חדש - פשוטו של מקרא

[צופה_ומביט]

כמדומני כן הוא כבר בזוה"ק.
[מציין רק כמ"מ. בלי להיכנס ל"הכא במאי/במאן עסקינן"].

אה"נ, בעלי הנסתר כך אמרו. ולעומת זאת אזכיר כאן שבאשכול על הגר"ש פישר הביאו - או אולי באחד המובאות שהביאו שם - שהגר"ש אמר שאין צורך ללמוד פנימיות התורה כדי להיות גדול בישראל. [ואמר זאת יהודי שהיה בקי ועמוק בנסתר, ובטח ידע את כל המ"מ הנ"ל]. ויעויין בהקדמת הרב עמיאל לספרו המידות לחקר ההלכה.
וכך היא המציאות הפשוטה, וכך נראה מהנגלה.
וכלומר, שלכאורה בעלי הנגלה ובעלי הנסתר נחלקו כאן לשיטתם. וגם בזה - כמו בכל כה"ג - הלכה כנגלה ולא כנסתר.

[סעדיה]

וכלומר, שלכאורה בעלי הנגלה ובעלי הנסתר נחלקו כאן לשיטתם. וגם בזה - כמו בכל כה"ג - הלכה כנגלה ולא כנסתר.

אוצר החכמה_שער הכולל - לאווט, אברהם דוד בן יהודה ליב_18.pdf

(1.11 MiB) הורד 222 פעמים

[שמואל שלומוביץ]

אכן,
אמנם חסידים שוטים א"א לקרא לזה,
אבל כוונת הרב עושה חיל כמובן לאלו החושבים שיוכלו לבנות במה לעצמם בנסתר לבד בלי הלבשה של הדברים בכל הפרד"ס,
ובוודאי כמו שהפשט לבד לפי דעת בעלי הנסתר הוא דבר חסר פנימיות,
כך גם הנסתר לבד לפי דעתם הוא דבר החסר התלבשות וגילוי בעוה"ז, וממילא אין לו שום אחיזה בתורה במצוות המסורים ונתונים לעוה"ז, ואולי הוא טוב לטחון בריחיים השוחקות מ"ן לצדיקים לע"ל. אבל בעוה"ז, אין תורה אלא זו המתגלה לתחתונים לפי ערכם וענינם.

ומי שלומד ע"מ להשיג כל אשר יוכל הלאה ודאי א"א לטעון עליו שהוא בכלל קש ותבן לבעירי גם לדעת בעלי נסתרות, מאחר שהוא מבקש כל מה שיוכל להשיג מהתוכן הפנימי של זה, לפי הסדר הנכון והראוי ללימוד.
וכמובן שהתערובת בזה שלא להבחין בין זה לזה, ולא לדון בכל רובד ושכבה בפני עצמה, היא לא ממעלות ושלמות הכלים של לומדי תורה כעיקר נתינתה.

[צופה_ומביט]

וכלומר, שלכאורה בעלי הנגלה ובעלי הנסתר נחלקו כאן לשיטתם. וגם בזה - כמו בכל כה"ג - הלכה כנגלה ולא כנסתר.

אוצר החכמה_שער הכולל - לאווט, אברהם דוד בן יהודה ליב_18.pdf

יפה, ייש"כ.
כלומר: המקובלים לשיטתם גם טוענים שהלכה כמותם ולא כפוסקים, ובזה גופא חולקים עליהם הפוסקים, וחזרנו לנקודת ההתחלה...
שהיא גם הסיום: בעלי הנגלה - אינם תלויים בנסתר. בעלי הנסתר - תלויים בנסתר. [בלשון השאלה: מאן דקפיד קפדינן בהדיה].
וקיצרתי.

במחשבה שניה זה יותר מזה. הטענה שם היא שלא יתכן שהלכה כבעלי הנגלה נגד הנסתר שא"כ ייצא שהמקובלים יהיו נגד התלמוד הנגלה וזה לא יתכן. [משא"כ יתכן שהלכה כבעלי הנסתר כי בזה אין טענה על בעלי הנגלה שדבריהם אינם כנסתר].
לאמור: בעלי הנגלה אינם תלויים בנסתר, אבל בעלי הנסתר תלויים בנגלה...

[דרומי]

מכיון שהרב צו"מ הזכיר 'שטחיותה של חסידות' נזכרתי בדוגמא יפה בענין זה, שתובן לדוברי אידיש.

בספר 'היום יום' שהוא ליקוט של פתגמים חסידיים, נאמר פתגם כזה (ביום כ' אלול): "דער וואָס איז נידעריג און גראָב הערט ניט אָן די אייגענע גראָבקייט און נידעריקייט".

ומעשה בתלמיד אחד שלא ידע אידיש ובא אצל חבירו וביקש לתרגם את הפתגם. לקח החבר את הספר בידו והחל 'לקרוא': "מי שנָמוך ושָמן"...

[סגי נהור]

במחשבה שניה זה יותר מזה. הטענה שם היא שלא יתכן שהלכה כבעלי הנגלה נגד הנסתר שא"כ ייצא שהמקובלים יהיו נגד התלמוד הנגלה וזה לא יתכן. [משא"כ יתכן שהלכה כבעלי הנסתר כי בזה אין טענה על בעלי הנגלה שדבריהם אינם כנסתר].
לאמור: בעלי הנגלה אינם תלויים בנסתר, אבל בעלי הנסתר תלויים בנגלה...

אפשר כמובן לנסח זאת אחרת: בעלי הנסתר טוענים שהנגלה מודה לדבריהם, ואילו בעלי הנגלה אינם טוענים שהנסתר מודה לדבריהם...

[צופה_ומביט]

והיא הנותנת: מדוע טוענים / זקוקים לטעון כך? מה עומד מתחת למה שכתבת?
מה שכתבתי:
בעלי הנגלה לא תלויים בנסתר, אבל בעלי הנסתר תלויים בנגלה, ודוק.
דברים פשוטים.

לכן מה שכתבת אינו "ניסוח אחר" של מה שכתבתי [אא"כ נדבר על "ניסוחים" שנועדו לשנות תפיסה, כמו "הרוסי הגיע שני והאמריקאי אחד לפני האחרון"], אלא "השלכה/תוצאה" ממה שכתבתי.

[דרומי]

זה לא כ"כ פשוט ואין לי הזמן והמצב רוח להאריך, אבל אם תרצה תעיין בספר התניא בחלק הנקרא 'אגרת הקודש' בסוף אגרת כו ותראה דברים מעניינים.

