אוצר החכמה כתב:שיש בורא עולם שברא את העולם והוא מהוה את הכל בכל רגע ורגע מאין ליש
מה המשפט הזה בעצם אומר כלומר ממה זה בא לאפוקי ולמה זה חשוב?
אוצר החכמה כתב:אני מבין למה חשוב להגיד שהעולם נברא יש מאין ולא יש מיש. כי אם הוא לא נברא מאין זה אומר שהיש שממנו הוא נברא היה קדום ואם כך הבורא אינו סיבתו. (יש בזה טיעונים פילוסופיים בראשונים אבל זו ההבנה הפשוטה שמבין כל אדם).
אבל מה מחייב להגיד שבכל רגע ורגע העולם נברא מחדש יש מאין?
וגם מה המשמעות של זה יותר מאשר אם נאמר שהקב"ה מקיים את העולם בכל עת?
ובעיקר מה שאני מנסה להבין זה כך. אני מבין בריאה יש מאין. קודם לא היה כלום ואח"כ היה העולם או לפחות היה חומר תהו ובהו שממנו אח"כ נברא הכל (תקרא לו חומר היולי או נקודה סינגולרית מה שלא תרצה). או שכל פרט במעשה בראשית נברא באותו זמן מאין כל זה קל לי להבין.
אבל מה זה אומר שבכל רגע ורגע נברא העולם יש מאין העולם נעלם לאיזה חלק מהזמן? ומה קורה ליש הקודם.
או אולי אתה מתכוון לומר דבר אחר לגמרי שאילו הקב"ה לא יקיים את העולם הוא יהפוך לאין. כלומר שהיש שבו אין לו קיום עצמי ואינו יכול להמנע מלהתאיין אילולי שהקב"ה מחזיקו. זה דבר שאני מבין את משמעותו הכללית. אבל עדיין לא ברור לי מה הוא אומר יותר מאשר חוקי הטבע בעצמם או מהעובדה שהקב"ה מקומו של עולם.
סגי נהור כתב:
הרב אוצה"ח, נראה לי שהנושא שהעלית דורש דיון נפרד באשכול נפרד. אבל כנקודת פתיחה - האם יש הבדל בין תמונה התלויה על הקיר לשקופית המוקרנת על הקיר באמצעות מקרן? אם כן, לאיזו משתי הדוגמאות דומה בריאת העולם?
והנה מכאן תשובת המינים וגילוי שורש טעותם הכופרים בהשגחה פרטית ובאותו' ומופתי התורה שטועי' בדמיונם הכוזב שמדמין מעשה ה' עושה שמי' וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו כי כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף כי אף שידיו מסולקות הימנו והולך לו בשוק הכלי קיים בתבניתו וצלמו ממש כאשר יצא מידי הצורף כך מדמין הסכלים האלו מעשה שמים וארץ אך טח מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש רק שמשנה הצורה והתמונה מתמונת חתיכת כסף לתמונת כלי למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין והוא פלא גדול יותר מקריעת ים סוף עד"מ שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה ויבקעו המים ונצבו כמו נד וכחומה ואילו הפסיק ה' את הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים במורד כדרכם וטבעם ולא קמו כחומה בלי ספק אף שהטבע הזה במים גם כן נברא ומחודש יש מאין שהרי חומת אבנים נצבת מעצמה בלי רוח רק שטבע המים אינו כן וכ"ש וק"ו בבריאת יש מאין שהיא למעלה מהטבע והפלא ופלא יותר מקריעת ים סוף עאכ"ו שבהסתלקו' כח הבורא מן הנברא ח"ו ישוב הנברא לאין ואפס ממש אלא צריך להיות כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו והן הן בחי' אותיות הדבור מעשרה מאמרות שבהם נבראו
מקדש מלך כתב:אני מבין שהרב סגי נהור מתכוון לדברים אלו (תחילת שער היחוד לרשנ"ז). כלומר הבריאה היא סרט שהקב"ה - המקרן - מקרין, או קרני אור שיוצאות מהשמש. ואין לה קיום עצמי.והנה מכאן תשובת המינים וגילוי שורש טעותם הכופרים בהשגחה פרטית ובאותו' ומופתי התורה שטועי' בדמיונם הכוזב שמדמין מעשה ה' עושה שמי' וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו כי כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף כי אף שידיו מסולקות הימנו והולך לו בשוק הכלי קיים בתבניתו וצלמו ממש כאשר יצא מידי הצורף כך מדמין הסכלים האלו מעשה שמים וארץ אך טח מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש רק שמשנה הצורה והתמונה מתמונת חתיכת כסף לתמונת כלי למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין והוא פלא גדול יותר מקריעת ים סוף עד"מ שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה ויבקעו המים ונצבו כמו נד וכחומה ואילו הפסיק ה' את הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים במורד כדרכם וטבעם ולא קמו כחומה בלי ספק אף שהטבע הזה במים גם כן נברא ומחודש יש מאין שהרי חומת אבנים נצבת מעצמה בלי רוח רק שטבע המים אינו כן וכ"ש וק"ו בבריאת יש מאין שהיא למעלה מהטבע והפלא ופלא יותר מקריעת ים סוף עאכ"ו שבהסתלקו' כח הבורא מן הנברא ח"ו ישוב הנברא לאין ואפס ממש אלא צריך להיות כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו והן הן בחי' אותיות הדבור מעשרה מאמרות שבהם נבראו
אוצר החכמה כתב:אני מבין למה חשוב להגיד שהעולם נברא יש מאין ולא יש מיש. כי אם הוא לא נברא מאין זה אומר שהיש שממנו הוא נברא היה קדום ואם כך הבורא אינו סיבתו. (יש בזה טיעונים פילוסופיים בראשונים אבל זו ההבנה הפשוטה שמבין כל אדם).
אבל מה מחייב להגיד שבכל רגע ורגע העולם נברא מחדש יש מאין?
וגם מה המשמעות של זה יותר מאשר אם נאמר שהקב"ה מקיים את העולם בכל עת?
ובעיקר מה שאני מנסה להבין זה כך. אני מבין בריאה יש מאין. קודם לא היה כלום ואח"כ היה העולם או לפחות היה חומר תהו ובהו שממנו אח"כ נברא הכל (תקרא לו חומר היולי או נקודה סינגולרית מה שלא תרצה). או שכל פרט במעשה בראשית נברא באותו זמן מאין כל זה קל לי להבין.
אבל מה זה אומר שבכל רגע ורגע נברא העולם יש מאין העולם נעלם לאיזה חלק מהזמן? ומה קורה ליש הקודם.
