אתר חדש לספרי הרב אליהו כי טוב ז''ל

אויצר_ניק · הודעהעל ידי **אויצר_ניק** » ב' מאי 11, 2015 9:01 am

בסייעתא דשמיא האתר החדש של הוצאת ספרי הרב אליהו כי טוב עלה לרשת באתר החדש ניתן לקרוא מאמרים של הרב כי טוב ז''ל וכן לרכוש את ספריו כתובת האתר היא: http://www.kitov.co.il

שרוליק · הודעהעל ידי **שרוליק** » ב' מאי 11, 2015 3:21 pm

אבל למה כתוב שמה הרבה פעמים אליהו כי טוב? למשל ב'עלינו' כתוב: על אליהו כי טוב, לא צריך להיות כתוב 'על הרב אליהו כי טוב?

ספרן · הודעהעל ידי **ספרן** » ב' מאי 11, 2015 4:21 pm

שרוליק כתב:אבל למה כתוב שמה הרבה פעמים אליהו כי טוב? למשל ב'עלינו' כתוב: על אליהו כי טוב, לא צריך להיות כתוב 'על הרב אליהו כי טוב?

מתוך מכתבו שם:

"להקדמת הדברים אומר, כי הכותרת שכב' הפנה מכתבו: אל "כבוד הרה"ג" – אינה נכונה. איני רב ולא בן רב וכו', בן אני למשפחה ולדורות של תופסי תורה תוך כדי אומנותם זה בכה וזה בכה. מעולם לא התהדרו אבותי באצטלא של רבנות ומה לי אני הננס שבאבותי כי אתן שיהדרו אותו באצטלא זו. מפני דחקם של הורי ז"ל, הייתי מראשית נעורי עמל על פרנסה בעבודה קשה כל ימי, גם כשעליתי לארץ ישראל לפי כ-40 שנה, כפועל עליתי לאחר "הכשרה" במקצוע הנגרנות, ובארץ עסקתי בכל מיני עבודות ו"חוסר עבודה" – ב"עבודה שחורה" ובבנין וכיוצא באלה כדי למצוא פרנסה מועטת למשפחתי ולי אני. אכן, קביעת עתים לתורה בבוקר ובערב היתה והווה לי תמיד, ואף פעם לא במסגרת שום ישיבה אלא כמנהג פולין – בבית המדרש, עם חברותא ובלי חברותא, ובביתי לבדי ואת בני שיחי''

והנה המכתב המעניין כולו:

ט"ו תמוז תשל"ג ירושת"ו

לכבוד מר א. ש. לאוי"ט, גייטסהד יצ"ו

אחדשה"ט, חן חן למר על יקרת מכתבו מלא דברי נועם וחן עם תוכחה מגולה, אני מכיר טובה למר שכן אני משתמש בהזדמנות זו להשתדל להסיר ממני טרוניות מני רבים באותם הדברים, כיון שלא באו אלי בכתב אלא בע"פ או איש מפי איש, לא הייתי חייב להתנצל בכתב, עכשיו שעלו הדברים על הכתב ביד כב' ונראים הדברים שהם באים מרצון טוב לידע זכות על מה שנראה לו תמוה ומוקשה, לכן אמרתי, זו ההזדמנות עבורי שגם מה שיש ליישוב הקושיות – ג"כ יעלה על הכתב ואפטור עצמי בזה שלא ליזיל כרוכלא ע"פ כל המקומות לעשות כן וגם לא לפרסם ברבים לפי שאין קץ לפרסומי דברים שמטבעם הם מעורבים קושיות חדשות ו"כל הדברים יגיעים לא יכול איש לדבר" ואני רגיל לפרש: "לא יוכל איש לדבר" – קיינמאל קען אמענטש נישט אלץ אויסרעדען, על כן מוטב לאדם שימעט בכך והשומע ישמע והחדל יחדל ואאחוז בכלל שאמרו חכמים: "חברא, חברא אית ליה, וחברא דחברא – חברא אית ליה" משום כך אני מאריך הפעם בדברים לכבודו ודי לי בזה.

להקדמת הדברים אומר, כי הכותרת שכב' הפנה מכתבו: אל "כבוד הרה"ג" – אינה נכונה. איני רב ולא בן רב וכו', בן אני למשפחה ולדורות של תופסי תורה תוך כדי אומנותם זה בכה וזה בכה. מעולם לא התהדרו אבותי באצטלא של רבנות ומה לי אני הננס שבאבותי כי אתן שיהדרו אותו באצטלא זו. מפני דחקם של הורי ז"ל, הייתי מראשית נעורי עמל על פרנסה בעבודה קשה כל ימי, גם כשעליתי לארץ ישראל לפי כ-40 שנה, כפועל עליתי לאחר "הכשרה" במקצוע הנגרנות, ובארץ עסקתי בכל מיני עבודות ו"חוסר עבודה" – ב"עבודה שחורה" ובבנין וכיוצא באלה כדי למצוא פרנסה מועטת למשפחתי ולי אני. אכן, קביעת עתים לתורה בבוקר ובערב היתה והווה לי תמיד, ואף פעם לא במסגרת שום ישיבה אלא כמנהג פולין – בבית המדרש, עם חברותא ובלי חברותא, ובביתי לבדי ואת בני שיחי'.

ודרך אגב – עוד הערה קצרה: שמי לא כיטובסקי, ולא מוקיטובסקי, כשם שנקראתי לפנים ולא "מוקוטוב" כשם שהיה רשום בדרכון שלי, אלא "כי-טוב" זה שמי וזה המקור לשמי, שמלפני כ-150 שנה כשיצאה הגזירה ברוסיא שכל אדם צריך לבחור לו שם משפחה, היה הסבא ז"ל לפני ששה דורות, ר' טוביה שמו, והוא איש נכבד, אב לרוב המשפחה שהיו בעיירה וורקי בפולין והוא בן 115 שנה ואב לעשרה בנים ושש בנות הם ובניהם ובני בניהם – כמה מאות של יוצאי חלציו שכולם ניזונים על שלחנו, שהרבה מפעלים היו לו והוא ניהל את כולם, וידיו רב לו גם בתורה ובחסידות ואדוק ב"חוזה" מלובלין ואחריו היהודי הקדוש, הרבי ר' בונם מפשיסחא ולבסוף – ברב אשר בעירו ר' יצחק וורקר, שהיה צעיר ממנו ב 50 – 60 שנה – עמד אותו האיש הישיש, הסבא הזה ז"ל ומחמת הגזירה בחר לו שם עיר בפולין "מוקיטוב", שכן יש בתיבה זהו שם מלשון הקודש "כי טוב" והוא אף הוא שמו "טוביה". עברו דורות והתחלפו משטרים מרוסי לפולני, היו רבים מבני המשפחה משנים שמם הקודם ממוקיטוב שהסיומת היא רוסית למוקיטובסקי – סיומת פולנית. ואבי ז"ל לא שינה, לכן יש קוראים אותו: מוקוטוב ויש מוקוטובסקי, וכך נפלו בלבול בשמות בחוג המסמכים הרשמיים ותמיד גרמו לסיבוכים ולטרדות. עד שזיכיתי ועליתי לא"י ואף כאן ליוו אותי הבלבולים בין שני השמות עד שקמתי ואמרתי: מה לי מוקוטוב, מה לי מוקוטובסקי, אלכה ואשובה אל מקור השם הראשון וקראתי שמי ושיניתי אותו רשמית ל"כי-טוב" כאשר עלתה במחשבתו הראשונה של סבא ז"ל – זה סיפור שמי.