[מעיין]

תמיה
דוקא באשכול שדן בפשוטו של מקרא
הנידונים סוטים מפשוטן של אשכול
ונכנסין לכיוונים אחרים עד שאשכול זה יוצא לכמה טעמים שצריך לפצלן שלא לאבד את הרציפות
א] כוונת קרי"ש
ב] חסידות
ג] ועוד

[בתוך הגולה]

אם איני טועה דברי מהרח"ו הם ביקורת כללית כנגד אלו העוסקים רק בנגלה ולאו דווקא לעיסוק בפשוטו של מקרא.
יותר קשור לכאן הם דברי הזוה"ק שהזכירו כאן
'ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי... אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין...מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא, תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי'.

אבל אם כבר הכנסנו לכאן מחלוקות חסו"מ אשיחה נא את התרשמותי.
עד לפני כחודש לא הכרתי כלל את החומש המדובר (היינו פשוטו של מקרא. פשוטו של רש"י יש לי בביתי). בעקבות הפולמוס שהתלקח יצאתי לחפשו באוצרות בתי כנסיות ומדרשות שבסביבותיי.
מתוך כ-12 אוצרות ספרים מצאתיו בחמשה מהם, כולם בבתי כנסיות חסידיים! (וזו חלוקת שבעת האחרים: א' חסידי, א' ספרדי וחמישה 'ליטאיים' 'דגל התורה'))
איני טוען כמובן שמסלול ההליכה שלי יכול לייצר סטטיסטיקה (וגם לרבות מש"כעל המצוי בביה"ד בעלז) אבל מעניין אותי מה התרשמות שאר החברים כאן.

[דרומי]

הרושם שלי הוא שבספריות חסידיות משקיעים יותר בספרים עה"ת, ואילו במקומות אחרים משקיעים יותר בספרי הלכה...

[גימפעל]

https://www.kolhalashon.com//New/Media/ ... e=32461231

[איש_ספר]

אולי תלמידו חברינו הליטוואק, יזכנו בתמלול משיחתו?

[אראל]

מישהוא יסביר לי על מה יצא עתה הקצף
החומש הזה עם הפירוש 'פשוטו של מקרא' כבר ראה אור מלפני שבע שנים!! [בדקתי היום בשער הספר, זה נדפס כבר בשנת תשע"ה לפ"ק]
ואיפה היו המוחים מן אז ועד הנה??

[נוטר הכרמים]

לא הבנתי את הטענה,
המוחים עובדים אצל מישהו?
הפליאה היא על אלו שאינם מוחים היאך לא נתנו לבם לבעייתיות הרבה שישנה בחלקים מן החיבור, כפי שמפורט כאן.
גם אם נחליט שאין זה 'כצעקתה' מכלל ביקורת רצויה ודאי לא יצאה.

[אראל]

במחילה מכבוד רבינו הנוטר
לא השבת לי מאומה
החומש הזה נפוץ כבר מאוד מאוד שנים רבות,
מדוע לא עלתה ה'כצעקתה' עד עתה???
[אין לי שום 'טענה' אני פשוט רוצה להבין]


[אקוה שגניזות השמות לא יקרסו מעומס החומשים שיזרקו שמה, בנוסף לאלפי ביכלעך של ח. וולדר...]

[עושה חיל]

מישהוא יסביר לי על מה יצא עתה הקצף
החומש הזה עם הפירוש 'פשוטו של מקרא' כבר ראה אור מלפני שבע שנים!! [בדקתי היום בשער הספר, זה נדפס כבר בשנת תשע"ה לפ"ק]
ואיפה היו המוחים מן אז ועד הנה??

לא הבנתי את הטענה,
המוחים עובדים אצל מישהו?
הפליאה היא על אלו שאינם מוחים היאך לא נתנו לבם לבעייתיות הרבה שישנה בחלקים מן החיבור, כפי שמפורט כאן.
גם אם נחליט שאין זה 'כצעקתה' מכלל ביקורת רצויה ודאי לא יצאה.

במחילת כבודו,
'אלו שאינם מוחים' סבורים שאין בעייתיות בחומש. או עכ"פ בעייתיות הדורשת התייחסות מיוחדת.
ומשרוב גדולי ישראל לא 'יצאו נגד', כנראה שלא סבורים כדעתך.
כפי שכבר נתבאר היטב באשכול, רוב הטענות של המתנגדים אשר הובאו בעיתונים ובעלונים, לוקים בבורות וחוסר יושרה מחרידים.

[נוטר הכרמים]

לא נשוב לעצם הויכוח.
רק אומר, שזה ברור שאין להביא ראיה מן השותקים לשום כיוון,
נא לעמוד בסטנדרט של ההגינות ולהודות בכך.

[עושה חיל]

היו טענות חמורות באשכול,
ולא התייחסת אליהם!
בהודעותיך הבאת דברים חמורים ממש, ולא שבת להגיב לעניין. אלא רק 'יש סיבות אחרות שהחומש בעייתי - חינוכיות...'
אבל לעצם הטענות שהובאו בעיתונים, טענות שווא, ושקרים חמורים תוך התעלמות מרבותינו הראשונים והאחרונים - לא הגבת כלל.
מצטער.

ואני אומר זאת עם כל הכבוד הראוי למר שאני מעריך מאוד.

[אראל]

אני מודה ומסכים לכל הביקורת
אך בתנאי, שמעתה יתחילו ג"כ לעבור על כל הספרים שיצאו במשך השנים ע"י חברת 'עוז והדר' [לדוגמא]..., ברור לי שתמצא שם 'סחורה' כאלה, די והותר.....

[אגב, היום בביהמ"ד שלנו הראה אחד בחומש 'פשוטו של מקרא' איך שמבארים הפסוק יששכר חמור גרם..., הלה התכעס על הדברים והעיף את החומש לעבר הכותל.... כשהגעתי הביתה בדקתי בחומש המלבי"ם, ראיתי שהדברים לקוחים מהמלבי"ם!, מסתמא החכם ההוא יעשה ככה גם לחומש המלבי"ם....]

[בריה נמוכה]

מישהוא יסביר לי על מה יצא עתה הקצף
החומש הזה עם הפירוש 'פשוטו של מקרא' כבר ראה אור מלפני שבע שנים!! [בדקתי היום בשער הספר, זה נדפס כבר בשנת תשע"ה לפ"ק]
ואיפה היו המוחים מן אז ועד הנה??

