הוא מסביר, כי לא מסתבר לומר שרבי יהושע בן לוי, רבו של רבה בר בר חנה, ותלמידו של רבי אלעזר הקפר[17], וחי בזמן התנאים, הוא אותו רבי יהושע בן לוי המוזכר כתלמידו של רבי חנינא[18] וחי בזמן האמוראים.
הוא מוסיף ומציין שמן ההכרח שהיו שני חכמים בשם זה, כי על אחד מהם מובא שנפטר על מיטתו כדרך כל האדם ולא עלה בסערה השמימה. אודות כך הוא מביא את המובא במדרש רבה[19]: "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבוא מראה להן הקב"ה עד שבהן בעולם הזה, ונפשן שביעה והן ישנין.. כי עתה שכבתי אז ינוח לי, בשעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להן שכרן, זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס תלתהון אמרי תלתא קראי כד דמכין.. חד אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו, וחד אמר תערוך לפני שולחן נגד צוררי וחד אמר כי טוב יום בחצריך מאלף"...". אגדה זו מובאת גם בתלמוד ירושלמי[20] בשינוי קטן, וכן מובאת במדרש שוחר טוב: "וישמחו כל חוסי בך.. רבי זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פסטוס ורבי יהושע בן לוי, שלושה אלו קראו פסוקים אלו בשעת פטירתן מן העולם".
בידינו עתה ידיעה ברורה כי היו שני רבי אליעזר בן יעקב, וכי חז"ל היו מודעים לכך, וכי "משנתו קב ונקי" נאמר על ראב"י הראשון. נותר לנו, לסיום, לעסוק בשאלה נוספת: מדוע לא כינו חז"ל את אחד מהם בתואר מיוחד כדי להבדילו מחברו, כדרך שעשו למשל לרבן גמליאל הזקן, שהוסיפו לו כינוי זה כדי להבדילו מנכדו, רבן גמליאל דיבנה?
האמת היא שמצינו תנאים כפולים נוספים, שהמשנה לא העניקה להם תואר לוואי, כגון רבן שמעון בן גמליאל או רבי יהודה בן בתירא. שני שמות אלו מייצגים ארבעה תנאים, ולמרות זאת הם אינם מובחנים זה מזה במשנה. למעשה אין בכך מאומה, משום שרבן שמעון בן גמליאל המוזכר במשנה הוא כמעט תמיד השני, כמו גם רבי יהודה בן בתירא המוזכר במשנה, שכמעט תמיד הוא הראשון. אפשר שמשום כך לא חשה המשנה להעניק להם תואר נוסף, שיבדיל בינם לבין האחרים בעלי השם הזהה. לעומת זאת, רבי אליעזר בן יעקב הנמצא במשנה ובברייתא מייצג גם את הראשון וגם את השני. פעמים רבות ניתן להווכח שמדובר בראשון ובפעמים אחרות ניתן לראות שמדובר בשני. מדוע א"כ לא הבחינו ביניהם חז"ל, למען מניעת טעות בעלת משמעות הלכתית רחבה?
ייתכן שלשאלה זו פתרון מפתיע. מחיפוש מקיף ומהשוואת גרסאות עולה, כי יש מקום להניח ששמו של התנא הראשון היה רבי אליעזר בן יעקב, ואילו השני נקרא רבי אלעזר בן יעקב או בר יעקב. בחלקם של המקורות שלפנינו הדברים ברורים ומוכחים מתוכם. כך למשל נאמר בתוספתא (טהרות י"א): "ר' אלעזר בן יעקב אומר משם ר' חנניה בן חכינאי: עודהו השרץ שם תוחב בו הקוסמים". גם במקומות אחרים בתוספתא מובא, שהתנא שאמר בשם רבי חנניא בן חכינאי הוא רבי אלעזר בן יעקב. במקום אחר (תוספתא פרה ד') נחלקו תנאים מי הוא הכהן העושה את הפרה. שם נאמר, כי "ר' יוסי בר' יהודה ור' שמעון ור' אלעזר בן יעקב אומרים: 'אותה' באלעזר, שהוא סגן, ושאר כל הפרות אפילו בכהן גדול". מהבאתו של ראב"י אחר ר' יוסי בר יהודה ור' שמעון מוכח שמדובר כאן בשני, ומבואר ששמו אלעזר, בלא י'.