לאחר רוב עיסוקי בארץ, פניתי לעסקנות ציבורית ונעשיתי מזכיר לפועלי אגודת ישראל בירושלים, כי נער הייתי ולא ידעתי שכל הנעשה והמקולקל מלפני מי יודע אם לא מלפני דורות – אין להשיב ולתקן עד שיבוא המשיח, ואני בער ולא אדע וחשבתי בבערותי כי מה שלא יכלו אחרים אוכל אני לתקן עולם קטן לפחות, על כן נעשיתי עסקן ציבור מפאג"י והרבה תהפוכות היו לי בעסקנות זה עד שבתוקף תפקידי נעשיתי גם ל"סופר" – כלומר, חשבתי באיוולתי שאם אני אסביר ברבים את השקפותי ורעיונותי ותכנוני אראה ברכה בעסקנות ואמצא שותפים ל"תיקון עולם". עד שעמדתי בבירור על כך, כי כל מה שהבאתי להסביר – הכל ידוע ומוסבר היטב לכל, אלא שניחא לכולם בכך ורק לא ניחא להם בי ובשכמותי…

בשנת תשי"ד השתתפתי לאחרונה ב"כנסיה הגדולה" של אגודת ישראל, שהיתה בירושלים – אז השלמתי למודי לדעת כי כל עמלי ועמל אחרים במשך הרבה שנים לא הביאו לידי שום השתנות אלא לגריעותא בלבד, אז עמדתי ואמרתי "שלום" לאגודת ישראל ופרשתי מכל מפעל אחר אפילו טוב, אם הוא במסגרת זו ושמה נקרא עליו. ונשארתי מחוסר פרנסה לגמרי. לאחר יום הפרישה מאגו"י ומפא"י ומפאג"י נשארתי בלי מזון סעודה אחת דברים כפשוטם ממש, מה עושים? כיון שכבר התמחתי קצת בכתיבה שהרי כמה שנים הייתי עורך עיתון ולא עבר עלי יום בלי כתיבת מאמר, שני מאמרים ולפעמים אפילו ארבעה או חמשה מאמרים, בפובליציסטיקה, בהגות ומחשבה, ובבלטריסטיקה כלומר, סיפורים, אמרתי: מעתה אלך ואהיה ל"סופר" ממש, סופר לשם מקצוע לפרנסה…

התחלתי בסיפורי חסידות, ולא בלי טעם לדבר זה. מאז יצאתי מפולין מקום מגורי הראשונים שגדלתי שם בין ישרים ותמימים באמת וצנועים בהליכותיהם עד ששום איש לא יוכל להכירם אם אינו קרוב להם מאד, מאז עזבתי המחצבה הזו ובאתי לכאן והכרתי חוגים חדשים את שיחם ושיגם וידעתי ולמדתי את מושגיהם של העולם שחייתי בו לפניהם, שהללו אינם יודעים ממנו כלום ופחות ממה שהם יודעים על האסקימוסים. איש כמו אבא שלי ז"ל ורבו ר' יצחק הכהן מלובלין וכל העולם העשיר הזה – אינם יודעים עליו אפילו כסומא בארובה – לכן אמרתי הבה ואספר מן העולם הזה שאפילו מצבה לא נשארה ממנו, שמתי לנגד עיני את ה"מתנגדים" הקרובים, ובמיוחד את הרחוקים לגמרי. את ה"חסידים" שלי ובני תורה באמת – עליהם לא חשבתי – מה להם ולמעשה הספרים אין קץ?

לספרים מסוג זה ולמטרה זו, אין צורך בהסמכות, וגם עשויות לפגום בהם מטעמים מובנים, הלא יסכים עמי כב' בדבר זה.

ראיתי קצת ברכה בעבודה החדשה זו. אז יצא שמי כ"סופר ממש"…

בימים ההם פנו אלי מן המועצה הדתית בירושלים ואחר כך גם מטעם משרד הדתות, כי אכתוב ספר על הבית היהודי כדי לתתו ביד כל זוג מתחתן שידע דין ומסורת והווי יהודי בבנין בית ומשפחה, ושוב הספר נועד רק לרחוקים, או בעיקר בשבילם, השלמתי כתיבת ספר איש וביתו והוא עבר ביקורת של ועדות רבנים ומומחים שהמזמינים את הספר הזה מינו אותם – הכל היה טוב ויפה. רק דבר אחד חסר שם – יום העצמאות. אמרתי אני: מה ולמסורת הבית היהודי עם "דיני יום העצמאות"? מי שחסר לו זה, ילך ויבקש בעיתונים ובכל רחובות בכל ערי המדינה! לא הועילו דברי וביטלו הזמנתם ואני נמצאתי נפסד יותר משנת עבודה ועמל. הלכתי ופרסמתי ספר זה על חשבוני שלי – ועזרני ה' והוא נתקבל יפה אצל רחוקים וגם אצל קרובים, ואף שלאחר זמן חזרו בהם המזמינים הראשונים ואף הם אימצו לעצמם את הספר והוא נפוץ בכמה וכמה רבבות בתים בישראל. לאחר שנים עמדו אלה והוציאו, אמנם ברשותי, מהדורה חדשה של הספר והוסיפו בו דברים משלהם שלא ברוחי, ולאחר זמן חזרתי וביטלתי מהם רשות זו והספר מופיע מאז כצורתו הראשונה ללא תוספת ומגרעת.

באותם הימים התחיל משרד החינוך לבקש להנחיל התודעה יהודית לדור הגדל אצלם מבלי דעת מאומה מכל המורשה הגדולה שלנו, וזה גרם להם בושות ובזיונות הרבה מאד ברחבי תבל ואפילו ברוסיא הסובייטית… אז קמתי אני ונזדרזתי ופרסמתי "ספר התודעה" בלשונם דווקא – אם תודעה יהודית אתם מבקשים – הרי לכם "תודעה". הם לא התכוונו לכך ולא רצו בספר זה, רחקו ממנו ואף ריחקו רבים מן המורים שרצו בו בעל כרחם ובכל זאת עזר הספר לרבים מאד שהיו צריכים לו ונהנו ממנו מעט תושיה.

וכאן מקום לומר, כי ספר זה אע"פ שאין עליו הסכמה נקרא בשמה לא היתה שום שורה ואפילו אחת בהלכה ובהגות ובהסברת דברים, שלא באו לעיניהם של כמה וכמה תלמידי חכמים גדולים אשכנזים וכן ספרדים, ובראשם רש"ז אויערבך שליט"א ור' רפאל קצנלבויגין זצ"ל שהיו עמי במלאכה מראש ועד סוף ואולם מאותו הטעם המובן לא הדפסתי הסכמות ומשום הטעם הזה לא הדפסתי מקורות כדי שיהא הספר נקרא ע"י המורים והתלמידים כספר עזר וקריאה קלה ודווקא לא כספר מחקר או ספר תורני.

ועוד כמה מילים על טיבו של ספר זה שכב' בין הגומרים עליו את ההלל. עיקר שבחו של הספר שהוא נכתב לא על ידי סופר אלא על ידי מלמד, ולכשתמצי לומר: כל כתיבותי בכל סוגי הכתיבה שכתבתי מאז ומתמיד, כל עין בוחנת תכיר כי לא סופר מחונן כותב כאן, אלא מלמד שמרצה דברים בפני תלמידיו וכמו שיש מלמד בעל פה כך יש מלמד בכתב.

