גם זו לטובה כתב: ולכן כל מי שנוהג בפדיון הבן כשיעור המקובל, אין שום טעם להחמיר במידות נפח כשיעור הגדול.
כת"ר מציג כאילו סתירת השיעורים של אצבעות מול ביצים במידות הנפח דומה ולו בקצת ב'סתירת' השיעורים בגודלה של השעורה, בין שיעור פדיון הבן למידות הנפח.
סתירת ביצים מול אצבעות היא סתירה שקיימת כבר בביאור דברי הגמ' אבל סתירת מידת השעורים לא התעוררה אלא כאשר החזו"א טרח לבאר שלא כד' הרח"נ, ושגם הרמב"ם לא ס"ל כשיעור הקטן, וזה דרכו של מרן זצ"ל שמעמיד עצמו לשלול את דעת בעל מחלוקתו ולא לתת לו יד בדעת אף א' מן הראשונים, ולכן גם שלל את הנחת המנחת ברוך שהראשונים שנחלקו אם גובהו של אדם ג"א או ד' נחלקו בזה.
אבל הברור - בקצרה- שעיקר טעמו של החזו"א הוא שכיון שמידת הגודלים בפנינו גדולה, והגאונים נוב"י וסייעתו חישבוה כן בתורת ודאי [והוא מעיד ע"ע שלפי סברתו אין שום דרך הגיונית למודדם אחרת] אין לנו אלא להגדיל השיעור ואין לנו מניעה בעצם גם מלחלוק על הרמב"ם.
ולכן זה מצג שוא לומר שאין טעם למדוד את המטבעות כפי השיעור הקטן של השעורים ואת הנפח כפי השיעור הגדול של השעורים כי מלבד הרמב"ם אף אחד לא קבע מידה זו ואין אנו אחחראין לה, וכל דברי החזו"א היה למשכוני נפשיה ולדחוק בעת הרמב"ם, ותל"מ.
ברזילי כתב:
מלבד הקשיים הברורים בדרך זו ((א) היכן שמענו שיש כאן תקנה, העוקרת את הדין, הלא בפשטות לא באו אלא לתת סימן, אבל השיעור העיקרי לדינא הוא זה הכתוב בפסוק (ב) מה כוחם של הגאונים לתקן תקנה כזו), הלא הסברה הפשוטה אומרת שאם בשיעור שנתחדש על ידי הגאונים הולכים אחריו לחומרא ולקולא גם אם מתקטנים ומתגדלים גרגרי השעורה, על אחת כמה וכמה ששיעורים שנמסרו מראש מפי חז"ל ובהל"מ בכזית וכביצה שיש לילך אחר ביצים וזיתים של זמננו (ואמנם לפי חלק מן הנשמע החזו"א סבר, כנראה, שמעיקר הדין כך הוא, אבל אז שוב אין זה כמסור מהצל"ח).
אמנם זה צודק הרב ברזילי שגוף סברת החזו"א כלפי שיעור הגאונים בפדה"ב אפשר לטעון כלפי שיעור הגאונים בביצים, אבל כנראה שס"ל לחזו"א דאה"נ עד שבא הנוב"י ביטלה, וצע"ג.