בתולה נשאת ליום הרביעי ונבעלת ליל חמישי שאם יש לו טענת בתולים משכים לבית דין ביום ה' שבית דין קבועין בעיירות. ובמקומותינו דליכא טענת בתולים שנוהגין שמייחדין חתן עם כלה ותנן [י"ב א] האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים, אין לו טענת בתולים מפני שמייחד עמה, ניסת כל יום שהוא רוצה
מובן מזה כי בזמנו של ראב"ן היו עדין הקידושין והנישואין בהפרש זמן (ועיין בספרו של פריימן על התפתחות המנהג), וס"ל לראב"ן שכיון שהיו מתייחדים הרי זה דומה למה שאמרו במשנה דף יב, א דביהודה אין טענת בתולים כיון שהיו מתיחדים, ופירושו דודאי בעל וכו'. וג"ז חידוש לכשעצמו שאכמ"ל.
והנה לקמן מינה כותב ראב"ן:
.אע"פ שאמרתי למעלה [ב' א] שבזמן הזה אין יכול לטעון טענת בתולים, [ט' א] טוען פתח פתוח מצאתי אף על גב דאיכא דם בתולים ואחר בעלה כדשמואל [נדה ס"ד ב] דאמר יכולני לבעול בתולה בלא דם נאמן לאוסרה עליו ולהפסידה כתובתה
פירוש המילות: שיש בעלמא ב' טענות בתולים: א. טענת בתולים, היינו אי מציאת דם, ב. טענת פ"פ שאינה קשורה להמצאות דם (עיין שו"ע ס"ח ס"ו אם נאמן בטענה שניה זו להפסיד כתובתה, גם באופן שנמצא דם!, ואת עובדת המצאות הדם תולים בסיבות שונות ואחת מהן היא הנזכרת בדברי ראב"ן כאן, שהבועל הקודם עשה זאת באופן שלא הוציא דם)
ומחלק ראב"ן, דדוקא טענה שלא מצא דם, בזה אין אנו שומעין לו אחרי שמתייחד עמה, אבל טענת פ"פ, עדין יכול לטעון ! ע"כ.
מי חכם ויבין פשר דבר נפלא זה, למה עובדת יחודו עמה קודם כינוסה, שוללת ממנו רק טענת בתולים - דם, ולא טענת פ"פ??? (ועוד שלפי"ז למה לא נישאת ביום רביעי דוקא כעיקר התקנה, שמא יטען פ"פ) האם כונתו לחלק כן בעיקר הדין דביהדוה אין טענת בתולים ולומר דמ"מ טענת פ"פ יש? וזה הרי דבר שלא ניתן לשמוע. האם נפל כן חסרון? דילוג?
דומה (ומטעה בדמיונו) לדברי ראב"ן מצינו במאירי כתובות יב, א שכתב גבי מה שאמרו שם דביהודה נהגו להעמיד שושבינים על הבתולים ואם לא העמיד אינו יכול לטעון, והביא שם המאירי בשם חכמי האחרונים (?) שפירשו דדוקא טענת דמים אינו יכול לטעון, אבל טענת פ"פ שהשושבינים אינם מבררים בזה כלום, יכול לטעון, וכ' ע"ז המאירי דלדבריהם מה הועילו וכו' יעו"ש. עכ"פ שם הוא מילתא בטעמא וכאן פליאה גדולה.
מצוה לישב.