כשם שאמרתי למעלה שאיני רוצה להתהדר באצטלא של רבנות שאינה שלי, כך לא אוותר על אצטלא אחרת שאני רואה שהיא שלי – זאת האצטלא של "מלמדות". מעודי, מאז הייתי ילד כבן עשר שנים ועד עתה לא הפסקתי מלעסוק במלאכה זו, בפועל ממש עם ילדים קטנים ממני – בימי ילדותי, ואחר כך לא חדלתי מלהגות במקצוע זה ולעסוק בו עם בנים צעירים ומבוגרים, בפועל ובעיון ובמחקר, בהסתכלות מתמדת בנסיונות שונים ורבים ובתכנון תכניות וכו' וכו' הרבה מאד. מכאן, כשבאתי לחבר ספר התודעה, עשיתי את מלאכתי בלי רמיה עצמית וכמלמד מנוסה, כי ידעתי וחשתי כל מקום שהתלמיד שואל והשתדלתי להגיש לו מענה על שאלותיו (אף ב"ספר הפרשיות" מנהגי כן, מתוך שאני משתדל לשמוע שאלות התלמידים שאני רואה אותם לפני עיני בכיתה, כך אני כותב).

אם התנגדתי לנגוע בענין של "יום העצמאות" בתוך ספר איש וביתו, כבר לא יכולתי להתעלם מכל הענין הזה בספר התודעה שהוא מלווה את כל ימות השנה, ימי חג וימי אבל וכל יום מסויים של פגרא או להיפך, וכאן דווקא כל הבנים שואלים ואין משיב להם דבר ברור, ומטבע הדברים תלמיד ששואל ואין משיבים לו, הוא משיב לעצמו וזה מסוכן מאד.

כשנה לאחר קום המדינה, כשהיה קיים ה"זרם הרביעי" של אגודת ישראל עם הרב זלמן סורוצקין ז"ל בראש, פנו אלי בשמו שאכין אני חומר למורים, מה יגידו לתלמידיהם באותו היום, הכינותי והראתיו למראה עיניו – החומר נפסל לא מפני שהוא לא נכון, אלא זו אמת שעשויה להרגיז גם את הימין וגם את השמאל – כך נאמר לי אז, ואני איני מבין ולעולם איני מוכן להסכים עם גישה כזו! אם אמת הדברים – היכן הלא תגורו? ובמיוחד בשטח חינוך הילדים הרכים, שאסור לפטמם בדברי תרמית או חצאי אמת שהמבוגרים כבר התרגלו בהם. ברם מה יכולתי אני לעשות נאלמתי דומיה.

וכשהתחלתי בספר התודעה, הוצאתי מגנזי אותו החומר ובאתי לשאול אצל גדולי הוראה: האתן חומר זה בספר זה או אחדל? כולם חוץ מאחד אמרו לי כדברי הרב זלמן סורוצקין הנ"ל: חדל לך מלנגוע בדבר זה כי אתה מאבד עולמך גם בשמאל וגם בימין…

אחד בלבד, הוא ר' שלמה זלמן אויערבך שליט"א הסכים אתי בכל, אף אני שמעתי לדעת רבים, שלא לשם שמים, לשם ביזנעס בלבד…

וכיצד נוהגים בבתי הספר הדתיים בכל אותן השנים? להתעלם – אי אפשר אלא שהללו מן המזרחי והקרובים אומרים הלכה פסוקה: גדול יום העצמאות כיום שיצאנו בו ממצרים ויותר, והללו שבקצה השני גם הם אומרים הלכה פסוקה: קשה יום העצמאות מן היום שנחרב בית המקדש. ואילו הללו שבחינוך העצמאי – כל מורה מדבר ככל העולה על רוחו – הצד השוה שבכולם שהכל מדברים דברי בטלה ורוח המבלבלים את ראש תלמידיהם מתוך שהם עצמם מבולבלים באותו ענין, מי יודע אם אחד יש בין כולם שמתוך שאינו יודע מה לומר – יאמר פשוט: איני יודע וינמק זאת היטב מדוע אינו יודע.

כשבאתי לתרגם ספר התודעה לאנגלית, ואני זה שנים רבות מקושר הרבה עם ארגון בחינוך התורה על שם "תורה ומסורה", הכל דרשו שאגיש להם דברים שראויים לאמרם בענין זה כי המבוך גדול מאד ומתוך המבוכה רבים נכשלים בכל מיני דברים, טועים ומטעים. אז עשיתי מעשה, ואותו החומר שהוכשר להלכה על ידי ר"ז סורוצקין וע"י אחרים גם כן וגם הוכשר למעשה ע"י הרב אוירבאך ועבר אחרי כן ביקורת של עשרות אנשים בעלי דעה (בלי מונופול על "דעת תורה" אמנם) והשקפה בארץ וביותר בארה"ב – אותו החומר הבאתי לבית הדפוס וכך הוא נכנס ל"התודעה" באנגלית.

ומה אני אומר שם? אני אומר: אין הלכה פסוקה ואי אפשר שתהא הלכה פסוקה בענין, ואין אנו יודעים פירוש למה שהעינים רואות, אבל העינים אמנם רואות הרבה חיוב וגם הרבה שלילה.

ואיני חוזר בי מן ההנחה הזו, אבל חוזר ואומר בפה מלא: אין הלכה פסוקה, ולכן אין לנו כאן לא הלל ולא קינה כבימים הכתובים בשלחן ערוך שכל דבריו פסוקים לכאן או לכאן.

אפילו יהיו שבעים ואחד זקני סנהדרין כולם אומרים דבר אחד, אבל אינם יושבים בצוותא לדון ולפסוק – אין הלכה פסוקה.

כל שכן כשהדעות של היחידים אמנם חלוקות ואינם דנים בצוותא.

ויש מן הדעות של גדולי היראה וההוראה, למעט הללו שמן המזרחי, אלא אנשים שכולם רק שלנו שאומרים: חס לנו לומר על מעשי נסים של הקב"ה שח"ו מעשה שטן המה. כך שמעתי בפירוש מפיו של גאון הגאונים וחסיד ותמים בכל מעשיו וצנוע בכל הליכותיו הלא הוא ר' דוד קליין זצ"ל שנפטר בירושלים והוא גדול תלמידיו של האדמו"ר הזקן ממונקץ ומקורב ביותר ונאמן ביתו של האדמו"ר מסטמר שליט"א בהיותו בני יורק לאחר המלחמה, וכך אני למד גם משיחותיו של האדמו"ר הזקן מאמשינוב זצ"ל, בשיחותיו בתורה שאמר בשנת תש"ח, שהשמיע דברים בדרך תפלה שתהא זו התחלה למעשים גדולים שאנו מקווים ומצפים להם בכל יום שיבואו.

לכן כיון שאין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה אין לנו אלא להתחנן ולהתפלל לאלקי מרום שיחוש לתשועת עמו וח"ו לא יהפכו עלינו המאורעות שארעו לא לטובה. ובינתיים – אין אנו יודעים ואין אנו מן המהללים בהלל הגדול או קטן, אף לא מן המקוננים בקינות אלא מן המתפללים בלבד, שכן הקב"ה הוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים וייטיב עלינו החתימה.

הארכתי דברים רבים אולי שלא לצורך, אולם מכיון שכבר נכתבו, נכתבו והלב יודע אם לעקל או ח"ו לעקלקלות והקב"ה הוא יודע – אני את שלי עשיתי כפי מיטב ומרבית כרכורי לב ומעיים…

לא למען כבודי וכבוד בית אבא אלא למען האמת אשר בלבי ואשר אני הולך בה כל הימים.

הם הם דברי המלמד מירושלים

אליהו כיטוב

בס"ד

עש"ק נצו"י תשל"ג ירשת"ו

לידידי הטוב ר' א. ש. נ"י

אחדשה"ט, צר לי להודיעך כי מאז לפני חדשיים ויותר הנני רחוק מאד מלהיות בקו הבריאות, ונודד ל"ע מבי"ח אחד למשנהו ובאמת איני מסוגל לעסוק בתנאים אלה בעריכת מכתבים על נושאים שנראים לכאורה כעומדים ברומו של עולם.