או אולי אתה מתכוון לומר דבר אחר לגמרי שאילו הקב"ה לא יקיים את העולם הוא יהפוך לאין. כלומר שהיש שבו אין לו קיום עצמי ואינו יכול להמנע מלהתאיין אילולי שהקב"ה מחזיקו. זה דבר שאני מבין את משמעותו הכללית. אבל עדיין לא ברור לי מה הוא אומר יותר מאשר חוקי הטבע בעצמם או מהעובדה שהקב"ה מקומו של עולם.
והמשל לזה הוא אור השמש המאיר לארץ ולדרים שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה לעין כל מאיר על הארץ ובחלל העולם והנה זה פשוט שאור וזיו הזה ישנו ג"כ בגוף וחומר כדור השמש עצמו שבשמים שאם מתפשט ומאיר למרחוק כ"כ כ"ש שיוכל להאיר במקומו ממש רק ששם במקומו ממש נחשב הזיו הזה לאין ואפס ממש כי בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש שהוא מקור האור והזיו הזה שהזיו והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש רק בחלל העולם תחת כל השמים ועל הארץ שאין כאן גוף כדור השמש במציאות נראה כאן האור והזיו הזה ליש ממש לעין כל ונופל עליו כאן שם יש באמת משא"כ כשהוא במקורו בגוף השמש אין נופל עליו שם יש כלל רק שם אין ואפס כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש שאין מאיר שם רק מקורו לבדו שהוא גוף השמש המאיר ואפס בלעדו וכדברים האלה ממש בדמותם כצלמם הם כל הברואים לגבי שפע האלהי מרוח פיו השופע עליהם ומהוה אותם והוא מקורם והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע
ספרים וועלט כתב:אוצר החכמה כתב:אני מבין למה חשוב להגיד שהעולם נברא יש מאין ולא יש מיש. כי אם הוא לא נברא מאין זה אומר שהיש שממנו הוא נברא היה קדום ואם כך הבורא אינו סיבתו. (יש בזה טיעונים פילוסופיים בראשונים אבל זו ההבנה הפשוטה שמבין כל אדם).
אבל מה מחייב להגיד שבכל רגע ורגע העולם נברא מחדש יש מאין?
וגם מה המשמעות של זה יותר מאשר אם נאמר שהקב"ה מקיים את העולם בכל עת?
ובעיקר מה שאני מנסה להבין זה כך. אני מבין בריאה יש מאין. קודם לא היה כלום ואח"כ היה העולם או לפחות היה חומר תהו ובהו שממנו אח"כ נברא הכל (תקרא לו חומר היולי או נקודה סינגולרית מה שלא תרצה). או שכל פרט במעשה בראשית נברא באותו זמן מאין כל זה קל לי להבין.
אבל מה זה אומר שבכל רגע ורגע נברא העולם יש מאין העולם נעלם לאיזה חלק מהזמן? ומה קורה ליש הקודם.
או אולי אתה מתכוון לומר דבר אחר לגמרי שאילו הקב"ה לא יקיים את העולם הוא יהפוך לאין. כלומר שהיש שבו אין לו קיום עצמי ואינו יכול להמנע מלהתאיין אילולי שהקב"ה מחזיקו. זה דבר שאני מבין את משמעותו הכללית. אבל עדיין לא ברור לי מה הוא אומר יותר מאשר חוקי הטבע בעצמם או מהעובדה שהקב"ה מקומו של עולם.
אני הבנתי שלאור הנחה זאת מסתבר יותר שהכל מושגח הרבה יותר ושאין שום דבר בעולם ללא רצונו, שהרי הוא ית' מחליט בכל רגע לחדש את הבריאה מחדש!
מקדש מלך כתב:אז כאן זה כבר מספיק מפורש (הפרק הבא?)והמשל לזה הוא אור השמש המאיר לארץ ולדרים שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה לעין כל מאיר על הארץ ובחלל העולם והנה זה פשוט שאור וזיו הזה ישנו ג"כ בגוף וחומר כדור השמש עצמו שבשמים שאם מתפשט ומאיר למרחוק כ"כ כ"ש שיוכל להאיר במקומו ממש רק ששם במקומו ממש נחשב הזיו הזה לאין ואפס ממש כי בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש שהוא מקור האור והזיו הזה שהזיו והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש רק בחלל העולם תחת כל השמים ועל הארץ שאין כאן גוף כדור השמש במציאות נראה כאן האור והזיו הזה ליש ממש לעין כל ונופל עליו כאן שם יש באמת משא"כ כשהוא במקורו בגוף השמש אין נופל עליו שם יש כלל רק שם אין ואפס כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש שאין מאיר שם רק מקורו לבדו שהוא גוף השמש המאיר ואפס בלעדו וכדברים האלה ממש בדמותם כצלמם הם כל הברואים לגבי שפע האלהי מרוח פיו השופע עליהם ומהוה אותם והוא מקורם והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע
אגב, אני אמנם חסיד אבל איני חבדני"ק (במובן של השתייכות לקהילת חב"ד. ודאי אני חש קשר נפשי עצום לכתבי הרשנ"ז). ואין ולא היה לי קשר עם חבדניקי"ם, פרט להיכרות שטחית (לא שיחות בחסידות) עם כמה מהם שדרים בשכונתי.
אוצר החכמה כתב:אני מבין למה חשוב להגיד שהעולם נברא יש מאין ולא יש מיש. כי אם הוא לא נברא מאין זה אומר שהיש שממנו הוא נברא היה קדום ואם כך הבורא אינו סיבתו. (יש בזה טיעונים פילוסופיים בראשונים אבל זו ההבנה הפשוטה שמבין כל אדם).
אבל מה מחייב להגיד שבכל רגע ורגע העולם נברא מחדש יש מאין?
וגם מה המשמעות של זה יותר מאשר אם נאמר שהקב"ה מקיים את העולם בכל עת?
ובעיקר מה שאני מנסה להבין זה כך. אני מבין בריאה יש מאין. קודם לא היה כלום ואח"כ היה העולם או לפחות היה חומר תהו ובהו שממנו אח"כ נברא הכל (תקרא לו חומר היולי או נקודה סינגולרית מה שלא תרצה). או שכל פרט במעשה בראשית נברא באותו זמן מאין כל זה קל לי להבין.
אבל מה זה אומר שבכל רגע ורגע נברא העולם יש מאין העולם נעלם לאיזה חלק מהזמן? ומה קורה ליש הקודם.
