וסכין קרוי חילוף בלשון ערבי. ואילו ברש"י בעזרא (א, ט) כתב: מחלפים - הם סכינים והוא ל' בית החלפות שעל כן שהיו נותנין בה הסכינין היתה נקרא' לשכת בית החלפות.
ובאמת כאן יש לנו דוגמא חריפה יותר, המילה 'חלף' היא מלה בלעדית לסכין בלשון ערבי, ואף שמקורה בלשון הקודש, כמו מילים ערביות רבות, וכנז' לעיל, ובלשון הקודש המלה השגורה יותר היא סכין, ולכן נקט רש"י שהוא בלשון ערבי.