לדברי התנצלות אלה אוסיף כמה הערות עניניות:

דברי במכתבי הראשון שרירים וקיימים.
הדברים משם שהתיחסו להרב סורוצקין ז"ל הם בקשר עם יום העצמאות ולא יום ירושלים.
בשאר הענינים ייטיב לעשות אם יאמר כמוני שלא הדעה הזאת הנשמעת בכתבי עת החרדים מפיהם ובשמם של ראשי הישיבה של זמננו – לא זו היא הדעה האחת. הרבה מאד יש גדולים בישראל וצנועים מאד ואין דעתם נשמעת בראש כל חוצות, מפיהם של הללו למדתי הרבה, מפיהם וגם מפי ספרי רבותיהם נ"ע, וכל התורה שלנו מיוסדת על "אלו ואלו דברי אלקים חיים" וכל שאינו מאמין באלו וגם באלו כאילו חסר לו הכל ח"ו. והדברים עתיקים ויגעים מאד. הרבה מאד יש לי לומר כאן אלא שאני חוטא ב"לא תגורו מפני איש" וה' הטוב יכפר בעד.
בברכה מרובה. ובכתיבה וחתימה טובה

א. כיטוב

נא להתפלל עבור אברהם אליהו בן רחל לרפואה שלמה

בריושמא · הודעהעל ידי **בריושמא** » ב' מאי 11, 2015 10:58 pm

מעודי לא קראתי דברים כנים, אציליים, עדינים בסגנונם ודקים בעמקותם כמכתבו של הרב אליהו כי טוב זצ"ל.
וכדאי היה כל הפורום רק בשביל מכתב זה.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ג' מאי 12, 2015 1:52 am

בריושמא כתב:מעודי לא קראתי דברים כנים, אציליים, עדינים בסגנונם ודקים בעמקותם כמכתבו של הרב אליהו כי טוב זצ"ל.
וכדאי היה כל הפורום רק בשביל מכתב זה.

ספרן כתב:כשנה לאחר קום המדינה, כשהיה קיים ה"זרם הרביעי" של אגודת ישראל עם הרב זלמן סורוצקין ז"ל בראש, פנו אלי בשמו שאכין אני חומר למורים, מה יגידו לתלמידיהם באותו היום, הכינותי והראתיו למראה עיניו – החומר נפסל לא מפני שהוא לא נכון, אלא זו אמת שעשויה להרגיז גם את הימין וגם את השמאל – כך נאמר לי אז, ואני איני מבין ולעולם איני מוכן להסכים עם גישה כזו! אם אמת הדברים – היכן הלא תגורו? ובמיוחד בשטח חינוך הילדים הרכים, שאסור לפטמם בדברי תרמית או חצאי אמת שהמבוגרים כבר התרגלו בהם. ברם מה יכולתי אני לעשות נאלמתי דומיה.

ספרן · הודעהעל ידי **ספרן** » ג' מאי 12, 2015 4:30 am

( אגב, מיהו הנמען, מר א. ש. מגייטסהד ? )

שטייגעניסט · הודעהעל ידי **שטייגעניסט** » ג' מאי 12, 2015 7:21 pm

ספרן כתב:מתוך מכתבו שם:

לא זו היא הדעה האחת. הרבה מאד יש גדולים בישראל וצנועים מאד ואין דעתם נשמעת בראש כל חוצות, מפיהם של הללו למדתי הרבה, מפיהם וגם מפי ספרי רבותיהם נ"ע, וכל התורה שלנו מיוסדת על "אלו ואלו דברי אלקים חיים" וכל שאינו מאמין באלו וגם באלו כאילו חסר לו הכל ח"ו. והדברים עתיקים ויגעים מאד. הרבה מאד יש לי לומר כאן אלא שאני חוטא ב"לא תגורו מפני איש" וה' הטוב יכפר בעד.

שורותיו מתוקים, נעימים לקריאה, ומלאים תבונה וחכמת חיים. ספרות חרדית בתפארתה.
ייש"כ ר' ספרן.

אויצר_ניק · הודעהעל ידי **אויצר_ניק** » ג' מאי 12, 2015 10:56 pm

בהזדמנות זו אם כבר מדברים על הרב כי טוב ז''ל מדוע אין שום ספר מספריו באוצר?

מה שנכון נכון

ישיבע בוחער כתב:בהזדמנות זו אם כבר מדברים על הרב כי טוב ז''ל מדוע אין שום ספר מספריו באוצר?

אם אינני טועה היו מספריו באוצר [כחסידים ואנשי מעשה] והוצאו.

טריד בגירסיה · הודעהעל ידי **טריד בגירסיה** » ד' מאי 13, 2015 3:23 am

ישנם שלשה ספרים שלו באוצר: א. ששה פרקים לבן דורנו. ב. למען שלום בניך (דינים וענינים בטהרת המשפחה). ג. תרגום ספרדי לא' מספריו.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' מאי 13, 2015 9:10 am

אני לא מבין גדול בספרות, אבל אם עגנון זכה בפרס נובל, איזה פרס מגיע לר' אליהו כי טוב? וכי הוא נופל במשהו מעגנון? חוץ מהעובדה שהאחרון לץ וכל כתיבותיו קונדסיות, וזה הראשון אמת אמת תפסיה להאי גברא ?!

יש באוצר גם את הספר המופלא עינא פקיחא לקדוש ר' יוסף ביגון, ובסופו דברים מר"א כי טוב
ההקדמה הארוכה והמאלפת שם נכתבה אף היא בידי ר' אליהו כי טוב?

ושאלה קצת מעצבנת, האם ההליכה בדד עם אמת פנימית בלתי מתפשרת, וביקורת חברתית גלויה ונוקבת, יכולה להוליד תוצאה אחרת מאשר בת שמתעטפת בטלית למשל?

זלמניו · הודעהעל ידי **זלמניו** » ד' מאי 13, 2015 10:36 am

איש_ספר כתב:אני לא מבין גדול בספרות, אבל אם עגנון זכה בפרס נובל, איזה פרס מגיע לר' אליהו כי טוב? וכי הוא נופל במשהו מעגנון? חוץ מהעובדה שהאחרון לץ וכל כתיבותיו קונדסיות, וזה הראשון אמת אמת תפסיה להאי גברא ?!

יש באוצר גם את הספר המופלא עינא פקיחא לקדוש ר' יוסף ביגון, ובסופו דברים מר"א כי טוב
ההקדמה הארוכה והמאלפת שם נכתבה אף היא בידי ר' אליהו כי טוב?

ושאלה קצת מעצבנת, האם ההליכה בדד עם אמת פנימית בלתי מתפשרת, וביקורת חברתית גלויה ונוקבת, יכולה להוליד תוצאה אחרת מאשר בת שמתעטפת בטלית למשל?

אעז פני ואומר שר' אליהו כי טוב ראוי לפרס "התלמיד המצטיין ביותר", של עגנון כמובן.

ובכלל, למרות עוצמתו המיוחדת של המכתב, הרי שהוא זועק במידה רבה "הצדק עמי וכולם טועים", והיודעים גם מבינים למה אני מתכוון.
והאמת?
מי שבקי בנבכי ההיסטוריה, יודע שלמרות שאחרי שפרש מהפוליטיקה נעשה לסופר דגול ומיוחד וחבריו - יריביו לא, אבל כל עוד הוא היה שם, הרי שהוא לא היה שונה מכולם, ובויכוחים כמו בויכוחים, לכל מטבע יש שני צדדים, אם לדבר בלשון המעטה.
ודו"ק כי קצרתי, ואני בהחלט מזדהה עם שאלתו הנוקבת של רבינו אי"ס. [ואגב, נכדה ולא בת]

זלמניו · הודעהעל ידי **זלמניו** » ד' מאי 13, 2015 11:17 am

קיבלתי באישי מבקי ומבין

רק הוא, מבין! אבל רבי זלמן סורוצקין וכל גדולי התורה לא מקיימים את לא תגורו וממלאים את התלמידים הצעירים ברמייה, בדותות וחצאי אמיתויות? חלילה.
רק הוא, מבין! וכל המפעלים הציבוריים רק משחיתים ומשתנים לגריעותא?