או אולי אתה מתכוון לומר דבר אחר לגמרי שאילו הקב"ה לא יקיים את העולם הוא יהפוך לאין. כלומר שהיש שבו אין לו קיום עצמי ואינו יכול להמנע מלהתאיין אילולי שהקב"ה מחזיקו. זה דבר שאני מבין את משמעותו הכללית. אבל עדיין לא ברור לי מה הוא אומר יותר מאשר חוקי הטבע בעצמם או מהעובדה שהקב"ה מקומו של עולם.
אוצר החכמה כתב:אם כך עיקר כוונתך לומר שהעולם אין לו קיום ללא הבורא.
אני לא רוצה להכנס לדיון כאן אבל ברור שיש ויכוח בין העמדות. והויכוח אינו על השאלה האם לעולם יש קיום בלא הבורא אלא על האמירות כדוגמת מה שהזכיר הרב ברי ושמא ובעיקר על ההשלכות הרוחניות המעשיות של התפיסה הזאת. כך שאיני מבין למה אינך מבין על מה הם מתווכחים.
ישא ברכה כתב:הרב סגי נהור, לא ידוע לי שהגר"א חולק על מה שכתבתי עד הנה. גם הרמב"ם ידע את זה ולא רק הבעש"ט, הגר"א כן חולק שבגלל הדברים האלו לא אומרים שאין עולם, אלא יש עולם, והעולם הוא פשוט נברא שיש לו בורא וסיבה כל הזמן. את סוג הטענות הללו שמעתי מרי"ש, היה אומר מי שזה הכונה אצלו, הרי שהוא לא הוסיף כלום מהמקובל בכל עם ישראל, זה בדיוק ההשוואה של הגמ' בברכות של הבורא לעולם כנשמה לגוף. הגוף הוא מציאות קיימת ואילו העולם הוא גם מציאות, ולשניהם מציאות אחרת שמחמתה הם קיימים. ברגע שאין נשמה אין גוף שברגע שהיא סיבה מהבורא אין עולם. ואם הוא חושב שאין גוף או שהגוף והבורא חד הוא (כי תוצאה נכללת בסיבה וכיוצב"ז) אז זה פנתאיזם במיטבו.
אם אתם מסכימים לזה, על מה אתם רבים איתי כל האשכול, על נתונים וכו', אתם הרי גם מודים לדברים אלו, ואתם בסך הכל, מחמת עוצם הענין אומרים שכאילו העולם אינו וכו', אבל אתם מודים (לפי מה שכתבתם) שהמושג אין עוד מלבדו לא הכונה על מציאות כפוטשה שאין עוד מלבדו אלא על מקסימום התיחסות כאילו אין עוד מלבדו, אבל ברובד המציאותי, (ברובד של מה יש בעולם), לא הוספתם ממה שכל עם ישראל ידע, כולל הגר"א.. שאתם כל כך אוהבים לשלול ממנו את הידיעה הזו. אז מה כל הסאגה..
ישא ברכה כתב:ועוד מילה אחת שעצבנתם אותי.. אני לא חסיד של הנפש החיים בכלל, (ואחת הסיבות הביטוים שלו כל הזמן על האין עוד מלבדו כפשוטו), אבל אם הנפש החיים אומר רעיון שמופיע גם בספרי חסידות, הוא לא הבין כך לבד או הבין מהקבלה או מכל מקום אחר, אלא מספרי חסידות (וכמובן רק של חסידות אחת), הוא לא כותב שמשם הוא שמע את זה, אז למה רק בעל התניא יכל לחדש/לגלות את החידוש הזה?
ויש שינוי א' בעולמות העליונות לג' עולמות תחתונים האלה שהם בי"ע, כי כל העולמות העליונים הכל הם קדושה אחת ואלהות אחד ואין בהם פירוד ח"ו, אך ג' עולמות אלו בחי' הנשמות שבהם הם הנקרא אלהות, אך מרוח ואילך רוח ונפש וגוף ולבוש שבכל ג' עולמות אלו אינן אלהות, אלא נקרא שרפים וחיות ואופנים וכסא וכיוצא, בין בבריאה בין ביצירה בין בעשיה, והבן זה היטב
ישא ברכה כתב:הרב מקדש מלך
אנחנו דשים שוב ושוב באותם דברים, אנסה באחרונה להסביר את עצמי. ונקווה אל הבורא שיהיה בעזרינו שנדע אותו ית"ש כפי האמת.
כבר הסברתי יש עובדות ויש קושיות לוגיות. עובדות אי אפשר לדחות גם אם לא נוכל להסביר אותם, הנחות לוגיות אפשר לדחות, (לפעמים נגלה שהנחות לוגיות בסיסיות, אינם אבסלוטיות, אלא הם נכונות באופן חלקי, וכיוצב"ז). שניים ועוד שניים שווה ארבע זו עובדה, החוש יעיד על כך, ואי אפשר לדחות את המציאות בשום אופן. תסלח לי על המילה, צריך להיות מטומטם, בשביל לחשוב כך. האופציה היחידה היא לומר שהכל דמיון, ואז אפשר למחוק הכל, כי אין לך אבא ואמא, ולא היה משה רבנו, ולא מעמד הר סיני, הכל דמיונות, חלילה מלחשוב כך, טיפשות לחשוב כך.
בכל הענין של מציאות הבורא שברא את כל הנמצאים, אין סתירת עובדות, כי יש שני עובדות יסוד שהם, בורא ונבראים, סיבה ותוצאה. מחד החוש חש את הנבראים אז יש נמצאים, והשני, בהר סיני התגלה שיש בורא, הבורא הוא הסיבה לכל הנבראים.
מציאות הבורא היא מציאות שיתכן ואיננו מבינים אותה, אבל היא לא סותרת עובדות. למשל, אנחנו לא יכולים להבין איך יתכן מציאות שאין לה סיבה, ואילו הבורא הוא קדמון ואין לו סיבה. אנחנו לא יכולים להבין איך יש כח לברוא יש מאין (שהרי אם הדבר לא היה, איך פתאום הוא נהיה), אבל הבורא הוא הכח והסיבה של הבריאה כולה, (אנחנו לא נוכל להבין בהגיון שלנו, את המושג כח, כי כח זה מושג אלוקי), כל אלו הם בדיוק התחומים שהבורא מעל תפיסות מסוימות, אבל ברור שיש בורא לעולם שברא את הכל יש מאין.