אם כנים הדברים, אין מקום לתמוה מדוע לא הוסיפו חז"ל תואר לוואי לאחד משני התנאים שנקראו רבי אליעזר בן יעקב, שהרי רק הראשון נקרא כך, בעוד שרעהו הצעיר ממנו נקרא רבי אלעזר. המעתיקים והמדפיסים ששקדו במשך השנים להחליף אלעזר באליעזר, עקב העובדה ששמו של הראשון הוא המפורסם יותר, הם אלו שאחראים בסופו של דבר למבוכה הגדולה שסביב דמותם של שני תנאים אלו.
אפרקסתא דעניא כתב:אשמח למ"מ מדויק בסה"ד.
זקן ששכח כתב:
ואגב, אפרקסתא, לגבי ר"א בן יעקב ישנה הוכחה חזקה ששני בני אדם הם מגמרא פסחים דף ב ע"ב. ומה שכתבת לגבי ר' אלעזר מסתבר כמוך.
הגמרא מספרת שהתנא שעל פיו נסדרה מסכת מידות היה רבי אליעזר בן יעקב (יומא ט"ז.). משמעותה של קביעה זו היא רבת משמעות. במאמר אחר הוכחנו שאת יסודות המשנה הניחו אנשי כנסת הגדולה, אך מספר מסכתות לא סודרו אלא לאחר החורבן. היו אלו המסכתות המתארות את מבנה בית המקדש ואת סדר עבודת הקרבנות שהייתה בו. מסכתות תמיד ויומא, המתארות את סדר עבודת בית המקדש התמידית וביום הכיפורים, נשנו על ידי רבי שמעון איש המצפה (שם י"ד:). מסכת מידות נשנתה, כאמור, ע"י רבי אליעזר בן יעקב. רק שלוש מסכתות אלו, שסודרו אחר החורבן, נסדרו כל אחת ע"י חכם מסוים, ולכן דורשת הגמרא התאמה מוחלטת בין כל המשניות שבמסכת לפי שיטת החכם ששנאה, דבר שלא נמצא כן במקום אחר.
ידיעה זו תועיל לנו בהבנת עניין תמוה במסכת מידות. מצינו שרבי אליעזר בן יעקב מתבטא שם כמה פעמים אודות לשכה זאת או אחרת "שכחתי מה היתה משמשת". התבטאות נדירה זו, שאינה מופיע באף מסכת אחרת, תמוהה היא. אם איננו זוכר מה היה תפקידה של לשכה פלונית או אלמונית, אל נא יאמר מאומה! מה תוסיף לנו הידיעה שראב"י ידע בזמנו את תפקידה של הלשכה אך שכחה? בכלל, היכן מצינו לתנאים שיתבטאו באופן כזה על עניינים שנשמטו מזכרונם? הלא דרך החכם, כאשר אינו יודע דין זה או אחר, גוזר הוא על עצמו שתיקה ואלם, ומדוע זה טרח ראב"י לציין באזנינו כי שכח מה היתה משמשת?!
הסבר הדבר הוא כך: הסיבה שלא נכתבה מסכת מידות לפני החורבן היא משום שלא היה שום טעם וצורך לפרט ולסדר את מבנהו של הבית הקיים והניצב לעיני הרואה. הכל ידעו למה משמשים לשכותיו, חדריו, תאיו ומחילותיו. לאחר החורבן חשו חכמי הדור שלא תשתכח תורת הבית, והטילו על זקני שארית הפליטה את משימת שחזור מבנה הבית והליכותיו, ואריגת הדברים למסכת מסודרת ובהירה. בעצת חכמי הדור הוטלה משימת סידור הלכות עבודת המקדש על רבי שמעון איש המצפה, ואילו משימת השחזור של בית הבחירה, על כל חדריו, מבואיו ולשכותיו, הוטלה על שכמו של רבי אליעזר בן יעקב. הוא זה שסידר את מסכת מידות בשלמותה, ולכן כאשר איננו זוכר את תפקידה של אחת הלשכות במדוייק, מוכרח הוא לציין שהמנעותו מלבאר זאת איננה משום שחולק וסובר שלא היתה לשכה כזו במקדש, אלא שמחמת שכחה גרידא נמנע הוא מלפרט את תכליתה.
הרי לנו, שרבי אליעזר בן יעקב הוכר כאחד מגדולי התנאים בדור החורבן, דורם של רבן גמליאל דיבנה, רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי טרפון.
כך ניתן לראות גם בברייתא ביבמות (מט:): תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, וכתוב בה: משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי".