פשוט מאוד
בזמן הדפסתו היה בתקופת ר' לייב מינצברג ועוסקי פשש"מ היו בבית מדרשו בעיקר ששם נוצר חיבור זה כמובא פה
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 7%93%D7%95
על כן לא יצאו כמובן נגד זה

לאח"כ בשנת תשע"ט שהתפרסם בית מדרש הגר"א ושעורי הרב פייבלזון
שעוררו התנגדות נמרצת אצל חלק מגדו"י
שוב עלה על שולחן הביקורת ספר זה וראו שהוא נוטה לכיון של הנ"ל
ע"כ יש שיצאו נגד זה
לבציבור החסידי למשל שאין שום שייכות לבתי המדרש הנ"ל וממילא אין מבינים כלל על מה יצא הקצף


ולענ"ד אמנם בחיבור זה אדרבה אני מוצא שמלא דברי רגש דקדושה מרוממות המצוות וקדושת התורה ואין נאה מחבור זה ללמוד פשש"מ
וכמו שחידשו בבית מדרשו של הגר"ל מינצברג ללמוד הפשוטו של מקרא מתוך רגש דקדושה מתוך רוממות התורה
ןאדרבה עדיף שילמדו פשש"מ מתוך חיבור זה מאשר מתוך האבן עזרא והרשב"ם

וזה הפוך מהמגמה של המשכילים לקרר את הרגש וללמוד בצורה יבישה ובגובה העינים
לדוגמא ריש פרשת קדושים

[חברא]

https://www.kolhalashon.com//New/Media/PlayShiur.aspx?FileName=32461231

וואודרידזש רב

הוא מאריך מאד, ועובר מענין לענין; אנסה לסכם (בלי להביע דעה על דבריו):

הוא מביא את דברי החיד"א (שם הגדולים מערכת ספרים אות ד):

איכו השתא רגע אדבר בענין הדרשות בקצור אמיץ. הנה בחלק הפלפול והמשא ומתן להוראה כמעט רבני ישראל האמתיים בלכתם ילכו דרך הש"ס וכל הגאונים והפוסקים. אלא שלבן של ראשונים כפתח אולם וקרובים להוראה ואח"כ צריך יותר טורח ע"ד מה שפירשתי בעניותי במאמר "במחשכים הושיבני וכו'" ואכמ"ל. אך בחלק הדרשות נשתנו אופניהם וסדריהם למיניהם והיודעים בהם יתנו עדיהם למראה עיניהם.

הלא מראש בהיות ישראל בספרד היו הדרשות בחקירות וסברות ישרות היו לברו"ת פשטי המקראות כדרשות הר"ן הידועות הנז' והם לתלמיד הרמב"ן. וס' הנחמד עקידת יצחק וס' הבהיר תולדות יצחק ודומיהם. ואחר זה נטו מאד אחרי הפילוסופיא וחכמת הטבע והיו מפרשים פסוקים ומאמרים בזה. וזה המין נתבטל לגמרי וראיתי בגניזות דפוס מכמה ספרים נדפסים בדרך זה וכמה מאות ספרים ראיתי בביבליאוטיקא של פאריץ (פאריז) כ"י ממין זה וקרוב שבאו שם מספרי גרוש ספרד. וכל ספרים אלו אבד סבר"ם ונשכח זכרם. ובתר כל אלין קמו רבים בתורה לפרש עפ"י הקדמת רז"ל ורמזי חכמה ומוסר ומהם המפרש הגדול באחרונים רבינו מהר"ם אלשיך ואחריו כל ישרי לב.

ואחר כל השבח הזה התחילו לפרש ע"פ הדין כמו מהראנ"ח ומהרימ"ט והחזיקו בדרך זה הולך וחזק מאד עד היום הזה. אמנם היו איזה דרשנים אשר חשבו לבנות מצודים בהקדמות תלויות ודחיות ומהם עשו חי"ל לפרש מאמרים ולעשות חילוקים. וכבר צווחו עליהם זרע ברך והרב של"ה. ולא עוד אלא יש בודה מאמר מלבו ואומר שהוא פליאה ועולים ויורדים בו בכמה תלוליות וקשרים שאינם של קיימא ובית עכביש מבטחם. וכבר שאל חכם אחד ממורנו הרב מהר"א יצחקי שיפרש לו מאמר תמוה והרגיש הרב אשר בדאו מלבו ואמר לו תימה עליך שעם סוף המאמר מתפרש יפה הכל. ויש מי שתולה מאמרי הילקוט זה בזה וקושר קשריו מעדו אשריו כאשר ראיתי בעיני. וזה שקר כי ארבע מאמרי הילקוט שדרש כל א' ממדרש אחר וקבצה בילקוט ונפל היסוד. ואם הכונה על מחבר הילקוט הס כי לא להזכיר. ויש דורש שגונב פשטים ואומרים על שמו ואחר ימלא פיהו חצץ. ויש משתבח להזכיר מס' מ"ה ושמעתי דורש א' שלא הזכיר כ"א ספרי חדושים ונשא שמותם. וכשסיים אמרתי בקול זכות מי שזכר יגן עליו. וזאת לדעת שהדורש לא יחליט הדברים רק בדרך אפשר ויהיו ההקדמות אמתיו' שאז אפילו שהפ' או המאמר לא כוונו לזה כל שהענינים אמתיים יהיו דרך אסמכתא. ויש כמה חלקים כענינים אלו וזה א' ממאה להזכיר למי שיש בו יראת ה' ומודה על האמת. והכל בקצור נמרץ.

ובאזנינו שמענו כי זאת לפנים בפולין היו הדרשנים נוהגים לדרוש מאמרים תמוהים בהקדמות תוס' ופוסקים וחריפות. ועתה חזרו מקצתם לדרוש פשטים פשוטים. וכמה מהם שקורין בכל שבוע ס' אור החיים להרב המופלא ח"ק מהר"ח ן' עטר ז"ל ומחבבין את דבריו כי הם על פי הפשט.

ומייסד על פי זה שיש את עיקר הלימוד האמיתי, ויש דרכים שנגלו מן השמים כדי למשוך הלבבות לתורה לפי צורך הדור (כך למשל טוען על דרכו של הגר"ח מבריסק), וזה טוב כל זמן שלא עוזבים את עיקר הלימוד האמיתי, אלא מוסיפים עליו.
על פי זה מסביר את דברי הרשב"ם בתחלת פרשת וישב

ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.

שהכונה שעיקר פירוש התורה הוא פירוש רש"י, אבל צריך את 'הפשטות המתחדשים בכל יום' לצורך הדור.
וממילא, אין בעיה בספר 'פשוטו של מקרא' עד כמה שאינו מחליף את עיקר הלימוד, אלא רק לעיון נוסף, וזה טוב לדור הזה להמשיך לבו לתורה.

ואומר ששמע מבני ביתו של הגרב"ש דויטש שליט"א, שעיקר ההתעוררות היתה על כך שיש מלמדים ב'חדרים' שהחליפו פירוש רש"י בפירוש זה.

בסוף דבריו מתרעם על כך שעושים מכך רעש גדול, והופכים זאת למינות ואפיקורסות, והרואה אינו מבין על מה יצא הקצף, 'חכמים הזהרו בדבריכם', ושהמלחמה צריכה להיות על הפרצות האמיתיות של הדור.