ולכן אי אפשר לומר על מציאות מסוימת שהיא קיימת ולא קיימת באותה עת, כי זו סתירת עובדות, יש שולחן או אין שולחן, לא שייך את שני הנתונים הללו ביחד. בדיוק כמו לומר שאותו שולחן הוא גם עגול וגם מרובע באותו זמן (דו"ק שולחן אחד, יכול להיות שני שולחנות וכדו'), וע"ז בדיוק כותבים כל הראשונים שגם הקב"ה לא יכול לעשות שמציאות מסוימת תהיה או לא תהיה באותה רגע, כי זה פשוט משפט שגוי לומר כך שמציאות תהיה ולא תהיה באותו רגע, זה לא תיאור של איזו מציאות, אלא זה משפט חסר כל משמעות. ופשוט.
היה ניכר מדבריך שהתכונת לשאול שאנחנו מוצאים גם סתירת נתונים, כי מחד הבורא ית' אין בו שינוי, ומאידך הוא ברא את העולם. זו טעות אין כאן סתירת עובדות. אם אכן ברור לך שאם הבורא חידש את הוית העולם זה שינוי בבורא אז אתה אכן לא יכול לומר שהקב"ה אין בו שינוי (וזה כעין סתירת עובדות, ואכן לא היינו יכולים לומר דבר כזה). אבל היות וכשאומרים שהבורא ית' אין בו שינוי מתכונים לעצמותו ית', ובעצמותו לא היה שינוי, כי המצוי (שאיננו יודעים מה הוא) נשאר קודם הבריאה ולאחר הבריאה בלא שינוי, וגם היכולת שלו היתה תמיד, ורק יצא ממנו העולם. (דהיינו: המצוי הנשגב תמיד היה הוה ויהיה בעל יכולת לברוא יש מאין בלי גבול, והיה שלב מסוים שבו הבורא ברא בפועל עולם. אבל אין כאן שינוי בעצמותו ית').
יש אולי סוגיה אחת שאפשר לחשוב שהיא כעין סתירת עובדות, היא סוגית ידיעה ובחירה. אבל גם בזה, אפשר לבאר הדברים.
אני מקווה שהסברתי את עצמי, אם אתה ממשיך לא להבין אותי, אולי תקרא את השירשור שוב. אם עדיין אתה עומד בדעתך, נמשיך באישי. ונזכה לימים בהם תמלא הארץ דעת את ה', ויוסרו כל הספיקות, ויהיה ה' אחד ושמו אחד.
נ.ב. אגב מה שאני כותב זה לא חכמה גדולה, אני כותב את הצד הפשוט שכל אחד מבין, וזה באמת לא חכמה גדולה. הצד המחודש הוא הצד שהבאת, ועליו אני אומר שפשוט אי אפשר לדבר בשפה כזו. והרי גם אתם מודים שבסופו של דבר מה שבאמת צריך לומר זה: 'כוליה קמיה כלא חשיב', דהיינו שיש משהו אבל אין לו שום ערך כי אין לו כח ויכולת קיום עצמית אלא כל כולו תוצאה של מישהו אחר הוא הבורא ית', ולכן רק הכל נחשב כאין וכו' וכו', אז למה לומר משפטים אחרים שהמשמעות שלהם לא מובנת כלל כמות שהיא? כלפי הנפש החיים, אני באמת לא יודע מה לומר. ברור לי שהוא היה מספיק חכם בשביל להבין מה שאני מבין, אבל אני לא יכול לשנות את החשיבה שלי, אם כולם היו מבינים ורק אני לא, הייתי אומר אין לי דעת להבין וכולם צודקים, אבל אם כולם לא מבינים, ויותר מכך זה נראה כמשהו שכמעט לא יכול להתחיל אז אני לא יכול לקבל את הדברים אלא עלינו לא לזלזל אלא להניח הדבר בצ"ע, אבל לא נקבל את החשיבה הזאת. ואגב, אני כמעט לא מכיר מישהו בעולם הדתי שבאמת משתמש אם סוג מחשבות אלו כאשר הוא חושב על בורא עולם, מלבד אולי בחב"ד.
הרב ישא ברכה היקר, איני חושב שדשנו שוב ושוב באותם דברים. להיפך, הנידון ביננו נתברר מתגובה לתגובה. וגם על תגובה זו אני רואה לנכון להגיב, משום שעדיין יש מה לחדד.
אתה טוען בעצם מספר טענות השלובות זו בזו, וניכר שזו דרך חשיבה שהשקעת בה הרבה זמן, וכעת הכל מאוחד אצלך למין טיעון אחד. ואני אפריד את הדברים.
טענתך הראשונה. טענות לוגיות אתה כותב שאפשר לדחות. איני יודע אם אתה מתכוון לנידון הידוע האם הנמנעות הם ביכולת הבורא או לא. אבל גם בנידון הזה קבעת דעה באחד מתגובותיך, שאינם ביכולת הבורא.
ואני אומר, אחרוני זמנינו אינם נוקטים כך, עכ"פ לא ביחס לנושאים שנוגעים לבורא עצמו, וכן דעת הרב קוק בהערותיו למו"נ, וכן דעת הלשם, וכן דעת אדמור"י חב"ד לדורותיהם (מידגם של חסידים ליטוואקעס ומזרחניקים...). גם מבחינה לוגית טהורה לא מובן מהיכן ניתן לומר ככה. אמנם איני מכיר את הפילוסופיה המודרנית אלא מקצת מאמרים פופולריים, אבל אני יכול להפעיל את ההגיון של עצמי ולטעון כך.
אין לנו יכולת להסיק האם חוקי הלוגיקה הם אבסולוטיים, מכיון שההגיון שלנו אינו יכול לקבוע האם הוא אבסולוטי -זאת מניין לו. אולי הוא תקף רק בנתונים מסויימים ולא יותר? אני מבין את מצוין! ואגב, נראה לי שגם קאנט טען שהחשיבה שלנו מוגבלת לשימוש המעשי שלנו בעולם, ולא כלפי 'הדברים כשלעצמם', מה שלטענתו מנע כל דיון במהות וקיום הבורא בכלים לוגיים. אפילו הטענה הפילוסופית שהזכרת, שאולי הכל חלום, אבל גם אז חייב להיות מישהו שחולם, שהיא כמדומני הנחתו של דקרט 'אני חושב משמע אני קיים', גם היא ספגה ביקורת, ראה בויקיפדיה (או במכלול) בערכו.