הבה נבדוק אימתי נכתבה מגילה ייחודית זו.
בעת חורבן הבית חרבה ירושלים כולה, ומאז ואילך שוב לא חיו בה יהודים בתקופת התנאים. א"כ, אם מספר בן עזאי על מגילה שמצא בירושלים, בהכרח שמגילה זו נכתבה עוד קודם החורבן. יתירה מכך, בן עזאי משתמש במגילה זו כדי להכריע מחלוקת תנאים חמורה, שנחלקו אילו פסולי חיתון גורמים ללידת ממזר. לדעת רבי עקיבא ממזר הוא הנולד מחייבי לאווין. לדעת שמעון התימני ממזר נולד מחייבי כריתות, ואילו לדעת רבי יהושע ממזר הוא הנולד מחייבי מיתת בית דין. על כך מביא בן עזאי את מגילת היוחסין האמורה להכריע את ההלכה כרבי יהושע, שהרי נכתב בה שפלוני ממזר מאשת איש, שיש בה חיוב מיתת בית דין.
אין להעלות על הדעת שממגילה שנכתבה על ידי אלמוני בירושלים שלאחר החורבן ניתן להכריע מחלוקת תנאים חמורה שכזו. בן עזאי המגייס לעזרתו נשק כזה, מסתמך בהכרח על מגילה שנכתבה בדורות קודמים, בזמן שעוד היו בירושלים גדולי התנאים וחכמי הסנהדרין, שעל פיהם נכתבה אותה מגילה. לכן ניתן להוכיח ממנה מהי ההלכה במחלוקת התנאים המאוחרת. ברור אפוא, שמגילת יוחסין זו נכתבה זמן מה לפני חורבן המקדש וירושלים, ולכן היא ברת סמכא להכריע במחלוקת התנאים.
כאמור, במגילה זו נאמר גם, ש"משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי". עולה מכאן, שכבר לפני החורבן הוכר רבי אליעזר כתנא מופלא בחכמתו, שהרי כבר אז העידו בו שמשנתו קב ונקי היא, ודבר זה לא היה מתרחש אלא בהיותו נמנה עם ראשוני חכמי דורו.
מצינו גם שרבי אילעי, אביו של רבי יהודה, היה תלמידם של רבי אליעזר בן הורקנוס ושל רבי אליעזר בן יעקב (פסחים לט.). מוכח אפוא, ששני תנאים אלו היו בני אותו דור.
לסיכום, ממקורות אלו עולה בבירור, שרבי אליעזר בן יעקב היה תנא קדמון, ומרבית חייו עברה עליו בירושלים טרם חורבן הבית.
- - - - - - - - - - - - - - -
מאידך, מצינו מקורות רבים אחרים, ולפיהם חי רבי אליעזר בן יעקב בדור מאוחר בהרבה.
כך למשל מצאנו במדרש רבה (בראשית, סא ג): "שנים עשר אלף תלמידים היו לר"ע מעכו ועד אנטפריס וכולם בפרק אחד מתו. למה? שהיתה עיניהם צרה אלו באלו. ובסוף העמיד שבעה: רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ורבי אליעזר בן יעקב". את רוב אותה סידרת שמות מצאנו גם בירושלמי (חגיגה פ"ג ה"א): "מעשה שנכנסו שבעה זקנים לעבר את השנה בבקעת רימון. ומי היו? רבי מאיר ורבי יהודה, ורבי יוסי ורבי שמעון, רבי נחמיה ורבי ליעזר בן יעקב ורבי יוחנן הסנדלר".
מבואר כאן, שרבי אליעזר בן יעקב היה מתלמידיו של רבי עקיבא, והוא השתתף באופן פעיל בפעולות חכמי הדור לאחר שנהרג רבי עקיבא במלחמת ביתר. החורבן הנורא שהמיטה המלחמה פגע קשות בלימוד התורה והנחלת המשנה, ולפיכך נתכנסו פליטי התנאים באושא הגלילית והתאמצו לחדש את בתי המדרש. חז"ל מספרים, כי "בְּשַׁלְפֵי השמד (=בסיומו) נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' מאיר ור' יוסי ורשב"י ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב. שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא לָמֵד יבא וִילַמֵּד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד, נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון" (שה"ש רבה ב' ה'). גם כאן נמנה רבי אליעזר בן יעקב עם תלמידי רבי עקיבא, ולא עם הראשונים שבהם.