[עושה חיל]

נתון מעניין אשר בידי, קשור לכמה הודעות כאן:
מתוך כאלף המנויים של 'פשטות', ישנם לא מעט מחסידי סאטמר שבארה"ב, ויש עמי גם לפחות שם אחד ממורי הצדק שם.

מעניין שדווקא אצל החסידים וההונגריים, ועוד סאטמר, קיים רצון מלא אידשקייט ללמוד גם ע"ד פשש"מ.
ודווקא אצל הליטאים (אלו הטוענים המשך לרב שך), קיימת דיכוטומיות בנושא זה.

זה גם מסביר קצת את 'העדה', שלא חשבו שיש בחומש יותר מדי בעיה.

[צופה_ומביט]

אולי תלמידו חברינו הליטוואק, יזכנו בתמלול משיחתו?

לא תמלול, אבל נקודות כפי ששמעתי בינתיים במהירות [לכן נא לא לתפוס אותי - וממילא כביכול אותו - במילה]:

פירוש רש"י על התורה הוא כנתינתה מסיני, והוא עומק הפשט באמת, כפי שכתב רש"י שהוא לא בא אלא לפשוטו של מקרא (ועמד על כל בעיה בפסוק שא"א להבין לבד או על פי התרגום) [והוא בלול מתורה שבכתב ושבעל פה, והוא פירוש המקרא על פי חז"ל וכו', וברוב המקומות למדו חומש עם רש"י דייקא מכל שאר הראשונים].

ממורו ורבו [לא קלטתי שמו] שהיתה לו קביעות בקידושא רבה ללמוד פשטני התורה [אב"ע (גם עם פירוש מחוקקי יהודה), רשב"ם, שחיבב לימוד זה חוץ משאר לימודיו בנגלה ובנסתר]: רש"י הודה לרשב"ם שלפי צורך הדור יש לומר גם פשטים אחרים שימשכו את לב הדור לתורה וידברו אליו - כי זהו צורך הדור - אבל מתוך ידיעה שזהו מעמדם של פירושים אלה - וכדי לחזור בסוף לפירוש רש"י.

ומדמה את זה לדרכי הלימוד שנתחדשו בדורות האחרונים, דרך הניתוח, וספרי עזר על הש"ס, שנועדו לצורך הדור [מכמה טעמים] - אבל העיקר אחרי זה לחזור לגפ"ת וראשונים וטוש"ע ופוסקים.

מהחזו"א שהתורה מליאה דיחוקים, ואינה נוצצת ותפארת. וביאור הענין כי התורה היא גבוה מעל גבוה [ועד שמגיע כאו"א לפי זכות נשמתו במתנה מן השמים להשגה בפנימיות התורה]. ואם רובד הפשט יהיה כולו שלם וסגור ותפור בלי שום דבר שאינו מסתדר - לא יהיה מבוא לרבדים העמוקים וגבוהים יותר, וצא וראה כמה פעמים מיישב האוה"ח הק' הערות בפשט ע"י רמז וסוד. [א"ה: וכלומר שבהכרח שיהיו בתורה דברים שמתיישבים רק לפי הרובד הגבוה, וגבוה מעל גבוה (ואולי עד אין חקר ואין סוף)].

וכהיום נתפשט מאד דוקא ענין ה"נוצץ" שבתורה, לימוד שבו הכל מובן ויפה על פי הבנת שכל אנושי, ונאבד ההרגש של הנשגב שבתורה. ומאותה סיבה רואים צורך להוסיף/לשנות מפירש"י היכן שפירושים אחרים מתאימים יותר ל"נוצץ" שבתורה [גלאטקייט, יופי/תפארת התורה, פשטות הבנת השכל האנושי, פשטות הלשון וכו']. ובאופן כללי [גם בשאר חלקי התורה והלימוד] זה נעשה עיקר המודד אצל הלומדים מה [להעדיף] ללמוד וכמה/איך להעריך את חיבורי חכמי ישראל [ראשונים ואחרונים].

יש ללמוד מעט בפירושים אלה רק מחמת צורך הדור [וכפי המידה הנצרכת עבור זה ולא יותר] כדי למשוך הלב לתורה - כדי לחזור אח"כ לתורה שאינה "נוצצת" אלא כנתינתה מסיני ראשונים ואחרונים המקובלים מדורי דורות בישראל כעיקר הלימוד [תורה שאינה נוצצת כנ"ל שפתוחה לגבוה, ונלמדת בעמל ויגיעה ולא כי אני נהנה בהכרח מהיופי והברק והתפארת וההתיישבות על הלב. ומדמה (בהפלגה) למילתא דבדיחותא לפני הלימוד שאחריו עיקר הלימוד באימה ויראה ורתת וזיע].

וכמובן הכל על פי "עשה לך רב" שיורה דרך בענין זה, מה וכמה ואיך.

לסיכום:
צריך להתייגע בתורה שבעל פה על תורה שבכתב, דהיינו הבנת עומק הפשט על פי רש"י ורמב"ן וגדולי המפרשים שמפרשים את התורה שבכתב על פי חכמי ישראל האמיתיים, ואז כתוספת אפשר לראות לפעמים גם בפירושים פשטניים למשוך הלב, ולדעת שאין הכוונה שפירושים אלה הם "הפשט באמת" [משא"כ הפירושים על פי חז"ל הם דרש וכיו"ב, אדרבה, את עומק פשוטו של מקרא גילה רש"י] אלא לדעת את מעמדם והצורך בהם כנ"ל. וכשעוסקים בפירושים אלה אחרי שיש היקף גדול במפרשים על פי חז"ל אז אין זה מסוכן כ"כ.

לצאת כנגד זה במלחמת ה' בביטויים חריפים וכינויים וכו' - הוא טעות גדולה, כי אותם שמדברים אליהם לא מבינים מה רוצים מהם. חכמים היזהרו בדבריכם. מלחמת ה' היא בהשכל ודעת, ביישוב הדעת, ובהסברים מיושבים.

ואם כבר רוצים לצאת במלחמה חריפה יש פרצות הרבה יותר גדולות בדורנו לצאת נגדם: משהו על הסתה של עיתונים לחגאותיהם, והסתה של אמונות טפלות בבשר ודם שיוצאות כיום מהכיתות הדוגלות בשם חסידות ה"י, בונים להם איצטדיונים במליונים כסף שלקחו ["תלשו"] מיהודים שעמלים ["זבים דם"?] לפרנסתם, יושבים על הקערה ופוסעים על ראשי עם קודש, בתאוות ההתרברבות וההשתלטות, ובונים להם בנייני היכלות ואיצטדיונים ותיאטראות לעשות בהם את ההצגות שלהם, ומלבישים את הכל בהצלת התורה והחסידות ואמונה בבורא כ"ע, ע"י אמונה מזוייפת. הדברי יואל היה יחיד מומחה לענין העבודה זרה של כל החסידות כידוע, ונלחם כנגד עניינים כאלה. וכשבנו את הבימ"ד בוו"ב אמר לבנותו בזעיר אנפין, כי ציפית לישועה הוא מעיקרי האמונה, וכל בנין של קביעות הוא היפך זה, אלא הכל צריך להיות בדרך עראי. ומה שמתרחש שם היום לא עלתה על דעתו ח"ו.