טענתך השניה. כאן לא עסקינן בנמנעות אלא במשהו גרוע יותר, שהרי זה דבר והפכו במשפט אחד. בזה אגב יש צדק מסוים, וגם הרב קוק בהגהתו למו"נ טוען שזה ודאי לא אפשרי, כי מדובר במשפט חסר משמעות (והרב קוק האמין בכל חום ליבו ביסוד שאין עוד מלבדו הוא כפשוטו...), אבל כאן לא מדברים על שני הפכים, אלא שהזיו בטל כשהוא בתוך השמש, והוא קיים רק למי שאינו משיג את השמש. תעיין בשער היחוד לרשנ"ז בצורה רצינית ותבין. רק הדבר נשגב משכלנו, אך אינו שני הפכים.
טענתך השלישית, כל חיינו וגם היהדות והתורה עצמה מבוססים על היכרותנו את העולם, ואת המסורות שקיבלנו מאנשים נבראים. טענה זו ודאי מופרכת, כי אין ספק שהעולם קיים לחלוטין והוא אינו אלקות - מצידנו כנבראים.
אתה טוען שאם היית היחיד שחושב ככה היית מניח שאתה הטיפש היחיד. אבל למעשה שני האפשרויות נכונות, מחד אתה היחיד, כי למול אלפים של גאוני עולם חכמי הרזים קדושי עליון (בלי שום גוזמא) שהסכימו עם הנחה זו, וידעו את טענותיך (שכפי שאתה אומר בעצמך, זו לא חכמה גדולה לומר אותם) ולא הוטרדו מהם כלל, הרי שאתה כמעט יחיד למולם (וההדיוטות שבכלל לא בדקו את הנושא אינם נספרים כמובן...), ולמול כל אלו שסברו כדעה ההפוכה, זו יכולה להיות הדגמה מסוימת של 'ביטול במציאות'.
את החלק של דבריך לא הבנתי כוונתך, ואתה מוזמן להרחיב. על החלק השני, שוב משפט של בטל זיו השמש כשמש, ביארתי מה אני חושב לעיל.ומאידך, למה נראה לך שלא כולם טפשים?! על הנושא הזה בדיוק כתב הרב בעל התניא בשער הייחוד והאמונה, ואני מצטט "שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה, כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו', ולגבי הקדוש ברוך הוא שהוא למעלה מן השכל והדעת ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הכל כפתיים אצלו יתברך". אז כולם מוכנים להניח שיש מציאות שמצד הבורא הם בטלים במציאות כזיו השמש בשמש, ואין להם בעיה להיות 'משוגע לדבר אחד'.
אני ממש לא התכונתי לקבל את הרעיון כמות שהוא, אלא צ"ע מה הם הגאונים התכוונו בדבריהם. הצ"ע קיים על בעל התניא בדיוק כמו הנפש החיים, (שהתניא היה גאון לפחות כמוהו אם לא יותר). אם כולם חושבים כמוני, ועכ"ז מקבלים משהו שהם לא מבינים, הוא התימה הגדול ביותר בסיפור הזה. אבל כבר כתבתי שחוץ מחב"ד אין מקום (שאני מכיר) שעובדים את הבורא אם המחשבות הללו. (בלי לזלזל בעיסוק המכובד של חב"ד בידיעת ה' הפשוטה יותר. אבל מי אני שיכול להחמיא או לבקר. כתבתי רק את הנראה לענ"ד). והבורא ית' יתן בידינו לדעת אותו ית"ש באמת.ואגב, שים לב שהחשיבה שלך לא עיקבית. אתה טוען שהדבר מופרך במאה אחוז, אבל כיון שגם בעל נפש החיים ידע את מה שאתה יודע, יש להישאר בצ"ע (לאמור, פתאום יש סיכוי שזה נכון...) ואתה אינך יכול לשנות את צורת החשיבה שלך. ובכן, אף אחד לא שינה את צורת החשיבה שלו. כולם חושבים כמוך, רק מאמינים בקדושת וסמכות מי שאמר את הדברים, ומודים בכך שמציאות הבורא נשגבת יותר. אלא שהרבי בעל התניא נתן לנו משל נפלא כדי שנוכל להבין את העניין באפס קצהו, כדי שנוכל לחשוב עליו ולחיות בהרגשה הזו, , וכן בכדי שנוכל להגדיר אותו ולא יהיה כשני הפכים במשפט אחד, תעיין שם ותמצא נחת, אבל לא שניתן להבינו באמת, אלא 'הכל כפתיים אצלו יתברך'. וכן מפורש בדבריו (באגרת הקודש פרק טו) 'ואף שאין אנו משיגים איך הוא הכל אפס ממש קמיה, אף על פי כן מודים אנחנו בהודאה אמיתית שכן הוא באמת לאמיתו'.
אכן יש בדברים אלו, לחדד את הצדדים היטב. הבורא ית' יתן בידינו שנדע אותו באמת ונזכה להתענג בידיעתו ית"ש כד' הרמב"ם בסה"מ במצות אהבת ה'.מקדש מלך כתב:הרב ישא ברכה היקר
את ליבת הדיון פחות או יותר מיצינו. ורק אכתוב בקצרה את שני הצדדים (אני מקוה שבצורה אובייקטיבית).
לטענתך, לומר שני דברים סותרים זה לא כשל לוגי אלא פשוט לא יכול להיות, ולא נחלקו שאין זה בחוק הבורא, והיות ואין עוד מלבדו כפשוטו חייב להגיע בסופו של דבר לסתירת עובדות מסוימת, אז... אני יודע בבירור שיש בורא עולם שברא את העולם יש מאין, והוא גם בורא ומהוה את העולם כל הזמן, ויש עולם נברא שאין לו קיום עצמי אלא הוא יונק את קיומו מהבורא, ואין עוד מלבדו שאמר ה' בתורה הוא שאין עוד אלהים מלבדו כי אין כח מלבדו. ואין בדבר זה חלוקת מצידו/מצידנו
לטענתי, גם העובדה ששני דברים סותרים אינם יכולים להיות היא לוגיקה מסוימת, ויתכן שהלוגיקה שלנו מוגבלת, ויתכן איזו שהיא מהות נשגבת בה הדברים שוכנים כאחד. הבאתי גם טענות דומות בפילוסופיה המודרנית, לדוגמא הטענה שהנחתו של דקארט לא נכונה, כי לטעון 'אני חושב משמע אני קיים' היא גם טענה המתבססת על לוגיקה שאין לנו הוכחה אליה. כתבת על טענה זו שהיא אינה מטרידה אותך, ועל כך אייחד מעט דברים בהמשך. הביאורים של בעל התניא נועדו על מנת להגדיר את הדברים, כי מי שמאמין בשני דברים סותרים בעצם אינו מאמין בכלום (זה גם ההבדל בין זה לנצרות שמאמינה להבדיל אא"ה בשלוש שהם אחד), וגם כדי לקרב את הדבר לשכל שיוכל להתבונן בו, ומבחינה הזו הוא האריך בביאורים.
