בספרי הגאון המובהק רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצללה"ה (משמר הלוי; פניני רבינו הגרי"ז) מובא:
והנה דברי 'אותו גדול' מפורשים להדיא בספר תפארת שלמה, וז"ל,פעם אחת באחד מימי השבוע של פרשת ויצא אמר אחד לפני רבנו הגרי"ז זצוק"ל ששמע בשם גדול אחד ביאור בפסוק בפרשת השבוע ויצא: "ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו", שיעקב אבינו כשעמד על הבאר ראה את כל אריכות הגלות, וע"ז אמר יעקב אבינו להקב"ה: הן עוד היום של גלות אדום גדול וארוך, ועדיין לא הגיעה העת שהצאן קדשים, המקנה, עם ישראל, ישובו לארצם, ולכן מבקש ומתפלל הוא להקב"ה שלכל הפחות "השקו הצאן ולכו רעו", דהיינו שיהי' לכלל ישראל פרנסה בגלות...
ואמר רבנו הגרי"ז זצוק"ל: ביאור זה [ש"הן עוד היום גדול" עולה על אריכות גלות אדום] צריך להיות כתוב בחז"ל...
וחזר על זאת רבנו זצוק"ל בליל שבת קדש [אחרי שביקש שיחזרו לפניו על הביאור הנ"ל], ונזכר אחד שבדרשת מאור הגולה רבנו מהר"ח דוולאז'ין זיע"א מביא מהזוה"ק פ' ויצא, וזה לשונו הקדוש: "וכתב בזוהר ע"פ "הן עוד היום גדול" - שהס"מ נקרא יום מהומה ומבוכה, ואנו מגדילים אותו ומגבירים את כחו עלינו בחטאינו המרובים ר"ל".
וסמוך לסיום הדרשה שם כתב רבנו חיים דוולאז'ין זצוק"ל: "...ויעקב אבינו ע"ה, כאשר ראה ברוח קדשו את כל עניני הנהגותינו בגלות החיל, התחיל לקונן במרירות לבו. ואמר: אני רואה ש"עוד היום" מהומה ומבוכה הוא הס"מ "גדול", ומחמת זה - "לא עת האסף המקנה" להגאל גאולה שלימה, ונתן להם עצה איך להתגבר על הס"מ, ואמר "השקו הצאן" כו' כמשז"לבפ"ק [דב"ק] מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אשריהם ישראל בזמן שהם עוסקים בתורה ובג"ח יצרם מסור בידם כו', וז"ש "השקו הצאן" - היינו שתעסקו בתורה שנמשלה למים, "ולכו רעו" - היינו גמ"ח, ואז יהי' יצרכם מסור בידכם, ותזכו להגאל גאולה שלימה", עכ"ל דרשת מהר"ח זיע"א.
וכשראה זאת רבנו הגרי"ז זצוק"ל אמר: הרי שהביאור ש"הן עוד היום גדול" הכוונה היא לאריכות גלות אדום - אכן ביאור זה כתוב בזוה"ק, ואילו סיפא דקרא ["השקו הצאן ולכו רעו"] - אותו גדול פירש שביקש יעקב אבינו על פרנסה בגלות, ואילו הסבא [רבנו חיים דוולאז'ין זיע"א] פירש שנתן יעקב אבינו עצה לבניו להתחזק בגלות בתורה ["השקו הצאן"] וגמילות חסדים ["ולכו רעו"]...
הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה הוא רומז לגלות הארוך הזה ואמר להם השקו הצאן ולכו רעו. ר"ל להיות תפלת הצדיקים בזמן הגלות העיקר על טובת ישראל. וזהו שאמר השקו הצאן ולכו רעו בהשפעות טובות להיות להם קיום בגלות. וכמבואר ענין כזה בעין יעקב בדברי הכותב במאמר הגמרא (בברכות דף ג' ע"א) אמר רבי יוסי פ"א נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים כו' הי' לך להתפלל בדרך ע"ש. וכן שמענו מפי תלמידי הרה"ק ר' אלימלך זלה"ה שלא היה מדבר כלל מחורבן בית המקדש רק מתיקון הנפש תמיד. וז"ש והנה רחל בתו באה עם הצאן רחל רומז לשכינה הקדושה הנה היא מבקשת תמיד רק טובת בנ"י צאן קדשים אשר לאביה. כי רועה היא כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. לילה היא הגלות ממשכת פרנסה לכלל ישראל. הא לכם זרע. וכאשר נבקש על טובת ישראל ממילא תבוא הגאולה בב"א.
======
ואגב גררא נראה להעתיק מתוך הקדמת ספר 'אמרי בינה', על פסוק זה, וז"ל, וענו ואמרו כי צריך לזה שה' יברך את עמו בשלום ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום. ויש לנו עוד זמן להמתין עד שיקבלו ברכה הזאת שישלימו יחד בכל עת ופנו כולם והלכו להם כי אין להם לדאוג עד כי יתייחדו וישלימו כולם יחד בתמידות. ובזוהר ואתחנן דרש כל קרא במאמר יעקב לרועים הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה על קבוץ גליות השקו הצאן ולכו רעו השתדלו באורייתא ותשובת הרועים ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים. היינו שיתאחדו ויחברו יחד באחדות גמור ואז וגללו את האבן הוא יצה"ר [שיחזקאל קראו אבן] מעל פי הבאר שהתורה פיה פתוחה להשפיע לכ"א מישראל רק האבן צריך לגלול.