ע"כ שמעתי [דקה 45 ובמהירות].

[דורשי יחודך]

וכמו שחידשו בבית מדרשו של הגר"ל מינצברג ללמוד הפשוטו של מקרא מתוך רגש דקדושה מתוך רוממות התורה

בלי קשר לכל הנידון והויכוח לחיבור "פש"מ" שבאשכול, לענ"ד משפט זה הוא ממש פנינה, הצלחת לתמצת את אחד מעיקרי החידושים של הגרל"מ.

[איש_ספר]

תודה לרב חברא והרב צופה ומביט על הטרחה שבתמלול דברי הרב מוואודרידזש.

[דרומי]

הפנינה העיקרית היא במשפט הבא שלא ציטט הרב 'דורשי יחודך'...

[אראל]

מישהוא יסביר לי על מה יצא עתה הקצף
החומש הזה עם הפירוש 'פשוטו של מקרא' כבר ראה אור מלפני שבע שנים!! [בדקתי היום בשער הספר, זה נדפס כבר בשנת תשע"ה לפ"ק]
ואיפה היו המוחים מן אז ועד הנה??

פשוט מאוד
בזמן הדפסתו היה בתקופת ר' לייב מינצברג ועוסקי פשש"מ היו בבית מדרשו בעיקר
על כן לא יצאו כמובן נגד זה

לאח"כ בשנת תשע"ט שהתפרסם בית מדרש הגר"א ושעורי הרב פייבלזון
שעוררו התנגדות נמרצת אצל חלק מגדו"י
שוב עלה על שולחן הביקורת ספר זה וראו שהוא נוטה לכיון של הנ"ל
ע"כ יש שיצאו נגד זה
לבציבור החסידי למשל שאין שום שייכות לבתי המדרש הנ"ל וממילא אין מבינים כלל על מה יצא הקצף

בקיצור אתה כותב תמצית שעלה אצלי במחשבה, מליבא לפומא לא גיליתי רק ברמיזא......
המערכה הוא נגד ה'גברא' ולא ממש נגד ה'חפצא'....

[אראל]

נתון מעניין אשר בידי, קשור לכמה הודעות כאן:
מתוך כאלף המנויים של 'פשטות', ישנם לא מעט מחסידי סאטמר שבארה"ב, ויש עמי גם לפחות שם אחד ממורי הצדק שם.

מעניין שדווקא אצל החסידים וההונגריים, ועוד סאטמר, קיים רצון מלא אידשקייט ללמוד גם ע"ד פשש"מ.
ודווקא אצל הליטאים (אלו הטוענים המשך לרב שך), קיימת דיכוטומיות בנושא זה...

לא ראיתי כעת שום קשר בין המערכה נגד פשש"מ ל'סטמר'

אבל בפשטות, הסאטמאר רב הטיל דגש מיוחד שהתלמידים ילמדו ויסיימו חומש רש"י בכל שבוע, וכמו שקיבל ע"ז בילדותו הוראה מיוחדת מהרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל, כידוע בין אנ"ש

[דודי צח]

בעקבות הפולמוס שהתלקח יצאתי לחפשו באוצרות בתי כנסיות ומדרשות שבסביבותיי.
מתוך כ-12 אוצרות ספרים מצאתיו בחמשה מהם, כולם בבתי כנסיות חסידיים! (וזו חלוקת שבעת האחרים: א' חסידי, א' ספרדי וחמישה 'ליטאיים' 'דגל התורה'))
איני טוען כמובן שמסלול ההליכה שלי יכול לייצר סטטיסטיקה (וגם לרבות מש"כעל המצוי בביה"ד בעלז) אבל מעניין אותי מה התרשמות שאר החברים כאן.

א.
אצל החסידים, אין תערובת ובלבוליזציה בין פשט לדרש. הם יודעים היטב כי רוב תורת האדמורי"ם וההייליגע ספרים, עוסקת בדרש וברמז, ואף רוב האנ"ש החסידיים משתעשעים ומלהיבים את נפשם בכל מיני וורטים ורמזים. אך אלה גם אלה יודעים כי 'פשוטו של מקרא' הוא משהו שונה ממה שהם רגילים אליו, ואלה מהם אשר רוצים להבין את המקראות לפי פשוטם - יודעים אל נכון, כי הספר 'פשוטו של מקרא' עושה להם עבודה קלה ונבחרת ומוקפדת.
אין הם 'קונים' בטבעיות את כל דברי המלעיזים.
ומכאן גם הצימאון הגדול לחומש פשש"מ ברחבי ארצות הברית החסידית בפרט. כפי שמעידים המשווקים.
לעומתם אצל הליטאים, היות שלא קיים פירוד טבעי ומובן בין פשט לדרש, אין בהם חוש הבדלה טבעי להבין, מה הפשט הפשוט ומהו הקוועטש והדרש והחמימות, שהוסיפו לנו רבותינו קדמונינו. אשר להם לאו 'פשט' ייקרא.
כל צורב ליטאי הורגל לשמוע שיחות שהן 'קרובות לפשט', כאשר מדייקים עם כל העמקות הישיבתית באיזה מעשה אבות, ומוציאים כל מיני הרגשים מוסריים והשקפתיים, כאשר אין קו ברור ומבדיל בין אמיתה של תורה לרעיונותיה של תורה.
כך גם קיימים מערכות תורניות, במסורת הספרות הרבנית, שכל ויכוח בין אליעזר לבתואל - נעוץ באיזו מחלוקת רבי אמי ורב אסי, הקצות והנתיבות. כך, ההלכה-הלומדות-והמקרא משמשים בעירבוביה תרתי משמע. והצעירים שגדלו על הברקות חריפות מראשי ישיבות מהדורות הקודמים, גם כן לא יבדילו בין פשט לרעיון, בין אמיתיות אמיתית לאמיתות רעיונית. כך שכל המושג 'פשוטו של מקרא' לא נתברר כל צרכו בערוגת הישיבות הליטאיות.
שכן כאשר עולם הרעיונות די קרוב לעולם הפשט, שוב לא ניכרים היטב ההבדלים לכולם.
לכן, כל ביקורת על הספרים החדשים ברוח פשש"מ, יכולה להתקבל ביתר עוז וביתר חריפות.