לוגיקה אלו כללי הגיון, שמקורם הוא או היקש מתוך המציאות או מושכלות ראשונות. כאשר אני רואה מולי שולחן אז אני לא צריך כלל לוגי שמולי נמצא שולחן ולא כסא, כי ההכרה שלי היא שולחן ולא כסא. לא עשיתי שום תרגיל מתמטי/לוגי/הקשי/ אלא הצגתי את נקודת ההכרה כמות שהיא. וזה בדיוק נקודת הדברים, אולי אם כללי ההגיון ניתן להתוכח, אבל מול ההכרה במציאות לא ניתן. ועל כך לא ראיתי שום דוגמא מהפילוספיה המודרנית או עתיקה.
הטענה שטען דאקרט לא קשורה ללוגיקה אלא לענין הכרת המציאות, וע"ז טען שאי אפשר לדעת בבירור שיש כל מציאות בעולם מלבד מציאות המחשבה, כי מעבר לכך הכל יכול דמיוני (חוץ מהדמיון עצמו, שהוא המחשבה). אכן הנידון הזה לא מטריד אותי, ברור לי שהעולם אינו דמיון, ויש נמצאים-נבראים-מחודשים ע"י הבורא ית'. וזו סוגיה גדולה בפני עצמה. על המשך דברים מסיבות מסוימות לא אגיב כאן.
כעת אתייחס לשאר הפרטים, ואני חייב להקדים שנגענו בכל כך הרבה סוגיות יסודיות, שניתן לכתוב עליהם קונטרס שלם, מה שאין ביכולתי, ודאי לא בבמה הזו, ולכן אכתוב רק מעט כמיסת ידי הכהה.
בנודע לקאנט. יש אפיקורסים שנתלו בו, ויש שביססו את אמונתם דווקא על רעיונותיו. בגדול ניתן לומר שהוא בעצם הכריע את הויכוח האם אמונתינו מבוססת על הוכחות שכליות, או על מסורת של התגלות אלוקית שלא ניתן להכחישה מבחינת 'תבונתינו המעשית' (הכוזרי), לאמור, האלקים נתגלה במעמד שישים ריבוא וציווה עלינו להאמין הצורה מוחלטת במסורות שמסר לנו על ידי משה עבדו, והנביאים והסנהדרין וגדולי ישראל האמיתיים ממשיכי דרכו. לכשתמצי לומר, זו תשובה מענינת על קושיית הראשונים איך תיתכן מצווה על אמונה, והתשובה היא שהאמונה מוכרחת אכן מצד התבונה מעשית, והיא מצווה מצד 'הדברים כשלעצמם'. זה בעצם גנוז ברעיון הידוע 'היכן שמסתיים השכל - שם מתחילה האמונה'.תחילת דבריך נכונים, אך לא מוחלטים. אכן קאנט סיבך את הדרך לדעת את הבורא דרך כלי חשיבה מסוימים, וזה רק מחזק את הגישה המקובלת בעם ישראל ש אנחנו יודעים שיש בורא לעולם שברא את הכל מאין מחמת המסורת של אבותינו שקיבלו מאבותיהם דור אחר דור עד שש מאות אלף גברים (עם נשים, מסתבר שלפחות מליון מבוגרים) שסיפרו כי בורא עולם התגלה להם בהר סיני ואז הם ידעו בבירור גמור שיש בורא שברא את העולם מאין והוא בעל הכח היחידי. המסורת הזו היא ברורה ונכונה, בכלים שכליים, זאת לא אמונה עיוורת אלא ידיעה ברורה. גם אחרי קאנט ניתן לדעת את הבורא בכלי חשיבה מסוימים שאותם הוא לא סתר. המסורת על האמונה ועל מעמד הר סיני עוברת מכל עם ישראל המאמין מדור לדור, ולאו דוקא מהנביאים וסנהדרין וגדולי ישראל האמיתיים (לא שהם לא, אלא המסורת עוברת מכל עם ישראל. יש אולי ידיעות דקות שעוברות רק מחכמים לחכמים).
את התשובה לשאלת הראשונים שכתבת לא הבנתי. אגב, התשובה הפשוטה למצות האמונה, היא שודאי הבורא לא ציוה במצוה את עצם הידיעה הראשונית כי זה דבר שאי אפשר לצוותו, אלא המצוה היא לחשוב על הידיעה הזו. ככל שהאדם חושב על הבורא ית' הוא מקיים את מצות האמונה האמורה בכמה מקומות בתורה
אגב, לא למדתי כוזרי במקורו בצורה מסודרת, אבל נראה לי שהוא די זלזל באריסטו גם מבחינה לוגית. ידוע טענתו שאם מחשבת העלולים הרוחניים מולידה את העלולים שאחריה, 'מדוע לא נוצרים מלאכים וגלגלים ממחשבת הפילוסופיים?'. בכלל אני חושב שהמשוררים יש עדיפות מסוימת על פני השכלתניים, כי הם מחוברים לאיזה שהיא אמת פנימית שבתוך הנפש, ראה פירוש המלבי"ם על איוב שיש שמתבססים על האמיתויות הגנוזות בנפש פנימה (נראה לי ואיני בטוח בזה, שגם הרעיון הזה הוא גלגול של טענה קאנטיאנית, שהמלבי"ם כידוע הושפע ממנו רבות, ואכמ"ל). ראשית הכוזרי ספר נכבד, הגר"א כתב עליו שעיקרי אמונת ישראל תלויים בו. כוונתי לקטעים אלו: 'הפילוסופים אין להאשים אותם, מפני שהם עם לא נחלו חכמה ולא תורה, מפני שהם יונים, ויון מבני יפת השוכנים בצפון, והחכמה שהיא ירושה מאדם, והיא החכמה המוחזקת בכח אלהי, איננה כי אם בזרע שם שהוא סגולת נח, לא פסקה החכמה ולא תפסוק מן הסגולה ההיא מאדם. ולא היתה החכמה ביון, אלא מעת שגברו ונעתקה החכמה אליהם מפרס ואל פרס מכשדים, וקמו בהם הפילוסופים המפורסמים בימים ההם, לא קודם לכן ולא לאחר מכן, ומעת ששבה המלכות לרומיים לא קם בהם פילוסוף מפורסם. אמר הכוזרי: וכי זה מחייב שלא נאמין לאריסטו בחכמתו. אמר החבר: כן, מפני שהטריח את שכלו ומחשבתו בעבור שלא היתה בידו קבלה ממי שיאמין בהגדתו' וכו'.
