תשובות ר"י מיגאש - ע' שבט - מוריה שבט תשע"ה

[עדיאל ברויאר]

מצ"ב בקובץ.
ניתן להוריד מאמרים נוספים של ד"ר עזרא שבט, וגם את הדוקטורט שלו על פרשני הרי"ף (הכולל גם מהדורה של ר' אברהם ב"ר יו"ט מטודלה, תלמיד הרא"ש, להלכות הרי"ף כתובות. נמצא באוצר החכמה), מתוך חשבונו באתר "אקדמיה": https://nli.academia.edu/EzraChwat

[כנסת ישראל]

ויש"כ לר' עדיאל ברויאר שמצא את הקטע (מתוך הערה 1)
האם הפענוח של המילה [מגונה] שבסוגרים מוכרח? אולי ניתן לפענח בצורה אחרת.
הרי עצם הגדרת תה"מ כ'מגונה' הוא חידוש גדול ונוגד את דעת האגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן ועוד.

[ישבב הסופר]

גברא אגברא קא רמית?
הרי הוא בא לבאר מדוע מכונה ביאת היתר "תפלות", כך שהמילה מגונה נראית סבירה, וגם שאר הקטע נראה כמביא סימוכין לזה.
איזה מילה היית מציע במקום זה, שיתאים עם כל הקטע והדברים יהו מובנים?

[בברכה המשולשת]

ולכאורה תואמת מלה זו את דעת הרמב"ם (תלמיד תלמידו של הר"י מגאש) בעניין מדוע נקראת לשה"ק כך (ואכן דלא כהרמב"ן)

[עדיאל ברויאר]

פתחתי כעת את הכת"י, די ברור שכך כתוב. מצ"ב צילום של המקום (השווה בין השריד של המ"ם במילה "מגונה" ובין המ"ם במילה "מקום").

[כולל יונגערמאן]

אינו ברור הייחוס להרמב"ן. מה שכן ברור אצל מחברי זמן ההוא הגישה לתה"מ הוא כרמב"ם.

[כנסת ישראל]

ושוב יש"כ.
השקפת הרמב"ם בענין זה לדברי הראשונים מקורה באריסטו, ולכן חידוש הוא ביטוי כזה בר"י מגאש.
המילה תפלות לכשעצמה אינה מורה זאת, אלא הכונה דבר בלא טעם דהיינו בלא תוכן עצמי, ויש גם "קרע של תפלות".