ב.
מכיון שהדרשה הראשונה כנגד החומש היתה ע"י הגרב"ש דויטש, אשר למרות היותו כיום בפלג מיעוט בקרב הציבור הליטאי, אולם הרזומה שלו, כאורטוריה בענייני ספרים וסופרים, נותנת לו משקל חשוב, גם בקרב הציבור המיינסטרים.
לפיכך, למרות כל מיני דברים מביכים הפעם, ועל כולנה, אשר המערכה נתייסדה עם ציטוטים וטענות שהתבררו כעבור יום, כבלתי נכונות, וכהשערות. אולם המקהלה התחילה להתקהל, והשאר היסטוריה.
אכן, אצל החסידים, אין להם שום מושג ירוק, איך להתייחס לאנשים בעלי המערכה. אין להם שום משקל פעיל ומכריע בקרב הקהל הפשוט הצמא ללמוד את המקרא בפשוטו.

ג.
כל המושג לצאת כנגד אישים ידועים יותר וידועים פחות - ככופרים/אפיקורסים הוא משהו שהעולם הליטאי יותר הורגל אליו.
בקרב חסידים יש מצד אחד שמרנות ודבקות יתר למסורת, אך היות וכל חסיד יודע ועד שיש עוד עשרות חסידויות סביבו, ולכל אחת משנה סדורה משלה, אין הוא יוצא לפסוק כנגד אישים פלוניים כי הם כופרים ומפוקפקים. כי התורה עגולה ופתוחה ואינה אחת. והמאמר 'שבעים פנים לתורה' תוסס וחי בקרב כל אחד.
ההסתכלות של שחור ולבן - היא יותר מורגלת בקרב הליטאים; פלוני צדיק, פלוני כופר; פלוני זקן ממרא; פלוני אשמדאי; פלוני מעביר על הדת; פלוני איש מופת; פלוני סנילי; פלוני חכם מכל אדם; פלוני אפקינן ליה מבי מדרשא; פלוני שונא; פלוני מחבל; פלוני מזרחניק; פלוני ציוני......
וכל מערכה עם הרבה דם ויזע.
קל הרבה יותר להרוג מפעל חיים, במחי כמה קריאות והדגשות - - -

[עושה חיל]

נתון מעניין אשר בידי, קשור לכמה הודעות כאן:
מתוך כאלף המנויים של 'פשטות', ישנם לא מעט מחסידי סאטמר שבארה"ב, ויש עמי גם לפחות שם אחד ממורי הצדק שם.

מעניין שדווקא אצל החסידים וההונגריים, ועוד סאטמר, קיים רצון מלא אידשקייט ללמוד גם ע"ד פשש"מ.
ודווקא אצל הליטאים (אלו הטוענים המשך לרב שך), קיימת דיכוטומיות בנושא זה...

לא ראיתי כעת שום קשר בין המערכה נגד פשש"מ ל'סטמר'

אבל בפשטות, הסאטמאר רב הטיל דגש מיוחד שהתלמידים ילמדו ויסיימו חומש רש"י בכל שבוע, וכמו שקיבל ע"ז בילדותו הוראה מיוחדת מהרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל, כידוע בין אנ"ש

נראה לי שדבריי לא הובנו.
אני כתבתי הפוך, שאצל החסידים (וסאטמר) אין בעיה בשילוב של לימוד הפשט.
והרחיב בטוב טעם ודעת אחריי הרב דודי צח.
חן חן על דבריו, אשר נראים כמשקפים את המציאות נכוחה.

[דודי צח]

2 מקורות סאטמריים:

א.

והרמז מסייע להפשוטו, וטעם הפשוט מסייע לטעם הנכבד, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, וכן דרכי לפרש בכל מקום.

ישמח משה פרשת תרומה, עמ' רפח

ב.

אך הנה כללא אית לן דהפשט והדרש צריך שיהיו מקושרים בכל מקום.

דברי יואל, פרשת אמור עמ' קפג

[דודי צח]

מצו"ב

[דודי צח]

בעקבות הפולמוס שהתלקח יצאתי לחפשו באוצרות בתי כנסיות ומדרשות שבסביבותיי.
מתוך כ-12 אוצרות ספרים מצאתיו בחמשה מהם, כולם בבתי כנסיות חסידיים! (וזו חלוקת שבעת האחרים: א' חסידי, א' ספרדי וחמישה 'ליטאיים' 'דגל התורה'))
איני טוען כמובן שמסלול ההליכה שלי יכול לייצר סטטיסטיקה (וגם לרבות מש"כעל המצוי בביה"ד בעלז) אבל מעניין אותי מה התרשמות שאר החברים כאן.

ד.
מכתבו של מרן הרב שך, כנגד 'ההכרעה' של פירושי אחרונים וראשונים (הופנה כלפי החומש של שטיינברג) בשנת תשמ"ט/תש"נ.
ובכלל דעתו הנחרצת כנגד הספרים והמלקטים החדשים.
ועל אף, אשר כלל ישראל, רובו ככולו, כיום - תשפ"ב - ממלא את ארונות הספרים עם כל מהדורות הספרים החדשים, הגמרות, הפירושים, לא שומע בקולו כלל וכלל, עד אשר אין 'גדול' אחד בעשרים השנה האחרונות שיביע ביקורת חמורה ברוח זו, בקריאת קודש, כנגד העטרה שנטלו עצמם אברכים/עורכים למיניהם לפרש גמרא או מדרש על פי הכרעה 'שלהם' איזה פשט לכתוב ולערוך בפירושיהם.
אכן אם נשתמש בביטוי עממי, יש כאן תופעה של צפצוף ארוך של ה'שטח' למטה, כנגד דעתו הברורה של מרן הגרא"מ זצ"ל. שמא בגלל שהשתנו העתים, או שיש עוד דברים בגוו. אך זו היא המציאות כפי שהיא.
אולם כנראה עדיין אצל המגזר שגדלו על הסגנון וההשקפה הזאת, למרות שהיא לא קיימת ופועמת בפועל בשום מגזר, כולל במגזרי הפלג למיניהם, אבל רוחו של אותו גדול עדיין פועמת, כאשר כל ספר חדש, בפרט אם יש בו בשורה חדשה, יש מקום לעורר ולהתפלמס (או 'לצאת במלחמה') אודותיו, האם כשר הוא או לאו.
זה משהו שנשאר קיים בגניוס הליטאי.
למרות שהמנהיגות הליטאית דהיום (על כל פלגיה), כבר איננה עוסקת כסדר בקרבות ומלחמות בנוגע לספרים חדשים, והיא גם יודעת ואף מאמצת בכל היכלי התורה והישיבות, את המהדורות שנדפסות ברבבות, עם פירושי הכרעה של אנשים עכשוויים (למעט בישיבת בריסק של הגראי"ס שנשארו עם גמרת טל-מן הזכורה לטוב). אבל הרוח והניצנים הללו עדיין קיימים.
אך החסידים אינם יודעים מה רע בכלל בכל התופעה הזו; אדרבה יקומו עוד מכונים ויערכו לנו ספרים חדשים ערוכים, יפים ונאים. הכל זה לכבודה של תורה.
כל ביקורת נשמעת במין התנגדות. מה פתאום להתנגד. ממש ההיפך מן המגזר המקביל.