על עצם טענות אריסטו הוא מרחיב בפ"ה, הוא בהחלט לא מקבל את דבריו. ובנוגע לדבריך האחרונים, אם היות הכוזרי בעל נפש כאשר יעידו שיריו, בדר"כ השכל קדם לרגש בבחינת וידעת היום והשבת אל לבבך, וכך הרבה מהראשונים, וכי הרמב"ם לא שוזר הרבה מאד משפטים מרגשים בכתיבתו. אלא זה היופי זה רגש שמקורו בשכל, וזה הרגש האמיתי שמתענגים עליו החכמים.
כתבת ש'סוגיית החלום' אינה מטרידה את אמונתך, כשם שאינה מטרידה אותך בשאר שטחי החיים. ונשאלת השאלה הרי כל חייך מתנהלים לפי התבונה המעשית, ומה בין זה לאמונה שהיא מצד 'הדברים כשלעצמם'? אלא התשובה היא כנ"ל. לא ברור לי מה כוונתך.
שאלת מי הם האלפים. והתשובה, שאין אף אחד מרועי החסידות שחלק על בעל התניא. אני לא משוכנע שמכך שאין חולקים מוכרח שקיבלו הדברים, אולי לא ברור להם מה בדיוק הכוונה ולכן הם לא התיחסו לנידון. ראיה היא ממי שכותב גם הוא את הדברים האלוהדברים ברורים כשלעצמם, אבל אביא מעט מקורות. א. כל עצמו של בעל התניא לבאר דברי רבו המגיד בא. מי למדו מהמגיד בדיוק את התורות הללו? האחים בעל ההפלאה ורבי שמעקלא, רבי מנדל מויטבסק, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ועוד ועוד גאונים בנגלה ובנסתרהאם בספרי תלמידי המגיד יש את הרעיון של פ"ג בשער היחוד והאמונה? אשמח לדעת . לבעל התניא עצמו היו מאות תלמידים גאונים אדירים, ובראשם רבי אהרן מסטרשיליא הגאון האדיר בנגלה ובנסתר, בנו ונכדו הצמח צדק. החידושי הרי"ם שרצה להיות חסידו של הצמח צדק. השפת אמת שמבוסס על תורות אלו (כפי שכתב במכתביו) וכל מאות ההוגים שהתבססו על כתביו. אתה מביא לי רשימה של תלמידי בעל התניא, אתה יכול להוסיף את עשרות אלפי חסידי חב"ד בדור הזה. אני לא יודע איך הם פירשו את מה שכתוב, ומה הם הבינו. הרב דסלר שהקדיש זמן רב לברר שאין מחלוקת עם המתנגדים והחסידים בפרט הזה, ועוד ועוד. למעשה כל חסיד שלומד חסידות מאמין בזה (מי שלא מזדקק ליסוד הזה, מבאר את רעיון האלקות בבריאה בצורות אחרות שאינן אפשריות לחלוטין. אין שום הסבר אחר לרעיון 'הכל אלקות' שהוא יסוד החסידות כולה). אכן כל לומד תורת חב"ד מאמין בזה. כמה הוא מבין? ויותר מכך כמה הוא מזדהה באמת אם הדברים? שאלה גדולה.
מאחרי שהנפש החיים מסכים עם עיקר הדברים, ורק חולק על התבוננות בהם, אנו לא מוצאים שום מתנגד שחולק עליהם (למעט ממש בדור האחרון). זאת אומרת שאף אחד אינו חולק על כך שהדברים נכונים, ורק הרוב לא מתבוננים בהם, בעיקר בגלל חילוק בדרכי העבודה. בעקבות שהרוב לא מתבוננים, אז אין משמעות מעובדה שאף אחד לא חולק. אני גם לא רוצה לומר חולק, אלא לא מבין את סוד כוונתם (גם על התניא וגם על הנפש החיים), כי ברור לי שהם לא התכוונו כפי פשטות לשונם. ברור לי שבציבור הליטאי כמעט ואין התיחסות לדברים, כולל העוסקים בפנימיות התורה, כי אין טעם לעסוק בדברים שאינם מובנים
כתבת שאולי הגר"א כותב דברים חריפים על החסידות בגלל היסוד הזה בדיוק. ולי זה לא נראה בכלל, כי אם ככה בעצם רבי חיים מואלוז'ין 'עבד צד', זה נשמע הגיוני? ואם תאמר שבכל מקרה הוא כבר לא ראה בחסידים מינים ואפיקורסים כמו רבו, יש מה לדון ואכ"מ. על כל פנים לומר שהוא בעצם עבר ממש לצד החסידים בויכוח אינו מסתבר כמובן ('אלה אלוקיך ישראל כל עץ ואבן', מדבר על מי ש'לא' מסביר כהתניא, שאכן טועה במקרים רבים בהגשמה).
לכאורה הוא כתב זאת סביב השיח 'הכל אלוקות'. הרי חב"ד עצמם גם סבורים שהגר"א התכוין עליהם, המשולש שנקרא גר"א/נפה"ח/התנגדות לחסידות, יש בו לא מעט קשיים. כתבו על כך לעיל. בכל אופן הגר"א כתב הרבה בתורת הנסתר, ולפי מה ששמעתי מהיודעים לא זו הרוח הנושבת שם.
כתבת שכל הראשונים כתבו אחרת, והתשובה: נכון, זה גילוי חדש של החסידות, ואולי הוא מונח כבר בעצם החידוש של גילוי סודות הקבלה, שהלך והתחדד במהלך הדורות. אבל הפלא הוא שגם המתנגדים הסכימו לזה. לא שמעתי מעולם מי שמפקפק בסמכותו של הנפש החיים, אלא שאף אחד לא עוסק בזה, כמצוותו המפורשת. הנפה"ח כותב שלא כדאי להרבות בחשיבה הזו. בפועל אני לא מכיר כמעט מישהו שעוסק בזה, לדעתי מהסיבה הנ"ל
כתבת שאבאר שוב את דברי על כך שכולנו פתאים. לא כל כך הבנתי מה לא מובן. בעל התניא מן הסתם הבין שהדברים סותרים את חוקי הלוגיקה, אלא סבר שאנחנו מסתכלים על האלקות כתרנגול בבני אדם, ואין לנו רשות לדון בו בצורה לוגית, אפילו לא בסוג לוגיקה כזו, וכנ"ל. ומי שקיבל את דבריו, קיבל גם את ההסתכלות הזו.