בתחילה הקים את פאג"י למרות פסק דין מפורש וחתום מהגאון מטשעבין ומהבית ישראל מגור לא להתמודד בבחירות, ולא עבר את אחוז החסימה.
אח"כ משלא הצליח להשתלב בצמרת פאג"י, הקים יחד עם אוטריטות ספרדיות גדולות ובולטות את 'אמוני ישראל' , ולמרות שבמקומות 2-3 הוצבו הרב טולידנו רבה של תל אביב והרב יצחק ניסים שאחרי שנים ספורות נעשה לראשון לציון,
גם לא עברה 'חסימה'.
בשנת תשי"ד בכנסיה הגדולה ההיא, ניסה להקים סיעת פאג"י ולא הצליח.

זו תופעה מוכרת לאנשים שניסו להשתלב במערכת מסויימת ומשלא הצליחו בכך, תוקפים את המערכת עצמה. 'להחליף את העם' את המנהיגים את גדולי התורה ואת העיתון.
נשמע מוכר?...

אבל באופן אישי אין כל ספק שהוא מצידו התכווין לטובה ולשם שמים כפי שכותב: הלב יודע אם לעקל או ח"ו לעקלקלות והקב"ה הוא יודע – אני את שלי עשיתי כפי מיטב ומרבית כרכורי לב ומעיים…

הוא היה אדם הגון וצדיק בחייו האישיים.

תודה רבה.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ד' מאי 13, 2015 1:36 pm

בראיון הגרי"א טרגר ז"ל שהועלתה פה באתר באשכול עליו, מספר איך שהרב כי-טוב השפיע עליו במיוחד בצעירותו בהיותו מיודד עם אביו וגרו בשכינות.

משיחותיו נראה שהרב טרגר החשיבו כאיש מסוים ובעל שיטה ברורה, מדבר עליו בהערצה יתירה.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ד' מאי 13, 2015 2:03 pm

ר' אברהם מוקטובסקי- כי טוב ור' אברהם טרגר, היו חברים קרובים שנים רבות.
פשוט שבנו של ר"א טרגר יעריך את חברו הקרוב ביותר של אביו.

ר"א טרגר היה נחשב איש המעש ור"א כיטוב איש ההגות.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ד' מאי 13, 2015 5:02 pm

איש_ספר כתב:ושאלה קצת מעצבנת, האם ההליכה בדד עם אמת פנימית בלתי מתפשרת, וביקורת חברתית גלויה ונוקבת, יכולה להוליד תוצאה אחרת מאשר בת שמתעטפת בטלית למשל?

השאלה טובה מאד וראויה להרבה מחשבה. אם נניח שהתשובה שלילית שוב יש לשאול אם החסרון הוא במבקר או בחברה המבוקרת. כך או כך, יש לזכור גם את הסיכון בהעדר בקורת חברתית (או העדר פתיחות לביקורת כזו) - כמה וכמה נכדים שאף הם אינם מתעטפים בטלית.

עיניו כיונים · הודעהעל ידי **עיניו כיונים** » ד' מאי 13, 2015 5:11 pm

ברזילי כתב:
איש_ספר כתב:ושאלה קצת מעצבנת, האם ההליכה בדד עם אמת פנימית בלתי מתפשרת, וביקורת חברתית גלויה ונוקבת, יכולה להוליד תוצאה אחרת מאשר בת שמתעטפת בטלית למשל?
השאלה טובה מאד וראויה להרבה מחשבה. אם נניח שהתשובה שלילית שוב יש לשאול אם החסרון הוא במבקר או בחברה המבוקרת. כך או כך, יש לזכור גם את הסיכון בהעדר בקורת חברתית (או העדר פתיחות לביקורת כזו) - כמה וכמה נכדים שאף הם אינם מתעטפים בטלית.

או שמתעטפים בטלית שכולה תכלת...

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ד' מאי 13, 2015 5:24 pm

אני חושב שזה לא ראוי לקיים כאן 'דיני שמים'.
ראינו לצערנו גדולים וטובים שהיו להם בנים שאינם הגונים , בחי' יכין צדיק ורשע ילבש (טלית או תכלת..)
אני מבין את הרצון להוכיח כי צאצאיו הנ"ל טוענים שלא סרו מן הדרך אלא אדרבה 'זו הדרך אשר התווה להם אביהם'
ובכך רוצים הרבנים להוכיח שדרך זו לעקלקלות נועדה.
ובכ"א לעני"ד הקלושה אין מן הראוי לערב סיפורים משפחתיים כאובים.
יש לו הרבה נכדים הגונים.

זלמניו · הודעהעל ידי **זלמניו** » ד' מאי 13, 2015 5:36 pm

לא ידען כתב:אני חושב שזה לא ראוי לקיים כאן 'דיני שמים'.
ראינו לצערנו גדולים וטובים שהיו להם בנים שאינם הגונים , בחי' יכין צדיק ורשע ילבש (טלית או תכלת..)
אני מבין את הרצון להוכיח כי צאצאיו הנ"ל טוענים שלא סרו מן הדרך אלא אדרבה 'זו הדרך אשר התווה להם אביהם'
ובכך רוצים הרבנים להוכיח שדרך זו לעקלקלות נועדה.
ובכ"א לעני"ד הקלושה אין מן הראוי לערב סיפורים משפחתיים כאובים.
יש לו הרבה נכדים הגונים.

אין לכבודו חסרון בהבנה, יש לו חסרון בידיעה...
כל אותם גדולים שזרעם סר מן הדרך ר"ל, הרי שאותם בנים סוררים לא טענו שהם מממשים בזה את הדרך שקיבלו מאביהם...

דוב גרין · הודעהעל ידי **דוב גרין** » ד' מאי 13, 2015 7:24 pm

ראוי לציין למש"כ בהליכות שלמה - מועדים ח"א עמ' נ"ד:

..ספר התודעה לר"א כי טוב ז"ל (שרבנו ראה צורך וחשיבות רבה בהפצתו, מפני אופיו וסגנונו המיוחדים והמושכים את הלב בעבותות אהבה לתורת ד' (ואף נהג תדיר להעניקו כשי בהזדמנויות שונות), ואת חלקי ההלכה שבו הגיה וזיקק רבנו במשך תקופה ממושכת עובר להדפסתו)

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' מאי 13, 2015 9:32 pm

איש_ספר כתב:אני לא מבין גדול בספרות, אבל אם עגנון זכה בפרס נובל, איזה פרס מגיע לר' אליהו כי טוב? וכי הוא נופל במשהו מעגנון?

אכן, ובכך ענית מיניה וביה על שאלתך.

אויצר_ניק · הודעהעל ידי **אויצר_ניק** » ד' מאי 13, 2015 11:05 pm

ושאלה קצת מעצבנת, האם ההליכה [b]בדד עם אמת פנימית בלתי מתפשרת, וביקורת חברתית גלויה ונוקבת, יכולה להוליד תוצאה אחרת מאשר בת שמתעטפת בטלית למשל?[/quote][/b]

אין מדובר בבתו אלא בנכדתו...

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ד' מאי 13, 2015 11:20 pm

מובא גם פה בסוף:
viewtopic.php?f=7&t=22175&view=unread#p218700
אך כבר נאמר 'בני בנים הרי הם כבנים'...