[קרית מלך]

גם בשעתו כשהגראמ"מ שך זצ"ל יצא נגד החומש של הרב שטיינברג ז"ל זה היה דעת יחיד.
רבים מאד מגדולי ישראל לא הסכימו לדבריו, ובודאי שהמסכימים על החומש לא חזרו בהם.
אדרבה, רבים הצטערו על כך שלא סיים את עבודתו.
ואכמ"ל.

[בתוך הגולה]

לפני כל התאוריות היפות בדבר יכולת ההכלה המופלאה אצל החסידים לעומת יצר הפולמוס שפועם אצל בני ליטא וההולכים בשיטתם, רצוי לברר קודם את העובדות. לשם כך פתחתי בסקר קטן.
אם יהיה מספר גבוה של הצבעות אולי יהיה אפשר לחלץ מהתוצאות איזו משמעות סטטיסטית ולהתווכח על המשמעות שלה. עד אז הכל פטומי מילי בעלמא.

בנוגע לחומשיו של הרב שטיינברג שלאמור כאן כנגדם יצא המכתב בשנת תשנ"א הנה לא היו חומשים אלו לפני אבל ראוי להודיע כי מלבד החומש עם פירוש באר התורה שהוציא בין השנים תשמ"ז-תשנ"ו עוד הוציא בשנת תשנ"א חוברת אחת (דוגמא לפרשת חיי שרה) בשם מקרא מפורש.
איני יודע מה בין זו לבין החומשים שהוציא כבר קודם אבל האם לא הגיוני יותר שהביקורת הופנתה כלפי אותה חוברת?
סיוע לדבר במכתב הנוסף שהוציאו המתנגדים ושם כתבו: ''אחרי שכתבנו את כל הנ"ל הודיע לנו המחבר שחזר מפירושו על החומש ועל הש"ס ולא ימשיך בעבודתו זו אולם דעתנו שזה מעוות שלא יכל לתקן יען והרבה טפסים מודפסים כבר פוזרו לרבים'.
נוסח זה מתאים יותר לחוברת ולא לחומש שלם. מה גם שביחס לחיבורו באר התורה הרי המשיך להוציאו גם אחרי תשנ"א (עד אז יצא רק ב' החלקים לבראשית וח"א משמות) ושלא כהבטחתו למתנגדים.

ואגב. מי הם החכמים המסכימים לספריו?

עוד אגב. לעיל באשכול הביאו מדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהתבטא כלפי הגמרא של 'שוטננשטיין' כאילו: 'מהדורה זו 'זכתה' להתקיים רק מכיון שהגדולים המתנגדים לו, כבר לא בין החיים'. יש להזכיר כי הוא עצמו הצטרף אז למכתב המדובר של הרב שך.

[בתוך הגולה]

ואם כבר זוטות אז אני ממשיך בחפירות ביחס ל'מצבת העורכים' בחיבור הנזכר.

לעיל הבאתי שינוי מעניין בין מהד' ראשונה (תשע"ה) למהד' שניה (תשע"ז) ביחס למעמדו של הרב אורי הולצמן.
כעת בדקתי היטב ומצאתי שישנם עוד שינויים. ג' עורכים שנמחקו מהמדורה ובראשם ר' אהרן סאמעט (הידוע בההדרותיו בייחוד בטור של שירת דבורה-מכון י-ם); ר' גמליאל רבינוביץ ('גם אני אודך'?) והרב י"צ ערנטל. כנגדם נוספו שם כמה עורכים אחרים.
ואל תאמרו שמא אותם עורכים עזבו את המכון מאיזה טעם. זה אינו כי שמותיהם של הרבנים הללו מוזכרים גם במהד' שישית של החומש רש"י כפשוטו בשנת תשע"ט.

ביני לביני מצאתי עיינתי עוד במהד' שלישית (תשע"ט) ורביעית (תש"פ) ואף בהם ישנם שינויים בשמות העורכים (צירפתי צילומים בהודעה ההיא)
בלי להטריח את הקוראים בכדי אציין את הנוגע לעניין שבמהד' תש"פ נמחה שמו של הרב הולצמן לגמרי.
האם כבר התחילו אז לפשפש בכתיבותיו וראשי המכון החליטו שיפה לו השתיקה?
(נציין כי מהד' זו נדפסה לאחר חודש אדר בשנה שעברה שכן הרב אברהם יונתן גוטליב מוזכר שם בברכ"מ והוא נפטר בח"י לאדר).

לגוף החיבור מעניין לברר האם השינויים בשמות העורכים מלמדים על שינויים בגוף המהדורה (כנכ"ל אני השוויתי בין מהד' ראשונה לשניה ולא מצאתי כאלו אך אין לא מצאתי ראיה).

[תוכן]

נתון מעניין אשר בידי, קשור לכמה הודעות כאן:
מתוך כאלף המנויים של 'פשטות', ישנם לא מעט מחסידי סאטמר שבארה"ב, ויש עמי גם לפחות שם אחד ממורי הצדק שם.

מעניין שדווקא אצל החסידים וההונגריים, ועוד סאטמר, קיים רצון מלא אידשקייט ללמוד גם ע"ד פשש"מ.
ודווקא אצל הליטאים (אלו הטוענים המשך לרב שך), קיימת דיכוטומיות בנושא זה.

זה גם מסביר קצת את 'העדה', שלא חשבו שיש בחומש יותר מדי בעיה.

אינך יודע על מה אתה סח. בחסידות סטמר יש תנועה ענקית של יציאה בשאלה היינו חילון גמור בין בגלוי ובין בסתר, וחלק מהיציאה בשאלה הזאת מתאפיינת בפניה להשכלה. אלו שמתעניינים בפשוטו של מקרא, הם אלו שמזמינים את פרופסור קרלוס פרנקל להרצות על שפינוזה, הם אלו שכותבים, עורכים וקוראים עיתוני השכלה. הם אלו שמפרנסים גלריות לאומנות והצגות בבברודוואי, ונלאיתי למצוא קישורים. בקיצור, לא על חסידי סטמר תפארתך.