מקדש מלך כתב:הרב ישא ברכה היקר. אני מתקשה קצת להבין את המגמה שלך. האם הינך סבור שקושיות אלו היו קשות לי ועל כן הנחתי את אשר כתבתי? ודאי שלא. אני רק מצטט את דברי ספרי החסידות בעניין וכן בעל נפש החיים. אם הינך זקוק למראי מקומות, הרי הם נתונים בשפע באשכול.
עוררת כאן סוגיות פילוספיות, אבל לענ"ד זה בכל לא ענינן של השאלות, אלא להגדיר מה האמונה שלנו. לא שאחרי ההגדרות זה נהיה מובן לוגית, כי לא בפילוספיה עסקינן אלא באמונות ומסורות, שנתקבלו על ידי מקובלים בעלי רוח הקודש, בין אם על ידי גילוי אליהו הנביא (האר"י), או מלאך מגיד (הרמח"ל), או רוח הקודש השכלית, שעל ידי לימוד התורה השכל מקבלים תבונה למעלה מדרך הטבע להבין את כוונת התורה, וכדברי הגמרא 'חכם עדיף מנביא', ואם איני טועה גם על זה כבר כתב הרמח"ל בדרך ה', עיין שם.
לאחר הנחות פשוטות אלו, איני מבין, האם כוונת לומר שאינך מאמין שבעל התניא ונפש החיים כתבו דברים אלו ? הריהם כתובים לפניך ?! או שכוונתך לחלוק עליהם, הרי שבכך איני חושד אותך. ואולי הינך 'מתנגד', וכוונתך לומר שודאי בעל נפש החיים התכוון כפי שפירשוהו אחרים, ואין כוונתו למה שכתבו ספרי החסידות? אז ראשית, גם אם אתה סובר כדעת החולקים, מן הסתם אתה סובר כן בגלל שכך הורו לך רבותיך, ואינך מכניס ראשך להכריע שלא כדעת רש"ז מלאדי מבלי לעיין אפילו בדבריו, וחוץ מזה, שראוי יותר שתבדוק את הלשונות המופיעות בנפש החיים, ותראה האם הם מתאימים לדבריך או לא, ואז הדיון יהיה עניני יותר.
אף אחד אינו מתנגד להשגת האדם, והשאלה היא באיזה רובד הוא משיג. והיום אפילו המדעים הפיזיים יודעים שהשגת האדם מוגבלת לחלוטין, ויש מקומות אפילו בעולם הפיזי בהם הזמן עומד מלכת, או שניתן לחזור אחורה בזמן אילולי אילו בעיות טכניות שאינן ניתנות לפיתרון... תעיין קצת בפיזיקה מודרנית. לא שצריך להבין בשכל אנושי את הנושאים הללו (הם אף פעם לא יהיו מובנים , אילו ידעתיו הייתיו..., וכבר מילתי אמורה שאפילו פיזיקה כבר אי אפשר בדורינו להבין בשכל אנושי), אלא צריך להגדיר את יסודי האמונה שקבלנו מהגדולים המוסמכים לכך, וכאן מתחיל הדיון.
מקדש מלך כתב:אציין כאן כמה דעות שביכולת הקב"ה ליצור גם סתירת עובדות גמורה (רובם דנים בו בהקשר ישיר לנידון הזה).
לשם שבו ואחלמה (לרבי שלמה אלישוב), ספר הדעה חלק א דף נט.
פתיחה לספר בית יעקב (להאדמו"ר השני מאיזביצא) דף יג:
כתבי חב"ד בהרבה מקומות , ימצאת כל מעיין בחיפוש באוצר החכמה במילים 'נמנע הנמנעות'.
מקדש מלך כתב:בפילוסופיה המודרנית שב"ה איני מאנשיה, אוכל לציין רק מ'המכלול' ויקיפדיה חרדית בערך רנה דקארט:
"כך הגיע דקארט לקביעה אני חושב, משמע אני קיים (בלטינית: cogito, ergo sum, ובקיצור: הקוגיטו), שכוונתו היא למעשה הטענה כי גם הטלת הספק עצמה בקיומו, היא הוכחה לקיומו, כך שהוא לא יכול שלא להיות קיים.
דעה זו ספגה ביקורת רבה, והאשמות על כך שגם טיעון זה מתבסס על היגיון, והרי אין לנו כל סיבה וודאית להסתמך על היגיון, כפי שדקארט עצמו הראה. כלומר שדקארט מניח מראש שכדי לטעות עליו לטעון טענה (עובדה הנשמעת מובנת מאליה, אך כפי שדקארט עצמו הראה, אין לסמוך גם על המובן מאליו כעל עובדה וודאית), ואם נלך יותר רחוק, דקארט אפילו מניח מראש שאם עליו לחשוב כדי לטעות, והוא טועה, אז הוא בוודאות חושב. גם טענה זו נשמעת מובנת מאליה, מהיותה בנויה על התבנית "X מוביל ל-Y, ו-X נכון, לכן גם Y נכון", אך אפילו עליה אין לסמוך לכאורה".
מקדש מלך כתב:בקשר לשאלה עד כמה אפשר להזדהות עם הדברים. אכן קשה להזדהות עם המסקנא הסופית העולה מהם, אך קל להזדהות עם המשל של 'ביטול זיו השמש, כשהוא בתוך השמש עצמה', למרות שמבחינה פילוסופית ולוגית זה לא מבאר את הדברים בצורה מוחלטת.
והנה ידוע למשכילים שאי אפשר לומר באין סוף ב"ה שום השתנות ח"ו, וכבודו ממלא כל עלמין כמקודם הצמצום ולית אתר פנוי מיניה [תיקו"ז צ"א ע"ב, קכ"ב ע"ב], רק הצמצום הוא בערך עולמות, והבן,
שהצמצום הוא בלא שינוי ובלא חסרון רק הסתרה מהעולמות לטובתם בכדי שיתקיימו אבל הוא כביכול לא ישתנה,
פלוריש כתב:הרב אביב"י טרח להראות כי בנפש החיים כלולה תגובה מתוחכמת לתניא.
ומעניין שהרב נתנאל לדרברג במאמריו (אסיף ד-ה) טוען כי אף התניא כולל בתוכו תגובה מתוחכמת - לנעם אלימלך
מקדש מלך כתב:פלוריש כתב:הרב אביב"י טרח להראות כי בנפש החיים כלולה תגובה מתוחכמת לתניא.
ומעניין שהרב נתנאל לדרברג במאמריו (אסיף ד-ה) טוען כי אף התניא כולל בתוכו תגובה מתוחכמת - לנעם אלימלך
טיעון מעניין. אודה לכבודו או לכל מי שיוכל להעלות את הדברים או שמץ מנהו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 170 אורחים