פייביש אופטובסקי

להלן דברי הספד על הסתלקותו של הרה"ק ר' שמעון שלום מאמשינוב זצוק"ל, שכתב הרה"ח ר' אברהם מוקוטובסקי ז"ל. התפרסמו בעיתון שערים, יום ה' כ אב תשי"ד:
משמת ר' שמעון...
אתמול שמענו את הבשורה הזו. ר' שמעון שלום האדמו"ר מאמשינוב זכר צדיק לברכה. אף הוא הלך מאתנו ואיננו. אילן גדול זה שבצל פארותיו חסינו, שמפירותיו אכלנו, שמריחו שהיה נודף הימנו למרחוק נהנינו – נגדע מן הארץ ואל מרומים נלקח. הצדיק מאמשינוב אבד ולא ידע איש ישראל את אבדתו...
כי אין האדם יודע באבדה שאבדה ממנו אלא אם תחלה ידע, את גנזיו מה היה בתוכם קודם לכן ומה אבד מהם עתה. ואוצר יקר זה, שהיה טמון בגנזי ישראל בדור עני זה, נחבא היה בתוך כליו, כלי בתוך כלי, ואת ברכותיו, ואת קרני אורו שלח מבין החרכים והסדקים שאינם מפולשים והיה העולם נהנה מברכתו ומאורו ולא היה יודע מהיכן הם באו, או שהיה יודע, כי ממקום אחר הם באים... לא ידע איש ישראל הרבה בהימצאו, עתה הוא אבד ולא נודע מה אבד, מי אבד.
משל למלך שהיה לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, והיו המחזרים על הפתחים שלא ידעו בטובה בימיהם בחייהם, משבחים את המלך הזה, במאות של פרוטות נחושת – כך נהיה אנחנו בשעה שנבא עתה לתנות את צדקתו של צדיק זה ולעורר עליו לבבות רדומים מתוך ספור בשבחיו –
ואף על פי כן נשבחנו, למען בנינו נעשה זאת, למען הדור האחרון, יתמי דיתמי, אשר יראו את אלם פיהם של אבותיהם בדברם על ענקי עולם, וילמדו לדעת כי היה היה עולם של ענקים, של ננסים, אפיו פה אין להם לדבר עליו ולא לשון ולא שפתיים לבטא את רחשי לבבם.
פנים מאירים שכל המביט בהם, כמביט בעצם השמים לטוהר, בהדר זקנים לחכמה, בפני אב לרחמים, בלבב אם לחמלה, וכמביט באורים למצוא תושיה והיה כל הרואה אותם טועם טעם של סם חיים הנכנס ובא ומשתפך בכל העצמות ונשכח ממנו כל טעם אחר מן הניתנים שעל פני האדמות – כך ראינו באור פניו.
עינים, שבשבעים שנות בינתם נשמרו מכל דבר רע ולא נישאו עפעפיהן אלא רק לראות בדבר טוב, וכל מה שהעינים הללו ראו בכל ימי חלדם רק בטובה ראו – ככה ראינו וככה ידענו את יפעת עיניו –
אזנים, שמיום שפותחו שמעו רק את קול הדברים מהר חורב, ונתחלחלו ונזדעזעו וזעזעו את כל שאר האברים ולא קלטו לעולם, כל דיבור, מכל אדם, שדיבר בגנות כל דבר או כל אדם והיה כל הפותח פה לדבר אל האזנים הללו, נעשה גם פיו טהור ולשונו נקיה, מאהבה שאהב כל הבא במחיצתו לאותו צדיק שלא יצטער מ"שמועה רעה" ומרצונו שלא יינתק החבל בין פה המדבר לאזן השומע – ככה הכרנו את אזניו של צדיק זה –
פה מפיק מרגליות מלוטשות ונוצצות קילורין לעינים מרפא לאזנים וסם חיים ללב, פה שכל דבריו עם הבריות מלאים היו ערמה באהבה שאהב את הבריות, שלא תראה קטנותם מול גדלותו שלא תיראה טיפשותם מול חכמתו, שלא יהיה טופל עליהם חסדו שלא כמדתם עד שלא יוכלו שאתו, שיהיו דבריו נקלטים בהם כאילו מלבם יצאו הדברים ומשכלם, פה שכל רננה היתה שהשתתפה כשירת נפש בכל האברים הגידים והעצמות של שומעיו, וגם באזניהם... – כך ראינו וכך ידענו וכך הכרנו את טהור פיו –
רי"ש מ"ם חי"ת אברים ושי"ן סמ"ך ה"א גידים, שהיו כצבא גבורים מנצחים, להתגבר ולנצח תמיד, מאריה דאברהם תמיד! ביום ובלילה, בעת שלוה ובשעת מצוקה בימי עלומים ובימי זקנה, בהתהלכו בריא ובשכבו על ערש דוי – כל ימי החיים תמיד! תמיד נצחו האברים את את טבע כבדם להיות כגבורי מלחמה עומדים על משמרתם בזריזות, של רגלים ממהרות לרוץ לטובה, וידים פעלתניות ככל פועל טוב ועבודת ה' ושאר האברים כלם תוססים רעננים חיים מלאי תנועה רצוא ושוב עושים כל מעשה טוב. נצחו האברים את העצלתיים, תמיד נצחו! תמיד נצחו הגידים את טבע שלהבתם להיות כובשים בקרבם את אשם ושלהבתם לשלחם רק לתפקידם, ולרסנם בכל אשר לא כיעודם, ולעולם לא פרצו גבולם, נצחו הדמים את עזוזם ותמיד נצחו – ככה ראינוהו וככה מצאנוהו לגוף קדוש זה.
דוד לדור ישבח את כביר מעשיו, אבותינו ראוהו, ואנחנו הבטנוהו, ולא מצאו בו אבותינו ולא מצאנו בו אנחנו, לא פעם אחת, לא שום דבר אחד של דופי, של רפיון, של הסח הדעת של נפילת המוחין, של זעיר אנפין – פעם אחת לא ראינו – היכן המדה למדוד בה את גדלו ואת עמקו של "אמשינובר רבי" בכליו שלו, רגע אחד, והיכן עוד היריעות שנוכל לפרוס עליהן ולמתוח שם את כל ארכו של חבל המדה הזה, הבא למדוד את גדלו את עמקו של אותו המושג "אמשינובר רבי" כשהוא כפול ומכופל לפי חשבון "ספר היצירה" של "בית אחד בונה בית אחד שני בתים בונים שנים, ושלושה בונים ששה וארבעה בונים ערים וארבעה"... – עד אין סוף של כפליים המצטברים משבעים שנות גבורה ללא נתוק וללא אבוד החבל באמצע פעם אחת ! – הוא אשר אמרנו קודם, אין אנו באים לספר לבנינו משבחיו של אותו צדיק, אלא להראותם את אלם פינו בשעה שאנו אומרים לבטא בשפתינו את אשר ראינו, והרי גדולים הצדיקים במה שהם מכסים יותר מבמה שהם מגלים!
כל מדה שאתה מוצא אצל אנשים שאינם גדולים, אתה מוצא בה גם צמצום, אדם מותח את מדתו בצד זה, בא הוא לכלל צמצום בצד אחר. מי שמדתו להיות רך כקנה, סופו להתרכך גם במקום שאמרו להיות קשה כארז, וכן בכל שאר מדה אחרת אצל כל אדם. ואולם הצדיקים הגדולים אינם כן, אלא בכל מדה ומדה שהם מודדים עצמם בה ומתלבשים ומתעטפים בה, היא הולמתם ונכנסים בה בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם שלהם, נכנסים בה כלם ויוצאים בשלום ואין לפניהם לא צמצום ולא הגבלה בשום צד אחר ולא בשום מדה אחרת, ולא עוד, אלא שכל שאר המדות אפילו אלה שלכאורה נוגדות את מדתם הם, כולן לובשות עוז יתר ובאות על שלמותן ..... בתוך מדתו זו של אותו הצדיק הגדול. כך היא דרכם, וזה לך האות כי צדיק אמת הוא זה. צדיק גדול. צדיק בגדולתו. גדול בצדקותו.
הורה זקן זה, הרבי מאמשינוב זצ"ל הורה דרך פלאים לנו, ואילו לדידיה, כלל וכלל לא פלאים היו בדרכו אלא בפשטות וטבעיות כאילו לא היתה שום דרך אחרת בעולם אלא זו שלו.
וכך הוא הורה, שאפשר לו לאדם שיעבור כל דרך חייו ושיגיע לכל מקום ולכל דבר שהוא טוב ונכסף. בטוב לב בלבד ובפשטות ובצניעות. ולא יהא אפילו פעם אחת מקצץ או מקצר או מחסר חסור קל, בכל מאומה שלכאורה צריך הוא להיעשות בכלים אחרים, בכלים ובמדות של פחד, של גבורה, של חזקת היד של דבור קשה ואפילו בכלים של קטטה ומריבה.
לעולם לא היה מונע עצמו אפילו בעסקי הציבור, מלהיכנס בפרצה דחוקה שאחרים יראו להיכנס שם שמא יאלצו שם לצאת ממדתם, לא היה בורח מן התוכחה, לא ויתר על רצונו, אפילו לא גדר בעדו שיבא לכלל מריבה וקטטה, אלא שלעולם לא יצא מכליו שלו. טוב לב היה גם בתוכחתו הקשה ועיני הכל רואים. טוב לב היה כשלא רצה לעבור על מדתו ועמד בתוקף על שלו עד שנעשה רצונו, וכל הנכנעים לרצונו ידעו. צנוע ופשוט נשאר בכל עת תמיד גם כשהכניס ראשו בין הרים גדולים ולקח בידו מושכות ציבור גדולים ועבותים ההולמים רק את בעלי זרוע תורה ולא את הצנועים. טוב-לב הבאה מתוך צניעות אמת ופשטות שאינה מעושה, היא שעטרתו בכל המעשים אשר עשה ולא משה ממנו שעה אחת.
אדם באהלו, ריח טוב היה מריח ונתנדף ממנו כל ריח אחר שאינו טוב והיה דומה עליו כאילו בא במקום גן עדן. ריח זה זה של טוב-לב היה, של רצון, של שלום, שלום בין איש לרעהו, שלום בין אדם למקום, שלום בין האיש ובין עצמו...
והתורה אשר למד ואשר לימד, ואשר אמרה על "שלחנו" גם ממנה נדף ריח ניחח זה של רצון של טוב ואהבה שאינה תלויה בשום דבר.
בימי נדודיו בסערות המלחמה האחרונה, היו לו ימים ושבתות ומועדים הרבה שישב לו על "שלחנו" לו לבדו ואין איש עמו ולא חסר שלחנו את אחת מן "השיחות" של תורה שהיה רגיל לאמרן על "שלחנו" אף כי איש לא שמען, ובשם אביו זצ"ל היה אומרן, ובשם "הרבי הזקן מוורקה" זצ"ל היה משיח ומה "שאפשר" אולי להוסיף היה גומר ובשילוב סוף המאמר בניגון שלו היה משלב ומסיים, לארבעת כתלי המרתף או עליית הגג ושם היה חבוי ויושב שם על יד שלחנו עשוי קרש אחד נתון על חביתו.
טוב עין הוא יבורך. ראוי הוא חלל האויר שבמרתף שישמע את שיחותיו בתורה, וראוי הוא "שלחן" השבת שלו שיאמרו עליו דברי התורה שקבל מאבותיו ומרבותיו ומה שחננו הקב"ה דעת לו גופא – לא יחסרו המה את שלהם... ראוים הם קהל קדושים הבאים בצל קורתו לשמוע תורה מפיו, כי יתן להם יותר, אלא שאין אדם יכול לתת יותר מכל מה שיש לו. ואת כל מה שיש לו חייב הוא לתת אפילו לחלל הריק שבמרתף ולשלחן על גבי החבית...
משמת רבי שמעון – פסק מה שפסק כי לא הניח כמוהו במדתו כי לא השאירו לנו הדורות הראשונים בעולמו אלא אותו והוא עלה למרום.
ולואי ותהיינה נשמותינו צרורות בצרור החיים אשר הוא שבק לכל חי.