זאת ועוד, מלבד רבי עקיבא, היה גם רבי פנחס בן יאיר, שהיה חתנו של רשב"י, מרבותיו של רבי אליעזר בן יעקב, והוא מביא מאמרים בשמו (כגון מדרש תהילים פרק ל"ב). גם רבי חנינא בן חכינאי, שהיה מתלמידי רבי עקיבא (חגיגה יד.) וחברו של רשב"י (כתובות סב:), היה מרבותיו של רבי אליעזר בן יעקב, המביא משמו הלכות רבות, כגון במשנה במסכת כלאיים (פ"ד מ"ח). בברייתא מצינו במפורש "ר' אלעזר בן יעקב אומר משם ר' חנניא בן כינאי שאמר משום ר' עקיבא" (תוספתא נגעים א').
ברור אפוא, שלא ייתכן שמדובר כאן באותו רבי אליעזר בן יעקב שהיה מזקני הדור בעת החורבן, למעלה מיובל שנים לפני נפילת ביתר. אף אם נניח שרבי אליעזר בן יעקב האריך ימים ביותר, וכך אכן סבורים ספר יוחסין וסדר הדורות, לא ייתכן שבזקנותו המופלגת חזר להיות מצעירי תלמידי רבי עקיבא וחכמי דורו. בהכרח עלינו להסיק, שהיו שני תנאים בשם רבי אליעזר בן יעקב. אחד חי בתקופה האחרונה של הבית השני, והשני חי בסמוך לסוף תקופת התנאים, עשרות רבות של שנים לאחר הראשון.
אפרקסתא דעניא כתב:היכן מצינו עוד ריב"ל מלבד זה שהיה בנו של לוי תלמידו של רבי, והיה בתקופת ר' יוחנן?
עתניאל בן קנז כתב:אפרקסתא דעניא כתב:היכן מצינו עוד ריב"ל מלבד זה שהיה בנו של לוי תלמידו של רבי, והיה בתקופת ר' יוחנן?
כנראה כוונת הכותב היתה לריב"ל המובא בזוה"ק (שמות כא:) הבא בדברים עם רשב"י עיי"ש.
ואי משום הכי, כבר דנו בזה הקדמונים, ויישבו בזה מה שישבו...
זקן ששכח כתב:עתניאל בן קנז כתב:אפרקסתא דעניא כתב:היכן מצינו עוד ריב"ל מלבד זה שהיה בנו של לוי תלמידו של רבי, והיה בתקופת ר' יוחנן?
כנראה כוונת הכותב היתה לריב"ל המובא בזוה"ק (שמות כא:) הבא בדברים עם רשב"י עיי"ש.
ואי משום הכי, כבר דנו בזה הקדמונים, ויישבו בזה מה שישבו...
כלומר, הרמב"ם שכותב כי היה ריב"ל תנא, כנראה שאב זאת מתוך הזוהר...
זקן ששכח כתב:תודה עתניאל שלא הלנת באהלי עולה.
לגוף הטענה הרי שלכאורה היה אחד תנא ואחד אמורא, כעין פשרה בין הרמב"ם ורש"י, ולדבריך 'נולד' לנו ריב"ל שלישי.
זקן ששכח כתב:רב אשי. היו שני בני אדם בשם זה. בידי מקור אחד לזה. האם יש מקורות נוספים?
כנ"ל, ר' יוסי בר חנינא. אשמח למקורות נוספים.
אפרקסתא דעניא כתב:זקן ששכח כתב:רב אשי. היו שני בני אדם בשם זה. בידי מקור אחד לזה. האם יש מקורות נוספים?
כנ"ל, ר' יוסי בר חנינא. אשמח למקורות נוספים.
אתה מרים לי להנחתה. מה המקור שלך על שני רב אשי? (מהש"ס, לא מסה"ד).
זקן ששכח כתב:אפרקסתא דעניא כתב:זקן ששכח כתב:רב אשי. היו שני בני אדם בשם זה. בידי מקור אחד לזה. האם יש מקורות נוספים?
כנ"ל, ר' יוסי בר חנינא. אשמח למקורות נוספים.
אתה מרים לי להנחתה. מה המקור שלך על שני רב אשי? (מהש"ס, לא מסה"ד).
מקור דברי ממהרץ חיות, בבא קמא דף מב עמוד א. יש בידך לאושש או להכחיש?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 193 אורחים