פורום אוצר החכמה

נשאלתי ע"י יהודי שמתארח במקום שמתחילים את סעודת ליל שבועות מאוחר, ורוצה הוא להתחיל באמירת ה'תיקון' קודם הסעודה.
מסברא אין סיבה שלא, מן הסתם הזמן מתחיל מתחילת הלילה, ואם כי יש מקום לחשוש להפסק באמצע, אך מן הסתם במקום צורך אי"ז מעכב.
האם ידוע למישהו על מקור כתוב בענין זה?

ב'אוצר מנהגי חב"ד' הביא מהמסופר על הרש"ב מליובאוויטש, שהתחיל באמירת ה'תיקון' מיד לאחר הדלקת נרות, והפסיק באמצע לתפלה וסעודה, ואח"כ המשיך.

נפסק בשו"ע לקדש מיד בליל שבת, כדי לזכור היום מיד בכניסתו, ולכאו' ה"ה ביו"ט. וע"כ כשמתאפשר לקדש מיד אין להקדים התקון.

אבל למעשה גם בשבת לא מקדשים מיד בכניסת היום, אלא מתעכבים בבית הכנסת וכו'. ויש שאיחרו מאוד בעשיית הקידוש כידוע.

[בקביעות כמו השנה בודאי קשה לקדש במהירות, מחמת שאסור להכין משבת לחול וממילא צריך להתחיל לחמם האוכל רק במוצש"ק].

בזמנו הרב מוצפי נשאל ע"י אחד שהוזמן להעביר שיעורים במספר בתי כנסת במהלך הלילה, וחושש שלא יספיק לומר התיקון, והרב הסכים שרשאי להתחיל לפני הסעודה על מנת שיספיק.

דרומי כתב:אבל למעשה גם בשבת לא מקדשים מיד בכניסת היום, אלא מתעכבים בבית הכנסת וכו'. ויש שאיחרו מאוד בעשיית הקידוש כידוע.
[בקביעות כמו השנה בודאי קשה לקדש במהירות, מחמת שאסור להכין משבת לחול וממילא צריך להתחיל לחמם האוכל רק במוצש"ק].

אלו שמתעכבים בביהכנ"ס עושים שלא כדין השו"ע, ואלו שאיחרו מאד... נהגו מנהגם מפני שהיתה להם סיבה לנטות מדין השו"ע, האם זה סיבה למחוק את ההלכה הזאת???
צריך לדעת כמובן מה דוחה ומה לא.