דודי · הודעהעל ידי **דודי** » ה' מאי 14, 2015 3:02 pm

משום מה אתר זה אינו נפתח ללקוחות אתרוג

אויצר_ניק · הודעהעל ידי **אויצר_ניק** » ה' מאי 14, 2015 3:22 pm

דודי כתב:משום מה אתר זה אינו נפתח ללקוחות אתרוג

נושא זה נמצא בטיפול...

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ה' מאי 14, 2015 4:23 pm

לייטנר כתב:
איש_ספר כתב:אני לא מבין גדול בספרות, אבל אם עגנון זכה בפרס נובל, איזה פרס מגיע לר' אליהו כי טוב? וכי הוא נופל במשהו מעגנון?

אכן, ובכך ענית מיניה וביה על שאלתך.

אם חכם אתה בעיניך?
הרי הוא לא שאל למה הוא מתקשה. הוא רק ביקש להבין, והדגיש במיוחד שאי ההבנה שלו נובע מאי הבנתו בספרות. אולי יש לך הסבר ענייני ולא קנטרני?

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' מאי 14, 2015 5:41 pm

פלתי כתב:
לייטנר כתב:
איש_ספר כתב:אני לא מבין גדול בספרות, אבל אם עגנון זכה בפרס נובל, איזה פרס מגיע לר' אליהו כי טוב? וכי הוא נופל במשהו מעגנון?

אכן, ובכך ענית מיניה וביה על שאלתך.

אם חכם אתה בעיניך?
הרי הוא לא שאל למה הוא מתקשה. הוא רק ביקש להבין, והדגיש במיוחד שאי ההבנה שלו נובע מאי הבנתו בספרות. אולי יש לך הסבר ענייני ולא קנטרני?

הדבר משול, להבדיל, לתוהה מדוע ספריו של אברך פלוני אינם נחשבים כמו הסטנסיל של ר' חיים...
הרוצה "להבין בספרות", חייב בראש ובראשונה ממש לקרוא אותה, עד כמה שהדבר נשמע מוזר...

לגופו של עניין, ש"י עגנון לא קיבל נובל (רק) על סגנונו, והגם שאני באופן אישי איני מתחבר לסגנונו של עגנון (מהטעם שיוחס לר"ש שזורי), ברור לכל כי אין למצוא אצל ר' אליהו כי טוב משהו טוב כמו הסגנון של עגנון, שהיא כפי שציין ע"ע:

לשונו הרוויה, המתעדנת, הבעל-ביתית לעיתים, ממקצביו המדודים היטב, מאיזו נחת-רוח מדרשית עם הדהודים חמים של לשון יראים, עם פעימות של ניגונים יידישאים ואדוות של מעשייה חסידית דשנה [...] השנינה והאירוניה שלו, מן הסימבוליקה הגדושה-הברוקית וממשחקי המבוך האניגמטיים ומכפל המשמעות ומן ההיתולים הספרותיים המשוכללים

דודי · הודעהעל ידי **דודי** » ב' מאי 18, 2015 11:42 pm

ישיבע בוחער כתב:
דודי כתב:משום מה אתר זה אינו נפתח ללקוחות אתרוג

נושא זה נמצא בטיפול...

לידיעת הנוגעים בדבר אתר זה עדיין אינו פותח ללקוחות אתרוג.

