פורום אוצר החכמה

מנקר במוחי מספר שאלות על רעווא דרעווין של שבת קודש והרי הוא לפניכם...

אנא השתתפותכם...

מהו הטעם לאמירת ג' פסוקי צדקתך בשבת במנחה? ומהו הטעם לנוהגים לאומרו בסירוגין?
מהו הטעם לניגון ונוסח תפילת מנחה בשבת?
ומהו הטעם לאי אמירת "גוט שבת" בשבת במנחה?

ג' פסוקי צו"צ הם של צידוק הדין על אבלותו של משרע"ה שנפטר בשעות אלו.

אודות הסדר, יש מהראשונים שכבר כתבו שאכן יש לומר לפי סדר הכתובים וחלוקים מזה מנהגי אשכנז וספרד. וטעם אלו שמהפכים, כי הפסוק הראשון מדבר ממעלת התורה ופסוק זה נגד משה ניתנה התורה על ידו, והפסוק השני נגד יוסף הצדיק, והשלישי נגד דוד המלך, ומגדילין בכל פסוק בשבח הקב"ה, ובכל פסוק יש בו צידוק הדין יותר מן הראשון. ולפי טעם השני אומרים כסדר כתיבתם בתהלים

אודות אי אמירת גוט שבת, בכמה ספרים נתחבטו לתת טעם לדבר ולא מצאו טעם הגון, אבל מקובל הטעם מפני אבלתם של משה יוסף ודוד שנפטר בעת רעווא דרעווין

א - ראה בטור סימן רצב ובכה"ח שם ס"ק טו.
ג - בנוי על מש"כ הרמ"א שם בס"ב.

טעם השאלה השלישית מבואר בספרים כידוע, זכר לאבלות כי בשעה זו נפטרו משה רבינו ודוד המלך (אני כותב מזכרון, וכעת לא זוכר המקור בדיווק)

על ענין הג' -- הנה בשו"ת שבט הלוי ח"י סימן כו [המכיל כמה שו"ת קצרות] מביא מדברי המדרש [אמנם בלי ציון מדויק], ומסיק שאין לחשוש בדבר עפ"י דברי השו"ע ונו"כ שם.
ומצו"פ

בענין גוט שבת עי' בנשמת שבת (הארפענעס)

בן_אליעזר כתב:על ענין הג' -- הנה בשו"ת שבט הלוי ח"י סימן כו [המכיל כמה שו"ת קצרות] מביא מדברי המדרש [אמנם בלי ציון מדויק], ומסיק שאין לחשוש בדבר עפ"י דברי השו"ע ונו"כ שם.
ומצו"פ

מה הכוונה 'אין זה מנהג מקובל', הא חזינן לאו הכי?

מובא במקור חיים שכותב שלא מצא טעם

אני ראיתי למרן הגרי"שאלישיב זצ"ל
שבשבת אחה"צ (אחרי השיעור) עונה לכל אחד גוט שאבעס

כבר דנו כאן בענין "ויניחו בה, בו, בם"... ?

לכאורה אין איסור לומר גוט שבת במנחה, אלא שאחרי מעריב ואחרי שחרית הנהיגו שצריך לומר גוט שבת, ואילו אחרי מנחה אין הנהגה לומר גוט שבת, אבל אם פוגשים חבר שלא ראו אותו מקודם, כן נוהגים לברך אותו לשלום.
ואולי לזה התכוין בשבט הלוי, שלא מקפידים לא לומר גוט שבת במנחה.

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "ויניחו בה, בו, בם"... ?

ויניחו? וינוחו!

וונדרבר כתב:לכאורה אין איסור לומר גוט שבת במנחה, אלא שאחרי מעריב ואחרי שחרית הנהיגו שצריך לומר גוט שבת, ואילו אחרי מנחה אין הנהגה לומר גוט שבת, אבל אם פוגשים חבר שלא ראו אותו מקודם, כן נוהגים לברך אותו לשלום.
ואולי לזה התכוין בשבט הלוי, שלא מקפידים לא לומר גוט שבת במנחה.

מי הנהיג שצריך לומר גוט שבת אחרי מעריב ואחרי שחרית?

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "וינוחו בה, בו, בם"... ?

אדרבה, גם אני אשמח לדעת פשר השינויים.

הא לחמא עניא כתב:

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "וינוחו בה, בו, בם"... ?

אדרבה, גם אני אשמח לדעת פשר השינויים.

על פי קבלה יש ביאור, כמדומני שבנוסחאות הישנים לא מופיע בם, אלא בו או בה

הוד_והדר כתב:

הא לחמא עניא כתב:

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "וינוחו בה, בו, בם"... ?

אדרבה, גם אני אשמח לדעת פשר השינויים.

על פי קבלה יש ביאור, כמדומני שבנוסחאות הישנים לא מופיע בם, אלא בו או בה

גם בסידור חזון עובדיה רק בערבית של שבת כתוב בה וביתר התפילות כתוב בו

הא לחמא עניא כתב:

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "וינוחו בה, בו, בם"... ?

אדרבה, גם אני אשמח לדעת פשר השינויים.

הטעם שכתב בשכנה"ג שהשבת היא ככלה, ובע"ש בבית אביה, בשבת בבוקר בבית חמיה, ובמנחה הזוג בביתם.
וראה מה שאסף ביחו"ד ח"ה סימן ל. וע"ע בערה"ש רסח,יד.

יעויין גם בנספח ג' למילואים לסידור מהרש"ס

יש ביאור בפירוש הגר"א על בה, בו, ובם. ועיין בסידור איזור אליהו מש"כ בזה.

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "ויניחו בה, בו, בם"... ?

באחד מכרכי 'שרשי מנהג אשכנז' לרב"ש המבורגר, יש פרק רחב על העניין.

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "ויניחו בה, בו, בם"... ?

הגאון רבי שלום שבדרון זצוק"ל, פעם בהיותו בבית כנסת בחו"ל, של"ע חלק ממתפלליו לא היו שומרים שבת כדבעי רח"ל, נשא שם דרשה ועמד בקושיא זו.
ואמר לבאר במתיקות לשונו.
כי בליל שבת, הבעל עדיין לא חזר מהעבודה רח"ל, ולכן אומרים וינוח בה, שהיא מקיימת את דיני השבת.
ובשבת בבוקר שהבעל הולך לבית הכנסת, והאשה רח"ל לבילויי שבת, אומרים וינוחו בו.
ובמנחה ששניהם בבית אומרים וינוחו בם.

נבון כתב:

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "ויניחו בה, בו, בם"... ?

הגאון רבי שלום שבדרון זצוק"ל, פעם בהיותו בבית כנסת בחו"ל, של"ע חלק ממתפלליו לא היו שומרים שבת כדבעי רח"ל, נשא שם דרשה ועמד בקושיא זו.
ואמר לבאר במתיקות לשונו.
כי בליל שבת, הבעל עדיין לא חזר מהעבודה רח"ל, ולכן אומרים וינוח בה, שהיא מקיימת את דיני השבת.
ובשבת בבוקר שהבעל הולך לבית הכנסת, והאשה רח"ל לבילויי שבת, אומרים וינוחו בו.
ובמנחה ששניהם בבית אומרים וינוחו בם.

אני מכיר את הבדיחה על מי יעשה כלים...

נבון כתב:

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "ויניחו בה, בו, בם"... ?

הגאון רבי שלום שבדרון זצוק"ל, פעם בהיותו בבית כנסת בחו"ל, של"ע חלק ממתפלליו לא היו שומרים שבת כדבעי רח"ל, נשא שם דרשה ועמד בקושיא זו.
ואמר לבאר במתיקות לשונו.
כי בליל שבת, הבעל עדיין לא חזר מהעבודה רח"ל, ולכן אומרים וינוח בה, שהיא מקיימת את דיני השבת.
ובשבת בבוקר שהבעל הולך לבית הכנסת, והאשה רח"ל לבילויי שבת, אומרים וינוחו בו.
ובמנחה ששניהם בבית אומרים וינוחו בם.

הגר"צ שכטר כתב זאת בשם רבו הגריד"ס מבוסטון

בברכה המשולשת כתב:

נבון כתב:

אנא עבדא כתב:כבר דנו כאן בענין "ויניחו בה, בו, בם"... ?

הגאון רבי שלום שבדרון זצוק"ל, פעם בהיותו בבית כנסת בחו"ל, של"ע חלק ממתפלליו לא היו שומרים שבת כדבעי רח"ל, נשא שם דרשה ועמד בקושיא זו.
ואמר לבאר במתיקות לשונו.
כי בליל שבת, הבעל עדיין לא חזר מהעבודה רח"ל, ולכן אומרים וינוח בה, שהיא מקיימת את דיני השבת.
ובשבת בבוקר שהבעל הולך לבית הכנסת, והאשה רח"ל לבילויי שבת, אומרים וינוחו בו.
ובמנחה ששניהם בבית אומרים וינוחו בם.

הגר"צ שכטר כתב זאת בשם רבו הגריד"ס מבוסטון

זו אמרה עממית ידועה, וכמו תמיד יש לה הרבה אבות.
לדוגמא בעלמא:
עוללות אפרים.
רגש לב.

בזכרוני ווארט נאה שראיתי פעם בסידור 'מקור התפילות' להרב בנימין פרידמן הי"ד (הו"ל ע"י בנו ר' דוד ז"ל) שהנה בה בו בם בגימ' 57, כנגד 57 ברכות בשמו"ע מדי יום שהיו אמורים לומר אף בשבת.