פורום אוצר החכמה

ברזילי כתב: נודע בשערים, והועתק בספרים הרבה לשון החוה"ל "ואמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים ושללו שלל אחר מלחמה חזקה. אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל התעתדו למלחמה הגדולה. אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר וחייליו". מיהו אותו חסיד? ומהן מקורות ההשפעה של חוה"ל בכלל (לשיטתו בנושא הבטחון, חלוקת חובות האברים מחובות הלבבבות וכו')? ועיין.

וז"ל חוה"ל בהקדמה- סמכתי להם מה שמצאתי כתוב בספרי הנביאים וכו' ואחר כך סמכתי להם דברי הקבלות שקבלנו מרבותינו ז"ל ומן החסידים והחכמים שבכל אומה, שהגיעו דבריהם אלינו, מפני שקויתי שיהיו הלבבות נוטים אליהם ומקשיבים אל חכמתם, כגון דברי הפילוסופים ומוסר הפרושים ומנהגיהם המשובחים. וכבר אמרו רבותינו ז"ל כתוב אחד אומר וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם, וכתוב אחד אומר לא עשיתם הא כיצד? כמתוקנים שבהם לא עשיתם, כמקולקלים שבהם עשיתם. ואמרו כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם, ואמרו בהבאת המשלים לקרב הענינים הקשים בהם: אגמרה בסימנין ואסברה בדדמי לה, והחכם אמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם.

בחובה"ל (שער הכניעה פ"ו) שכתב ונאמר על אחד החסידים וכו' שראו נבילה וכו' ואמר כמה לבנות שניה- וכבר העיר רש"א (עמ' 392) שכ"ה במשלי ערב הקדומים כמבואר במאירי בחיבור התשובה ( 96 ) וז"ל "והעידו משלי ערב על אחד מחכמיהם עבר בדרך וכו' ואמר כמה לבנים שניה" ועין מילואים למונורת המאור (אלנקנאוה) (ח"ד 154) שנמצא הסיפור אצל חכמי ערב הקדומים

וז"ל חובת הלבבות: אם מה שספרו עליו שקר, יאמר למספר: אחי, אין מן התימה מה שהצילני הבורא מעשות מה שתלית בי אצל רוב הטובות, אשר גמלני, אך התימה סתרו עלי במה שהוא יותר מגונה וגדול מאד ממה שספרת עלי. הרף, אחי, וחמל על זכיותיך, שלא תאבדנה ממך ולא תרגיש, כי כבר נאמר על אחד מן החסידים, שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר, שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו, וכתב אליו: הגיעני, ששלחת לי מנחה מזכיותיך, וגמלתיך בזה. ואמר אחד מן החסידים: הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון, וכשמראים להם מעשיהם, ימצאו בספר זכיותם זכיות, שלא עשו אותם, ויאמרו: לא עשינו אותם. ויאמר להם: עשה אותם אשר דבר בכם וספר בגנותכם. וכן כשיחסר מספר זכיות המספרים בגנותם, יבקשו אותם בעת ההיא, ויאמר להם: אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני. וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו, וכשאומרים: לא עשינום, יאמר להם: נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם, כמו שנאמר: והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'.
כל הענין הנ"ל כבר מוזכר אצל החכם הערבי אבן קתיבה [בספרו עיון אלאח'באר" - 7-5.13,2- (כן ציין הלקין בתרגומו לשירת ישראל עמ' 113) כמד' שלא יצא עדיין בתרגום לעברית . ולכן בינתיים אין לנו אלא לסמוך על הלקין]

דוד קויפמן מחקרים בספרות התורנית מאריך שרבנו בחיי שאב מספרי אחי הטהרה.

על עניין מלחמה גדולה וקטנה ראה אצל אלגזאלי, מאזני צדק, לייפציג תקצ"ט, עמ' 67.

אין זה תימה שהחוה"ל שאב מחכמתם, עיקר התימה שהוא מכנה אותם בשם 'חסיד', ומאידך ידועים דברי הרמב"ם בהל' מלכים.