לבב · הודעהעל ידי **לבב** » ג' מאי 19, 2015 4:49 pm

לשונו הרוויה, המתעדנת, הבעל-ביתית לעיתים, ממקצביו המדודים היטב, מאיזו נחת-רוח מדרשית עם הדהודים חמים של לשון יראים, עם פעימות של ניגונים יידישאים ואדוות של מעשייה חסידית דשנה [...] השנינה והאירוניה שלו, מן הסימבוליקה הגדושה-הברוקית וממשחקי המבוך האניגמטיים ומכפל המשמעות ומן ההיתולים הספרותיים המשוכללים

של מי מילים אלו?

עיניו כיונים · הודעהעל ידי **עיניו כיונים** » ג' מאי 19, 2015 5:11 pm

לבב כתב:
לשונו הרוויה, המתעדנת, הבעל-ביתית לעיתים, ממקצביו המדודים היטב, מאיזו נחת-רוח מדרשית עם הדהודים חמים של לשון יראים, עם פעימות של ניגונים יידישאים ואדוות של מעשייה חסידית דשנה [...] השנינה והאירוניה שלו, מן הסימבוליקה הגדושה-הברוקית וממשחקי המבוך האניגמטיים ומכפל המשמעות ומן ההיתולים הספרותיים המשוכללים

של מי מילים אלו?

לייטנר כתב:כפי שציין ע"ע

הוא ניהו הרה"ח עמוס עוז.

אויצר_ניק · הודעהעל ידי **אויצר_ניק** » ג' מאי 19, 2015 11:23 pm

דודי כתב:
ישיבע בוחער כתב:
דודי כתב:משום מה אתר זה אינו נפתח ללקוחות אתרוג

נושא זה נמצא בטיפול...

לידיעת הנוגעים בדבר אתר זה עדיין אינו פותח ללקוחות אתרוג.

אכן כך,פנינו בצורה מסודרת להנהלת אתרוג וביקשנו שיפתחו את האתר לגולשיהם משום לא חזר אלי עד עצם הרגע הזה אי מי מטעמם

נעמן · הודעהעל ידי **נעמן** » א' ינואר 15, 2017 1:18 am

מבקר הספרות אברהם קריב, אמר פעם לר' אליהו כיטוב שההבדל בין ספרי עגנון לספריו הוא - הבדל המוות מהחיים.
שספרי עגנון רוח עצבות וחידלון בהם, וספרי ר' אליהו מלאים חיות.
שמעתי מבנו ר' עודד, שאחרי שיצאו ספריו וקיבל עליהם הרבה השוואות לסגנונו של עגנון, ניסה קצת לראשונה לקרוא בהם קצת, ולא כ"כ ישרו בעיניו.

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » ה' אפריל 04, 2019 11:52 am

אם נכונים דברי ביאליק 'עגנון החיה את סגנון החסידים ... זהו חיקוי אבל יחד עם זה יצירה. החסידים הרי לא כתבו מעולם כל כך יפה כמוהו' [מצוטט בעמרי בן יהודה, מה אעידך? : $$‏b‏ פעולות דיבור בכתבי פרנץ קפקא וש"י עגנון, ירושלים תשע"ט, עמ' 146, הספר מתקטלג אצלי עכשיו] ניתן לומר שכך עשה גם רבי אליהו כי טוב, שגדל גם הוא בין החסידים, אם אכן כך, הדמיון בינו לעגנון אינו נובע מהשפעת עגנון עליו אלא מרקע דומה [קריב שצוטט לעיל היה מן הסתם חולק על הקביעה לפיה עגנון 'החיה' את סגנון החסידים, והיה טוען שלא החיה אלא המית, מכל מקום העיקרון הוא שלפי ביאליק עגנון הכניס את השפה החסידית לתבנית עברית תקנית ולזה אולי גם קריב יסכים].

ספרן · הודעהעל ידי **ספרן** » ד' אפריל 10, 2019 5:36 pm

קורות חייו כתובות בידי עצמו בתוספת הערות

http://www.machonso.org/uploads/images/כי%20טוב.pdf

ביליצר · הודעהעל ידי **ביליצר** » ב' אפריל 29, 2019 6:35 pm

היה לו בן חסיד חב"ד ,
מישהו יודע משהו אודות משפחתו
היכן דרים נכדיו ?האם יש לרבי אליהו ז"ל נכדים היום עם השם כי טוב?

בברכה המשולשת

ביליצר כתב:היה לו בן חסיד חב"ד ,
מישהו יודע משהו אודות משפחתו
היכן דרים נכדיו ?האם יש לרבי אליהו ז"ל נכדים היום עם השם כי טוב?

למיטב ידיעתי, בנו הרב עודד כי-טוב, עדיין חי ב"ה.
הוא תלמיד של הרב יצחק גינצבורג, וחבר בהנהלת תנועת דרך חיים.
באתר שלהם הוא מתואר כך:
ר' עודד כי טוב בן 70, נשוי ואב ל-13 וסב לנכדים (ונינים) אין-מספר בלעה"ר. תושב ירושלים.

ביליצר · הודעהעל ידי **ביליצר** » ב' אפריל 29, 2019 6:55 pm

יישר כח צדיק

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ב' אפריל 29, 2019 11:50 pm

על פי מה שביררתי יש לר' א"א כי טוב זצ"ל צאצאים מכל הסוגים. אגב ש' פב"א שאולי מתעטפת בטלית (איני יודע) היא אומנית דגולה ואשה יראת שמים וצנועה מאוד, אם כי מקורית בדרכה שלה. עשרות נכדיו (למעלה מארבעים) שומרי מצוות (חוץ מאחד או שניים עד כמה שידוע לי), ונכדיו וניניו משתרעים על פני חסידויות גור ובויאן, עבור דרך ליטאים שרופים תלמידי ר' שמואל, חסידי ר' יצחק גינצבורג, ברסלבים ומרכזניקים, תלמידי הרב שטינזלץ ואנשי ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה הגלבוע ועוד. זה רק מראה שחינך למקוריות וחשיבה עצמית, כאשר צאצאיו פירשו זאת איש איש בדרכו. אחד מחתניו הוא המחנך והמרצה הרב גרשון קיציס, אחד מנכדיו הוא הרב יוסי בן ארזה מחבר סדרת ספרי 'יוסף דעת' על הש"ס, ואחר הוא שכני וידידי הרב דני כיטוב (חלק מבני המשפחה כותבים כיטוב במילה אחת, ויש שכותבים בשתיים), ר"מ בישיבה הקטנה 'דרך חיים' בשעלבים, ואם מישהו מתעניין במשפחה הוא יכול לפנות אליו 0546446998 Dankitov@gmail.com

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ב' אפריל 29, 2019 11:59 pm

בהפנייה שציין הרב 'ספרן' (בהערה מספר 1) מסופר על פגישתו של ראכ"ט עם הרבי מליובאוויטש (לא שמעתי לפני כן על פגישה כזאת, אבל אם קבלה היא נקבל). מה שמוזר הוא שבהמשך שם נאמר כי נשתמרו מכתבים מהרבי מליובאוויטש שבהם הוא מביע את 'קורת רוחו' על כך שראכ"ט פרש מן הפוליטיקה והתמסר לסופרות.

והדבר תמוה בעיניי עד מאוד, כאשר נדפסו בכמה מקומות מכתבים מהרבי שבהם הוא מתחנן ומבקש מראכ"ט שיחזור ויתעסק בצרכי ציבור! ולא יסתפק בכך שהוא כותב ספרים. ואפשר לשאול את ר' טוביה בלוי שליט"א שיודע על הקשרים הללו מקרוב.

ואולי יש שם טעות והיה צריך להיות כתוב 'מורת רוחו' ונתחלף בטעות מ' לק'.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר