הודעהעל ידי לייבעדיג יענקל » ב' יולי 28, 2014 4:27 pm
מחצד חקלא הנכבד
עבודתך חשובה ונצרכת ביותר, ויה"ר מקמי שמיא שתזכה להשלימה כראוי ולהגדיל תורה ולהאדירה. לתועלת הענין ארשה לעצמי להעיר מעט על הנכתב לעיל, ולהסב את תשומת ליבך לכמה נקודות חשובות.
כדאי מאוד להשתמש לכה"פ בכ"י קיימברידג' 1023, שנכתב קרוב מאוד לזמן גילוי הזוה"ק.
חשוב מאוד להשוות גם לציטוטים מהזוה"ק הנמצאים בראשונים, אצל הריקאנטי בעיקר, אך גם אצל ריד"ע ור"מ בן גבאי ועוד ראשונים. (ההשוואות לכי"ק ולראשונים מוכיחות בעליל כי במשך הזמן נוספו לנוסח הזוה"ק הרחבות וביאורים מאוחרים. וראה לדוגמא בעלמא בהקדמת ריד"ע למאירת עינים: "ובמדרש עוד ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה (משלי לא, טו), מהאי קרא אוליפנא דכל בר נש דלאעי באורייתא בליליא, בשעתא דכנסת ישראל איתערת לאתקנא ביתא למלכא, האי דלאעי באוריתא אשתתף בהדה ויהבין ליה מתקוני ביתא דמלכא. מאי היא טרף ממש דאיהי נטלא מאתר רחיקא עלאה, דכתיב (שם, יד) ממרחק תביא לחמה. ומאן זכי להאי טרף איהו דלאעי באורייתא, דכתיב (תהלים קיא, ה) טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו". ולפנינו בזוה"ק (ח"ג צ, א) כמה שינויים והוספות: "והאי אקרי מבי מלכא, ויהבין ליה כל יומא מאינון תיקוני ביתא. הדא הוא דכתיב ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, מאן ביתה כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא אקרון ביתה בני ביתה. ובגין כך טרף נתן ליראיו, מהו טרף, טרף ממש, דאיהי נטלא מאתר רחיקא עלאה, דכתיב ממרחק תביא לחמה. ומאן זכי להאי טרף, סופיה דקרא אוכח דכתיב יזכור לעולם בריתו, מאן דאסתכל (ס"א דאשתדל) באורייתא לאשתתפא בהדה בליליא".
כמובן אין מי שרשאי להשמיט מילה מהזוה"ק מדעתו, אך ראוי לציין זאת ולהעיר ע"ז בכל מקום שבו ניכרים השינויים וההרחבות.)
הכרחי ממש לשים לב לשיבושים הלשוניים החמורים שנפלו בנוסח הזוה"ק בעטיים של מעתיקים ומדפיסים, ולתקנם ע"פ מקורות מדוייקים יותר (אך חלילה לא מסברא לבד). ולדוגמא בעלמא אזכיר את מאמר הזוה"ק (המוכר מהמחזורים לר"ה): "אוֹרַיְתָא כּוּלָא (-התורה כולה, לשון נקבה) סָתִים (-סתום, לשון זכר) וְגַלְיָא (-וגלויה, ל"נ) כְּמָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא (-כמו שהשם הקדוש, ל"ז) סְתִים (-סתום, ל"ז) וְגַלְיָא (-וגלויה, ל"נ)". וצ"ל: אורייתא כולא סתימא וגליא כמו דשמא קדישא סתים וגלי". ועוד שם: "כְּדֵין אַחִידָן תַּרְוַיְהוּ (-אברהם ויעקב) בֵּיהּ בְּיִצְחָק, דָּא (-זאת) מֵהַאי סִטְרָא וְדָא (-זאת) מֵהַאי סִטְרָא", וצ"ל 'דין (-זה) מהאי סטרא ודין מהאי סטרא'. (שמעתי מיודעי דבר שבכמה מקומות מוכח שהלשון המקורית היתה בלשה"ק, ומעתיקים ואפילו מדפיסים שינו לארמית משובשת.)
זה שרבותינו השתמשו בדפוסים מסויימים שהיו בהשגת ידם אינו אומר שכל מילה המצויה שם הינה 'זוהר מקורי'. הרמ"ק כבר כתב באור יקר על הגהות מבחוץ שנכנסו פנימה, וגם בדברי האריה"ק לא מצינו קיום ואישור אלא לחלקים מסויימים ולא לכל מילה ומילה (מובן שגם לא מצאנו אצל האריה"ק שלילה מפורשת של חלקים שונים, אבל אין מקום לאמירה שהבודק אחר מקוריותם של קטעים כלשהם הוא כמהרהר אחר השכינה). ולמשל, ודאי הוא שספר הבהיר שהיו מדפיסים קדמונים שסינפוהו לזוה"ק או הקטע הארוך מהספר שולחן של ארבע של רבינו בחיי שהודפס בתוך הזוה"ק (פר' עקב רעד, א) לא הפכו להיות בשל כך 'זוהר מקורי'. ולאידך גיסא קיימים קטעים שלמים וודאיים של הזוה"ק שנותרו בכתבי יד ועדיין לא באו בשום דפוס, וחבל מאוד להתעלם מהם. ואם יש ספק כלשהוא באשר למקוריות קטעים מסוג זה יש להדפיסם במדור בפני עצמו, אך לא להשמיטם.
(מחצד יקר, ע"מ שלא תיגע לריק, צריך גם לשקול היטב האם קיים ציבור שירכוש את עבודתך. הרי המון העם ימשיך לקנות את המהדורות הזולות המנוקדות, ואילו החוקרים יעדיפו להמתין למהדורה מדעית אקדמאית. השאלה היא האם מאות הלומדים בישיבות לקבלה ישישו על מהדורתך או שימשיכו לאחוז בדפוסים שהורגלו בהם, וצע"ג בזה.)