המעשה בחסיד ואנשי המלחמה מובא במאסף 'הסופים' של שרה סבירי, עמוד 296, מספר 'אורח המלכים', בשם חסן אל בסרי. מן הלשון משמע שהחסיד המדובר הוא מוחמד ('אלרסול''). בהערה כותבת המחברת שמסורת זו רווחת בספרות הסופית.
בזכרוני שבהקדמת מהדורת שמחוני מצויינים עוד הקבלות כיו"ב.

מרחביה כתב:המעשה בחסיד ואנשי המלחמה מובא במאסף 'הסופים' של שרה סבירי, עמוד 296, מספר 'אורח המלכים', בשם חסן אל בסרי. מן הלשון משמע שהחסיד המדובר הוא מוחמד ('אלרסול''). בהערה כותבת המחברת שמסורת זו רווחת בספרות הסופית.
בזכרוני שבהקדמת מהדורת שמחוני מצויינים עוד הקבלות כיו"ב.

כשכתבתי את ההודעה המצוטטת בראש האשכול גם אני זכרתי שהחסיד הוא מוחמד, אבל בדקתי שוב ויש חילוקי דעות בין ויקיפדיה העברית (המיחסת את הסיפור על הג'יהאד הגדול למוחמד) לויקיפדיה האנגלית (המיחסת אותו לרעהו ובן בריתו של מוחמד, ג'ביר אבן עבדאללה). כך או כך, החדית' הזה כנראה לא מקובל על כל המוסלמים (לצערנו) בגלל פקפוקים על מסורתו, אך היה בהחלט מקובל בספרות הסופית.

במקום שמחוני צ"ל כמובן צפרוני. סליחה.

במלי דאבות לר' יוסף חיון המעשה מיוחס לאלכסנדר מוקדון. וכמדומני שר' שמואל אשכנזי כתב על כך באלפא ביתא תנינא, אך לא הביא מקורות קדומים.

ראיתי במאירי שמביא פתגם האומר ש"האמת כבידה על כן נושאיה מעטים", פעם אחת הוא כותב כך בשם חכמי המוסר ופעם בשם חכמי הערב. (אינני זוכר את המקורות המדוייקים, כמדומני אחד באבות ואחד בחיבור התשובה).
מוסר בגויים תאמין?

לגבי המקורות בסיפור הנ"ל, כדאי לציין שאף בספרים אחרים מחכמינו ייחסו אותו לאוה"ע: ראו באלשיך (כי תצא כא ד"ה אמנם נבֹא) שכתב כי אותם אנשים היו מחילו של אלכסנדרוס. במרכבת המשנה [לר"י אלאשקר] (אבות ד, א ד"ה ואחר) כתב שכך אמר אריסטו לאלכסנדר תלמידו בעת שובו מן המלחמה. בדרשות ר"י אבן שועיב (בלק ד"ה חזר); מילי דאבות [לר"י חייון] (ד, א) הביאו דכך כתב [או אמר] אלכסנדר כאשר בא ממלחמה: 'באנו מן המלחמה הקטנה ונכנסנו במלחמה הגדולה' [וכ"כ גם במאזני צדק [תרגום מהחכם הערבי אל גזאלי] (עמ' 67)].

לפי הלינקים הבאים באנגלית היה לסופיזם השפעה גדולה עליו ואף עשרת שעריו ושמותיהם מתבססת על ספריהם.
https://en.wikipedia.org/wiki/Sufism#In ... on_Judaism
http://www.jstor.org/stable/j.ctt3fhjwt

גם זו לטובה כתב:בחובה"ל (שער הכניעה פ"ו) שכתב ונאמר על אחד החסידים וכו' שראו נבילה וכו' ואמר כמה לבנות שניה- וכבר העיר רש"א (עמ' 392) שכ"ה במשלי ערב הקדומים כמבואר במאירי בחיבור התשובה וז"ל "והעידו משלי ערב על אחד מחכמיהם עבר בדרך וכו' ואמר כמה לבנים שניה" ועין מילואים למנורת המאור (אלנקנאוה) (ח"ד 154) שנמצא הסיפור אצל חכמי ערב הקדומים

כדאי לתקן אצל רבי ירוחם זי"ע -