ובאמת מה שקורה בחסידות סטמר, ועוד חסידיות בארצות הברית, קורה אצלנו, אם זה בבתי המדרש החדשים שכרגע לא אזכיר שמם, אם בפורומים שונים שאת שמם הזכרתי בעבר. וכבר כתבתי על כך כמה פעמים, שלבעלי כשרון בציבור החרדי שרוצים קצת לפרוץ החוצה, אין להם איפה להביע את הכישורים שלהם, ולספק את צמאונם לחכמה ומדע, והתוצאה היא שהם רועים בשדות זרים, והציבור החרדי מפסיד כוחות עצומים. חייבים ליצור אלטרנטיבה! הלוואי שיקום מישהו ויקח את הפרויקט הזה על עצמו.

[איש_ספר]

א.
אצל החסידים, אין תערובת ובלבוליזציה בין פשט לדרש. הם יודעים היטב כי רוב תורת האדמורי"ם וההייליגע ספרים, עוסקת בדרש וברמז, ואף רוב האנ"ש החסידיים משתעשעים ומלהיבים את נפשם בכל מיני וורטים ורמזים. אך אלה גם אלה יודעים כי 'פשוטו של מקרא' הוא משהו שונה ממה שהם רגילים אליו, ואלה מהם אשר רוצים להבין את המקראות לפי פשוטם - יודעים אל נכון, כי הספר 'פשוטו של מקרא' עושה להם עבודה קלה ונבחרת ומוקפדת.
אין הם 'קונים' בטבעיות את כל דברי המלעיזים.
ומכאן גם הצימאון הגדול לחומש פשש"מ ברחבי ארצות הברית החסידית בפרט. כפי שמעידים המשווקים.
לעומתם אצל הליטאים, היות שלא קיים פירוד טבעי ומובן בין פשט לדרש, אין בהם חוש הבדלה טבעי להבין, מה הפשט הפשוט ומהו הקוועטש והדרש והחמימות, שהוסיפו לנו רבותינו קדמונינו. אשר להם לאו 'פשט' ייקרא.
כל צורב ליטאי הורגל לשמוע שיחות שהן 'קרובות לפשט', כאשר מדייקים עם כל העמקות הישיבתית באיזה מעשה אבות, ומוציאים כל מיני הרגשים מוסריים והשקפתיים, כאשר אין קו ברור ומבדיל בין אמיתה של תורה לרעיונותיה של תורה.
כך גם קיימים מערכות תורניות, במסורת הספרות הרבנית, שכל ויכוח בין אליעזר לבתואל - נעוץ באיזו מחלוקת רבי אמי ורב אסי, הקצות והנתיבות. כך, ההלכה-הלומדות-והמקרא משמשים בעירבוביה תרתי משמע. והצעירים שגדלו על הברקות חריפות מראשי ישיבות מהדורות הקודמים, גם כן לא יבדילו בין פשט לרעיון, בין אמיתיות אמיתית לאמיתות רעיונית. כך שכל המושג 'פשוטו של מקרא' לא נתברר כל צרכו בערוגת הישיבות הליטאיות.
שכן כאשר עולם הרעיונות די קרוב לעולם הפשט, שוב לא ניכרים היטב ההבדלים לכולם.
לכן, כל ביקורת על הספרים החדשים ברוח פשש"מ, יכולה להתקבל ביתר עוז וביתר חריפות.


ב.
מכיון שהדרשה הראשונה כנגד החומש היתה ע"י הגרב"ש דויטש, אשר למרות היותו כיום בפלג מיעוט בקרב הציבור הליטאי, אולם הרזומה שלו, כאורטוריה בענייני ספרים וסופרים, נותנת לו משקל חשוב, גם בקרב הציבור המיינסטרים.
לפיכך, למרות כל מיני דברים מביכים הפעם, ועל כולנה, אשר המערכה נתייסדה עם ציטוטים וטענות שהתבררו כעבור יום, כבלתי נכונות, וכהשערות. אולם המקהלה התחילה להתקהל, והשאר היסטוריה.
אכן, אצל החסידים, אין להם שום מושג ירוק, איך להתייחס לאנשים בעלי המערכה. אין להם שום משקל פעיל ומכריע בקרב הקהל הפשוט הצמא ללמוד את המקרא בפשוטו.

ג.
כל המושג לצאת כנגד אישים ידועים יותר וידועים פחות - ככופרים/אפיקורסים הוא משהו שהעולם הליטאי יותר הורגל אליו.
בקרב חסידים יש מצד אחד שמרנות ודבקות יתר למסורת, אך היות וכל חסיד יודע ועד שיש עוד עשרות חסידויות סביבו, ולכל אחת משנה סדורה משלה, אין הוא יוצא לפסוק כנגד אישים פלוניים כי הם כופרים ומפוקפקים. כי התורה עגולה ופתוחה ואינה אחת. והמאמר 'שבעים פנים לתורה' תוסס וחי בקרב כל אחד.
ההסתכלות של שחור ולבן - היא יותר מורגלת בקרב הליטאים; פלוני צדיק, פלוני כופר; פלוני זקן ממרא; פלוני אשמדאי; פלוני מעביר על הדת; פלוני איש מופת; פלוני סנילי; פלוני חכם מכל אדם; פלוני אפקינן ליה מבי מדרשא; פלוני שונא; פלוני מחבל; פלוני מזרחניק; פלוני ציוני......
וכל מערכה עם הרבה דם ויזע.
קל הרבה יותר להרוג מפעל חיים, במחי כמה קריאות והדגשות - - -

קראתי את הקטע הראשון, ואמרתי לעצמי, הגדרה מעניינת. המשכתי לשני, אמרתי ג"כ חומר למחשבה. הגעתי לשלישי, חזרתי בי גם מהראשון והשני...
הזכיר לי בדיחה ששמעתי בעבר. אולי כבר כתבתי אותה כאן
צדיק אחד לפני מיתתו, שכב על מיטתו, כשתלמידיו מסביבים אותו כחומה, לפתע היסב פניו אל העם, גלגל בעיניו הסיט השפם המעכב את הדיבור, פתח ואמר: הכינו כסא לישעיה ! והתלמידים חרדה אחזתם, תומ"י הביאו כסא והעמידוהו לישעיה. עצם הצדיק את עינו, ושקע בשרעפיו. אחר זמן מה, פתח עין אחת ועצם את חברתה, ונהם בקול נדכה: הכינו כסא לירמיה ! מיד הרצים יצאו דחופים והעמידו כסא לירמיה, שוב נפלה עליו תורמיטא, אחר כמה דקין, גלגל בעיניו רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע, היטו התלמידים אוזניהם, ושמעוהו אומר: הכינו כסא לתרי עשר...! מיד חזרו והוציאו את שני הכסאות.

[אראל]

הסכמת הגרח"א פריינד שליט"א, חבר הבד"ץ